| דף הבית |
| ספרים (דפדוף) |
| ספרי לימוד |
| סיפורי חברותא |
| מאמרי יהדות |
| מדריך הדפסת דפי גמרא |
| אתרים מומלצים |
| מפת האתר |
| כתבו עלינו |
| שבועות בהלכה ובאגדה |
_JNEWS_PLEASE_WAIT
האמונה באל אחד |
 |
 |
 |
| מאמרים |
| מאת פרופ' אברהם קושלבסקי |
|
עיקר ב: אני מאמין באמונה שלמה, שהבורא יתברך שמו הוא יחיד ואין יחידות כמוהו בשום פנים והוא לבדו אלוקינו היה הווה ויהיה. הופעתו של עם ישראל על במת ההיסטוריה כעם הנושא שליחות עילאית לאנושות כולה, החלה כאשר אברהם אבינו ניפץ את פסילי אביו. הוא, אברהם העברי, עמד מעבר אחד וכל העולם המעבר השני; "והתחיל לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העולם ולהודיעם שיש שם אלוה אחד לכל העולם ולו ראוי לעבוד. והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר וממלכה לממלכה עד שהגיע לארץ כנען..." אי אפשר שלא להשתאות מול אומץ לבו של אברהם אבינו אשר העז לצאת נגד האמונה האלילית של העולם כולו, בעוד שכל הממסד התרבותי והמדיני נלחם נגדו. את שליחותו של אברהם המשיכו בניו מאז, בהרימם על נס את האמונה בא-ל אחד, עד שהצליחו להכריע את האלילות. העולם האלילי ניסה להשתיק את העם העברי, פעם בעבדות, פעם בלעג, פעם בגירוש ופעם באש ובחרב - אך ללא הועיל. בלב עם ישראל בערה האמונה שבסופו של דבר תתגלה האמת לעיני כל ויבוא יום בו יהיה ה' אחד ושמו אחד. אחת השאלות המעניינות בחקר הדתות היא הופעת הדת המונותיאיסטית (אמונה באל אחד) בשלב כה מאוחר. אדם הראשון ובניו הכירו את בוראם, אך כבר תוך שלושה דורות החלו הכול להאמין ולקרוא בשם אלוהים אחרים, ורק אי אלו אישים בודדים, כמו: נח, שם, עבר ומלכי-צדק, שמרו על גחלת האמונה בא-ל אחד עד זמנו של אברהם אבינו. אנו משתוממים כיום כיצד יכלו להאמין באלילות אותם חכמי קדם, אשר הגיעו להישגים כה מרשימים באסטרונומיה, מתמטיקה, פילוסופיה וספרות. קשה לנו לתפוס באיזה אופן כבש הרעיון האלילי את כל העולם העתיק, ועדיין ממשיך לרתק אף היום מאות מיליוני איש במזרח הרחוק, המפתח לפתרון שאלה זו טמון בהבנת תפיסת העולם המדעית של העולם העתיק. המתבונן בטבע נתקל בכוחות רבים הפועלים לכאורה ללא תאום וסדר ובאופן בלתי צפוי:
מהו פשר תהפוכות פתאומיות אלו? לפי תפיסת העולם העתיק התהפוכות בטבע משקפות מאבקים המתנהלים בין כוחות על-טבעיים, השולטים כל אחד על כוח טבעי אחר, ושואפים לעליונות בעולם. המיתולוגיה הביעה תפיסה זאת בצורה פיוטית, היא ידעה את שמות האלים, אורחם ושינם, אהבתם ושנאתם, מלחמותיהם והתפייסותם. היא ספרה על האבל היורד לעולם בחורף בעקבות מותם, ועל העולם העוטה שלל צבעם וירק באביב לקראת תחייתם. הכוחות העל-טבעיים נקראים 'אלים' [בלשון התנ"ך 'אל' פירושו 'כח', כמו שמשתמע מהכתוב: "יש לאל ידי" (בראשית לא,כט)], האלים כועסים, מתפייסים, מקנאים, אוהבים וסתם משתוללים; הם בלתי צפויים כמו שליטי בשר ודם. בה במידה משקף הטבע את מצב רוחם, ומתנהג באופן בלתי צפוי לחלוטין. תפיסה זו, המייחסת את התהפוכות בטבע למאבקי כוח בין האלים, מסביר גם את ההתנהגות הבלתי רציונאלית של האדם ואת כניעתו לדחפים עזים, לפעמים מכים האלים בשיגעון או בקנאה חולנית עמים שלמים, ולפעמים הם מכים יחידים. כאשר אלים משחקים באנושות בכבלי שחמט להנאתם, הופכת ההתנהגות של אומות שלמות למסוכנת ובלתי צפויה. יש בתפיסה האלילית פשטות העונה לצרכים הפסיכולוגיים הבסיסיים ביותר של האדם, משל לילד המביט במעשי הוריו - אין הוא מבין את מעשיהם הנראים לו סותרים ומבלבלים, אך די לו בידיעה שהוריו הם הפועלים, כדי להרגיעו. הצלחת האלילות נבעה בראש ובראשונה מהיותה תיאוריה מדעית מתקבלת על הדעת, אולם הסיבה שהיא כבשה את העולם הייתה מפני שפיתחה טכנולוגיה הנותנת לאדם כלים להתמודד עם כוחות הטבע. אכן, האדם מצא את עצמו ניצב מול כנופיית אלים שמצב רוחם היה בלתי צפוי לחלוטין ואשר יכלו להזיק בצורה קשה, אך אין זאת אומרת שאי אפשר היה להגיע עמם להבנה. הדרך הייתה לשחד אותם על ידי מתנות וחנופה. לשם כך היו קיימים מומחים לדבר - 'מהנדסי אלים', בעלי ידע בטכנולוגית המניפולציה של האלים, קרי, כוחות הטבע, שידעו מה, מתי ולאיזה אל לתת על מנת להגיע איתו להבנה. במהלך השנים נוצרה תלות בין המהנדסים - כוהנים לבין הממסד השלטוני. הראשונים נתנו לשליטים עילה דתית, לאמור, המלך הינו 'בן אל', ויש להישמע לו על מנת שהאלים יאירו פנים למדינה. בתמורה, הממסד השלטוני תמך בכוהנים ורדף את כל מי שהעיז לערער על סמכותם. (גם בימי הביניים הייתה תלות דומה בין האפיפיור לקיסר. האפיפיור משח את המלך שבכך זכה לשלטון "בחסד הא-ל"). יתכן כי גם לאופי שלא מוסרי של האלילות, שהכשירה כל תועבה, יש חלק בהפצתה המהירה. מה שמותר לאלים, מותר גם לבני אדם. 'מה הוא - אף אני'. השפעה דומה הייתה לנפשם הלא יציבה של האלים ולהעדר חוקים שיעצרו מבעד האדם לבצע את זממו. וכבר אמרו חז"ל: "לא עבדו עבודה זרה אלא להתיר להם עריות בפרהסיה" (תלמוד בבלי סנהדרין פ"ג ע"ב) מכות המוות לאלילות ניתנו במהלך הדורות עם הבנת האחדות בטבע:
שני השינויים הללו בתפיסת האחדות של הטבע , הביאו לקריסת האלילות. שקיעת השמש ועליית הלבנה נובעים שניהם מסיבוב כדור הארץ סביב צירו, ומכוח גרביטציוני הקושר את הירח לארץ ואת הארץ לשמש. אין כאן מלחמה בין שני אלים - אל השמש ואל הירח - הגוברים ונופלים לסירוגין, אלא תוצאה משינוי נטייתו של ציר כדור הארץ מסביב לשמש. בדומה לכך כל השינויים בטבע נובעים מפעילות מכאנית הכפופה לחוקי הטבע ברגע שדבר זה הובן בטל היסוד התיאורטי לשיטת האלילות. ההכרה באחדות הטבע היא חידוש מבית מדרשה של היהדות, והיא השתרשה במחשבה הפילוסופית המערבית, דרך הנצרות שינקה מהיהדות. המדע המודרני המחפש קשרים בין תופעות הטבע השונות, יכול היה לצמוח רק על רקע תפיסת עולם המכירה בחוקיות ובאחדות הטבע. מבחינה הגיונית, רק מי שברור לו מעל לכל ספק כי הטבע פועל לפי תוכנית כללית אחת, יקדיש את מיטב זמנו למציאת קשרים בין תופעות טבע השונות לכאורה זו מזו. האדם המשמש כדוגמה הקלאסית לכך הוא אלברט איינשטין שהקדיש יותר משני עשורים מחייו (מ-1922 עד מותו ב-1955),לאחר שגמר לפתח את תורת היחסות הכללית, חיפוש אחר חוק אוניברסאלי שיאחד את כל חוקי הטבע. הוא המשיך בניסיונותיו למרות אכזבות גדולות וכישלונות רבי, וחרף לעגם של עמיתיו וזאת רק משום שהיה משוכנע באחדות הטבע. ('החתירה לאין סוף', הד ארצי, עמ' 62). יתכן שזוהי הסיבה שהמדע המודרני התפתח דווקא במערב, ולא במזרח הרחוק, בסין, בהודו או ביפן, על אף שההישגים הטכנולוגיים שלהם בתקופה העתיקה ובימי הביניים עלו לאין ערוך על ההישגים במערב. ותפיסת העולם שלהם היתה ביסודה אלילית, ומשום כך לא חיפשו את הקשר הפנימי בין תופעות הטבע השונות. (מעניין כיצד היה נראה העולם אילו היהודים היו גולים למזרח הרחוק במקום לאירופה...) * * * עיקר זה של ייחוד ה' בא להציג עמדה גם ביחס לבעייתיות של טוב ורע בעולם. רבים סברו שיש שני כוחות בעולם, האחד מוגדר כ'אל הרע' והשני מוגדר כ'אל הטוב'. קשה היה לקבל שא-ל אחד יעשה גם טוב וגם רע כך סבו בין היתר הפרסים הקדמונים. היהדות מתנגדת לסברה זו. ב'עיקר' שאנו עוסקים בו מודגשת אחדות ה' גם ביחס לתופעות הרע והטוב: 'הבורא יתברך שמו הוא יחיד ואין יחידות כמוהו'. למעשה, גם ההתבוננות באחדות הטבע שוללת תפיסה של אל טוב ואל רע, מכיוון שכאשר שני כוחות נפרדים פועלים בטבע בתיאום נפלא, מוכרח להיות מתאם שאליו יישמעו שניהם. בגמרא מובא סיפור המבטא רעיון זה: "אמר מין אחד, מהמותניים ומעלה - לאל הטוב, מהמותניים ומטה - לאל הרע. שאל אותו רבי אבהו, וכי כיצד מרשה האל הרע לאל הטוב להוציא את מימיו דרך שטחו שלו?! אלא כל העולם כולו נשלט ע"י א-ל אחד" (תלמוד בבלי, סנהדרין לט ע"א). עיקר זה כולל במרומז התייחסות גם לאמונת הייחוד המוטעה של הנצרות. הנוצרים מקבלים את עיקרון הייחוד, אלא שהם מאבחנים אספקטים שונים של הא-ל, אותם הם מכנים 'האב, הבן ורוח הקודש'. כגד תפיסה זו מוסיף הרמב"ם "יחיד ואין יחידות כמוהו".(מתוך הפיוט "יגדל") * * * לסיכום, אחדות הקב"ה היא אחדות מוחלטת בכל המישורים. אין להגבילה בשום אופן לא במקום ולא בזמן. קשה להבין אחדות שלא במובן של יחידה שיש לה גבולות, אולם כזו היא אחדותו של הקב"ה. |