סיפורה האישי של עופרה, אשה שומרת תורה ומצוות הלומדת בחברותא למעלה משנה עם הדס. במהלך שנה זו הן יצרו קשר חברי אמיץ וגילו יהדות בשתיים... עופרה והדס נקשרו מאד אחת אל השניה והעמיקו יחד בנושאי יהדות שונים עד שמשהו החל לחרוק. תיאור אותנטי שמחכה לסוף...

במהלך הפעילות השוקקת של משרדי "חברותא" אנו עומדים פעמים רבות משתוממים מכל מיני מקרים מופלאים שמתרחשים מול עינינו כאשר התחושה שלנו שאנחנו רק צופים מן הצד בתהליכים מדהימים שנוצרים בין אנשים למרות שאנחנו הגורם המקשר בינהם. התוצאות, לפעמים, איך לומר, גדולים מאיתנו.

לקראת חג החנוכה נשלחו אל הלומדות דפי משוב, ובהם שאלות על שיחות החברותא, התדירות, נושאי הלימוד, הארות והערות, חוויות משמעותיות, המלצה על חברות נוספות ועוד.

ההענות היתה מדהימה, ודפי המשוב חזרו אלינו, מלאים וגדושים במילים חמות, מעריכות, מודות על העבר וצמאות לעוד, בעתיד.

לפניכן לקט מתוך הדברים הכתובים שהתקבלו במשרדי 'חברותא' בדפי המשוב: ( הפרטים המלאים שמורים עימנו.)

מאז ומתמיד היתה בתוכי התענינות בתורה ובמצוות, מן חלל חסר שבקש להתמלא. רציתי לדעת יותר, רציתי לגעת מעבר, ולא ידעתי איך. המחסום העיקרי שלי מפני יהדות, היה הרתיעה מדברים לא מובנים. היה לי קשה לעשות דברים רק בגלל שאמרו לי לעשות אותם או להימנע מפעולות מסוימות ככה, כי את זה לא עושים. אני טיפוס שאוהב ללמוד ולהתעמק, ולא היה לידי אף אחד שיוכל ללמד אותי או להעמיק איתי ביהדות.

רבי יוסי בן קיסמא פוגש אדם שמוכן לתת לו תקציבים ללא הגבלה, ובתנאי שיבוא לגור בעירו. רבי יוסי מסרב. אם אתה נותן לי כל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות שבעולם, איני דר אלא במקום תורה

שבת, היום הנפלא, יום ההתנתקות שלי, יום ההתנתקות היהודי. נכון, יש בו, ביום השבת, הרבה דברים מקסימים: אוכל טוב (אם מבשלים אותו קודם…) משפחתיות, מנוחה והרבה פחות פיח בכבישים.אבל אוכל טוב אפשר להכין תמיד, בשביל משפחתיות צריך הרבה מזל (אצלנו קוראים לזה – סייעתא דשמייא, כלומר, עזרה משמים), בשביל לנוח אפשר לטוס לאיים הקריביים, ובקשר לפיח – מה דעתכם על יום שכולו אופניים? אבל את ההתנתקות היהודית, האמיתית, הפנימית - אותה אין שום דרך לחקות, בשום מקום, בשום זמן ובשום תרבות.

אחרי שהזכרנו את תפקיד האדם - לגלות את עוצמתו וייחודו של הבורא, התחלנו לתאר את המציאות המוכרחת מכך. הלוא היא יכולת הכפירה. ובמלים אחרות כדי שנוכל לבחור חייבת להיות אלטרנטיבה שהיא הגיונית ולו למראית עין