מאז ומתמיד היתה בתוכי התענינות בתורה ובמצוות, מן חלל חסר שבקש להתמלא. רציתי לדעת יותר, רציתי לגעת מעבר, ולא ידעתי איך. המחסום העיקרי שלי מפני יהדות, היה הרתיעה מדברים לא מובנים. היה לי קשה לעשות דברים רק בגלל שאמרו לי לעשות אותם או להימנע מפעולות מסוימות ככה, כי את זה לא עושים. אני טיפוס שאוהב ללמוד ולהתעמק, ולא היה לידי אף אחד שיוכל ללמד אותי או להעמיק איתי ביהדות.
כך החל מסע חברי חד שבועי בגובה העיניים, שהשאיר אותי עם נקודות מחשבה ופתח לי תובנות חדשות, לחלוטין בלתי שגרתיות. פעם החמאתי לה – 'אם כל הדתיות היו כמוך, הכל היה שונה...'
שבת, היום הנפלא, יום ההתנתקות שלי, יום ההתנתקות היהודי. נכון, יש בו, ביום השבת, הרבה דברים מקסימים: אוכל טוב (אם מבשלים אותו קודם…) משפחתיות, מנוחה והרבה פחות פיח בכבישים.אבל אוכל טוב אפשר להכין תמיד, בשביל משפחתיות צריך הרבה מזל (אצלנו קוראים לזה – סייעתא דשמייא, כלומר, עזרה משמים), בשביל לנוח אפשר לטוס לאיים הקריביים, ובקשר לפיח – מה דעתכם על יום שכולו אופניים? אבל את ההתנתקות היהודית, האמיתית, הפנימית - אותה אין שום דרך לחקות, בשום מקום, בשום זמן ובשום תרבות.