ארץ שכולה תורה | עלון בית דוד

• הדפסה
• דואל

ויהי בארבעים שנה, בעשתי עשר חדש באחד לחדש, דבר משה אל בני ישראל ככל אשר צוה ה' אתו אלהם: אחרי הכותו את סיחן מלך האמורי אשר יושב בחשבון, ואת עוג מלך הבשן אשר יושב בעשתרות באדרעי: בעבר הירדן בארץ מואב, הואיל משה באר את התורה הזאת לאמר: (דברים א, ד-ה)

פסוקים אלה מהווים הקדמה למשנה תורה, ומטרתם לתאר לנו היכן ובאיזה זמן נאמרו דברי הספר הזה. הפסוק "אחרי הכותו" יוצר כאן, לכאורה, הפסקה שלא מן הענין. מדוע חשוב להדגיש שהדברים נאמרו לאחר מלחמת סיחון ועוג ?

ספר דברים הוא "משנה תורה", ובו חזר משה רבנו על מצוות התורה, בשימת דגש על יישומן בארץ. התורה בקשה להקדים ולבאר לנו את השקפתה על ארץ ישראל: לשם מה ניתן ארץ ישראל לעם ישראל, איזה תפקיד נועד לארץ זו ומהו סדר העדיפויות בהקצאת משאביה.

לאחר הנצחון על סיחון ועוג, באו בני גד ובני ראובן אל משה רבנו והציעו לקבל את ארצות עבר הירדן, מאחר שיש להם מקנה רב, וארץ זו מוכשרת כארץ מרעה הצאן. בתחילה דחה אותם משה בשתי ידיים, ולא רצה לשמוע על כך. למי היתה עבר הירדן מיועדת, לפי דעתו של משה רבנו? לדעת הרמב"ן חשב משה אז להניח את עבר הירדן כמות שהיא, ולא להכלילה כלל בחלוקת הארץ. כל השבטים יתיישבו בארץ ישראל עצמה, ואילו ארץ סיחון ועוג תישאר שממה.

האם לשם כך היה צורך במלחמה הגדולה עם סיחון ועוג, האם הנסים הגדולים והעצומים שאירעו במלחמה זו היו לריק, לפי דעתו? בשביל מה היה צורך שסיחון ועוג יכבשו חלק מארץ עמון ומואב, כמו שאמרו "עמון ומואב טיהרו בסיחון", אם בסופו של דבר לא תשמש ארץ זו לכלום?

האם לא צדקו בני גד ובני ראובן, כאשר טענו שבודאי ניתנה להם הארץ כדי לשמש לארץ מרעה?

משה רבנו ראה את ארץ ישראל באספקלריה אחרת. המטרה הראשונה והעיקרית של ארץ ישראל היא לשמש כתשתית רוחנית, כמקום שבו ניתן לגדול בתורה, כמקום שרק בו ניתן להגיע לדרגות רוחניות נעלות. "אוירא דארץ ישראל מחכים", אין זו מליצה, אין זה "בּונוּס" אלא לשם כך היא נוצרה ולשם כך קיבלנו אותה.

"אחרי הכותו את סיחון ... הואיל משה באר את התורה הזאת"...

משנה תורה שאנו מתחילים עתה לקרוא בה וללמוד אותה, נאמרה בערבות מואב, בעבר הירדן, לאחר שנתקדשה ארץ זו בקדושת ארץ ישראל. היתה זו כבר "תורת ארץ ישראל", תורה שנאמרה באוירא דארץ ישראל. לא ניתן לדמות תורה שנלמדת ונספגת כאן, לזו שנלמדת במקום אחר. חז"ל אמרו (כתובות עה.) "חד מינייהו [אחד מבני א"י] עדיף כתרי מינן [מעולה כשנים מבני בבל] ... חד מינן כי סליק להתם עדיף כתרי מינייהו [כאשר בן בבל עולה לא"י, הוא עולה על בני א"י בכפליים]. בני ישראל שזה עתה הגיעו לארץ ישראל, היו בבחינת "עדיף כתרי מינייהו", שהיא המעולה שבדרגות, ובבחינה זו קיבלו את המשנה תורה מפי משה רבנו.

לשם כך, ולשם כך בלבד, נכבשה ארץ סיחון ועוג. לא כדי שיפַתחו בה תעשיה של גידול צאן, ולא כדי שיבנו בה ערים, אלא כדי שיעמוד בה משה רבנו יחד עם בני ישראל וילמד אותם את משנה התורה. עם סיום התורה, יכול היה להסתיים גם תפקידה של עבר הירדן, היא יכולה להשאר שממה.

בני ראובן ובני גד היו זכאים לקבל אותה, ואכן קיבלו אותה, אך הם טעו בהערכת התפקיד שנועד לארץ זו. לא בכדי הם הקדימו את גדרות הצאן לערים לטפם, לא בכדי אירעה להם פליטת פה כזאת; השקפתם היתה פגומה, משום שראו את המימד הרוחני כגורם משני, ומתוך ראייה זו הגיעו למסקנה ש"הארץ אשר הכה ה' לפני עדת ישראל ארץ מקנה היא" . ארץ ישראל היא ארץ התורה, ותו לא.

על פי תחם סופר על התורה