שאלה לדיון (משפטי התורה, בבא קמא לז):
מנחם מגדל בביתו כתחביב נחשים שונים. באחד הימים ברח מביתו אחד הנחשים. הנחש הבורח אינו מזיק מעצמו אלא רק כשהוא מרגיש מאויים או מרגיזים אותו.
הנחש שברח התמקם בחדר המדרגות של הבניין המשותף, באחת הפינות.
שכן שעבר בבניין וראה את הנחש, סבר בטעות שנחש זה אינו מזיק, והרגיזו ע"י תחיבת מקל לתוך פיו.
כתוצאה מכך הנחש הכיש את השכן, שנזקק לטיפול רפואי.
כעת תובע השכן ממנחם את עלות הטיפול הרפואי וכן פיצויים על הסבל שנגרם לו.
מה הייתם פוסקים?
מקורות:
א] מסכת בבא קמא, דף כד:
אמר רבא אם תמצי לומר (אפילו אם תאמר) המשסה כלבו של חבירו בחבירו (לוי המשסה כלבו של ראובן בשמעון) חייב (בעל הכלב), שיסהו הוא בעצמו - פטור. מאי טעמא? - כל המשַנה (כל אדם ששינה מהנורמה) ובא אחר ושינה בו (בא מישהו והתנהג בצורה חריגה) פטור.
כלומר, בעל הכלב חייב לשלם את נזקי הכלב שלו, מאחר והוא יודע שאם משסים את כלבו הוא מזיק, לכן היה עליו לשומרו. לעומת זאת המשסה הרי הוא מזיק ב"גרמא", ופטור בדיני אדם וחייב בדיני שמים.
אבל כל זה רק כשהכלב נשך אדם אחר. אולם כשהכלב נשך את המשסה - בעל הכלב פטור לגמרי, כי המשסה הזיק במעשהו לעצמו, אל לו להאשים את בעל הכלב.