שלום שמי שולמית.
בתי חזרה בתשובה. הדבר ארע לפני כשלש שנים כאשר היא היתה בת 17. מעולם לא היינו בית ששונאים בו חרדים או הורים שחינכו את ילדיהם לשמור על ריחוק מן המסורת. היינו פשוט אינדפרנטים [אדישים] כלפי הדת. היא לא עניינה אותנו כלל. לא צמנו ביום כיפור, לא אכלנו מצות בפסח, וגם לא בנינו סוכה בסוכות. שוב, לא מתוך מטרה להתריס אלא מתוך מקום של חוסר ענין. מכל מקום, כשבתי הודיעה לי שהיא הולכת ללמוד במדרשיה, הייתי בהלם מוחלט. ידעתי שהיא לא כמו שאר בנות גילה העסוקים בענינים המעסיקים את גיל ה'טינייג'ר', וכי היא אוהבת לקרא הרבה ולהתענין בדברים רבים, אך חשבתי כי מכאן ועד למוד במדרשיה חרדית הדרך ארוכה.
ניסינו אני ובעלי להסביר לה שהיא עושה את טעות חייה. אפשר להישאר חילוני, וגם לקרא קצת באינציקלופדיות ושאר מאגרי מידע על הדת, וחבל שהיא הולכת למקום בו אין לה עתיד וכו' וכו'. בכינו, התחננו, אפילו איימנו, אבל זה לא עזר. היא התעקשה שהיא חשה ששם המקום שלה.
מאז היא שוהה שם - מזה כשלש שנים, ונראה כאילו היא היתה שם תמיד. חייה השתנו, היא מאושרת, ושלמה מאד עם עצמה. מעולם לא ראיתי אותה כך. מאחר שמה שחשוב לי בסופו של דבר הוא - אושרה של בתי, שמחתי שהיא מצאה את דרכה, אך עדיין חשתי שמשהו פה מאד מוזר: כיצד היא, שנחשבת לכל כך חכמה, עשויה להתלהב ממשהו כל כך ישן ועתיק כמו היהדות? איך היא, שגדלה בבית של הורים מכובדים, עובדים, ומעניקים כל טוב, מוצאת חום ענין ורוגע באיזושהיא דת שבעיני נחשבת לכל כך פרימיטיבית?
החלטתי שאני חייבת לדעת על מה מדובר. הסקרנות אכלה אותי. חייב להיות בזה משהו אם בתי החכמה מצאה בזה ענין. אולי זה גם יגרום לי להבין ולהכיר אותה טוב יותר. אך לא עשיתי עם זה דבר. אני לא אלך לסמינרים ליהדות, או אשתתף בהרצאות של רבנים. זה לא בשבילי. אני לא מעוניינת לחזור בתשובה וגם לא להוליך שולל את הרבנים המרצים שעשויים לחשוב שבאתי למטרה הזו. אני כאמור, רוצה רק להכיר את היהדות ואת ה'סיפור' שלה. באחד משיטוטי ברשת האינטרנט ראיתי פרסומת לאתר חברותא. הרעיון של 'חברותא' דרך הטלפון, בלי להיפגש 'הדליק' אותי, וכך נרשמתי.
לאחר זמן לא רב חזרה אלי מתנדבת שציוותה לי חברותא מן העיר רמת גן – אשה חרדית צעירה בשם רחל. התחלנו לשוחח, והאשה הצעירה פתחה בפני עולמות מדהימים שלא ידעתי על קיומם כלל. השיחות שמיועדות היו לארוך כרבע שעה, הפכו במהירות לשיחות דו שבועיות של שלשת רבעי השעה ויותר, ואנחנו משוחחים על עשרות נושאים לאור היהדות. לא הכל רחל יודעת ולפעמים אנחנו מחפשים ביחד, דרך הטלפון בספרים ומגלים 'אוצרות' חבויים.
לא חזרתי בתשובה, אולי זה יקרה פעם, אך לא כעת, ומכל מקום זכיתי לטעום מן העולם שבו מצויה בתי היקרה, ולחוות מעט ממה שהיא חווה. מה שכל כך מדהים פה בסיפור, ש'החברותא' שלי רחל, לא מודעת כלל לסיפור האישי שלי, וגם בתי לא מודעת כלל להיותה של אמה חברותא של אשה חרדית העוסקת בתורה לפחות פעמיים בשבוע.
