עשרים שנה לאחר נישואיהם מקבלים יצחק ורעייתו את הבשורה המשמחת כי רבקה נכנסה להיריון. גילה של רבקה עמד אז על 23 שנים שכן בגיל שלש שנים נישאה ובשל גילה הצעיר המתין לה יצחק עשר שנים עד שתהא ראויה להיכנס לעיבור, ומאז חלפו עוד עשר שנים בהם לא נקלטה רבקה. עם תום העשור מבין יצחק כי גם הוא וגם אשתו סובלים מבעיות פוריות והם פונים, כל אחד לפינתו הוא,ושופכים את תחינתם לפני ה'. למרות הצלחתה של רבקה להישאר ברמתה הרוחנית הגבוהה גם בבית הוריה הרעים נעתר ה' דווקא לתפילתו של יצחק בשל העובדה כי אינה דומה תפילתו של צדיק בן צדיק [יצחק בן אברהם], לתפילתו של צדיק בן רשע [רבקה בת בתואל], ורבקה נקלטת סוף סוף. 

 

תופעת העקרות ועיכוב הפוריות מאפיין את שלש האימהות, שרה, רבקה, ורחל. פרשנים טוענים שהסיבה לכך נעוצה בהתאוותו של הקב"ה לתפילתן של צדיקים, כלומר ה' חפץ ומייחל להפצרותיהם של אהוביו. קולות קונקרטיים יותר מצביעים על העובדה כי רבקה קיבלה ברכה ממשפחתה קודם הצטרפותה לאליעזר בנוסח "אחותינו את היי לאלפי רבבה", הברכה הזו שהגיעה מפיהם של אנשים רשעים כמו לבן עלולה היתה לגרום לכך כי הריונה המהיר של רבקה מיוחס היה להשפעת ברכה זו, עיכוב הריונה של רבקה ותפילותיהם שלה ושל בעלה, לא הותירו ספק ביחס לייחוס מקור הישועה האמיתי. ולבסוף, מענינת במיוחד פרשנות גנטית מקורית הסבורה כי בשל מוצאה הביולוגי של רבקה ממשפחה של אנשים שליליים, היו צאצאיה אמורים לצאת עם אותו מטען גנטי הרסני, עם אותו ד.נ.א קרימינלי שנשאה משפחת אמם הביולוגית כשהבולט בהם הוא כמובן לבן הארמי. רק ההתעברות הניסית שהופיעה בעקבות התפילות של השנים סיפקה מטען גנטי לגמרי חדש שלא שייך כלל לסולם הד.נ.א המשפחתי של רבקה.