קרח ועדתו עד כמה מגונה היא החוצפה | הרב עזריאל יונה

"ויקומו לפני משה ואנשים מבני ישראל חמשים ומאתים, נשיאי עדה קריאי מועד אנשי שם, ויקהלו על משה ועל אהרן ויאמרו אליהם: רב לכם כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה" [במדבר טז].

וקמו בחוצפא ואורו הלכתא באנפוי משה על עיסק תיכלא [= קמו בחוצפה ודנו בהלכה לפני משה בעניין ציצית תכלת, כאשר קרח ואנשיו הביאו טלית שכולה תכלת ושאלו – כדי להתריס - האם בכזו טלית צריך גם כן להטיל חוט תכלת – תרגום יונתן].

לכאורה בתוך המחלוקת הנוראה תוך כדי הזלזול והליצנות שאין דוגמתם, תוך כדי מרידה, כלום יש עוד משקל גם 'לחוצפה' עליה מדבר התרגום? כך מעיר הרב אזרחי בספרו.

האם יש בכך כדי להוסיף על הזוועתיות שבכל מציאותם של בני קורח?

אמנם כנראה מלשון הכתוב, ויקומו, ויקהלו, כולם קדושים, מדוע תתנשאו, כל זה מצביע על חוצפה שאין למעלה הימנה, אך מדוע ראתה תורה להדגיש זאת, מה זה מוסיף על משקל מעשיהם של קורח ועדתו? מה לי אם בחוצפה היה אם לאו?

מספרים על החפץ חיים כי באו לפניו לדיון שני מעשים. האחד נוגע ל'נפילה' בעבירה חמורה מאד. תבוע תבעו המשגיחים להתיר להם שילוחו של הבחור שעבר מן הישיבה.

האחר אף הוא הובא לדיון לפניו באשר פגוע פגע בבעלת הבית התחצף כנגדה פגע בהנהגתה ובמאכלה. פסק מרן החפץ חיים הראשון ינזף, יטופל בעה"י, יחזור בתשובה.

האחר ישולח ומיד. לשני אין אוזן...

החצוף לא רק שאינו 'מבקש', הוא כולו נתון בתוך עצמו, אינו בר שמיעה. מי שהוא מופקע מהיות 'מבקש' אינו מסוגל להיות תלמיד, ולכן – יישלח.

מספרים כי פעם נזף הסבא מסלבודקא בתלמיד, החמיץ לו פנים. כי לדעתו לא נהג כשורה, דבר שהצביע על מדות מקולקלות.

הלך תלמיד אחר ומכיוון שחשש להתריס בפני הסבא את דעתו בפניו, לכן עמד וערך מכתב ושאל: הייתכן, כי בחור כל כך חשוב ינהגו בו כאשר נוהג בו רבינו?

הסבא קרא את המכתב וחזר וקראו.

מיד לאחר קריאתו עם הראשון המשיך לגלגל, אבל בעל המכתב כך פסק, חייב להישלח מן הישיבה.

כי עם עושה עוול יש לגלגל, יש תקוה, וכשיש תקוה חייבים לגלגל.

עם השני - זה ה'בעל דעה' זה היודע טוב יותר מן הסבא מיהו ה'חשוב', לזה אין אוזן.

זה אינו מבקש. זה נתון בתוך דעתו. מי שאין לו אוזן – יישלח.

מי יודע יתכן מאד, כי מה שחרץ את גורלם, כאנשים שאין להם אוזן, כאנשים מופקעי שמיעה, היה לא פחות על כל פנים מעצם המרידה.

ה'בחוצפא'

עם אנשים כאלו - אין מה לגלגל, אין סיכוי לתשובה.

מקרה אבוד.