לא מכבר עבר עלינו צום תשעה באב לזכר חורבן הבית וגלות ישראל, כאשר על עם ישראל בתקופה זו נאמר במגילת איכה את המלים הקשות הבאות: "מלאתי משפט צדק ילין בה, ועתה מרצחים.. שרייך סוררים וחברי גנבים".
מה כוונת המילים 'מלאתי משפט'?
מסביר זאת הבן איש חי באמצעות משל.
ראש ישיבה נכנס לישיבתו וראה את הבחורים מתווכחים ביניהם בדברי תורה. אלא שהרב הבחין כי הם אינם עושים זאת לשם שמים אלא לשם התנגחות והרגשת ניצחון.
ראש הישיבה ניגש אליהם ואמר: "אני רואה שבית המדרש מלא בדברי תורה".
שמחו התלמידים אך ראש הישיבה מיהר לצנן את התלהבותם. כוונתי היתה שכאשר לומדים תורה לשמה, עולים דברי התורה למעלה, לשמים, אולם כאשר לומדים רק כדי לנגח האחד את חבירו כפי שאתם עשיתם נשארים דברי התורה על הארץ. אין בשמים חפץ בהם. זו כוונתי שבית המדרש מלא בדברי תורה.
כאשר נעשים הדינים והמשפטים בצדק עולים הם לשמים. הקב"ה שותף לדיין בדין. כאשר עושים זאת במרמה הוא נשאר בארץ.
זו כוונת הפסוק: 'מלאתי משפט'. כל המשפט נשאר בארץ.
בדברים הללו יש מסר עמוק.
כאשר ניגשים למשפט צריך לזכור כי השופט בסופו של דבר אינו אלא בשר ודם. הוא נתון להשפעות חיצוניות, ללחצי התקשורת, אפילו להשפעות פוליטיות. זה הוא משפט של בני אדם. אם לשופט יש את הזכות לשפוט כפי שהוא חושב וכפי שהוא רואה לנכון, הרי שפסק הדין שלו עלול להיות מוטה בקלות יתירה לסביבה החברתית, לנורמות השולטות, לאופיים של בעלי הדין.
לעומת זאת משפט אלוקי שואב את כוחו ממקור הנצח, ממקור שאינו אנושי כלל. הדיין הפוסק על פי הכללים הללו מחוייב רק לדברי האלוקים ומתחת ידיו יוצא משפט נקי הערוך על פי כללים של אותו אחד שברא את העולם.
זו היא [בין השאר] עדיפותו של המשפט היהודי על פני המשפט האזרחי.