סיפורי חברותא
- פרטים
- נכתב על ידי מערכת האתר
החברותות: הרב יוסף כהנא ממודיעין עילית, ומר אבנר דישון מהעיר אילת
האירוע: סיום סדר זרעים בתוך לימוד שנמשך חמש שנים בשיתוף אירוע בר מצווה.
אירוע מרגש נרשם במודיעין עילית לאחר ששני בני החברותא, הרב יוסף כהנא, תלמיד חכם מהעיר קרית ספר, ומר אבנר דישון הנושא בתפקיד ניהולי בכיר בעיר אילת, סיימו במסיבת מרגשת בה נחגגה גם חגיגת בר מצווה את סדר מועד שבש"ס משניות בתוך לימוד משותף בן 5 שנים.
מסיבת סיום המשניות כללה כאמור שמחה נוספת – חגיגת בר המצווה לבנו של הרב יוסף כהנא. הרב החליט לאחד את שני האירועים המרגשים לכלל אירוע אחד גדול, ובו ציין בנו את קבלת עול מצוות, ואבנר ויוסף ציינו את סיום סדר מועד.
סדר מועד כולל שתים עשרה מסכתות משניות ביניהם: מסכת שבת, עירובין, פסחים, שקלים, יומא, סוכה, ביצה, ראש השנה, תענית, מגילה, מועד קטן, חגיגה.
"הבחירה של הרב יוסף לאחד את שני האירועים מוכיחה עד כמה חשובה לו החברותא והלימוד המשותף", אומרים ב'חברותא', "בר המצווה של בנו, צורף לאירוע סיום המסכת מתוך אמונה כי שני האירועים ממוקמים אצלו בסדר הראשון במעלה".
אבנר דישון מצידו, נסע במשך שעות ארוכות כדי להשתתף באירוע המרגש, כשבמהלך האירוע הכריז: "אני מרוגש מהזכות שנפלה בחלקי להכיר אדם נפלא כמו יסף וללמוד איתו ביחד שנים ארוכות. ומודה בכל ליבי לארגון איילת השחר שיצר את החיבור המדהים והבלתי אפשרי הזה".
קרוביו של אבנר מספרים, כי את החברותא המשותפת עם הרב יוסף, תופס אבנר, המכהן כאמור בתפקיד בכיר, כאחד מרגעיו החשובים ביותר: "אי אפשר להפריע לו בשעות הללו, אין זה משנה אם מדובר באמצע פגישה, או גורם עסקי חשוב ככל שיהיה, השעות הללו קודש לחברותא".
- פרטים
- נכתב על ידי אורית, משתתפת בחברותא
לארגון חברותא שלום וברכה.
כבר כתבתי לכם בעבר ואף פרסמתם את סיפורי כאן באתרכם, לכן מכתב זה לא יעסוק ב'ביוגרפיה' האישית שלי אלא דווקא ב... דברי תורה.
תאמרו, מה פתאם אני כותבת דברי תורה? ולמה שהם יתפרסמו באתר במסגרת 'סיפורי הארגון', ובכן אומר לכם כי את דברי התורה הללו שמעתי מחברותתי המקסימה בלימודינו המשותף לקראת חג הסוכות [אותו עשינו בעשרת ימי תשובה] והוא השפע עלי אופרטיבית בחיי היומיום.
למעשה לא מדובר בדיוק ב'דברי תורה' אלא יותר בסיפור קצר. כאשר למדנו את הלכות החג גיליתי שישנה הלכה הפוטרת את האדם מן הסוכה במצב מסויים והיא קרויה בשפה ההלכתית "מצטער". כלומר, כולם מחוייבים בסוכה, אך כאשר הישיבה בסוכה גורמת להם סבל המצער אותם הרי הם פטורים מן הסוכה. הדוגמא הטובה ביותר לכך היא כאשר יורדים גשמים באמצע החג, ואז במקרה כזה אין חובה להישאר בסוכה, שכן הימצאות בסוכה כאשר היא דולפת מים נכנסת להגדרת "מצטער פטור מן הסוכה".
החברותא שאיתה למדתי הוסיפה לי פרט מעניין מתוך דברי השולחן ערוך: "וכל הפטור מן הסוכה ואינו יוצא משם, אינו מקבל עליו שכר ואינו אלא הדיוט". כלומר אין בישיבה בסוכה בסיטואציה כזו כל תועלת. הרציונל נראה לי ברור לגמרי אבל אז הוסיפה בת שיחי סיפור קטן אותו שמעה בשיעור יומיים קודם לכן: אחד מן האדמורי"ם החסידיים היה יושב בסוכה גם כאשר היה יורד מבול של מים והסוכה הפכה לברכה קטנה. לשאלת חסידיו מדוע הוא נשאר בסוכה, הלא בהלכה כתוב שהמצטער פטור ואף נקרא הדיוט ענה הרב "מוטב לי להיקרא הדיוט, ובלבד שאשב בסוכה".
המסר בסיפור הזה תפס אותי מאד. לפעמים יש מצבים שאדם פטור בהם מחובתו. יתירה מזו, הוא לא רק פטור אלא הוא אפילו נחשב לעושה מעשה מיותר. אך אם יש לו אהבה לדבר לא אכפת לו מהו היחס אליו ובלבד שהוא יקיים את חובתו.
ימים ספורים לאחר לימודינו המשותף הגיע יום כיפור. אינני דתייה במיוחד אך את יום כיפור אני צמה. במהלך היום רציתי לעשות דבר מסויים שאיננו אסור, אך לדעתי נוגד קצת את רוח היום. לא אכנס לפרטים רק אומר שבאופן כללי הייתי עושה זאת בימי כיפור הקודמים ולפי הידוע לי אין בכך עבירה מפורשת על גדרי ההלכה. באותו רגע נזכרתי בפירוש על האדמו"ר והסוכה והתגברתי על עצמי. למחרת יום כיפור הרגשתי סיפוק וצורך לשתף אתכם בסיפור.
חג שמח
אורית.
- פרטים
- נכתב על ידי מערכת האתר
החברותות: הרב מרדכי רובינשטיין ממודיעין עילית, מר אבי אזרן מאשקלון.
האירוע: מפגש בין המשפחות המורחבות בתוך לימוד משותף של תשע שנים.
משפחת אזרן ומשפחת רובינשטיין נפגשו באופן בלתי אמצעי לאחר שאבות המשפחה, הרב מרדכי רובינשטיין, והכימאי אבי אזרן למדו בצוותא במשך תשע שנים ומעולם לא נפגשו.
הרב רובינשטיין, אברך הדור צורה המתגורר בעיר מודיעין עילית, החל ללמוד בחברותא לפני כתשע שנים עם מר אבי אזרן אקדמאי וכימאי במקצועו והשנים למדו במשותף במשך שנים ארוכות כאשר מעולם לא נפגשו פנים אל פנים.
בחודש האחרון נוצרה יוזמה להפגיש בין המשפחות, והרב רובינשטיין הזמין את חברותתו לביתו של חמיו, הרב רוטשילד שעלה משוויץ לפני 3 שנים וקבע את מושבו בעיר קרית ספר.
אזרן לא הוזמן לבד. משפחת רובינשטיין חפצה להכיר את המשפחה המורחבת וגם היא מצידה שמחה להיענות להזמנה.
כך הגיעו הנשים והילדים של משפחת אזרן ופגשו במשפחתו של הרב רובינשטיין שכללה מלבד את אשתו וילדיו גם את חמיו וחמותו ואת גיסיו.
ראשי ארגון חברותא הופיעו גם הם באירוע ובהתרגשות סיפרו כי נפעמו לפגוש את שתי המשפחות המורחבות מסיבות סביב שולחן אחד. הם סיפרו כי אבנר שלף פתקאות רבות מכיסו בהם נכתבו ברכות נוגעות ללב מאמו הקשישה ששמחה מילאה את ליבה נוכח בנה הלומד תורה בחברותא בעקבות ובמשך שנים כה רבות.
אנשי 'חברותא' העניקו למר אבנר הנרגש אות הוקרה בדמות ספר תהילים מהודר.
- פרטים
- נכתב על ידי יפה, משתתפת בחברותא
לכבוד ארגון חברותא
רציתי להפנות אליכם הצעה שעלתה בראשי בהקשר לארגון שלכם ואתם תעשו בה כרצונכם. ראשית אציג את עצמי. שמי יפה, אני לומדת באמצעות הפרוייקט שלכם 'חברותא' מזה כשנה וחצי. את החברותא שלי הכרתי דרך בת דודה ש'הציצה ונפגעה', כלומר היא לא חזרה בתשובה אבל היא התלהבה מאד מהלימוד המשותף ומשום כך היא הציעה לי גם כן להצטרף. גם אני אגב, לא חזרתי בתשובה, אבל גם אני כמוה מאד מתלהבת מהלימוד הזוגי עם החברותא המקסימה שלי.
מה שרציתי להציע הוא שאתם תקימו אתר מיוחד רק ללומדות בפרוייקט [ואולי גם ללומדים הגברים] ובו יוכל כל מי שירצה להעלות הגיגים, רשמים, שאלות, ורעיונות שעלו לו מהלימוד המשותף. אם תהיה היענות זה יכול להיות מאד מעניין. אין לפי דעתי קבוצה מסודרת של אנשים שאינם דתיים אך מצד שני מתעניינים ביהדות המאפשרת לאנשיה לשוחח על הנושא. אני מתארת לעצמי שיש לכם אלפי חברותות, משתתפים ומשתתפות, גם לומדים וגם מלמדים, כולם יכולים למצא שם את מקומם. למשל יכולים לעלות שם רעיונות כמו מה כדאי ללמוד, הצעות למפגש חברותא, דיונים על הפער בין דתיים לחילוניים, ההבדל האובייקטיבי בין חילוניים לדתיים לבין זה שמשתקף בתקשורת, ואפילו נושאים אקטואליים כמו שאלת הגיוס, רבנות ראשית, ישיבות וסמינרים ועוד ועוד. אני רק מעלה את הרעיון ואפשר לקחת חלק ממנו, או אפילו מקצתו.
תבחנו האם העניין מעשי והאם לדעתכם תהיה לכך היענות.
בידידות ותודה
יפה.
- פרטים
- נכתב על ידי מערכת האתר
סמי בשן, הוא יהודי בן למעלה מ-70, שפעיל בארגון חברותא כבר מספר שנים.
בשן, אינו היחידי שלומד תורה באמצעות הארגון מספר שנים אולם סיפורו בכל זאת שונה.
"לפני שנה וחצי התקשר אלי סמי, יהודי פנסיונר ונכה צה"ל וביקש ממני לסדר לו חברותות רבות ככל האפשר", נזכר הרב ישראל אדלר, מנהל פרויקט חברותא, "לשאלתי אנא האיש, כי מאחר שהוא בן 70 הוא מבקש לסיים את הש"ס כולו עד חודש אדר של השנה הבאה – כלומר חמישה עשר חודשים מאותו יום".
צריך לזכור, אומר הרב אדלר, כי הפעם הראשונה בה פתח סמי דף גמרא הייתה לפני 14 שנים, וכעבור 12 שנים הצליח לסיים מחצית מן הש"ס, כעת הוא מבקש לסיים בתוך כשנה ורבע את המחצית השנייה.
"התפעלתי והתרגשתי כל כך מהאמביציה של האיש והבטחתי לו כי אחפש לו חברותות ככל האפשר אך ביקשתי ממנו בקשה אחת: גם אני רוצה ללמוד אתך מסכם אחת".
ואמנם, האיש החל ללמוד בכל כוחו ומאודו, חלק עם חברותות, חלק לבד כשהוא מסתייע בש"ס שבהוצאת שוטנשטיין. הרב אדלר כפי שהבטיח, למד עמו את מסכת שקלים במשך למעלה משנה.
חמישה עשר חודשים חלפו, ותאריך היעד באדר עוכב מעט בשל מחלתה של אשתו של סמי. למרות זאת, האיש לא התייאש והמשיך במלא התנופה בלימודיו כשהוא שואף לסיים את כל כרכי התלמוד בבלי.
זמן קצר לאחר התאריך המקורי, ביום ב' בניסן הגיעה השעה הגדולה, וסמי בשן חגג את סיום הש"ס.
"היה זה אירוע מפואר לפחות כמו חתונה ויותר", מספרים המשתתפים, "מעולם לא ראינו אדם ששמח כל כך כמו שהיה סמי באותו לילה גדול".
בשולחן הכבוד נכחו רבנים חשובים ביניהם הרב אדלר מ'איילת השחר' וחתן השמחה בחר להתמקד בסיפור חייו של ריש לקיש – התנא שהיה בעברו ראש שודדים ובכח הרצון וההתמדה הצליח להתגבר על כל המשברים ולהיות לאחד מגדולי ישראל.
"מבחינתי זו השראה" אומר הרב אדלר בהתרגשות, "אינני מכיר אנשים רבים עם כזו אמביציה. היהודי הזה יכל לדחות את תכניתו בנסיבות והסברים שונים: בריאות, זמן, גיל וכן הלאה, אבל הוא בחר להתגבר על כך. כשהייתי מתקשר אליו היה אומר: אפנה הכל ואלמד, לא צריך לתאם כלום, זמני פנוי לכך במשך כל שעות היממה מלבד זמני התפילה".
סיפור מרגש זה הינו אחד מהמאפיינים המובהקים של 'חברותא'. חז"ל אמרו 'מתלמידי יותר מכולם', המלמדים, אברכים, בוגרי ישיבות ותלמידי חכמים עשויים גם כן ללמוד לא פעם מכוחותיהם הנפשיים של אנשים, שלכאורה נתפסים כפשוטים, כבלתי למדנים אך מתגלים במלא תפארתם כיהודים משמכם ומעלה.
- פרטים
- נכתב על ידי עובדיה, מלמד בחברותא
לארגון חברותא שלום
שמי עובדיה. אני "מלמד" בארגון שלכם במסגרת פרוייקט 'חברותא' ואחת לשבוע לומד תורה באמצעות הטלפון עם שגיב, בחור שאינו דתי. קראתי באתר שלכם כמה סיפורים של לומדים ולומדות, שמצאו את הקביעות הזו נעימה ומוסיפה, אולם תמיד נכתבו סיפורים אלו על ידי הלומדים כלומר אלו שמרחיבים את הידע ביהדות. מכתבים ממלמדים כמוני כמעט ולא קיימים. קיימת אולי תחושה שהחברותא הזו עוזרת בעיקר ללומדים שהרי הם לא היו מודעים עד עתה לבארותיה העמוקים של התורה וכעת הם נחשפים אליה, אך אנחנו המלמדים לא מרוויחים מאום. אנחנו בין כה וכה מכירים היטיב את המקורות ולא נוסף לנו דבר.
ובכן זו טעות. לפחות לגבי. אני יכול להעיד בלב שלם שהחברותא שאותה אני מקיים עם בן שיחי הלא דתי מסייעת לי לדעתי אף יותר משהיא מסייעת לו. בפעם הראשונה התחלתי להביט על הדברים במבט ביקורתי וניסיתי להבין את עומקם של דברים. עוד לפני שאלותיו הנבונות של החברותא שלי הייתי מעיין בחומר ושואל את עצמי מה הוא יקשה על כך, האם זה ברור לי לגמרי?
בשם אחד מגדולי הרבנים במאה הקודמת מפורסם כי כאשר אדם לא מצליח להסביר לחבירו איזושהיא סברא אות הוא כי הוא עצמו אינו מבין אותה כראוי, או בקיצור "חוסר בהסברה – הוא חוסר בהבנה". אני הרגשתי את העניין היטיב על בשרי. כאשר לא הצליח בן שיחי להבין אותי, תפסתי שאני עצמי לא שלם עם הדברים. הייתי חוזר שוב פעם על העניין, לומד אותו לעומק, ואז למרבית הפלא הוא היה מבין אותי. הוא לא היה תמיד מסכים איתי, אך היה מבין היטיב את כוונתי.
בזכותכם הרבה יסודות ביהדות התבררו לי לעומקם ואני מרגיש שאני יכול להסביר אותם לבני שיחי מתוך ידיעה והבנה מושרשת. אני חושב שהמפעל שלכם מבורך מכיוון שהרבה אנשים מתהלכים בתוכינו מבלי שהם מודעים כלל לכך שהם לא מכירים את יסודות תורתינו הקדושה לעומקם. אילו הם היו מתמודדים עם שאלות וביקורות כפי שחווים כל המתנדבים בפרוייקט שלכם, הם היו מגלים את עצמם מחדש.
תודה רבה. עובדיה.
- פרטים
- נכתב על ידי מערכת האתר
שלום, קוראים לי ניר, 50, רופא מנתח במקצועי.
את בית הכנסת השוכן בבית החולים בו אני עובד לא הכרתי מבפנים עד לפני שנה.
אז נפטר אבא ז"ל ואני החלטתי לנסות להיכנס, ולו לפעם אחת כדי לומר עליו קדיש בבית הכנסת. לא נעים לומר אבל אני שמסתדר לא רע עם טקסטים רפואיים סבוכים, די הסתבכתי בקריאת הקדיש שכתוב בשפת הארמית.
כשסיימתי ניגש אלי איש חביב שהציג את עצמו בשם שלמה ואמר לי, אם מענין אותך ללמוד קצת על המשמעות של הקדיש תוכל לעשות את זה ב"חברותא".
כמה מילים של הסבר על מה זה חברותא, ואיך עושים את זה (ובעיקר, כה זה לא עולה...).
נכנסתי לאתר. באותו יום חזרו אלי ולמחרת כבר שוחחתי עם דניאל שגרם לי לא רק להבין את המילים של הקדיש אלא גם למה כל כך חשוב לומר אותו.
היום כמעט שנה אחר כך, כשאני כבר מסיים לומר קדיש ובמקביל נולד לי פתאום חבר חדש ומרתק בשם דניאל. אני ממליץ לכל אחד לקחת לו גם חברותא. ללמוד שלא את הכל אנחנו יודעים..
תיהנו!
הדברים לזכרו של אבא - יוסף בן לאה ז"ל
לכבוד ארגון חברותא שלום
שמי ויויאן [ויוי], ורציתי לספר לכם על הקשר האישי שלי לארגון שלכם. אני ממוצא ארגנטינאי ועליתי לארץ לפני שלש שנים. משפחתי בארגנטינה היתה מנותקת לחלוטין מכל מה שייך ליהדות. אני לא חושבת שידעתי בכלל שקיימים תאריכים כמו תשעה באב, פורים, או ראש השנה. ידעתי כן על חנוכה למשל פסח, וכמובן על יום כיפור, אך לא הרבה מעבר לזה.
כאשר הגעתי לארץ התנדבתי באחד הקיבוצים ומאחר שמשפחתי במקור גרה בכפר שנים רבות, שיבצו אותי בקיבוץ לעבודה ברפת. בסך הכל זו היתה עבודה נחמדה, פגשתי חברים חדשים, למדתי עברית, ולאחר עשרה חדשים הרגשתי כבר כמעט ישראלית. באחד הימים הגיעה לבקר בקיבוץ קבוצת ילדים במסגרת טיול של בית ספר. לא היה זה מאורע יוצא דופן מפני שפעמים רבות היו מופיעים בקיבוץ קבוצות של תלמידים מבתי ספר שונים שביקרו במחלבה הגדולה שלנו, והסתובבו בין הפרות. הפעם זה היה שונה מפני שהתלמידים היו כולם ממוצא נקבה כלומר הן היו כולן בנות.
ברגע שהבחנתי בזה הסתכלתי שוב ושוב וחיפשתי את הבנים שבין תלמידי הכיתה אך לא מצאתי. כולן היו בנות בגילאי עשר, מלבד המורה שהיתה כמובן מבוגרת יותר. הסקרנות הציקה לי ופניתי למורה ושאלתי האם הבנים בכיתה קיבלו עונש. המורה לא הבינה בתחילה את שאלתי עד שתפסה והשיבה לי בחיוך [קצת מתפלא] שמדובר בבית ספר דתי ואצלם מקפידים להפריד בין הבנים ובין הבנות.
אני מניחה שלחלק מן הקוראים מדובר בעובדה פשוטה ביותר אך אותי זה הכה בהפתעה. ידעתי כמובן שקיימים דתיים ואפילו חרדים בארץ אך לא ידעתי מעולם על הפרדה בין המינים בבתי ספר לילדים. שאלתי את המורה בתמימות מדוע הם מפרידים, והיא הסבירה לי שזה מטעמי צניעות. כאשר ראתה האשה ששאלותי מגיעות ממקום כנה ולא בניסיון להרגיז הציעה לי לפנות לארגון בשם חברותא, ושם לשוחח על היהדות עם בחורה צעירה כמוני שתענה לשאלותי בסבלנות ככל שאחפוץ. היא רשמה לי את המספר שלכם על הטלפון, וכך כעבור שבוע כבר קיבלתי טלפון משולמית אתה אני משוחחת כבר ארבעה חדשים.
רציתי להודות לכם על המענה המהיר, ועל פיתרון שהלם בדיוק את צרכי.
ויוי.
[ייתכן שיש שגיאות כתיב ולשון במכתבי, אתם רשאים לתקן אותן]
- פרטים
- נכתב על ידי מערכת האתר
לארגון 'חברותא' שלום
להלן סיפורי על השתלבותי בפרוייקט שלכם.
אני אשה צעירה בת 39, נשואה ואם לבת. בתפקידי אני משמשת כיועצת במוסד אקדמי. מועמדים המבקשים להתקבל כסטודנטים מתלבטים בחלק גדול מן המקרים מה הוא תחום הלימודים ההולם את כישוריהם. האם פסיכולוגיה הנחשבת למגמה יוקרתית או שמא משפטים הפרקטית יותר? וכן הלאה. בכל יום אני פוגשת בין עשרה לעשרים סטודנטים פוטנציאלים ואני מנסה לייעץ להם ובעיקר להציג בפניהם את מסלולי הלמידה השונים בהם יוכלו לבחור.
באחד הימים הגיע אל שולחני סטודנט הנראה כבחור שאינו שומר תורה ומצוות, בלשון המעטה. שערו גלש על כתפיו, והוא לבש בגדים שהשפעת המזרח הרחוק הוטבעה בהם בבירור. למרבית ההפתעה הוא ביקש ממני לברר על המגמה לתלמוד. ניסיתי להסביר לו כי מדובר בלימודי גמרא מסובכים, וייתכן שהוא לא בדיוק מודע לכך, אך הוא התעקש וביקש לקבל את כל המידע. לפי שהוא נפרד ממני הוא אמר לי שאין מושג מה זה גמרא. הודיתי בפניו שאכן לא למדתי מעולם תלמוד, אך ניסיתי לתהות בעדינות, מהיכן לו יש מושג?
אז הוא סיפר לי כי הוא חזר מטיול בן ארבע שנים במזרח הרחוק ושם הוא נחשף לקבוצה דתית ואף שמע ממנה שיעורים. ההרצאות שנסובו על עניני התלמוד כבשו את ליבו והוא חש שהוא הגיע לשדה נפלא שמעולם לא ביקר בו. הוא ביקש ללשמוע עוד על התלמוד, על הגיונו, ועל ההיסטוריה שלו. כשחזרתי לארץ, אמר, החלטתי שאת התואר שלי אעשה בתחום הזה.
אחרי שהצעיר יצא מהחדש, הרגשתי מעט חוסר נוחות. הנה גם אני יהודייה, ואין לי כל מושג בתלמוד. אני יודעת אמנם מה כוללת המגמה, ומה הציפיות מן הסטודנטים הלומדים בה, אך מעבר לכך אין כל מושג. יתירה מזו, זוהי אחת הדיסציפלינות שמעולם לא קראתי ולו ברפרוף את תכנית הלימודים שלה בעיון, האם חשתי איזו רתיעה מכך? החלטתי לנסות ללמוד גמרא בזמני החופשי. לא היה לי כח וסבלנות ללכת וללמוד באוניברסיטה או במדרשה של חוזרות בתשובה.
שוחחתי עם חברה דתייה, וכך הגעתי אליכם. לאחר השיחות הראשונות עם בת שיחי החרדית, החלטנו שנלמד 'משניות' שהם החיבור שנוצר עוד קודם לגמרא ושעליו היא מבוססת, ואמנם מזה כחצי שנה אנו משוחחות ולומדות בצוותא. רציתי להודות לכם על ההזדמנות שנתתם לי.
בכבוד ובתודה
אורלי
- פרטים
- נכתב על ידי עובד, קיבוצניק מהצפון
- פרטים
- נכתב על ידי מערכת האתר
לכבוד ארגון חברותא שלום
חג החנוכה החל בימים הקרובים העלה אצלי את זיכרון היכרותי עם ארגונכם, ומאחר שקראתי מעט סיפורי לומדים באתרכם המצויין, אמרתי לעצמי - אתרום גם אני את חלקי.
היה זה בחג החנוכה לפני ארבע שנים. אני אינני אדם דתי [גם היום], ובאחד מימי החנוכה צפיתי במשחק כדורסל של קבוצת מכבי תל אביב מול קבוצת פנאתנייקוס. למי שאינו יודע אספר כי במסגרת ה'יורוליג', כלומר הליגה האירופית הבכירה בכדורסל, משחקות 32 קבוצות האחת מול השניה ובכל שלב מודחות מספר קבוצות החוצה כך שלשלב השני מגיעות 16 קבוצות, ומאוחר יותר שמונה קבוצות עד שלבסוף נותרות ארבע קבוצות המכונות 'פיינל פור', כלומר ארבעת האחרונים, כאשר מתוכם עולות שתי קבוצות לשלב הגמר והמנצחת מוכרזת כאלופת אירופה בכדורסל.
קבוצת מכבי תל אביב משתתפת גם כן בליגה הזו ולא פעם היא אף זכתה בגביע אירופה לאלופות. מכל מקום באותו חג החנוכה, ביום חמישי בהם מתקיימים כל המשחקים במסגרת זו, שיחקה הקבוצה הישראלית מול קבוצה בשם פנאתנייקוס שהיא קבוצה יוונית. מכבי תל אביב גברה בקלות על הקבוצה היוונית, והביסה אותה בתוצאה 83:60. מאחר שהיה זה בחג החנוכה הכריז הכרוז בפאתוס כי הנה שוב, ניצחו המכבים [מכבי תל אביב], את היוונים [פנאתנייקוס], בדיוק כמו בזמן החשמונאים.
ההשוואה נשמעה לי נפלאה וחשתי תחושת גאווה על היותי אוהד את הקבוצה הישראלית אלא שאז אמר מישהו באולפן הספורט, אולי איזשהוא פרשן דתי שהיה שם, שזה די מגוחך, שכן היוונים ביקשו להחיל את תרבות הגוף והספורט על היהודים, והחשמונאים נלחמו בדיוק בתכנית זו. כעת שהיהודים מנצחים את היוונים ב'מגרש' שלהם, כלומר בתרבות הגוף והספורט שמקורה ביוון העתיקה, הרי שמתברר כי היוונים ניצחו באופן את הניצחון הגדול ביותר. היהודים לאחר אלפיים שנים, התעלו מעל היוונים בתרבותם שלהם.
דבריו של הפרשן נשמעו לי מאד משונים והחלטתי לבדוק את הנושא. לתומי חשבתי שהמלחמה של החשמונאים היתה מלחמה מדינית בלבד, כלומר על השליטה בארץ. לאחר בדיקה לא מעמיקה הסתבר לי כי היה כאן גם מאבק אידיאולוגי, והחשמונאים התנגדו בעיקר לאותה תרבות יוונית ונלחמו מלחמת קודש אליה כיוון כנראה אותו פרשן דתי או מסורתי [אינני זוכר מי היה האיש].
אפיזודה קצרה זו גירתה את חושי והחלטתי לבדוק קצת יותר לעומק את מקורותי היהודיים וכך הגעתי אליכם.
ימי החנוכה הללו, הזכירו לי כאמור את היכרותי עם ארגונכם ומאחר שביקשתם לא פעם מהמשתתפים לספר את סיפורם האישי, אם הם מוכנים לכך, אני שמח לשלוח לכם את סיפורי.
תודה
יזהר.
- פרטים
- נכתב על ידי גיל, חדש בחברותא
לכבוד ארגון חברותא שלום
- פרטים
- נכתב על ידי יעקב, משתתף בחברותא
לכבוד ארגון חברותא שלום
שמי יעקב, ואני מגיע מן הצד המלמד. רציתי לשתף אתכם בסיפורי שהוא יותר אישי ופחות שייך לכלל הלומדים והמתלמדים בארגון.
גדלתי במשפחה שאיננה דתית בעיר אילת. יש לי שלשה אחים, שנים מהם נשואים, ואחד עדיין רווק. המשפחה שלנו לא היתה דתית, ואפילו לא מסורתית, ומלבד יום כיפור בו היינו הולכים לתפילת 'כל נדרי' לא היה לנו כל קשר ליהדות ברמת היומיום. בגיל 14 פגשתי בים חבר בשם זקו – יצחק שהיה בן למשפחה חרדית. החברות הזו הולידה מפגשים, ארוחות שבת משותפות, התעניינות בנושאי היהדות, עד שכעבור שנתיים בגיל שש עשרה החלטתי לחזור בתשובה.
לא אתאר את כל המאבקים שעברתי עם הורי ובני משפחתי כאשר הודעתי שאני עובר לבית ספר דתי ומשנה את אורחות חיי. הם היו קשים, ארוכים ומרים. אצין רק כי כיום שלמים הורי עם החלטתי ואנו בקשר מצויין. מכל מקום, לאחר המעבר לבית ספר דתי המשכתי בישיבה קדושה, התחתנתי עם בחורה חרדית גם כן חוזרת בתשובה, והקמנו בית דתי באזור המרכז.
כפי שציינתי הקרע עם הורי התאחה לגמרי, הם בקשר מצויין אתנו, אוהבים את הנכדים ומגיעים מידי פעם לבקר. כאדם שהגיע מהעבר החילוני אני יודע לכבד את דרכם ואת אורח חייהם והם מכבדים אותנו.
הצלקת היחידה שנותרה ממהלך חזרתי בתשובה היה השבר שנוצר ביני לבין אחי הגדול. אח זה שהיה קשור אלי מאד, לא קיבל את צעדי, וניסה במשך שעות ארוכות להניא אותי מהחלטתי. גם כאן לא אכנס לכל הפרטים ורק אומר כי לאחר שהבין כי החלטתי היא בלתי הפיכה נוצר בינינו נתק שנמשך שנים ארוכות.
הנתק הזה הסתיים בזכות הארגון שלכם, חברותא.
לאחר ששמעתי על פרוייקט 'חברותא' ביקשתי להתנדב וללמוד עם אנשים המבקשים להכיר את היהדות, במיוחד לאור העבודה שאני מכיר היטיב גם את הצד השני. מתברר כי גם אחי שמע על הפרוייקט שלכם ושלח מייל עם פרטיו. כשדיברתי עם נציג הארגון הוא ציין בפני שמות אחדים של יהודים המבקשים ללמוד, כשביניהם הוא הזכיר את שמו של אחי. ביקשתי פרטים נוספים עליו, והתברר לי כי אכן מדבור באחי. ביקשתי מהנציג לשוחח אתו ולשאול אותו אם יכול להיות שהוא יסכים לקיים את הלימוד המשותף אתי, עם אחיו הדתי.
מתברר שהוא הסכים בשמחה. גם לו לא היה נח הנתק ארוך השנים בינינו, והוא שמח לשמוע על היהדות ממני אחיו עצמו ובשרו. אחי לא חזר בתשובה, וכפי הנראה זו לא מטרתו בלימוד המשותף. הוא רק מבקש להכיר קצת יותר את היהדות.
מסתבר שעל הדרך, הוא גם הכיר קצת גם את אחיו.
- פרטים
- נכתב על ידי חוה, משתתפת בחברותא
שמי חוה.
- פרטים
- נכתב על ידי ליאורה
לכבוד פרוייקט חברותא שלום.
צפיתי בתכנית 'באים לשבת' ששודרה ביום שישי האחרון בערוץ 2 שם התארחו מנהלי ארגון חברותא, מאד מצא חן בעיני העובדה שבפאנל ישבו אשה חילונית שהגדירה עצמה אתאיסטית ושני המנהלים החרדיים כאשר הרמוניה מלאה שוררת ביניהם.
כאשר המנחה שאל את מנהל הארגון כיצד השפיע הלימוד הטלפוני בחברותא על שני הצדדים, ענה הרב ישראל כי שני הצדדים גילו שבצד השני של החומה נמצאים בני אדם ולא דמויות סטריאוטיפיות עליהם למדו עד כה מהתקשורת הפנים חרדית והפנים חילונית.
כחילונית גמורה, אני רוצה להודות שאני מזדהה לחלוטין עם דבריו של הרב. כך אני חשה לגבי. ההיכרות שלי עם חברותא היתה לפני כשלשה חודשים, והיא היתה לגמרי מיקרית. ביקרתי, יחד עם אישי וילדי בצימר בצפון, כאשר בצימר הצמוד לשלנו התארחה משפחה חרדית. מטבע הדברים, התקשרו המשפחות והילדים שלנו ושלהם שיחקו יחד בשעות הארוכות בהם לא יצאנו לטיולים.
כשהילדים משחקים גם בין ההורים נוצרת מטבע הדברים אינטראקציה כל שהיא, ואני מצאתי את עצמי משוחחת בליל שבת עם אם המשפחה שהיתה חבושה בשביס במיטב המסורת בעוד ילדינו משתובבים על הדשא המשותף.
מהר מאד גלשו השיחות שלנו לשאלות מהותיות כמו שאלת השבת, המקווה, לימוד תורה, ואיך לא.. הצבא. גיליתי שהאשה שלצידי אינה חסרת אישיות או 'ביביסיטר לדים' כמו שהתרגלתי לחשוב. גם היא הודתה בסוף השיחה שהיא מופתעת מהיכולת שלי להקשיב. היא היתה משוכנעת שאנחנו החילוניים לא מוכנים לשמוע אותם בכלל.
במוצ"ש לפני שנפרדנו היא סיפרה לי על הארגון שלכם, והציעה שנלמד באמצעותו בחברותא. כאשר צפיתי בתכנית שדיברה על המשותף לנו, בני העם היהודי מכל גוונו, הזדהיתי לגמרי עם הדוברים, הן החרדים והן החילוניים ובחרתי לשלוח לכם מכתב זה.
בכבוד ובברכה
ליאורה.
- פרטים
- נכתב על ידי אורלי, משתתפת בחברותא
שלום שמי אורלי
- פרטים
- נכתב על ידי פיני, משתתף בחברותא
לפרוייקט חברותא שלום
מאחר ששותף אני בתכנית ה'חברותא' שאתם מפעילים אני נכנס מעת לעת לאתר, ואני קורא את הסיפורים היפים ששלחו לכם לומדים ומלמדים הפעילים בתכנית. את הסיפור האחרון על הבחור שהתערב עם חבריו לגבי יום כיפור [סיפורו של חיים] קראתי בעיון מאחר שגם אצלי התרחש משהו מעט דומה אם כי לא לגמרי זהה.
אני מתגורר באחת מערי הדרום, עם משפחתי. באחד הימים אני הולך עם חברי ברחובה של עיר כאשר לפתע ניגש אלינו בחור דתי ומציע לנו לתרום עבור ספר תורה. הוא קרא לזה רכישת 'אות בספר התורה'. הבחור היה עדין ומנומס ובהחלטה של רקע החלטתי להיענות לו והגשתי לו שטר של 50 שקלים. הוא הודה לי במילים נרגשות ונפרד מאתנו בידידות. לאחר שהוא התרחק הביט בי חברי בתימהון ואמר לי: פיני, מה היה פה?
מה זאת אומרת שאלתי, תרמתי לספר תורה.
מה לך ולספר התורה שאל אותי החבר, אני אכלתי אתך חמץ בפסח האחרון ובפעם האחרונה שראית בית כנסת היה בבר מצווה של בן הדוד שלך גילי לפני 5 שנים.
נפגעתי מדבריו. גם אם אני לא מבקר בבית כנסת, אין זה אומר שאני לא מחובר ליהדות שלי. בלב, בנשמה.
יש לי קשר ליהדות, אמרתי לו. אך הוא ביקש ממני להסביר לו במה מתבטא הקשר הזה.
ניסיתי לענות, אך לבושתי הרבה גיליתי שאכן אין לי כל קשר מינימלי ליהדות. אני חושב שבאותו רגע תפסתי שאני לא מקיים ולו מצווה או מנהג יהודי אחד, וחמור מכך, אני גם כמעט לא מכיר מצוות מלבד אלו הבסיסיות ביותר.
לאחר דקות ספורות עברה השיחה לנושאים אחרים, ואני קיוויתי שהאפיזודה הבלתי נעימה הזו תחלוף מזכרוני.
היא לא חלפה.
במשך כל אותו היום עברה בי שוב ושוב השאלה של החבר 'פיני, במה מתבטא הקשר שלך ליהדות'? החלטתי לבדוק קצת יותר את הנושא בגוגל, אך מהר מאד התייאשתי. הריבוי העצום של אתרי האינטרנט היהודיים רק בלבלו אותי ואני חשתי שאני חייב מענה אנושי. לא התייאשתי והמשכתי לחפש, ומהר מאד הגעתי לאתר 'חברותא' המציע 'לדבר יהדות' פעם בשבוע.
כך הגעתי אליכם.
תודה רבה. פיני.
- פרטים
- נכתב על ידי ליאורה, משתתפת בחברותא
- פרטים
- נכתב על ידי חיים, חדש בחברותא
שלום שמי חיים ורציתי לשתף אתכם בסיפורי, כי אני חושב שאני מחוייב זאת כלפיכם.
כמה מילים על עצמי. אני תושב קיבוץ, אינני שומר תורה ומצוות, ואף משפחתי המורחבת רחוקה מהמסורת.
היה זה ביום הכיפורים האחרון. מעולם לא צמתי ביום כיפור ואף לא ביקרתי בבית כנסת. אני יכול לומר בוודאות כי מבחינתי יום כיפור הוא כמעט יום ככל הימים. הדיבורים על 'אווירת יום כיפור' זרים היו לי שכן בקיבוץ בו אני מתגורר לא מרגישים כלל ברחובות כי יום כיפור הוא היום.
מספר ימים לפני יום כיפור ישבנו כמה חברים ושחחנו על הצום הקרב. מישהו שאל שם האם מי מאתנו צם אי פעם איזה שהוא צום. היתה דממה. מסתבר כי אף אחד מאתנו לא צם מעולם לאאת יום כיפור ולא כל צום אחר. חבר אחד אמר: מעניין איך הדתיים מצליחים לא לאכול יום שלם וגם להיות בבית כנסת ולהתפלל, נראה לי שאני מעולם לא הייתי מצליח לעשות את זה. המהומי הסכמה נשמעו מכולם, חוץ ממני. אני התקוממתי: מה הבעייה, מה לא קרה לכם שלא אכלתם יום אחד ורק לקראת הערב הרגשתם שעבר היום?
זה לא אותו דבר אמרו החברים. אם לא אכלת במקרה ופתאם הבחנת שחלף היום שונה לחלוטין מאדם שיודע כי עליו לצום כעת 25 שעות וגם לשהות בבית הכנסת. דבריהם הרגיזו אותי ואני הכרזתי כי אני הולך השנה להוכיח להם שזה אפשרי. החברים צחקו ואמרו 'בטח, בטח'...
כשהתקרב יום כיפור בררתי האם יש מנין בבית הכנסת היחיד בקיבוץ שעומד כל השנה ריק. מתברר כי בית הכנסת אכן ריק ואין בו כל פעילות, אולם מתקיים מנין ביום כיפור על ידי עמותה שנקראת איילת השחר. החלטתי לצום ולהשתתף בחלק מן התפילות.
בפעם הראשונה בחיי קיבלתי סידור ואמרתי את הטקסטים ביחד עם כולם.
"באותו רגע נהפך לבבי , דמעות זלגו מעיני, והפכתי ליהודי שומר תורה ומצוות"
ובכן זה לא קרה. אבל מה שכן קרה שהרגשתי פתאם סקרנות עצומה. הטקסטים דיברו אלי, וניסתי להבין את המילים "אתה הבדלת אנוש מראש ותכירהו לעמוד לפניך". במוצאי היום הארוך ניגשתי לבחור שארגן את המנין וביקשתי ממנו לשוחח אתו. הוא אמר לי שקשה לו עכשיו כי הוא מותש מהצום והוא פשוט רעב... הוא הציע לי לפנות לעמותה וללמוד בחברותא מבלי כל התחייבות. כך עשיתי. אחרי חודש של לימוד אני כותב לכם את המכתב הזה.
תודה, חיים.
- פרטים
- נכתב על ידי שרית, משתתפת בחברותא
ברצוני לשתף אתכם בסיפורי האישי. אני בחורה צעירה בת 24, ובשנתיים האחרונות אני חשה שהכל 'תקוע' לי. יש לי אמנם עבודה, וחיי חברה אבל אני מרגישה כל העת כאילו אני לא מצליחה להתקדם, כאילו משהו חוסם אותי. קשה לי להצביע או להניח את היד על משהו קונקרטי. זו יותר הרגשה כללית.
החלטתי לחפש תשובה במקורות רוחניים. נרשמתי לחוגי מדיטציה, יוגה ואפילו סינטולוגיה, ועוד. היה נחמד ובהחלט למדתי דברים אך עדיין הרגשתי שלא הגעתי לאן שאני רוצה.
כמוצא אחרון החלטתי לבדוק את האלמנט הרוחני האחרון ברשימה שלי – את היהדות המסורתית. למה אחרון ברשימה? משום שהיהדות תמיד נתפסה בעיני כמשהו ששייך לשחורים מהתקשורת שמחפשים להחמיר על עצמם ועל זולתם. זו הסיבה שבהסכמתי לבחון את היהדות החלטתי שלא אעשה זאת במסגרת של 'חזרה בתשובה' קלאסית, אלא רק אתעניין במה שהיא מציעה.
כך הגעתי לחברותא. הארגון הזה, נדמה לי, הוא היחידי שמאפשר לשוחח אודות היהדות שלא במסגרת פרונטאלית- פנים אל פנים, שאז מפלס הלחץ עולה ואי אפשר לדבר בחופשיות. דיאלוג של 10 דקות בשבוע נשמע לי הוגן ובלתי מזיק.
אלא שבשיחה הראשונה ציפתה לי הפתעה. ה'חברותא' אותה שידכו לי המתנדבות מחברותא היתה בת כיתתי לשעבר שחזרה בתשובה לפני כמה שנים. זו היתה שיחה מאד מפתיעה. לא האמנתי שאני אפגוש אותה שוב בגלגול הזה. כששמעתי בזמנו שהיא חזרה בתשובה הייתי בהלם: כיצד רינה [שם בדוי] שהיתה כה פופולארית בכיתה ועתידה היה מובטח זנחה את הכל לטובת חיי יהדות? שמחתי שיכולתי כעת לשאול אותה את כל השאלות. היה מרתק.
אני עצמי לא חזרתי בתשובה אבל אני יכולה לומר בביטחון שהריק גדול שליווה אותי בשנים האחרונות כבר לא נמצא בי עוד ואני חשה שלפחות אני שואלת את השאלות הנכונות במקום הנכון.
- פרטים
- נכתב על ידי מערכת האתר
