פרטים

נכתב על ידי הרב עזריאל יונה

"ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר" [בראשית טו].

אליעזר עבד אברהם הינו דמות מרכזית.

לאליעזר כמה תארים - עבד אברהם [שם כד] זקן ביתו [שם] המושל בכל אשר לו [שם].

ולאליעזר גם שם נוסף, 'דמשק אליעזר'. כך קראו לו בפרשתנו. ודמשק על שום מה, על שום מוצאו מדמשק, תרגום אונקלוס שם או על שום הכותו את המלכים עד דמשק.

אך טעם נוסף מביא רש"י בשם חז"ל [יומא כח] לתוספת שם זה: נוטריקון הוא לאמר 'דולה ומשקה מתורתו של רבו'.

השמעתם, אומר הרב אזרחי, 'דמשק' צירוף משתי מילים הוא 'דולה ומשקה'.

מדוע איפוא בחרו את הצירוף משתי מילים אלו דווקא? כלום אי אפשר היה לבחור מילים אחרות, פשוטות יותר, או ציוריות פחות, ולבטא את תכנן על ידי צירוף אחר? [אולי רצו להכליל את הנוטריקון יחד עם שאר הנימוקים].

אך נראה כי דווקא מילים אלו מבטאות יותר מכל את אופיו של אליעזר.

לא קשה לתאר את מידת התורה, החינוך, המידות וההליכות שהורעפה על אליעזר, על ידי עצם שהותו במחיצתו של אברהם אבינו.

מה עוד כשלא זזה ידו מתוך יד רבו הגדול ושימושה גדול מלימודה. דומה כי אף ללא שום מאמץ מיוחד - נמצא אליעזר מלא וגדוש מכל מדה מתוקנה ושלמה.

אבל אליעזר לא הסתפק בכך.

אליעזר לא נהג ברבו מדת קליטה בלבד, אליעזר נהג באברהם מדת 'שאיבה' אליעזר 'דלה', הכין דלי ענק תלאו על חבל ארוך וחזק שלשל את הדלי לתוך מעמקי לבו ומוחו של רבו הגדול, אימץ שרירים משך בחבל והעלה את הדלי.

אליעזר שאב.

אך משהגיע הדלי אל אליעזר מלא על גדותיו מים חיים לא המתין אליעזר עד לשאיבתם של כל הצבאים, אלא מיד שפך אותו לגרונותיהם.

אליעזר לעצמו דלה דלה, שאב ומצץ.

אליעזר לאחרים מזג, הזרים והשקה.

זהו הפירוש של דולה ומשקה, ואין לך ביטוי הולם יותר לאישיותו של אליעזר מאשר שתי מילים אלו.

שתי המילים צורפו זו לזו למלה אחת אשר מבטאת יותר מכל את אישיותו של אליעזר עבד אברהם -  דמשק אליעזר.

פרטים

נכתב על ידי בית דוד

"ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך":  

פרטים

נכתב על ידי מערכת האתר

אברהם תחילת האומה

כל המילים המתחרזות מהפרשה   חידון חרוזים משתלב עבר הווה ועתיד

לדוגמא:  מתחרז  גבשושית עם מילה  חלוצית = בראשית

מקומת ושמות בפרשה

חידון פרשת נח  תשע"ו

1. אבי האומה בתחילה
2. בין הבתרים נחתם חוזה
3. צמח בושם
4. מלכי המלך נתן לאברם

הכין: ד"ר אמיר שורץ This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

פתרון חידון חרוזים  

אברהם תחילת האומה

כל המילים המתחרזות מהפרשה   חידון חרוזים משתלב עבר הווה ועתיד

לדוגמא:  מתחרז  גבשושית עם מילה  חלוצית = בראשית

מקומת ושמות בפרשה

חידון פרשת נח  תשע"ו

1. אבי האומה בתחילה
2. בין הבתרים נחתם חוזה
3. צמח בושם
4. מלכי המלך נתן לאברם

הכין: ד"ר אמיר שורץ This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

פרטים

נכתב על ידי אליעזר היון

אברהם אבינו שומע בקול ה' נוטש את חרן ומופיע עם שרי אשתו ולוט אחיינו בשערי ארץ ישראל * בעקבות רעב גדול הפוקד את הארץ יורדים אברהם ושרי למצרים * יפיה של שרי מסנוור את עיניו של פרעה מלך מצרים. הוא חוטף אותה אל ביתו ורק בהתערבותו של אלוקים שבה שרי לחיק בעלה וביחד הם חוזרים לארץ כנען

פרטים

נכתב על ידי עלון בית דוד

מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח צֶדֶק יִקְרָאֵהוּ לְרַגְלוֹ יִתֵּן לְפָנָיו גּוֹיִם וּמְלָכִים יַרְדְּ יִתֵּן כֶּעָפָר חַרְבּוֹ כְּקַשׁ נִדָּף קַשְׁתּוֹ. יִרְדְּפֵם יַעֲבוֹר שָׁלוֹם אֹרַח בְּרַגְלָיו לֹא יָבוֹא. מִי פָעַל וְעָשָׂה קֹרֵא הַדֹּרוֹת מֵרֹאשׁ אֲנִי ה רִאשׁוֹן וְאֶת אַחֲרֹנִים אֲנִי הוּא 

כשהחליט נמרוד לפני 3700 שנה בערך לגייס את האנושות כולה למבצע הבלתי נתפס, לבנין המגדל הפנומנלי שראשו יהיה בשמים, לא היתה כוונתו רק להתרברב בכשרונו וביכולתו ההנדסית; כוונתו היתה עמוקה ומרחיקת לכת הרבה מעבר לכך. כשכולם יחד יעסקו בבנין המגדל, ילמדו ויבינו שטובת העולם דורשת שהפרט יצניע ויעלים את רצונותיו, את שאיפותיו ואת מחשבותיו וישעבד את עצמו כל כולו לטובת הכלל, לטובת המדינה. זכויות הפרט ייעלמו מן האופק, והשלטון רשאי לעשות בו כרצונו .

ואכן, הקב"ה הפר את עצתו של נמרוד, הפיץ את האנושות וחילק אותה לשבעים אומות. הפרט חזר והתעורר, ולמד לשמור על זכויותיו; אולם, יחד עם זה התעוררה גם מדת האנוכיות, ומעתה נולד איום חדש שאיים על החברה האנושית. חרב איש ברעהו, כל אחד שאף ודרש למלאות את משאלותיו, ללא התחשבות בזכויותיו הלגיטימיות של זולתו. עדיין לא למד העולם את המושג של "צדק "את ההכרה שמה שמגיע לי מגיע גם לזולתי .

הקב"ה בחר באברהם אבינו, כדי להשריש בעולם את הצדק ואת המשפט. מול מדת האנוכיות – שגם היא נחוצה במדת מה לשם קיום האנושות – הציב אברהם את מדת החסד, את הדאגה הבלתי מוגבלת לזולת, כערך ראשון במעלה בתפקיד הפרט והכלל. הציווי הראשון שבו נצטווה אברהם מפי הקב"ה היה: "והיה ברכה". אתה תהיה מקור הברכה, אתה תשפיע את הברכה, את השפע לכל העולם. ועם שינוי המבט, כשזוית הראייה אינה מופנית לקידום ה "אני" אלא לקידום הזולת, ניתן להשליט בעולם את הצדק, את האיזון האמיתי בין דרישה לויתור .

אולם, לא בכח החרב והקשת ניתן להחדיר את בשורת החסד והצדק לאנושות. יִתֵּן כֶּעָפָר חַרְבּוֹ, כְּקַשׁ נִדָּף קַשְׁתּוֹ. בניגוד לחרב, אין לעפר עוצמה, אין לו כל אמצעי כפייה, ובכל זאת הוא חודר לכל מקום, לאט אבל בטוח. הקשת יורה למרחקים, אבל כוחו מוגבל;

לעומתו, הקש הנדף ברוח, יחד עם קלותו וחולשתו, מגיע בסופו של דבר לכל מקום. זו היא דרכו של אברהם אבינו; יִקְרָאֵהוּ לְרַגְלוֹֹ, הוא הולך ממקום למקום, קורא בשם ה', ומחדיר את בשורת האמונה בעולם, ועמה את בשורת הצדק והמשפט .

זה היה תפקידו של אברהם אבינו, ושל זרעו אחריו, ועדיין לא נשלמה המלאכה, אך היא מתקדמת, לאט אבל בטוח, כמו שנאמר: כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט.

עפ"י פירוש לספר ישעיה, של הרב יהודה בן הרש"ר הירש

פרטים

נכתב על ידי מוטי

מיהו האדם הגדול בענקים? השוואה מעניינת בין אברהם אבינו, לבין אדם הראשון.

פרטים

נכתב על ידי הרב עזריאל יונה

ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך, ומבית אביך, אל הארך אשר אראך, ואעשך לגוי גדול, ואברכך, ואגדלה שמך, והיה ברכה [בראשית יב א].

אמר רשב"ל ואעשך לגוי גדול - זה שאומרים אלקי אברהם, ואברכך זה שאומרים אלקי יצחק, ואגדלה שמך זה שאומרים אלקי יעקב. יכול יהיו חותמין בכולן תלמוד לומר, והיה ברכה בך חותמין ואומרים מגן אברהם [בברכת שמונה עשרה] ואין חותמין בכולן [מדרש].

הפלא ופלא, מעיר הרב אזרחי בספרו 'ברכת מרדכי', אברהם אבינו עוזב בית עיר, ארץ, מולדת, תלוש ממקום קביעות, עראי ללא בית ללא מחוז חפץ, ודווקא הוא נעשה כל כולו ברכה, דווקא הוא נעשה מעיין של ברכות?

"בך חותמין ואין חותמין בכולן".

סמל הברכות, סמל השפע, סמל הכל-טוב מיהו? דווקא אברהם.

ואימתי? כשהוא כל כולו נווד, ללא בית, ללא עבר וללא ידיעת עתיד.

גם יצחק גם יעקב גם הם מתברכים ומתגדלים, אבל שמו של הקב"ה מתייחד דווקא על אברהם.

אימתי זה חל?

ב"לך לך"

הנה זה לא מכבר השקיעו כל האומות את כל ידיעתם, את כל מרצם את כל כשרונם, את כל מהותם כשמטרה אחת בפיהם – 'הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם פן נפוץ על פני כל הארץ'.

עמדו תהו ודאגו כל כך פן נפוץ על פני כל הארץ, עשו מגדל גבוה גבוה, ומה קרה? "ומשם הפיצם ה' על פני כל הארץ".

אברהם אבינו גם הוא "ויקרא בשם השם"

אלו רצו לעשות לעצמם 'שם', ונכחדו, אברהם לא רצה לעצמו מאומה - הכל להשם – 'ויקרא בשם השם' ונשאר לנצח נצחים.

אלו משנפוצו על פני כל הארץ, חיפש לו כל אחד, חיפשה כל אומה, מדרך לכף רגלה להסתדר להשתכן להשתקם.

ומה קרה?

אין להם זכר...

אברהם הולך מבלי לדעת לאן, עוזב מאחריו תרבויות הליכות אידיאות. מנותק מארץ ממולדת מבית אבא.

ומה קרה?

דוקא אז תוך כדי הארעיות במלא תקפה, 'ואברכך ואגדלה שמך', ולא עוד אלא 'בך חותמין'.

"והיה ברכה".

אלו דאגו במלא המרץ והכשרון לעצמם – ונכחדו.

אברהם, אין לו מאומה עם עצמו, כולו רוחניות, כולו אל בורא עולם. ומה עלתה לו?

"בך חותמין - והיה ברכה".

כי על כן נלמד היטב היטב, כי מי אשר כל מציאותו מובלעת בתוך אהבת השם, תורתו ויראתו, מי אשר כולו אברהם - מקבל אף את "וה' ברך את אברהם בכל" [בראשית כד א].

מי אשר כל כולו עצמו, כל כולו 'אני', סופו שאף הוא עצמו אינו נשאר חלילה.

פרטים

נכתב על ידי משה לוין

פרטים

נכתב על ידי דוד הוד

תורת ישראל, פותחת, בתיאור תהליך "בריאת העולם". "העם היהודי" איננו מוזכר שם.

 התורה מתחילה עם פרשת בראשית, בה מתוארת בריאת העולם. לאחר כך, מגיעה פרשת נח, בה מתואר החרבת העולם ע"י המבול, ויישובו מחדש לאחר מכן. הפרשה השלישית, פותחת במילים "ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך".

 מבלי כל הקדמה, מיהו "אברם" (רק לאח"כ התווספה לשמו האות "ה") פתאום אנו קוראים על קריאה משמים דווקא אליו: "לך לך..." אתה הולך להיות האבא ההיסטורי של עם הנצח... למה דווקא הוא?

 את השאלה הזו, שואל 'הרמב"ן' הקדוש.

עונה על שאלה זו ה"שפת אמת". (אחד האדמור"ים לשושלת חסידות "גור") אכן, דורו של אברהם, היה דור עובדי אלילים, אף אחד לא האמין באלוקים. הבורא, ברחמיו, שלח מסרים לכולם, לכולם הוא שלח את הקריאה: לך לך מארצך, מהארציות שלך, מהחומריות שלך, מהאמונה שלך באליל האש או באליל השור, באליל הכסף, באליל הכבוד, באליל הרכב החדיש כדי להרשים את החבר'ה, באליל שדרוג הבית ואיבזורו כדי להרשים את הדודים או באליל ההישגיות בעבודה וחיי התחרותיות האופנתית... הינשא אל על, להרגיש יותר את הרובד האמיתי של החיים, הרובד הרוחני של החיים...

 כל הדור ההוא שמעו את הקריאה. אברהם, פשוט, היה היחיד שהחליט להתייחס אליה...

 אומרים חז"ל, גם לנו, לכל אחד מאיתנו, מושמעת הקריאה \ הבקשה הזו. כל יום ויום.

 האם מישהו מאיתנו שומע אותה?

זה דומה לסיפור שלנו

 הקריאה הזו לאברהם, מכוונת היישר לליבו של כל אחד מזרעו.

 לך לך, אומר לך בורא עולם. תתחיל לחיות את האידיאלים הרוחניים. לדרישות החומריות, תן חשיבות משנית. לפני שאתה מחליט היכן לעבוד \ לגור \ כמה זמן להקדיש ללימודי יהדות \ עם מי להתחתן, תחשב, קודם כל, מה מבין שתי האפשרויות משתלב בהצלחה יותר עם ההתקדמות היהודית שלי, עם ההתקדמות שלי לנחלת הנצח.

 שם, בנחלת הנצח, גם יש הבדלים ב"מחירי הנדל"ן". שם, הפערים "מאד" גדולים וההבדלים מונצחים. פה ההבדלים זמניים עד סוף החיים, או עד ביאת המשיח שתהיה בקרוב מאוד בעזרת השם. משקיען טוב בוחן קודם כל את רמות התשואה..

 הקריאה הזו, המושמע כלפינו, מתגלמת בהרהורי ליבנו. בתוך הלב, אנו שומעים קול השואל: אולי הגיע הזמן קצת לשנות כוון, אולי הגיע הזמן קצת יותר להתחזק בשמירת מצווה מסוימת, מצוות שונות... לתת לסדר יום שלי אופי תורני יותר..?

 לך לך, אומר לך בורא עולם. אתה באמצע מסע כומתה שנועד לאסוף כמה שיותר מצוות ולהפיק כמה שיותר נחת רוח בשמיים ממעשיך - בן אנוש יקר שלא שכח את שליחותו... אתה באמצע יום מסחר בבורסה, תנצל, תנפיק "אגרות מצוות.."

 השאלה, האם אנו מתייחסים לקול הזה, או שהננו דוחים אותו בעדינות ובאלגנטיות כל פעם לעוד יום \ שבוע \ חודש \ שנה \ לכשיבשילו התנאים \ לכשאקנה אוטו \ לכשאתחתן \ לכשייוולדו ילדים \ לכשאתבסס בעבודה קבועה וכו'.

אנו ב"גלות?" (ה"גלות" היא סלקטיבית)

 שואל הצדיק רבי אליהו דסלר זצ"ל (בספרו 'מכתב מאליהו' ב' 208) מה זה "גלות"? והוא עונה: "בני אדם, המחשיבים את החומריות, ומנשאים את המצליחים בהם".

 ומה זה "ניסיון הגלות"? (-מהי ההטעיה המלווה את חיי האנשים החיים בתקופה בה יש "גלות" כבימינו) "ובזה הוא הניסיון הגדול" הוא מסביר, מי שמבין וקולט ש"כל הצלחתם (-של המשקיעים את רוב מרצם בשדרוג החומריות ושל ה"מצליחנים" למיניהם) היא אך נראית לעין והינה זמנית בלבד... הם אשר עומדים בניסיון הגלות... הם כבר גאולים מהגלות..."

 עיקר גדולת האדם, אומר ה"שפת אמת" נמדדת בהצלחתו להימנע מהשתעבדות לדרישות החומריות והאופנתיות.

 הקב"ה אמר לכל בני דור אברהם "לך לך". אברהם, החליט להתייחס. גם לנו אומר הקב"ה "לך לך..." האם גם אנו מחליטים להתייחס?

פרטים

נכתב על ידי משה לוין

פרטים

נכתב על ידי מערכת האתר