פרשת וישב
- פרטים
- נכתב על ידי ד"ר אמיר שורץ
מכירת יוסף וירידה למצרים
כל המילים המתחרזות מהפרשה חידון חרוזים משתלב עבר הווה ועתיד
לדוגמא: מתחרז גבשושית עם מילה חלוצית = בראשית
שמות מההפטרה
|
המתחרז |
מילה נרדפת |
המילה |
|
המפקד ציווה : גש הלום |
חזיון לילה |
|
|
נאמר: לא תאכל כל רמש |
לוהטת ומקור חיות על פני האדמה |
|
|
האיש כל היום שמח |
מתמלאת ונגרעת כל חודש |
|
|
החיילים היו בלילה במארבים שוכבים |
הבטחה לאברהם שיהיו כמוהם צאצאים |
|
|
הקב"ה עיניו אלינו מתבוננות ממרומים |
קבוצות של דגן בשדה |
|
|
לפני עיוור לא תיתן מכשול |
תמלוך ותשלוט |
|
|
לקחתי אותכם לעם מפני מה שהינכם |
עיר בשומרון |
|
|
טוב חיי ממותן |
אליו היה אמור להגיע יוסף(2) |
|
|
המעטפה הגיעה לנמען |
משבעת עממי ארץ ישראל |
|
|
לצערי, כל מה שנאמר נשאר בגדר רצון |
מקצוע מכובד בעבר במקרא(2) |
|
תשבץ פלא
|
|
1 |
2 |
3 |
4 |
|
1 |
|
|
|
|
|
2 |
|
|
|
|
|
3 |
|
|
|
|
|
4 |
|
|
|
|
- בגללה הייתה מכירת יוסף
- חושב עמוק
- האיש שמקנאים בו
- שייך לזרוע וליד
מילים סמויות בסיפור שלפנינו המילים נמצאות בסוף הדרשה
וישב- "וחטאתי נגדי תמיד"
"דבר תורה לשבת וישב". מדוע עשה לו יעקב כתונת פסים וכי לא ידע שיהיה מלחמת אחים?! הרי מפורש בתורה: "ויבא יוסף את דיבתם רעה אל אביהם... וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא לו ועשה לו כתונת פסים" רואים מסדר השתלשלות האירועים שיעקב עשה את הכותונת אחרי ששמע מיוסף לשון הרע, מדוע הבעיר את קנאתם?!... חז"ל קבעו שהמשקל היה שני סלעים, אך המהרש"א מבאר שמשני סלעים לא יכולים לייצר בגד, שכן זהו משקל זעום?! למה ברא ה' שתי אוזניים ופה אחד?!...
וחטאתי נגדי תמיד
"ויבא יוסף את דיבתם רעה אל אביהם"
כל מכירת יוסף ושיעבוד מצרים התחיל מלשון הרע :"ויבא יוסף את דיבתם רעה אל אביהם"
הגמרא (במסכת שבת דף י): מביאה:
ואמר רבא בר חסיא אמר רב בר גוריא אמר רב לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים שבשביל משקל ב' סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו למצרים... גם החכם שלוי חפש בפרשה את יסודות הקנאה ומצא. ומה מצא שיעקב נתן בגד ולבוש לבנו בהעדפה על אחיו.ומה קרה חלה השתלשלות חמורה עד כמעט רצח יוסף.וברגע של חסד טוב קטנה ידו של ראובן להצילו ויהודה מכרו למצרים.
ערוגות הבושם (בדרשה לשובבי"ם) שואל שתי שאלות:
מדוע עשה לו יעקב כתונת פסים וכי לא ידע שיהיה מלחמת אחים?! הרי מפורש בתורה: "ויבא יוסף את דיבתם רעה אל אביהם... וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא לו ועשה לו כתונת פסים" רואים מסדר השתלשלות האירועים שיעקב עשה את הכותונת אחרי ששמע מיוסף לשון הרע, מדוע הבעיר את קנאתם?!
חז"ל קבעו שהמשקל היה שני סלעים, אך המהרש"א מבאר שמשני סלעים לא יכולים לייצר בגד, שכן זהו משקל זעום?!
האחים לא יכלו להכיל המשמעות של הקנאה ונטשו את יוסף. והאחים כולם למרות הכל את יוסף אהבו יצאו לבית האב לספר את אשר אירע
והוא מתרץ:
אלא יעקב שם לו בקצה השרוולים חתיכות ממשי. חז"ל מבארים על הפסוק (ישעיהו מ"א, י"ד): "אל תראי תולעת יעקב" למה עם ישראל נמשל לתולעת (משי)? אומרת הגמרא מה תולעת כוחה בפיה אף ישראל כוחם בפיהם (תפילה, לשון הרע, ניבולי פה) היא יכולה למוטט ארזים בפיה הקטן ומאידך מאותו פה קטן לתפור בגד ממשי למלכים. גם אחורי הגב יעטה על לשונו רק אמת. ותמיד דבריו יהיו באמת חתומה ולשון חיובית. וראיני מה יצא לבני מינו של אדם שדיבר לשון הרע.
רצה יעקב אבינו ללמד את יוסף כלל: הפה שלך יכול למוטט משפחה שלימה או ביכולתך ע"י פיך "לתפור בגד לקדוש ברוך הוא", ולכן שם לו את זה על השרוולים בחינת: "וחטאתי נגדי תמיד" שיזכור מה יכול לקרות...
ולמה שני סלעים מילת? להורות מה שאומרת הגמרא: "מילה בסלע - שתיקה בתרי". על כל מילה שאתה מוציא כנגדה על שתיים אחרות תשתוק...
זהו שאמר שלמה: "כחוט השני שפתותיך" – מתי פיך אורג חוטי משי לה'? כאשר "ומדברך נאוה" כאשר דיבורך הם תשבחות לה'...
ומי שדובר לשון הרע זעם וסורר יהיו מקומו בעולם הזה ובעולם הבא. וכדאי דרי סמוך ליד בעל לשון הרע, להתרחק ממנו. וכיום שיש בעולם גם מחשב אינטרנט, רשתות חברתיות יש צורך בשרי רב אשי ימין גדולה מרחיקה שמאל מרכלת. וגם אם הגוף מבריק זיטון ( אסימון) יטמא אותך אם דיברת לשון הרע. ואף רב אסי יברר הנושא ותהי תרומת לשון הרע בעייתית שנאמר לשון הרע לא מדבר אלי . גם אם הנהך יושב במעגל החברים ומדברים לשון הרע תתרחק. אם מהחבורה תתרחק ולא תשאר יהיה חלקך בעולם הזה ובעולם הבא במקום טוב. אל תצפו רחוק אם תהיו חלק מלשון הרע.
ואמרו בדרך צחות:
למה ברא ה' שתי אוזניים ופה אחד? שעל כל מילה שאתה מוציא מהפה, תקשיב באוזניך לשתי מילים אחרות תחילה...
מהפרשה : ויחפש בגדול החל, ובקטן כילה, ויצא הגביע באמתחת בנימין.
אקטואליה: אידריס, סייבר, שיימינג, ברייקזיט
מההפטרה :עמוס, עגלה, אריה, צפור
הכין: ד"ר אמיר שורץ This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.
פתרון חידון חרוזים ומילים פרשת וישב תשע"ט
מכירת יוסף וירידה למצרים
כל המילים המתחרזות מהפרשה חידון חרוזים משתלב עבר הווה ועתיד
לדוגמא: מתחרז גבשושית עם מילה חלוצית = בראשית
שמות מההפטרה
|
המתחרז |
מילה נרדפת |
המילה |
|
המפקד ציווה : גש הלום |
חזיון לילה |
חלום |
|
נאמר: לא תאכל כל רמש |
לוהטת ומקור חיות על פני האדמה |
שמש |
|
האיש כל היום שמח |
מתמלאת ונגרעת כל חודש |
ירח |
|
החיילים היו בלילה במארבים שוכבים |
הבטחה לאברהם שיהיו כמוהם צאצאים |
כוכבים |
|
הקב"ה עיניו אלינו מתבוננות ממרומים |
קבוצות של דגן בשדה |
אלומים |
|
לפני עיוור לא תיתן מכשול |
תמלוך ותשלוט |
תמשול |
|
לקחתי אותכם לעם מפני מה שהינכם |
עיר בשומרון |
שכם |
|
טוב חיי ממותן |
אליו היה אמור להגיע יוסף(2) |
עמק דותן |
|
המעטפה הגיעה לנמען |
משבעת עממי ארץ ישראל |
כנען |
|
לצערי, כל מה שנאמר נשאר בגדר רצון |
מקצוע מכובד בעבר במקרא |
רועה צאן |
תשבץ פלא
|
|
1 |
2 |
3 |
4 |
|
1 |
פ |
ס |
י |
מ |
|
2 |
ס |
ב |
ו |
ר |
|
3 |
י |
ו |
ס |
פ |
|
4 |
מ |
ר |
פ |
ק |
- בגללה הייתה מכירת יוסף
- חושב עמוק
- האיש שמקנאים בו
- שייך לזרוע וליד
מילים סמויות בסיפור שלפנינו המילים נמצאות בסוף הדרשה
וישב- "וחטאתי נגדי תמיד"
"דבר תורה לשבת וישב". מדוע עשה לו יעקב כתונת פסים וכי לא ידע שיהיה מלחמת אחים?! הרי מפורש בתורה: "ויבא יוסף את דיבתם רעה אל אביהם... וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא לו ועשה לו כתונת פסים" רואים מסדר השתלשלות האירועים שיעקב עשה את הכותונת אחרי ששמע מיוסף לשון הרע, מדוע הבעיר את קנאתם?!... חז"ל קבעו שהמשקל היה שני סלעים, אך המהרש"א מבאר שמשני סלעים לא יכולים לייצר בגד, שכן זהו משקל זעום?! למה ברא ה' שתי אוזניים ופה אחד?!...
וחטאתי נגדי תמיד
"ויבא יוסף את דיבתם רעה אל אביהם"
כל מכירת יוסף ושיעבוד מצרים התחיל מלשון הרע :"ויבא יוסף את דיבתם רעה אל אביהם"
הגמרא (במסכת שבת דף י): מביאה:
ואמר רבא בר חסיא אמר רב בר גוריא אמר רב לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים שבשביל משקל ב' סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו למצרים... גם החכם שלוי חפש בפרשה את יסודות הקנאה ומצא. ומה מצא שיעקב נתן בגד ולבוש לבנו בהעדפה על אחיו.ומה קרה חלה השתלשלות חמורה עד כמעט רצח יוסף.וברגע של חסד טוב קטנה ידו של ראובן להצילו ויהודה מכרו למצרים.
ערוגות הבושם (בדרשה לשובבי"ם) שואל שתי שאלות:
מדוע עשה לו יעקב כתונת פסים וכי לא ידע שיהיה מלחמת אחים?! הרי מפורש בתורה: "ויבא יוסף את דיבתם רעה אל אביהם... וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא לו ועשה לו כתונת פסים" רואים מסדר השתלשלות האירועים שיעקב עשה את הכותונת אחרי ששמע מיוסף לשון הרע, מדוע הבעיר את קנאתם?!
חז"ל קבעו שהמשקל היה שני סלעים, אך המהרש"א מבאר שמשני סלעים לא יכולים לייצר בגד, שכן זהו משקל זעום?!
האחים לא יכלו להכיל המשמעות של הקנאה ונטשו את יוסף. והאחים כולם למרות הכל את יוסף אהבו יצאו לבית האב לספר את אשר אירע
והוא מתרץ:
אלא יעקב שם לו בקצה השרוולים חתיכות ממשי. חז"ל מבארים על הפסוק (ישעיהו מ"א, י"ד): "אל תראי תולעת יעקב" למה עם ישראל נמשל לתולעת (משי)? אומרת הגמרא מה תולעת כוחה בפיה אף ישראל כוחם בפיהם (תפילה, לשון הרע, ניבולי פה) היא יכולה למוטט ארזים בפיה הקטן ומאידך מאותו פה קטן לתפור בגד ממשי למלכים. גם אחורי הגב יעטה על לשונו רק אמת. ותמיד דבריו יהיו באמת חתומה ולשון חיובית. וראיני מה יצא לבני מינו של אדם שדיבר לשון הרע.
רצה יעקב אבינו ללמד את יוסף כלל: הפה שלך יכול למוטט משפחה שלימה או ביכולתך ע"י פיך "לתפור בגד לקדוש ברוך הוא", ולכן שם לו את זה על השרוולים בחינת: "וחטאתי נגדי תמיד" שיזכור מה יכול לקרות...
ולמה שני סלעים מילת? להורות מה שאומרת הגמרא: "מילה בסלע - שתיקה בתרי". על כל מילה שאתה מוציא כנגדה על שתיים אחרות תשתוק...
זהו שאמר שלמה: "כחוט השני שפתותיך" – מתי פיך אורג חוטי משי לה'? כאשר "ומדברך נאוה" כאשר דיבורך הם תשבחות לה'...
ומי שדובר לשון הרע זעם וסורר יהיו מקומו בעולם הזה ובעולם הבא. וכדאי דרי סמוך ליד בעל לשון הרע, להתרחק ממנו. וכיום שיש בעולם גם מחשב אינטרנט, רשתות חברתיות יש צורך בשרי רב אשי ימין גדולה מרחיקה שמאל מרכלת. וגם אם הגוף מבריק זיטון ( אסימון) יטמא אותך אם דיברת לשון הרע. ואף רב אסי יברר הנושא ותהי תרומת לשון הרע בעייתית שנאמר לשון הרע לא מדבר אלי . גם אם הנהך יושב במעגל החברים ומדברים לשון הרע תתרחק. אם מהחבורה תתרחק ולא תשאר יהיה חלקך בעולם הזה ובעולם הבא במקום טוב. אל תצפו רחוק אם תהיו חלק מלשון הרע.
ואמרו בדרך צחות:
למה ברא ה' שתי אוזניים ופה אחד? שעל כל מילה שאתה מוציא מהפה, תקשיב באוזניך לשתי מילים אחרות תחילה...
מהפרשה : ויחפש בגדול החל, ובקטן כילה, ויצא הגביע באמתחת בנימין.
אקטואליה: אידריס, סייבר, שיימינג, ברייקזיט
מההפטרה :עמוס, עגלה, אריה, צפור
הכין: ד"ר אמיר שורץ This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.
- פרטים
- נכתב על ידי עלון בית דוד
- פרטים
- נכתב על ידי הרב עזריאל יונה
אחר שכתב לך יישובי עשו ותולדותיו בדרך קצרה, שלא היו ספונים וחשובים לפרש האיך נתיישבו וסדר מלחמותיהם איך הורישו וכו', פירש לך ישובי יעקב ותולדותיו בדרך ארוכה כל גלגולי סיבתם, לפי שהם חשובים לפגי המקום להאריך בהם.
וכן אתה מוצא בעשרה דורות שמאדם ועד נח, וכשבא לנח האריך בו, וכן בעשרה דורות שמנח ועד אברהם קצר בהם וכשהגיע אצל אברהם האריך.
משל למרגלית שנפלה בין החול אדם ממשמש בחול וכוברו בכברה עד שמוצא את המרגלית. ומשמצאה הוא משליך את הצרורות מידו ונוטל את המרגלית [רש"י בראשית לז].
החול תופס מקום נרחב בעולם, גם הצרורות, מסביר בעל ה'ברכת מרדכי'. שניהם מחויבי המציאות לא יתכן בלעדם.
אך יש להם את מקומם שלהם ואת ערכם שלהם. משיחדרו לתחום אחר אין לך אלא להשליכם למקומם, זה לחול ואת אלו לאשפה.
גם עשו גם כל אלופיו מחוייבי המציאות המה, אך במקומם. משיחדרו מעבר לתחומם ומקומם יושלכו אל תחומם.
גם החול גם הצרורות וגם עשו נמצאים בכברה עם המרגליות ועם יעקב, אך היקפם קטן מחורי הנפה, הם לא יחזיקו מעמד. יעקב הוא בלבד יישאר. רק המרגלית תיוותר.
לכל אחד מאלופי עשו מימד נצחי של תורה, שהרי הונצח בתורת משה.
איש בל נעדר כל אחד עם תארו מנינו וכל מציאותו. וכל כך למה? כדי לנפותו וכדי להשליכו אל מקומו כדי להראות את טיבו סגולתו וערכו.
אבל יעקב הוא הובא אל הכברה כדי למצאו לגלותו, ולהשאירו באוצר המנוצר.
ואת המרגלית יעקב יש לצחצח להבריק לנקות מכל צרור ופסולת. ואיזו היא דרך צחצוחה?
"לפי שהם חשובים לפני המקום להאריך בהם".
כל פרט ופרט, כל מאורע ומאורע כל שמחה כל עצב כל שכר כל עונש כל ניסיון, הוא צחצוח מירוק וליטוש, כדי שבסופו של דבר תלוטש המרגלית ותזהיר במלא בהקה.
וממה יש לנקותה? מה טיבם של הצרורות? משמץ כל שהוא של גויות ועשויות, למען לא ידבק בו מאומה מכל זה, למען לא יישאר אפילו בשכנותם.
כל אירוע בונה, כל פרט מצחצח.
אין אירוע של סתם, אין אף פרט של מה בכך אצל אברהם נח ויעקב אין מקרה, אין דבר שאיננו משובץ במשבצות הנצח.
לכן משהושלכו הצרורות משנמצאה המרגלית, אין לך פרט או אירוע שהינו פחות מחשוב, פחות מחיוני, פחות מנצח נצחים.
נוכל אפילו לומר שרשת הכברה בנויה מכל פרט מכל אירוע בחיי נח אברהם ויעקב.
ומן הנפה הזאת התנפו כל האלופים הושלכו אל מקומם הטבעי, ואותה נפה לא רק שנשארה בה המרגלית בכברתה, אלא היא זאת שצחצחתם מירקתם ושיבצתם בתוך שרשרת-ערכם הטבעי והנצחי.
וכך צריך כל אחד מזרעו של יעקב לשבץ את מעשיו במשבצת הנכונה.
לא באינסטינקטים ולא ברפלקסיות, אלא במכוון לקראת המטרה הקדושה והנעלה, לקראת בנין אישיותו ובנין כלל ישראל.
- פרטים
- נכתב על ידי בית דוד
קיום מצוה בשמחה - הופך את החיים לגן עדן
"וישמע ראובן ויצילהו מידם. ויאמר לא נכנו נפש"
לשון המקרא כאן מתמיה; הרי "ויצילהו" בא כתוצאה ממה שאמר "לא נכנו", ואם כן היה ראוי לכתוב: "ויאמר לא נכנו נפש, ויצילהו מידם"?
יתכן, שכאן מצאו חז"ל סמך לדרש עמוק, המאיר לנו באור חדש את חייו של אדם.
"למדתך תורה דרך אר ץ, שכשהאדם עושה מצוה יהא עושה אותה בלב שמח. שאילו היה יודע ראובן שהקב"ה כותב אחריו וישמע ראובן ויצילהו מידם, בכתיפיו היה טוענו ומוליכו אצל אביו. אילו היה יודע אהרן שהקב"ה כותב עליו וגם הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו, בתופים ובמחולות היה יוצא לקראתו. אילו היה בועז יודע שכותב עליו ויצבט לה קלי, עגלות פטומות היה מביא ומאכילה. (ילקוט)
כשיהודי נכנס לסוכתו בליל החג, הוא עומד בדחילו ורחימו ואומר "לשם ייחוד", כולו נרגש מן הזכות שנפלה בחלקו: הוא עומד לקיים את מצות בוראו, בסוכות תשבו שבעת ימים. הוא הדין בתקיעת שופר, באכילת מצה; קל וחומר כאשר הוא מקיים מצוה פעם ראשונה ואולי יחידה בחייו, כגון כתיבת ספר תורה.
יש מצוות שאינן חשובות פחות, ואינן זוכות לתשומת לב מרובה כל כך; לדוגמה, הנחת תפילין מדי בוקר, קריאת שמע, ברכת המזון. ההרגל והשיגרה עושים את שלהם, וקשה לאדם מן השורה להתפעל כל יום מחדש מגודל המצוה, חשובה ככל שתהיה. אך קיימת סיבה נוספת, מדוע עוברות עלינו מצוות רבות ללא מחשבה ושימת לב.
פעמים רבות אין אנו מודעים לכך, שאנו הולכים לקיים מצוה! ניקח למשל, מצוה של גמילות חסד בלי משים, מקיימים אנו עשרות פעמים ביום מצוה זו. מי שמעביר קבוצה של ילדים כביש, קיים מספר רב של מצוות. מי שמשיא לחבירו עצה טובה, מי שמדריך אדם כיצד להגיע ליעדו, מי שמשאיל לשכנו כלי הנצרך לו, כל אלה זכו לקיים מצוה העומדת ברומו של עולם.
האם בשעת לימוד התורה אנו חיים בהרגשה שבכל רגע שאנו הוגים בתורה אנחנו מתעשרים?
בכל מילה שאדם מתפלל, בכל ברכה, בכל מחשבה של יראת ה', מתווספים לנו אוצרות של נצח, וכל רכושם של אילי ההון הגדולים בעולם הוא כאין וכאפס לעומתם. האם בערבו של יום כזה, מצב רוחנו מרומם מן האושר הזה? מדוע לא? וכי אין אנו מאמינים בכך?
ולא זו בלבד שמפסידים אנו את ההרגשה הנפלאה של אושר ועושר, אלא יותר מזה: אילו היינו שמחים ומאושרים, אילו היינו מחשיבים את המצוות כראוי, היה ערכן עולה לאין ערוך. מצוה שמקיימים אותה ללא חשק, ללא התרוממות רוח, לא ניתן להשוות אותה למצוה שמקיימים אותה בשמחה ובטוב לב. והרי מקרא מפורש: "תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב, מרב כל".
כשראובן התווכח עם אחיו על גורלו של יוסף, לא היתה דעתו נתונה לגודל המעשה שהוא עושה. הם אמרו "לכו ונהרגהו", והוא אמר "לא נכנו נפש";
הפרשה לא התחילה כאן ואף לא נסתיימה במלים אלה. אך התורה מעידה, שכאן היתה נקודת המפנה, שמלים אלה שאמר ראובן הביאו את ההצלה.
"וישמע ראובן, ויצילהו מידם". התורה מקדימה את תוצאת הדיבור לפני הדיבור עצמו, כדי שנבין את חשיבותו; לולא זאת אף אנו לא היינו יודעים להעריך אותו. "אילו ידע ראובן ... בכתיפיו היה מוליך אותו". אילו ידע ראובן להחשיב את המעשה שעשה, היה עושה פי כמה...
אילו היינו מודעים לערך המעשים שאנו עושים, לא היינו מפסיקים לעשות, לא היינו מתעצלים לרגע.
ואם תאמר, וכי יכולים להשוות את עצמנו לראובן, לאהרן או לבועז? הם זכו לכך שמעשיהם נכתבו ונחקקו בתורה, אבל אנו - מנין לנו שבשמים מעריכים כל כך את מעשינו? הבה נקרא את סיום דברי המדרש:
"לשעבר היה אדם עושה מצוה, והנביאים כותבים אותה, ועכשיו שאין נביאים - מי כותב אותה? אליהו ומשיח, והקב"ה חותם. הדא הוא דכתיב, אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו, ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו, ליראי ה' ולחושבי שמו".
(ע"פ אמת ליעקב)
- פרטים
- נכתב על ידי עלון בית דוד
וישמע ראובן ויצילהו מידם, ויאמר לא נכנו נפש: (לז כא)
לשון המקרא כאן מתמיה; הרי "ויצילהו" בא כתוצאה ממה שאמר "לא נכנו", ואם כן היה ראוי לכתוב: "ויאמר לא נכנו נפש, ויצילהו מידם?"
יתכן, שכאן מצאו חז"ל סמך לדרש עמוק, המאיר לנו באור חדש את חייו של אדם.
"למדתך תורה דרך ארץ, שכשהאדם עושה מצוה יהא עושה אותה בלב שמח. שאילו היה יודע ראובן שהקב"ה כותב אחריו וישמע ראובן ויצילהו מידם, בכתיפיו היה טוענו ומוליכו אצל אביו . אילו היה יודע אהרן שהקב"ה כותב עליו וגם הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו, בתופים ובמחולות היה יוצא לקראתו. אילו היה בועז יודע שכותב עליו ויצבט לה קלי, עגלות פטומות היה מביא ומאכילה. (ילקוט)
כשיהודי נכנס לסוכתו בליל החג, הוא עומד בדחילו ורחימו ואומר "לשם ייחוד", כולו נרגש מן הזכות שנפלה בחלקו: הוא עומד לקיים את מצות בוראו, בסוכות תשבו שבעת ימים. הוא הדין בתקיעת שופר, באכילת מצה; קל וחומר כאשר הוא מקיים מצוה פעם ראשונה ואולי יחידה בחייו, כגון כתיבת ספר תורה.
יש מצוות שאינן חשובות פחות, ואינן זוכות לתשומת לב מרובה כל כך; לדוגמה, הנחת תפילין מדי בוקר, קריאת שמע, ברכת המזון. ההרגל והשיגרה עושים את שלהם, וקשה לאדם מן השורה להתפעל כל יום מחדש מגודל המצוה, חשובה ככל שתהיה. אך קיימת סיבה נוספת, מדוע עוברות עלינו מצוות רבות ללא מחשבה ושימת לב.
פעמים רבות אין אנו מודעים לכך, שאנו הולכים לקיים מצוה! ניקח למשל, מצוה של גמילות חסד. בלי משים, מקיימים אנו עשרות פעמים ביום מצוה זו. מי שמעביר קבוצה של ילדים בכביש, קיים מספר רב של מצוות מי שמשיא לחבירו עצה טובה, מי שמדריך אדם כיצד להגיע ליעדו, מי שמשאיל לשכנו כלי הנצרך לו, כל אלה זכו לקיים מצוה העומדת ברומו של עולם.
האם בשעת לימוד התורה אנו חיים בהרגשה שבכל רגע שאנו הוגים בתורה אנחנו מתעשרים?
בכל מילה שאדם מתפלל, בכל ברכה, בכל מחשבה של יראת ה' מתווספים לנו אוצרות של נצח, וכל רכושם של אילי ההון הגדולים בעולם הוא כאין וכאפס לעומתם. האם בערבו של יום כזה, מצב רוחנו מרומם מן האושר הזה?
מדוע לא? וכי אין אנו מאמינים בכך?
ולא זו בלבד שמפסידים אנו את ההרגשה הנפלאה של אושר ועושר, אלא יותר מזה: אילו היינו שמחים ומאושרים, אילו היינו מחשיבים את המצוות כראוי, היה ערכן עולה לאין .ערוך מצוה שמקיימים אותה ללא חשק, ללא התרוממות רוח, לא ניתן להשוות אותה למצוה שמקיימים אותה בשמחה ובטוב לב. והרי מקרא מפורש: "תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב, מרב כל".
כשראובן התווכח עם אחיו על גורלו של יוסף, לא היתה דעתו נתונה לגודל המעשה שהוא עושה. הם אמרו "לכו ונהרגהו", והוא אמר "לא נכנו נפש". הפרשה לא התחילה כאן ואף לא נסתיימה במלים אלה. אך התורה מעידה, שכאן היתה נקודת המפנה, שמלים אלה שאמר ראובן הביאו את ההצלה.
"וישמע ראובן, ויצילהו מידם". התורה מקדימה את תוצאת הדיבור לפני הדיבור עצמו, כדי שנבין את חשיבותו; לולא זאת אף אנו לא היינו יודעים להעריך אותו. "אילו ידע ראובן ... בכתיפיו היה מוליך אותו". אילו ידע ראובן להחשיב את המעשה שעשה, היה עושה פי כמה ...
אילו היינו מודעים לערך המעשים שאנו עושים, לא היינו מפסיקים לעשות, לא היינו מתעצלים לרגע. ואם תאמר וכי , יכולים להשוות את עצמנו לראובן, לאהרן או לבועז? הם זכו לכך שמעשיהם נכתבו ונחקקו בתורה, אבל אנו - מנין לנו שבשמים מעריכים כל כך את מעשינו? הבה נקרא את סיום דברי המדרש :
"לשעבר היה אדם עושה מצוה, והנביאים כותבים אותה, ועכשיו שאין נביאים - מי כותב אותה? אליהו ומשיח, והקב"ה חותם. הדא הוא דכתיב, אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו, ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו, ליראי ה' ולחושבי שמו".
ע"פ אמת ליעקב
- פרטים
- נכתב על ידי אסתר ויתקון
מתוך "חלונות השבטים" בית הכנסת איצקוביץ ב"ב. צילום: אלי קובין
- פרטים
- נכתב על ידי הרב עזריאל יונה
בפרשת וישב אנו נתקלים בסיפור הגדול של יוסף ואחיו.
הסיפור מתחיל אמנם בפרשת וישב, אך ממשיך בפרשות הבאות – מקץ, ויגש, ויחי. מסיפור מכירתו של יוסף דרך השהות שלו במצרים, ועד לפגישתו עם אחיו.
יוסף נקרא כידוע 'יוסף הצדיק' וגם נכנס לאושפיזין – מנהיגי האומה, אברהם יצחק יעקב יוסף משה אהרן ודוד.
הרב ישראל לאו מבקש להבחין במילה אחת מרתקת שמופיעה בתחילת הפרשה.
יוסף במתח נוראי עם אחיו. הם קינאו בו – הוא הבן של רחל האשה האהובה שמתה בדרך בבית לחם.
בנימין הוא תינוק אתו אין חשבונות. אבל יוסף הוא חכם.
הוא בן 17, היחידי שלומד תורה עם אביו בחברון – הם רועי צאן ובקר בשכם. אנחנו יודעים את המרחק מדרום יהודה לצפון השומרון.
יעקב שביקש לישב בשלווה בארץ מגורי אביו קורא ליוסף ומבקש ממנו: 'לך נא ראה את שלום אחיך ושלום הצאן והשיבני דבר'. יעקב לא יודע שהשליחות הזו משמעה היא פרידה ל-22 שנים.
וכידוע, אחיו לא מדברים אתו ולא יכולים השיבו לשלום, מקנאים בו על חלומותיו וכו'. יוסף יודע שהוא מסכן את החיים שלו בשליחות הזו, הוא יודע שהאחים זוממים להרוג אותו.
הוא יכל לומר – אבא כואב לי הראש, הבטן, אני עסוק כרגע... צריך לזכור שהם היו בעלי יכולת, יכלו לשלוח את אחד המשרתים או העוזרים.
אך יוסף ברגע ששומע את בקשת האב 'לך נא ראה את שלום אחיך ושלום הצאן והשיבני דבר', הוא אומר מילה אחת:
הנני.
ה'הנני' של יוסף בשביל כיבוד אב, הוא סמל לדורות של 'הנני', של אנשים שהולכים אל הסכנה, של אנשים שיש להם כיבוד אב בליבם הכולל גם את כיבוד האב שבשמים.
ה'הנני' הקודם שייך לאברהם אבינו.
כאשר הקדוש ברוך הוא מבקש ממנו להקריב את בנו את יחידו, את הדבר לו המתין כל כך הרבה שנים הוא גם מגיב במילה אחת:
הנני.
זוהי התגובה של גיבורי וקדושי ישראל. ה'הנני' הזה הוא הנר שלאורו צעדו עם ישראל במשך הדורות גם לאור קשיים ומסירות נפש.
- פרטים
- נכתב על ידי אליעזר היון
סיפור פרשת השבוע, וישב, בקונספט עיתונאי
לחצו על התמונה להגדלה
- פרטים
- נכתב על ידי הרב עזריאל יונה
וישבו לאכל לחם וישאו עיניהם ויראו והנה ארחת ישמעאלים באה מגלעד, וגמליהם נושאים נכאב וצרי ולט, הולכים להוריד מצרימה וגו' [בראשית לז כה].
ומפרש רש"י: למה פרסם הכתוב את משאם? להודיע מתן שכרם של צדיקים, שאין דרכן של ערביים לשאת אלא נפט ועטרן שריחן רע, ולזה נזדמנו בשמים, שלא יוזק מריח רע.
בעלי מוסר, מציין הרב אזרחי בספרו 'ברכת מרדכי', מתפעלים בצדק מדיוק חשבון שמים לדעת למדוד עד כאן, ובדיוק, ותו לא.
אמנם מכור ימכר יוסף על כל המתלווה לכך, הפחד, הדאגה, הביזיון, הסכנה. הכל הכל. אך המידה מדוייקת.
אם לא מגיע לו ריח עטרן - לא יקבלו.
יתירה מזאת, הרי בידי הקב"ה לעשות שיגיעו מדינים המוכרים דברים ללא ריח רע, אך בשמים פסקו כי מגיע לו גם ריח בשמים.
התפעלות גדולה ולימוד עצום לפנינו, ובכל זאת נראה להוסיף.
משל למה הדבר דומה, לשנים העומדים דרוכים, בידי שניהם סכינים בעלי להב דומה, לפניהם כפותים שנים על שולחנם, היד מונפת הסכינים בין אצבעותיהם, עוד מעט ותנעצנה בתוך חזיהם של הכפותים לפניהם.
ומן הצד משקיפים אנשים על האחד צועקים הם בכל כוחם: רוצח אל תשפוך דם!
את השני מלווים בעינים דואגות: מי יתן וניתוחו הכירורגי יצליח...
מניין ידעו כי האחד רוצח והשני מנתח?
ההכירום מראש? הידעו ממקור כל שהוא?
הסטריליזציה.
אצל האחד מהם היתה, לא נזקק לה האחר.
האחד עוטה חלוק לבן, פיו מכוסה, ידיו נתונות בכפפות גומי.
אצל האחר כל אלו אינם... הרוצח לא נזקק לאלו.
וכשיוסף נתון במרומי דבשת הגמל מתנועע לקצב התנועעות הגמלים, שרעפיו נתונים אל העבר, ההווה והעתיד. מקבל אמנם הכל בשמחה אך רוצה בכל כוחו לדעת וללמוד, מהו סוג העונש: היסורים המה, או ניתוח?
העונש הוא, או חינוך?
או אז יפנה אפו ויריח את ריח הבשמים, ויבין כי לבשמים תפקיד של הסטריליזציה.
ללמדך כי הכל, מההתחלה עד לסוף שעדיין לא נגלה, הכל טיפולים המה - ניתוחים כירורגיה.
ניתוח קשה, אך הצלה יש בו, החייאה יש בו, ואז הופך מקצב התנועעות הדבשת למקצב של מחול...
לימוד עצום הוא זה. חובה הוא על כל אחד, בתוך כל העובר עליו למצוא את הסטריליזציה, את הזהירות השמיימית, את הדאגה ולהסיק את המסקנה כי התכלית היא טיפול וניתוח אשר יביא את ההצלה וההחייאה וכל טוב סלה.
- פרטים
- נכתב על ידי מערכת האתר
פרשת השבוע וישב, מסופר על שר המשקים ושר האופים שחטאו למלך מצרים. בחרנו להביא את קטע מספרו של הרב שמשון רפאל הירש זצ"ל. על "שר המשקים" ו"המשקה".
- פרטים
- נכתב על ידי עלון בית דוד
- פרטים
- נכתב על ידי אבי קלנר
