פרשת משפטים

מצוות הבונות את העם

כל המילים המתחרזות מהפרשה   חידון חרוזים משתלב עבר הווה ועתיד

לדוגמא:  מתחרז  גבשושית עם מילה  חלוצית = בראשית

המתחרז

מילה נרדפת

המילה

איש חייל הוא גיבור

מארבעה אבות נזיקין

 

שי עגנון : והיה עקוב למישור

מן הבקר

 

האשה כעסה ובו גערה

מעלה גירה

 

הוא ראה את הזר ושאל מנין?

יש לכל אדם כאילו 2

 

ברוב כעסו אותו דקר

משפחת בעלי חיים מתורבתים

 

הבדחן היה מלא חוש הומור

אוזניו גדולות ולא חכם גדול

 

הלילה ירד הוא נמלא בפחד

בגלל תאוות הבצע הסתבך ב....

 

אמרה האם לבנה תתבגר

הצטרף לעם היהודי

 

האימהות על בניהם חסות

בחג הפסח

 

שלח ביד תשלח

כרוב

 

היה הולך לו בשלוה

יגר סהדותא

 

 

 

מקומות  ושמות בפרשת משפטים וההפטרה

 

המתחרז

מילה נרדפת

המילה

ישראל היה לבוש אפודה

בכיר האחים

 

הוא נסע בהילוך אחורי

משבעת העממים

 

המוצא שלו היה רוסי

משבעת העממים

 

הציון שלו היה חיובי

משבעת העמים

 

המוסכניק היה כולו שמנוני וגריזי

משבעת העממים

 

הטיול היה מלמד וחוויתי 

משבעת העממים

 

המודרך רצה להיות כמוני

מהעמים השכנים

 

המוצר נמכר על ידו בבלעדי

משכנינו בצפון

 

תחזיר לי את אוצרי

שכינו בדרום

 

זה בפסח אוכלים המרור

חופש וקראת..... בארץ

 

 

 

חידון פרשת משפטים  תשעח

 

1

2

3

4

1

 

 

 

 

2

 

 

 

 

3

 

 

 

 

4

 

 

 

 

 

 

  1. הוא עבד והיא .......
  2. לא נותר ממנו שריד ו........
  3. יצא לחופשי.........
  4. אמר משה לעוזרו .... הגופה של המצרי

תפזורת מילים – פרשת משפטים

 

מצא המילים מפרשת השבוע ( 13 במספר)

המילים מופיעות לאורך לרוחב ובאלכסון כל מילה קשורה באות לרעותה

מצא את המילים בתשבץ מתוך מאגר המילים המופיעות למטה.

 

א

מ

ב

ל

א

ת

י

ש

א

א

א

ב

נ

ע

ש

ש

צ

ש

ל

ח

ב

נ

ש

ר

י

פ

ב

פ

ס

ל

ח

מ

פ

ז

ו

מ

ק

ל

ל

ר

ט

נ

א

ל

ו

ק

י

כ

ר

א

מ

י

ש

י

מ

ת

פ

ש

ר

ו

י

צ

ה

ר

ל

מ

י

ר

ע

י

נ

ת

ח

ת

ע

י

נ

י

כ

מ

ל

ב

י

ת

מ

ר

ח

מ

ר

ת

מ

ש

ו

ח

ד

מ

ח

ס

ו

ב

ה

ר

נ

י

פ

ש

מ

ו

מ

ת

מ

ר

ת

י

ע

ב

ב

ה

כ

ה

ד

מ

ש

פ

ט

י

מ

ו

ת

י

י

ל

ש

ש

ח

נ

ל

ק

ר

ז

צ

נ

ס

מ

ב

כ

ש

מ

ו

ר

ב

א

ו

ר

ב

ק

ר

ת

א

ל

ו

ב

ש

ה

ה

ז

נ

ח

א

א

ה

י

נ

ד

ב

ת

ו

ל

ה

י

נ

ד

 

 

משפטים, שן תחת שן עבד, מרצע, מזוזה, מקלל, פלילים, עין תחת עין, בתולה, מכשפה,  כלב, שחד, , הכה, אורב,

 

תפזורת הגיון  קשה   חיות בפרשה

נ

א

ג

ח

ע

ל

י

ת

מ

כ

י

כ

ר

מ

נ

ו

ר

 

ש

ל

מ

ר

כ

ו

ו

ת

ג

ש

ב

ב

נ

ש

פ

ר

ה

א

ד

ו

מ

ה

ל

נ

ר

ר

ל

מ

ר

ר

ת

מ

פ

ש

ה

ת

י

ו

ז

צ

י

ו

ז

ק

פ

ר

ם

ד

ע

פ

ר

ת

 

 

 

.... לא יחרץ לשונו, ... גרם, מהבקר הגבר, בקר מטהר,  מהצאן קטן עדיין,

 

 

מספרים בפרשה

 

י

ת

מ

כ

נ

א

ג

ח

ע

ל

ר

צ

ש

ל

י

ח

מ

ש

נ

ו

ג

ש

ב

ב

מ

ר

כ

ל

ו

ת

ד

ו

מ

ה

נ

ש

ל

ש

י

מ

ר

ר

ת

מ

ל

ב

ר

ר

ל

מ

ז

צ

א

ר

ב

ע

ה

ת

י

ו

ע

פ

ר

ת

ז

ק

פ

ר

ם

ד

 

 

עשרות היחיד בפרשה, מספר חשוב, איזוגי שני במספרים, זוגי שני במספרים, חצי ממנין.

 

 

הכין: ד"ר אמיר שורץ This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

פתרונות חידון חרוזים  ושמות פרשת משפטים  תשע"ח

מצוות הבונות את העם

כל המילים המתחרזות מהפרשה   חידון חרוזים משתלב עבר הווה ועתיד

לדוגמא:  מתחרז  גבשושית עם מילה  חלוצית = בראשית

המתחרז

מילה נרדפת

המילה

איש חייל הוא גיבור

מארבעה אבות נזיקין

בור

שי עגנון : והיה עקוב למישור

מן הבקר

שור

האשה כעסה ובו גערה

מעלה גירה

פרה

הוא ראה את הזר ושאל מנין?

יש לכל אדם כאילו 2

עין

ברוב כעסו אותו דקר

משפחת בעלי חיים מתורבתים

בקר

הבדחן היה מלא חוש הומור

אוזניו גדולות ולא חכם גדול

חמור

הלילה ירד הוא נמלא בפחד

בגלל תאוות הבצע הסתבך ב....

שוחד

אמרה האם לבנה תתבגר

הצטרף לעם היהודי

גר

האימהות על בניהם חסות

בחג הפסח

מצות

שלח ביד תשלח

כרוב

מלאך

היה הולך לו בשלוה

יגר סהדותא

מצבה

 

 

מקומות  ושמות בפרשת משפטים וההפטרה

 

המתחרז

מילה נרדפת

המילה

ישראל היה לבוש אפודה

בכיר האחים

יהודה

הוא נסע בהילוך אחורי

משבעת העממים

אמורי

המוצא שלו היה רוסי

משבעת העממים

יבוסי

הציון שלו היה חיובי

משבעת העמים

חיוי

המוסכניק היה כולו שמנוני וגריזי

משבעת העממים

פריזי

הטיול היה מלמד וחוויתי 

משבעת העממים

חיתי

המודרך רצה להיות כמוני

מהעמים השכנים

עמוני

המוצר נמכר על ידו בבלעדי

משכנינו בצפון

גלעדי

תחזיר לי את אוצרי

שכינו בדרום

מצרי

זה בפסח אוכלים המרור

חופש וקראת..... בארץ

דרור

 

 

חידון פרשת משפטים  תשעח

 

1

2

3

4

1

ש

פ

ח

ה

2

פ

ל

י

ט

3

ח

י

נ

מ

4

ה

ט

מ

נ

 

 

  1. הוא עבד והיא .......
  2. לא נותר ממנו שריד ו........
  3. יצא לחופשי.........
  4. אמר משה לעוזרו .... הגופה של המצרי

תפזורת מילים – פרשת משפטים

 

מצא המילים מפרשת השבוע ( 13 במספר)

המילים מופיעות לאורך לרוחב ובאלכסון כל מילה קשורה באות לרעותה

מצא את המילים בתשבץ מתוך מאגר המילים המופיעות למטה.

 

א

מ

ב

ל

א

ת

י

ש

א

א

א

ב

נ

ע

ש

ש

צ

ש

ל

ח

ב

נ

ש

ר

י

פ

ב

פ

ס

ל

ח

מ

פ

ז

ו

מ

ק

ל

ל

ר

ט

נ

א

ל

ו

ק

י

כ

ר

א

מ

י

ש

י

מ

ת

פ

ש

ר

ו

י

צ

ה

ר

ל

מ

י

ר

ע

י

נ

ת

ח

ת

ע

י

נ

י

כ

מ

ל

ב

י

ת

מ

ר

ח

מ

ר

ת

מ

ש

ו

ח

ד

מ

ח

ס

ו

ב

ה

ר

נ

י

פ

ש

מ

ו

מ

ת

מ

ר

ת

י

ע

ב

ב

ה

כ

ה

ד

מ

ש

פ

ט

י

מ

ו

ת

י

י

ל

ש

ש

ח

נ

ל

ק

ר

ז

צ

נ

ס

מ

ב

כ

ש

מ

ו

ר

ב

א

ו

ר

ב

ק

ר

ת

א

ל

ו

ב

ש

ה

ה

ז

נ

ח

א

א

ה

י

נ

ד

ב

ת

ו

ל

ה

י

נ

ד

 

 

משפטים, שן תחת שן עבד, מרצע, מזוזה, מקלל, פלילים, עין תחת עין, בתולה, מכשפה,  כלב, שחד, , הכה, אורב,

 

תפזורת הגיון  קשה

 

חיות בפרשה

נ

א

ג

ח

ע

ל

י

ת

מ

כ

י

כ

ר

מ

נ

ו

ר

 

ש

ל

מ

ר

כ

ו

ו

ת

ג

ש

ב

ב

נ

ש

פ

ר

ה

א

ד

ו

מ

ה

ל

נ

ר

ר

ל

מ

ר

ר

ת

מ

פ

ש

ה

ת

י

ו

ז

צ

י

ו

ז

ק

פ

ר

ם

ד

ע

פ

ר

ת

 

 

כלבה, שור, חמור, שה, פרה אדומה, פרה,

 

.... לא יחרץ לשונו, ... גרם, מהבקר הגבר, בקר מטהר,  מהצאן קטן עדיין,

 

 

 

 

 

 

 

מספרים בפרשה

 

י

ת

מ

כ

נ

א

ג

ח

ע

ל

ר

צ

ש

ל

י

ח

מ

ש

נ

ו

ג

ש

ב

ב

מ

ר

כ

ל

ו

ת

ד

ו

מ

ה

נ

ש

ל

ש

י

מ

ר

ר

ת

מ

ל

ב

ר

ר

ל

מ

ז

צ

א

ר

ב

ע

ה

ת

י

ו

ע

פ

ר

ת

ז

ק

פ

ר

ם

ד

 

 

עשרות היחיד בפרשה, מספר חשוב, איזוגי שני במספרים, זוגי שני במספרים, חצי ממנין.

 

 

שלשים, שבע, שלש, ארבע, חמש.

 

 

הכין: ד"ר אמיר שורץ This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

אִם-כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת-עַמִּי, אֶת-הֶעָנִי עִמָּךְ--לֹא-תִהְיֶה לוֹ, כְּנֹשֶׁה; לֹא-תְשִׂימוּן עָלָיו, נֶשֶׁךְ.  (שמות כב כד)         

שני צוויים נאמרו כאן בנשימה אחת; לכאורה - בלי שיהיה ביניהם קשר פנימי. גם במשקלם הסגולי לכאורה אין  השנים דומים זה לזה. הצווי הראשון "לא תהיה לו כנושה" מתייחס למה שנראה כ"פרט שולי"; אופן ההתנהגות של המלווה כלפי הלווה. ואילו הציווי השני האוסר על יהודי לחייב רבית על הלואה שמלוה לחברו, מהווה לא פחות ממהפיכה כלכלית וחברתית. כיצד הכניסה התורה את השנים בכפיפה אחת?  
 
לאנשי הכלכלה שבינינו קשה להבין מדוע אסרה התורה לחייב ולגבות רבית מן הלווה. הלא משפטי התורה בנויים בדרך כלל על אדני ההגיון, ואין לך דבר הגיוני יותר מזה! הלווה נהנה מכספו של המלוה, ומשלם עבור ההנאה שמפיק ממנו, כשם שהשוכר דירה משלם דמי עבורה שכירות. האם איסור רבית הוא בגדר חוק, שאין לך רשות להרהר אחריו?  
 
המקרא שלפנינו מתחיל בלשון יחיד, "לא תהיה לו", וגומר בלשון רבים: "לא תשימו", ולא בכדי. שינוי זה בא ללמדנו, שלא הרי זה כהרי זה; הציווי "לא תהיה לו כנושה" פונה אל היחיד, ואילו הצווי "לא תשימון עליו נשך" פונה אל הרבים, אל הכלל כולו. אמנם מבחינת הביצוע, גם איסור רבית נאמר לכל יחיד ויחיד, אבל מבחינת מהות המצוה, הוא מתייחס אל הכלל.  
 
יש במצוות תורה סוגים שונים; יש מצוות שתפקידן לתקן ולהדריך את היחיד כיחיד, כגון: איסור גזל, מצות ציצית, ויש שבאו לתיקון הכלל כולו, כגון: מצות צדקה. זהו גם ההבדל בין שתי המצוות שהוזכרו בפסוק שלפנינו: "לא תהיה לו כנושה" הוא ענינו של כל פרט ופרט, אך איסור רבית בא לתקן את הכלל; הוא מהוה את היסוד שעליו נבנה הצדק והאיזו החברתי של העם הנבחר.
 
אין התורה באה כאן למחוק במחי יד את ההבדלים שבין עני לעשיר, שבין חלש וחזק, כפי שדימו לעשות "מבקשי הצדק" הכפרנים. אדרבה: התורה הק' מכירה בכך ש"לא יחדל אביון מקרב הארץ"; אך היא מגבילה את מימדי הפער והופכת אותו לדבר נסבל. התורה שומרת על כך שהחזק לא יהפך לעריץ, ושהעני לא יידרס מתחת לגלגלי העשירים.
 
ההון על כל צורותיו הוא עיקרו ותמצית כוחו של מעמד העשירים. אך לאמיתו של דבר, הרי הכסף הוא גוף מת, דבר שאינו עושה פירות. רק על ידי שיתוף כח העבודה אפשר להפוך את הכסף לדבר יצרני. רק אם יבנו ממנו מפעלים, שבהם יש עובדים הבונים ומייצרים, יוכל בעל הממון לממש את עשירותו. זהו כוחו של העני; העשיר זקוק לעמל כפיו, וללא שיתוף פעולה מצדו אין לעשיר כל תועלת בכספו הרב. בעל כרחם של כל המעורבים נוצר בדרך זו מצב של איזון מסוים; אם צד אחד ידכא את השני ויפר את האיזון, יוכל הצד שכנגדו לסרב מלשתף עמו פעולה.
 
בכל זאת מצאו בעלי ההון את הדרך, שבו יוכלו ליהנות מכספם בלי להזדקק לעזרת העניים: הם מלוים בריבית. אולי אין הרווח גדול כל כך בדרך זו, אך אדם מעדיף להיות בטוח בכספו ו"להסתפק במועט", הוא מבקש לשבת בביתו במנוחת הנפש, ולגלגל את כל הסיכון, ואת כל השקעת העמל, על הצד שכנגדו. הלה נאלץ להסתכן בהשקעה הכספית, לתרום את כל העמל הנדרש לבדו, ואילו העשיר נהנה ללא כל סיכון; גם אם העסק ייכשל, הוא לא יפסיד.
 
מובן איפוא, שהמצאת הרבית מהוה את הסכנה העיקרית המאיימת על העניים; היא מגדילה את כוחם של העשירים, ופוטרת אותם מן הצורך להתחשב בכח העבודה של אלה שלא הצליחו לצבור הון. השכבות החלשות ישארו בדרך זו ללא אמצעי מגן, הם יהיו מופקרים לטוב לבם של אחיהם העשירים. 
 
כדי למנוע מראש כל אפשרות שיווצר מצב כזה, גזרה התורה שלקיחת רבית מהוה עבירה.
 
איסור הרבית, אם כן, הוא הדבק החברתי שתפקידו למנוע את הקיטוב, והוא המאחד את כל חלקיו של עם ישראל. אך מעבר לכך, יש למצוה זו תפקיד דומה למצות שבת ושמיטה: הוא בא להעמיד את מושג הבעלות הפרטית במקומו הנכון, הוא בא להזכיר לבעל הממון את גבולות כוחו, ואת העובדה שעדיין יש בעל בית מעליו. לכן נאמר על המלוים ברבית: "מביאים עדים ולבלר וקולמוס ודיו, וכותבים וחותמים - פלוני זה כפר באלהי ישראל!". 
 
פעולה תמימה, "עיסקית", אך לא פחות מכפירה!
(ע"פ רש"ר הירש)
 
 

משפטים

רמה בינונית קלה

 

  1. גם פרשת משפטים ניתנה מהר זה
  2. מברכות הקב"ה לישראל ________ בקרב הארץ
  3. השור המועד הוא _____ 3 פעמים
  4. נביא מתרי עשר

 

1

2

3

4

1

ס

י

נ

י

2

י

ד

ג

ו

3

נ

ג

ח

נ

4

י

ו

נ

ה

 

 

רמה בינונית

חידון מילים ואותיות קפד ראשו בטנו וזנבו

 

ההנחיה

 

קפד ראשו

קפד בטנו

קפד זנבו

1

הגדרה

כסף עתיק וחדש

לא כבדים

אוספים בו חפצים

שימי על המאזניים

 

הפתרון

 

 

 

 

2

הגדרה

חשובי העם

הולך אחרי

נמצא ברשותי

שוע וחשוב

 

הפתרון

 

 

 

 

3

הגדרה

נדר

שלפוחית

לא שש ולא חמש

לא חודש לא שנה

 

הפתרון

 

 

 

 

 

 

רמה קשה

היגיון "צרוף"

מילה מהפרשה עם הגיון משלה

לדוגמא: מה בלע"ז עושה כאן הבקר?

הפתרון:  שו= מה פר = בקר = שופר

היגיון "רצוף"

החידה

דין מלא המים

 

 

 

 

הוא והיא

הגדרה

הוא

היא

 הגדרה

 

ראשון הילדים

 

מושב בעמק בית שאן

 

... תחת

 

365 ימים

 

נכנס ליהדות

 

יושבת במקום

 

קושי

 

זבח לה'

 

 

פירמידה

1

 

 

2

 

 

 

3

 

 

 

 

4

 

 

 

 

 

5

 

 

 

 

 

 

6

 

 

 

 

 

 

 

7

 

 

 

 

 

 

 

 
  1. השלישי  שבחבורה
  2. צד בים
  3. מהמזלות
  4. גוש קרח
  5. מחזיק בידי הנס
  6. חלק מחכה
  7. אסור יחד באכילה

 

הכין:  ד"ר אמיר שוורץ

 

 

 

 

 

 

 

 

 

פתרונות משפטים

רמה בינונית קלה

 

  1. גם פרשת משפטים ניתנה מהר זה
  2. מברכות הקב"ה לישראל ________ בקרב הארץ
  3. השור המועד הוא _____ 3 פעמים
  4. נביא מתרי עשר

 

1

2

3

4

1

ס

י

נ

י

2

י

ד

ג

ו

3

נ

ג

ח

נ

4

י

ו

נ

ה

 

 

רמה בינונית

חידון מילים ואותיות קפד ראשו בטנו וזנבו

 

ההנחיה

 

קפד ראשו

קפד בטנו

קפד זנבו

1

הגדרה

כסף עתיק וחדש

לא כבדים

אוספים בו חפצים

שימי על המאזניים

 

הפתרון

שקלים

קלים

שקים

שקלי

2

הגדרה

חשובי העם

הולך אחרי

נמצא ברשותי

שוע וחשוב

 

הפתרון

אצילי

צילי

אצלי

אציל

3

הגדרה

נדר

שלפוחית

לא שש ולא חמש

לא חודש לא שנה

 

הפתרון

שבועה

בועה

שבעה

שבוע

 

 

 

 

רמה קשה

היגיון "צרוף"

מילה מהפרשה עם הגיון משלה

לדוגמא: מה בלע"ז עושה כאן הבקר?

הפתרון:  שו= מה פר = בקר = שופר

 

היגיון "רצוף"

החידה

דין מלא המים משפטים = משפט+ ים

הוא והיא

הגדרה

הוא

היא

 הגדרה

בכור

ראשון הילדים

ביכורה

מושב בעמק בית שאן

שן

... תחת

שנה

365 ימים

גר

נכנס ליהדות

גרה

יושבת במקום

עול

קושי

עולה

זבח לה'

 

 

פירמידה

1

ג

 

2

ד

ג

 

3

ג

ד

י

 

4

ג

ל

י

ד

 

5

ב

ד

ג

ל

י

 

6

ח

ב

ל

ד

י

ג

 

7

ג

ד

י

ב

ח

ל

ב

 

 

 

הכין: ד"ר אמיר שוורץ

 

 

מדוע דוקא בשעת הרוממות הגדולה התורה מזהירה אותנו מפני מעשים נחותים?

 

ואם אמר יאמר העבד, אהבתי את אדני את אשתי ואת בני, לא אצא חפשי : והגישו אדניו אל האלהים, והגישו אל הדלת או אל המזוזה , ורצע אדניו את אזנו במרצע ועבדו לעלם: (כא ה-ו)

אזן זאת ששמעה על הר סיני לא תגנוב, והלך וגנב, תרצע. - רש"י

 

שתי שאלות נשאלות כאן. אחת, וכי האוזן של העבד היא זו ששמעה? אמנם כל הנשמות היו במעמד הר סיני, אבל הגוף, האזנים, עדיין לא נולדו, ומה הקשר בין אזן זו לאוזן ששמעה בהר סיני? ושנית, איזה ענין בכלל יש להעניש את האוזן, הלא אין היא משמשת אלא כצינור, כמכשיר טכני המעביר את מה שהוא שומע למוח, ומה חטאה כאן האוזן במה שהאדם הלך וגנב?

 

כנראה, שהנחה זו היא מוטעית. לפי ראות עינינו אין האוזן אלא מכשיר לקליטת גלי הקול, אבל באמת יש בה יותר מזה... ולא רק האוזן; כל איברי האדם יש להם שורש רוחני בנפש האדם, ומבחינה זו הם משמשים לא רק כ"כלי עבודה", אלא יש להם תפקיד עצמאי בכל התפקוד הרוחני והנפשי של האדם. מצינו, למשל, שדוד המלך ע"ה אומר: "חשבתי דרכי, ואשיבה רגלי אל עדותיך" (תהלים קיט). ודרשו על זה חז"ל: "אמר דוד לפני הקב"ה בכל יום ויום הייתי מחשב ואומר למקום פלוני אני הולך - והיו רגלי מביאות אותי לבתי כנסיות ולבתי מדרשות". אין זו סתם מליצה, אלא שכאן מתגלה הכח הרוחני המיוחד הטמון באברי האדם. דוד המלך חישב במוחו שעליו לסדר דבר פלוני, ובודאי שהחשבון היה מוצדק; הוא לא התכונן לעבור על ביטול תורה, אלא שחישב ומצא שדבר זה הוא נחוץ ודוחה את הלימוד. ובכל זאת, הרגלים לא נתנו לו... דוד המלך במשך שנות חייו הרגיל את רגליו שיוליכו אותו לבית המדרש. הרגל זה הפך ל"ישות רוחנית", לחלק בלתי נפרד משורשו הרוחני של אבר זה. מעתה, היה בכוחו לפעול לבדו, באופן עצמאי; הוא זה שפקד על הרגלים ללכת לבית המדרש, עד כדי כך שכבר לא היה לדוד המלך שליטה עליהן. "נגד רצונו" הובל על ידי רגליו לבית המדרש.

 

כח רוחני זה, אינו הולך לאיבוד עם הסתלקותו של האדם. מציאות רוחנית אינה מוגבלת לחיי הגוף, היא עוברת מאב לבן, מדור לדור. העמל והיגיעה שהשקיע האב בטיפוח הישות הרוחנית של אבריו ממשיכים לפעול בנפש בניו; ולהיפך - ההשפעה השלילית הנוצרת על ידי שימוש באברים אלה למעשים שליליים המטמטמים אותם, משפיעה אף היא על צאצאיו.

 

לכן אמרו חז"ל במדרש: "לכך יוצא העבד בשן ועין, אמר הקב"ה, חם ראה ערות אביו והגיד לאחיו בפיו, לפיכך נתקלל להיות עבד לאחיו, וזה לקה בדבר שקלקל, לפיכך יצא בהן לחירות". מה שעשה כנען בפיו ובעיניו, השפיע על כל הדורות וגרם לקלקול רוחני באברים אלה. כשנטהרו אברי העבד על ידי "שבירתם", נתקן הפגם והוא יוצא לחירות.

 

"אזן ששמעה על הר סיני" - אמנם מבחינה גשמית אין זו אותה אזן, אבל מבחינה רוחנית יש כאן המשך והשפעה ישירה. השורש הרוחני של האזן, הוא זה שבכוחו למנוע את הגניבה. אם לא מנע אותה, יש להניח שיש בו קלקול. כשאנו רוצעים את אזנו של העבד, אנו מתקנים את הפגם הרוחני שפגע באותה אזן ששמעה על הר סיני לא תגנוב.

 

עלינו ללמוד מכאן, מה חשובה היא השמירה על עינינו, אזנינו ושאר אברינו, לא רק במובן הגשמי אלא בעיקר במובן הרוחני. מה שאזנים קולטות, מה שהעינים רואות, הופך להיות חלק בלתי נפרד מהן. לא יועיל כאן לומר: אין זה משפיע עלי. אם זה לא משפיע עלינו, הרי זה משפיע על העינים, על האזנים. והם כבר לא ישאלו אותנו, הם יובילו אותנו בכיוון שלהן, כשם שעשו רגליו של דוד המלך ...

 

ע"פ שיחות מוסר להגר"ח שמואלביץ זצ"ל

 

אתם נמצאים בין אויבים, צוררים רבים סובבים אתכם, אם תשמרו על השלום בינכם ואל איחודכם, אני – השלום – אשמור עליכם ''ואייבתי את אויבך וצררתי את צורריך'' (כ''ג – כ''ג) על ידי השלום. אתם יוצאים למלחמה ונוצחים (שו''ט תהילים ז') ואולי לא תהיו צריכים לצאת כלל למלחמה כי השלום ביניכם ישפיע גם על אויביכם שישלימו עמכם וישבתם לבטח בארצכם.

"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" [שמות כא,א].

ובמדרש תנחומא במקום:

"זה שאמר הכתוב, מלך במשפט יעמיד ארץ ואיש תרומות יהרסנה וכו'.

ואיש תרומות יהרסנה אם משים אדם עצמו כתרומה הזו שמושלכת בזווית הבית ואומר, מה לי בטורח הצבור, מה לי בדיניהם מה לי לשמוע קולם, שלום עליך נפשי הרי זה מחריב את העולם, הוי ואיש תרומות יהרסנה.

מעשה ברבי אסי כשהיה מסתלק מן העולם, נכנס בן אחותו אצלו מצאו בוכה.

אמר לו: רבי, מפני מה אתה בוכה, יש תורה שלא למדת ולימדת? הרי תלמידיך יושבים לפניך! יש גמילות חסדים שלא עשית? ועל כל מדות שהיו בך היית מתרחק מן הדינין ולא נתת רשות על עצמך להתמנות על צרכי צבור. אמר לו בני עליה אני בוכה, שמא אתן דין וחשבון על שהייתי יכול לעשות דיניהם של ישראל. הוי ואיש תרומות יהרסנה".

צאו וראו, מבקש הרב אזרחי בספרו 'ברכת מרדכי' להסב את תשומת ליבנו, האחיין לא מצא זכות גדולה מן הוויתור על שררת הדיינות, ואילו הדוד הוא דווקא חושש...

דווקא מזה הוא חושש, ממה שנראה היה כזכות גדולה עבורו, ועל זה הביאו את הפסוק במשלי, "מלך במשפט יעמיד ארץ ואיש תרומות יהרסנה".

איש תרומות מיהו?

לפי פירוש זה של חז"ל, הכוונה היא לאיש אשר פעמים שהוא מרגיש עצמו כאותה תרומה המופרשת מן הכרי [מכלל התבואה שבמחסן], תרומה זאת אילו פה היה לה, ודאי היתה מביעה את סיפוקה מכך שהיא מופרשת מן הכרי, שאין לה עוד קשר עם החולין, שמורמת היא, שיעדים אחרים לה, שלא נאה לה להתערב עם החולין.

ואיש התרומות אף הוא עושה עצמו לתרומה, מפריש עצמו מן הציבור, טופח על שכם עצמו מכך שלא עוד יש לו קשר עם ענינים קטנים, הלא זהו יעודו להיות מופרש, מורם, להיות תרומה, איש תרומות כזה הורס גם משפט שהעמיד אותה מלך. איש תרומות כזה הינו הרס לאדם, לעולם ולאשיותיו המשפטיים.

נתרחק איפא מלהיות 'איש תרומות', אף לא נגרום לעצמינו תחושה כל שהיא כזאת. אדרבה, אל לנו להפסיק לדאוג לכל הציבור, לחבר, לכלל ישראל.

נהיה ממקימי עולה של תורה ,לא ממהרסיה.

בכוחו של אדם להיות מורם מעם, ויחד עם זה בתוך העם. להיות נעלה, ולהתעלות תוך כדי כך שהוא מעלה את האחרים עמו.

מעשה בעיר אשר חברו יחדיו אנשים שפלים ודרשו להוציא מידי הרב וראשי הקהל את ניהול ענייני הדת: מקווה הטהרה, פיקוח על כשרות המזון, העירוב, תלמודי התורה ועוד, במהלך העימות טען אחד מהם בחוצפה כלפי הרב, רבי! הרי גם בתורה כתוב "אחרי רבים להטות"?!

אם כסף תלוה את עמי את העני עמך, לא תהיה לו כנשה, לא תשימון עליו נשך: 
כי הוא כסותה לבדה הוא שמלתו לערו במה ישכב, והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני: 
אם חבל תחבל שלמת רעך עד בא השמש תשיבנו לו: 
אלהים לא תקלל ונשיא בעמך לא תאר: (כב, כד-כז)
 
ושמעתי כי חנון אני - מה כתיב אחריו? "אלהים לא תקלל". ומה ענין זה לזה? מעשה באחד שהיה לו דין, ובא אצל הדיין וזיכה אותו, ויצא ואמר, פלוני השופט אין כמותו בעולם! לאחר ימים היה לו דין ובא אצלו וחייבו, יצא מלפניו ואמר אין דיין שוטה הימנו! לכך הזהיר לך הכתוב: אלהים לא תקלל! (מדרש)
 
התופעה שתוארה כאן במדרש, שמי שיצא חייב בדין מלא טענות וטרוניות כרימון על אותו דיין שחייב אותו, אין בה חידוש, והרי זה מעשים בכל יום. אך לא מובן, מה הקשר בין זה לסמיכות הכתובים שהוזכרה במדרש, "ושמעתי כי חנון אני - אלהים לא תקלל"? ובכלל, מדוע תיאורו של המדרש פותח בזיכוי שאותו דיין זיכה את פלוני, הלא טרונייתו של הבעל דין אינה נובעת מן הזיכוי בדין הראשון, אלא ממה שיצא חייב בדין השני?
 
ברם אין המדרש מדבר באדם פשוט שמתרעם על מה שיצא חייב בדינו. אם נביט בפרשת "אם כסף תלוה", נבין שמדובר באדם שלפי מיטב הבנתו נעשה לו אי-צדק בולט... 
 
אדם הלוה לחברו את מיטב כספו, על מנת שיוכל הלה להקים עסק ולהתפרנס ממנו. מה הן זכויותיו של המלוה? כמדומה שהתורה לא התחשבה אלא בטובת הלווה, ואילו המלוה יוצא מקופח... אסור לו לקבל ריבית; למרות שהלווה מרוויח יפה בעזרת כספו, כל הרווחים נזקפים לחשבון הלווה : "לא תשימון עליו נשך". כשיגיע זמן הפרעון, ואין ללווה במה לשלם, אסור למלוה להפעיל עליו לחץ כדי שידאג לפרעון ההלואה: "לא תהיה לו כנושה". אמנם רשאי הוא לקחת משכון על מנת להבטיח את עצמו, אך גם כאן יש הגבלה חמורה. בכל לילה עליו להשיב ללוה את כלי מטתו, ולמחרת בבוקר - את בגדיו, כך שהלוה יכול להסתדר ולהמשיך את חייו כמעט כרגיל.
 
"כיצד", ישאל את עצמו המלוה, "אקבל סוף סוף את כספי? וכי נתתי לו מתנה, וכי אינני רשאי ליהנות מכספי? מדוע אין התורה מגינה עלי ועל רכושי"? אלה הן שאלות נוקבות, למי שאין לו הבנה עמוקה בחוקי התורה, ומכאן קצרה הדרך למה שהתורה הזהירה בהמשך הפרשה: "אלהים לא תקלל".
 
מה בפינו לענות לאותו יהודי, המתהלך בהרגשה שכולו מקופח ?
 
מושג ההלוואה על פי הבנתנו, רחוק מאד ממושגי התורה. 
עבורנו מהווה ההלוואה ענין עסקי מובהק, מכשיר שעליו בנויה כל הכלכלה; היא מניעה את גלגלי העסקים, ובלעדיה לא יתכן לפתוח מפעל או עסק כלשהו. לכן נראים לנו אותם חוקים שהתורה חוקקה בשטח זה כזרים, וכביכול תלושים מן המציאות.
 
אך האמת היא שנהפוך הוא: אנחנו תלושים מן התורה, ולא להיפך. בעיני התורה אין ההלואה נועדה להיות מכשיר כלכלי ועסקי; יותר מזה, אף לא רצוי שתיהפך לכזו. מי שזקוק לכסף כדי לפתוח עסק, יכול לבקש שותף שישתתף עמו וישקיע את כספו בעסק. צורה זו של גיוס כספים היא בריאה יותר; מי שמשתתף בכספו יפקח היטב על העסק, ידאג לכך שהכל מתנהל כשורה, וימנע בכך הרבה מקלות הדעת הגורמת בסופו של דבר לפשיטת רגל. בעסק הבנוי על הלוואות אין המלוה יכול לפקח על ניהול העסק, וגם אין הוא מעונין בכך; הוא כבר דאג להבטיח שכספו יוחזר לו בכל מקרה, ללא קשר עם הצלחת העסק. זה בעצם מה שמונח ביסודו של איסור רבית.
 
ההלואה במסגרת חוקי התורה אינה אלא גמילות חסד לשמה. יש אנשים הזקוקים לצדקה; ויש אחרים, נזקקים לא פחות, אך אין רצונם בצדקה, אלא בהלואה. ההלואה אינה אלא צדקה - שכדי להתאימה לצרכיו של הנזקק, גזרה התורה שעליו לפרוע אותה. כיון שאין כאן אלא צדקה, מובן שכל המצוות הקשורות בהלואה באו להגן על הלווה, הם באו להבטיח שההלואה תהיה כפי שצריכה להיות - גמילות חסד, ולא אמצעי שיהפוך את הלוה לאומלל.
 
אין זה גורע כי הוא זה מחובותיו של הלווה כלפי המלוה. 
 
עבורו אין זו צדקה אלא הלואה עם כל המשתמע מכך; חובה גמורה על הלוה לפרוע את ההלואה בזמנה, ואין מרחמים בדין. אך המלוה מצדו חייב להתייחס ללוה 
ולהלואה במבט של גמילות חסד, ולכן אסרה התורה עליו כל פעולה המנוגדת לאופי של גמילות חסד; אסור לו ללחוץ את הלוה כשאין לו במה לשלם, ואסור לו לנשל אותו מצרכי חייו הבסיסיים.
 
מנקודת מבט זו מובן מה שנאמר בסוף הפרשה "ושמעתי כי חנון אני". אין זה רק משום שללווה המסכן אין במה ישכב; הרי יתכן שגם למלוה אין מה לאכול... אך כאן יש בהתנהגות המלוה סתירה לעצם המושג של גמילות חסד, של מדת "רחום חנון", שעליה אנו מצווים. מי שמבין זאת, יבין שאין מקום למלוה לבא בטענות של קיפוח גם אם התורה מגבילה אותו, ומכאן ההמשך: "אלהים לא תקלל" .
 
 
(ע"פ אהל יעקב)