פרטים

נכתב על ידי הרב עזריאל יונה

לא יבא עמוני ומאבי בקהל ה', גם דור עשירי לא יבוא להם בקהל ה' עד עולם, על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים בדרך בצאתכם ממצרים ואשר שכר עליך את בלעם בן בעור מפתור ארם נהרים לקללך [דברים כג].

והנראה אלי כי הכתוב הרחיק שני האחים האלה שהיו גמולי חסד מאברהם שהציל אביהם ואמם מן החרב ומן השבי בזכותו, שלחם ה' מתוך ההפיכה והיו חייבין לעשות טובה עם ישראל והם עשו עמהם רעה וכו' [רמב"ן].

בספר ברכת מרדכי מבקש להסב את תשומת לב הקוראים לעניין מרתק:

התורה עצמה אינה מפרטת, אלא את ה"אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים", ואת ה"אשר שכר עליך את בלעם בן בעור מפתור ארם נהרים לקללך".

אבל הרמב"ן מצא לנחוץ לפרש כי הכוונה היא, משום ש"תחת שהיו חייבין לעשות טובה עם ישראל והם עשו עמהם רעה".

ללמדך שאף אם רעה גמלו עם ישראל עונשם גדול מאד – אבל לכלל מופקעות לא היו באים!

שכן כפיות טובה אינה רק רעה, כפיות טובה היא השחתה במהות.

תחת כפיית טובה באה מופקעות! "לא יבא".

עד עולם.

ונקודה נוספת: לא יבא עמוני ומואב וגו' עד עולם אינו עונש - הוא מופקעות. עד עולם.

הגע עצמך.

לפני כמה מאות שנים גמל אבינו אברהם חסד עם אביהם הראשון של אלו.

לכן, הם היו צריכים לגמול עם צאאציו.

מדהים.

ללמדך, טובה אסור לשכוח.

על טובה אין לכפות כל כיסוי. אין למעט אין לעמעם.

גמילות טובה היא קודם כל ההכרה בעצם הטובה!

כפיות טובה מושחתת יותר מכל 'רעה' אחרת.

'רעה' גוררת עונשין, אבל כפיות טובה גוררת 'מופקעות'.

אצל הכרת הטוב אין 'לא ידעתי'.

עצם ההכרה היא המתחייבת. כפיות ההכרה היא המארה.

פרטים

נכתב על ידי בעז מלט

פרטים

נכתב על ידי ד"ר אמיר שוורץ

פרשת כי תצא ( ריבוע קסם, קפד ראשו, חידת היגיון, פירמידה)

מילים קפד ראשו וזנבו  בטנו

חידת הגיון   

חידת הגיון   הרבה בירוק עם מאכל עץ מתוק

פירמידת ההפרשה

1. הראשונה
2. מילת שלילה
3. חית בר מובחרת
4. ניחא
5. עורות...... מאודמים
6. שעטנז

הכין: ד"ר אמיר שורץ לתגובות This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

פרשת כי תצא  תשעז  ( ריבוע קסם, קפד ראשו, חידת היגיון, פירמידה) פתרונות

מילים קפד ראשו וזנבו  בטנו

חידת הגיון  

חידת הגיון   הרבה בירוק עם מאכל עץ מתוק

פירמידת ההפרשה

7.

8.

9.

10.

11.

12.

 הוא והיא

הכין: ד"ר אמיר שורץ לתגובות This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

פרטים

נכתב על ידי אליעזר היון

"כי תצא למלחמה על אויבך, וראית בשביה אשת יפת תואר, וחשקת בה ולקחת לך לאשה".

 לא דיברה התורה אלא כנגד יצר הרע. ירדה תורה לסוף דעתו של אדם: אם אין הקב"ה מתירה - ישאנה באיסור [רש"י ודברי הגמ' במסכת קידושין].

המפרשים, כולם, כמעט ללא יוצא מן הכלל מעירים ומעלים את התמיהה המתבקשת: וכי בגלל יצר הרע, התירה התורה איסורים מפורשים? האם חסרים פיתויים, דחפים, ורצונות של האדם שבעטים עשוי האדם לעבור ולבטל מצוות רבות אחרות?

נדמה, כי מוכרחים אנו להניח כי דווקא סיטואציה מלחמתית זו שונה בטבעה ממקרים אחרים, ורק בה 'ירדה תורה לסוף דעתו של אדם' וידעה כי לא יצליח לשלוט על דחפיו. בכל סיטואציה אחרת בה מתעוררים דחפים, רצונות או פיתויים אחרים, האדם צריך ומסוגל להתגבר.

השאלה שנותרה היא כמובן – למה? מה שונה הדחף במצב מלחמה מסיטואציה מפתה בחיי היום יום. 

הניסוי של זימברדו
הפרופ' זימברדו ותלמידיו [zimbardo 1971], פרסמו מודעה בעיתון כי נדרשים גברים צעירים בריאים, בגילאים ,17-30 לצורך מחקר חברתי על החיים בית הסוהר תמורת סכום של 15 דולר ליום. לצורך הניסוי הקימו החוקרים בית כלא מאולתר עם תאי אסירים סורגים ותאי בידוד [צינוק]. 21 הנבדקים שהיו גבירים בריאים בנפשם  ובגופם  התחלקו על ידי הטלת מטבע לאסירים וסוהרים, כאשר איש מהם אינו יודע מתי יתחיל המחקר  וכיצד הוא נדרש למלא את תפקידו. הנבדקים כולם הסכימו לתנאים.

ביום הראשון לניסוי  "נעצרו" כל  "האסירים" והובלו בניידות משטרה ל"בית הסוהר" נערך חיפוש בגופם והם הולבשו בבגדי אסיר שלא היו תואמים, לרגליהם הונעלו נעלי גומי והוצמדה שרשרת ברזל, הסוהרים לעומת זאת הולבשו במדי חאקי וחומשו באלות במשרוקיות ובמשקפי שמש. התנאים שנקבעו היו כי, אחת לזמן מה יספרו האסירים בשורה, הם יורשו ללכת שלש פעמים ביום לשירותים, והם יקראו לפי מספרים שהוצמדו למדיהם ולא לפי שמותיהם. האסירים נדרשו להישאר כשבועיים תמימים בכלא [זמן הניסוי] והסוהרים היו צפויים לעבוד במשמרות של שמונה שעות כשביניהם הם יוכלו ללכת לבתיהם ולהמשיך בחייהם.

לאחר שההכנות לאירוע הסתיימו, החלו החוקרים לעקוב אחרי ה"שחקנים" האם הם ימלאו את "תפקידיהם"? וכיצד?

התוצאות שניצפו היו מזעזעות עד שהחוקרים נאלצו להפסיק את הניסוי כעבור ששה ימים בלבד. מסתבר ש"הסוהרים" שהיו אפופי תחושת כח התעללו "באסירים" יותר ויותר. הם הציקו להם ערכו חיפושים בגופם בודדו אותם, העבידו אותם קשה ונהגו להעיר אותם תכופות באמצע הלילה לבדיקה וספירה, ההתעללות היתה קשה במיוחד כאשר "סוהר" היה משוכנע כי הוא נמצא ביחידות עם האסיר ואין איש צופה בו. האסירים ניסו בתחילה להתמרד אך פעולות התגמול של הסוהרים הפכו אותם לצייתנים פסיביים וחסרי חוט שדרה. יממה וחצי לאחר תחילת הניסוי נאלצו החוקרים לשחרר אסיר ראשון שסבל מדיכאון חמור, ובתוך ימים מספר שוחררו עוד ועוד אסירים עד שביום השישי היו האסירים הנותרים שרויים בזעזוע ובהלם קשה שהחוקרים נאלצו להפסיק את הניסוי לאכזבתם הרבה של ה"סוהרים".

זימברדו עצמו כתב כך:
כעבור ששה ימים בלבד נאלצנו לסגור את הכלא המדומה שלנו מפני שמה שראינו היה מפחיד. שוב לא יכולנו, אנחנו או הנבדקים שלנו, להבחין היכן מסתיים האדם ומתחיל התפקיד שהוא ממלא. רוב הנבדקים נעשו "אסירים" או "סוהרים", ולא יכלו להבחין בבהירות בין עצמם לבין התפקיד שמילאו. כמעט בכל מרכיב של התנהגותם, מחשבותיהם, ורגשותיהם חלו שינוים דרמטיים...נחרדנו משום שראינו נערים ["סוהרים"] מתנהגים כלפי נערים אחרים כאילו היו בעלי חיים בזויים ונהנים מהתאכזרות אליהם. נערים אחרים ["אסירים"] נעשו כנועים, מתרפסים, רובוטיים לא אנושיים, שחשבו רק על בריחה, על הישרדותם האישית, ועל שנאתם כלפי "הסוהרים" [פסיכולוגיה חברתית, הוצאת האו"פ].

יודגש שוב כי הנבדקים היו מתנדבים הם הסכימו לתנאים, והחלוקה ביניהם היתה באמצעות הטלת מטבע. זימרדו הגיע למסקנא בעקבות מחקרו [ה-לא אתי, אגב] כי כל אחד עלול להגיע למצבים קיצוניים ולבצע מעשים שלא היה מאמין כי הוא מסוגל לעשות.

חולשת הגיבור
כדי להסביר את הממצאים המדהימים הללו פיתח זימברדו את מודל הדה-אינדיווידואציה. לפי מודל זה, בתנאים מסוימים, בעיקר במסגרת של קבוצות, נוטים בני אדם לאבד את זהותם האישית ולהתמזג לחלוטין עם הקבוצה. בתהליך כזה, בו האדם חש אנונימי, הוא מודע פחות לעצמו ולנורמות חברתיות בהם החזיק במצב ה'רגיל', ולכן פוחתות העכבות ומנגנוני ההגנה המונעים ממנו ביצוע של מעשים אסורים ולא מוסריים כגון אלימות וכן הלאה.

נקודה נוספת השייכת למודל זה היא ה'כניסה לתפקיד'. זימברדו טוען כי מלבד תחושת הטמיעה בהמון והדה אינדוודואציה, גם קבלת התפקיד והפנמתו מסייעים לאדם להתגבר על מחסומי ההגנה המוסריים שפיעמו בו באופן סטנדרטי, והוא חש כי כעת לא הוא מחולל את הפשעים החברתיים אלא 'התפקיד' [השייך לקבוצה ולא אליו אישית], שלו, הוא כביכול מחוייב.

במודל של זימברדו, עשו שימוש רבים מהפסיכולוגים החברתיים בבואם להסביר את התנהגותם הבלתי מוסרית של חיילים בשדה הקרב. התנהגותם של חיילים אלו, שמאוחר יותר הזדעזעו, ולעתים לא האמינו כי הם בעצמם ביצעו כאלו דברים, מוסברת ומובנת כעת יותר לאור ממצאיו והסבריו של זימברדו, שתלה את התנהגות המחוללים בגורמים סיטואנציוניים ולא אנושיים [כלומר נובעים מאישיותו הבעייתית של האדם] ועל כן הם עשויים להתרחש אצל כל אדם.

כאשר יוצא איש ישראל למלחמה, ידעה תורה, כי הוא עשוי להילכד בסיטואציה ולאבד את המנגנונים המוסריים המעכבים שלו, בתהליך 'דה האינדוודואציה' אותו תיארנו. מאחר שמדובר בתהליכים סיטואציוניים, ולא אנושיים, הבינה התורה שגורמים אלו עלולים להתרחש אצל כל חיל ואצל כל לוחם, ועל כן בחרה התורה להתיר לו את אותה יפת תואר המגרה את יצריו. אך גם בהמשך, כאשר המלחמה הסתיימה, והמנגנונים הנפשיים חוזרים לתפקודם הנורמלי, התורה לא אוסרת את אותה יפת תואר על האדם, אלא היא מטילה עליו רשימת הגבלות שרק עם מימושן יתברר האם הוא אכן מעוניין בה, או שהיא לא היתה אלא פונקציה חולפת שסיפקה את דחפיו.

פרטים

נכתב על ידי ד"ר אמיר שוורץ

ריבוע קסם

1.   מכה אותם (2,2)

2.   נגב

3.   גביר וגיבור המגילה

4.   בקהל ה' לא יגיע

מילים קפד ראשו וזנבו  בטנו

חידת הגיון

ערימה גרגרי דגן משנית לא עיקרית

תשבץ פירמידה פרשת כי תצא

הגדרות

1.   נהר באפריקה

2.   מידת מדידה בצינורות

3.   ראשוני

4.   נפל לעצמו מגובה רב

5.   שלט לא גנדרני

6.   היבם שלא הסכים להתחתן עם האלמנה

פתרונות

רבוע קסם

1.   מכה אותם (2,2)

2.   נגב

3.   גביר וגיבור המגילה

4.   בקהל ה' לא יגיע

מילים קפד ראשו וזנבו  בטנו

חידת הגיון

ערימה גרגרי דגן משנית לא עיקרית

תשבץ פירמידה פרשת כי תצא

הגדרות

1.   נהר באפריקה

2.   מידת מדידה בצינורות

3.   ראשוני

4.                 נפל לעצמו מגובה רב

5.                 שלט לא גנדרני

6.                 היבם שלא הסכים להתחתן עם האלמנה

פרטים

נכתב על ידי אליעזר היון

הותר קיום יחסים בשעת המלחמה עם האמזונות יפות התואר שהוצבו על ידי האוייב כהסחת דעת לוחמי ישראל * הסבת השבויה לאשה חוקית - רק בתנאים מסויימים

פרטים

נכתב על ידי עלון בית דוד

תמחה את זכר עמלק מתחת השמים, לא תשכח (כה, יט)

כאן נאמר "תמחה את זכר עמלק", עליך מוטל הדבר; ואילו בפרשת בשלח אנו קוראים "כי מחה אמחה", מלאכה זו אינה מסורה בידי אדם אלא בידי הקב"ה בלבד. כיצד אפשר ליישב את שני המקראות שנראים כסותרים?

חז"ל הגדירו את מהותו של עשו במדרש במלים הבאות: "ויקראו שמו עשו, הא שוא שבראתי בעולמי". "שוא" הוא מילה נרדפת ל"שקר", אך שקר זה מיוחד הוא במינו. 

עשו לא הביא את השקר לעולם, שהרי כבר קדמו הנחש הקדמוני; אלא שאותו מין של שקר ששמו "עשו" עדיין לא היה קיים בעולם. ומהו מהותו של שקר זה?

בנוהג שבעולם, שקרן הוא מי שמשקר ביודעין, הוא מכיר את האמת אלא שמסלף את דבריו ומרמה את חברו בשקריו. אולם יש שקרן שכולו שקר, כלומר שגם את עצמו הוא מרמה, לא זו בלבד שמשקר אחרים, אלא הוא עצמו משוכנע שדובר אמת. הנחש הקדמוני היה שקרן, והוא ידע זאת. השקר שבפיו היה שקר מן השפה ולחוץ. עשו לא ידע שהוא משקר, שהוא מרמה את אביו. הוא היה סמוך ובטוח שמעשיו רצויים, שאין בהם פגם. כשם שיעקב היה כולו אמת, לא רק שדיבר אמת אלא שהאמת היתה "נר לרגליו", כך השקר שבפיו של עשו נבע מפנימיותו. שקר מסוג זה אכן היה חידוש שחידש עשו בעולם, ולא היה לפניו מי שהגיע לדרגה נחותה זו.

רק כך אפשר להבין את הצעקה הגדולה והמרה שנשמעה מפי עשו ברגע שנודע לו שאיבד את הברכות. עד אז לא היה בלבו כל פקפוק שהוא יקבל את הברכות, לא עלה במחשבתו שמא יצחק יגלה את התרמית וישלול ממנו את ברכתו, משום שלא ראה כאן כל תרמית, ובעיניו היה הישר באדם. 

להיפך, יעקב הוא הרמאי, הוא הגונב את דעת אביו!

בכך נבין גם את מה שנאמר בתורה: "וירא עשו כי רעות בנות כנען בעיני יצחק אביו, וילך עשו אל ישמעאל ויקח את מחלת בת ישמעאל בן אברהם אחות נביות על נשיו לו 

לאשה". רש"י מוסיף מדברי חז"ל: "הוסיף רשעה על רשעתו". לכאורה אין כל הסבר במעשה זה שעשה עשו, הלא מטרתו היתה לפייס את אביו, מדוע איפוא "הוסיף רשעה 

על רשעתו"?

עשו לא ראה כאן כלל את את הרשעות, לא בנישואיו הראשונים ולא בנישואיו השניים. אך מחשבה אחת הטרידה אותו: כיון שאין במעשיו כל דופי, כיצד נכשל בפרשת 

הברכות?... כיצד זכה יעקב שמן השמים יסייעו בידו "לרמות" את אביו ולחטוף את הברכות "? חשבון הנפש" שלו הוביל אותו למסקנה, שכיון שנישא לבנות כנען, שדבקה 

בהן קללת כנען, הרי אין ברוך מתדבק בארור, ולכן אינו ראוי לקבל את הברכות. הוא מיהר איפוא אל ישמעאל ונשא את בתו לאשה. מעתה שהיה בידו גם מחותן כשר, הוא קיוה שיתקיימו בו הברכות.

עמלק, נכדו של עשו, קיבל מסבו את הירושה הרוחנית של פנימיות השקר. רק הוא היה מסוגל לקפוץ לאמבטי הרותחת, משום שלא ראה לפניו כל "רתיחה", היא לא 

עשתה עליו כל רושם. כאשר נצטוינו על מחיית עמלק לא , היתה הכוונה להשמדה פיזית בלבד. עיקר המחייה היא מחיית "זכרו" של עמלק, והוא מהותו הפנימית, השקר 

בהתגלמותו.

כיצד ניתן להשמיד את השקר? כנגד השקר המוצהר ניתן ללחום באמצעות הוכחות ועל ידי הוצאת האמת לאור. אך כשיש לפנינו אדם שאינו מסוגל לראות את האמת, שתמיד הוא בטוח שהאמת היא לצדו, אין כל תקוה לנצח. רק ביד ההשגחה העליונה יש אמצעים המסוגלים להתמודד עם מצב . זה רק הקב"ה בכבודו ובעצמו יכול לגרום למהפך בפנימיותו של השקרן שמרמה את עצמו .

אחרי שנקיים את הציווי "תמחה את זכר עמלק" עד כמה שידינו מגעת, יגיע תורו של הקב"ה לקיים את מה שנאמר כאן: "כי מחה אמחה את זכר עמלק". רק לאחר שייעלם גם השקר הזה מן העולם, ניתן לומר שהכסא של הקב"ה הוא שלם.

ע"פ שם משמואל

פרטים

נכתב על ידי משה לוין

פרטים

נכתב על ידי עלון בית דוד

פרטים

נכתב על ידי אבי קלנר

פרטים

נכתב על ידי עלון בית דוד

העמונים והמואבים נתבעים על מה שלא הכירו טובה על כך שאברהם אבינו הציל את לוט. דורות רבים עברו מאותו זמן ועד זמן יציאת מצרים, תקופה של קרוב לחמש מאות שנה רק הסטוריונים זכרו את האירוע ההוא. אף על פי כן באה התורה בדרישה שהיה עליהם לזכור זאת והתרשלותם גררה אחריה נידוי והרחקה לדורות עולם. המצרים אכן ארחו אותנו, אך לא היתה זו הכנסת אורחים לשם מצוה - במסגרת האירוח סבלנו ממארחינו סבל איום, ושילמנו מחיר יקר ביותר. אף על פי כן אסור לנו לתעב אותם. חייבים אנו להכיר להם טובה. על הצרות והעינויים הם נדונו ואף שילמו, אך אין בזה כדי לבטל את העובדה שנתנו לנו מחסה.