דוקא אותי שכחת? | דוד הוד

דני, ניסה להבין היכן הוא נמצא, כרגע הוא סיים מנוסה, מנוסה מרודף בלתי ידוע.  הוא התיישב בחורשה והפליג במחשבות. קצת מוזר לילד בגילו כך לבד, איך בכלל הוא הגיע לשם?

היום המורה כעס עליו. דני לא מונח דיו בחומר הנלמד. אצל שאר הילדים, זה אחרת. ההורים לומדים איתם וחוזרים איתם על החומר אך דני הינו בן להורים גרושים, האבא גר רחוק מהאיזור ואין מי ש"ישב עליו” ויעזור לו בשיעורי בית, האמא עסוקה עד מאוחר לפרנסתם, ובכלל, יש עוד בעיה. דני הינו ילד המתקשה  בלימוד.

דני יושב ובוהה בעננים או בשמים או, בעצם הוא, אפילו לא יודע על מה הוא מסתכל. לא הוא לא בוכה, הוא לא חושב שקיימת איזו שהיא הפקת אנרגיה היכולה לעזור לו. הוא מרגיש פשוט "כלום".

אבא שבשמים, למה, אבל למה, נתת ליוגב אמא שהיא מורה, המסבירה לו את החומר ישר והפוך. למה נתת ליוסי ולאבי ולאריאל הורים המסיימים לעבוד מוקדם, והם לומדים ביחד. כן, הורים של יקיר גם כמעט ולא פוגשים אותו, אבל, אבל נתת להם הרבה  כסף והם, הם שוכרים מורה פרטי שילמד עם יקיר ואכן יקיר ממש שולט בחומר, ומה איתי, אבא, רק עבורי אין לך מה לתת כדי שאוכל להיות כאחד התלמידים בכיתה? מה ביקשתי אבא, ביקשתי להיות כמו כולם, רק כמו כולם, כלום לא מעבר כולם! 

דני, שרוע על החול, מחכה לתשובה. מתברר שהיא קצת מורכבת.

"כיום משערים כי מרכז השמש הוא 'כור גרעיני' המשחרר כמויות חום אדירות המוצאות דרכן החוצה. עוצמת הקרינה הולכת ופוחתת לאורך הדרך החוצה עד שהיא מגיעה לשכבות החיצוניות של פני השמש הנמצאות 'רק' בטמפרטורה של 6000 מעלות חום. הטמפרטורות הגבוהות האלו בתוך השמש גורמות לכך שהגזים שם גועשים במימדים אדירים ואף יוצרים גלים מתפרצים ההולמים בכוחות אדירים בשכבות הגזים החיצוניות של השמש. שכבות אלו סופגות את קרינת החום עצמה הבוקעת מתוך השמש, וכן בולמות את הזעזועים שגלים אלו מכים בה. שכבות חיצוניות אלו אנו קוראים בשם 'הנרתיק'. איזור א' הוא פנים השמש. שם הטמפרטורה גבוהה מאד (עד 15 מליון מעלות חום במרכז). באיזור זה הקרינה חזקה ביותר בקרינה אולטרה סגולה, קרני x (רנטנגן), וכן קרינת גמא. אם קרינות אלו היו מגיעות ישר לכדור הארץ, הן היו שורפות את כל העולם. שכבה ב' היא הנרתיק האחרון הבולם קרינה זו וכן את גלי ההלם הבוקעים מתוך השמש ו'מרככת' אותם. שכבה זו נקראת 'פוטוספירה', והיא בטמפרטורה של 6000 מעלות".  ("המהפך" ע24)

"ביוני 2000 יצאה לאור המהדורה המעודכנת של ספרו רב-המכר של ד"ר ס.י. מקמילן, "אף", בו הוא מציין בפליאה כי בעוד שבימיו הראשונים של התינוק קיים חסר משמעותי בגורמי הקרישה, ואילו לאחר היום השמיני חומרי הקרישה עומדים על רמה מספקת וקבועה, הנשארת לאורך כל חיי האדם (100%) הרי, שלקראת היום השמיני מתרבים חומרי הקרישה בקצב מהיר והם עומדים על רמה של 110%! כלומר, ביום השמיני, ורק ביום השמיני, מגיע ריכוז חומרי הקרישה לשיא של כל הזמנים, מעל הכמות הרגילה המלווה את האדם לאורך כל חייו...”. אכן, הבריאה משורטטת עבורנו בדיוק אבסולוטי, הכול מושלם. הבורא, שציווה לקיים את מצוות ברית המילה, התאים את הגוף למצווה.  ("המהפך" ע150)

העולם מסודר בסדר כל כך מופתי ומחושב, המרחקים ביננו לבין השמש מחושבים. הכול במילימטר המדויק כדי שלא נשרף מצד אחד וכדי שלא נקפא, מצד שני. חלק גדול ממימי העולם הנם קפואים, לטובת האיזון, באם הם ינמסו  העולם מסתכן. גם, כל הקורה בתוך גופנו מסודר באופן מופתי להפליא.

האם, מריבון המחשבות  והחישובים יעלם דווקא דני החמוד שבדיוק הוא איננו יכול להיעזר בהוריו, שבדיוק הוא בעל בקשיי למידה?

האם, מריבון כול המעשים, תעלם הצרה המתוסבכת שהייתה לי, (כן, לי, אני שקורא  את המאמר) היום מול המנהל, יעלם הקושי שהיה לי אתמול עם התלמידים. האם מעיניו נעלמו ייסורי הקשים מול הבן המתמרד שלי שעושה ממני צחוק ולעג משל הייתי ה"שעיר לעזאזל" של חטאי כול העם?

אב הרחמים, במעשיו איתנו, בתנאי החיים שייצר עבורנו,  נותן הוא  לנו אפשרות למצות את מקסימום יכולותינו כדי להגיע הכי גבוה ב"תחנת הנצח”. כלומר, אבינו שבשמים איננו חוסך מאף אחד את הצ'אנס, לנסות להגיע הכי גבוה, במקום בו נתרווח לנצח, בעולם הבא. רק אבינו יודע לשקלל את הרצוי והמצוי עבורנו, -בהתחשב גם בביקורים הקודמים שלנו בעולם הזה -“גלגולים שעברו", וגם במעשינו עד עכשיו. לכן, תנאי חיינו כל כך שונים מהסובבים. אין סיבה להתלונן, כיוון, שדווקא כך, דווקא מסכת חיי המוזרה והמרתקת שלי, היא זו המתאימה לי על ידי האבסולוטיות של החישוב האלוקי. "מגן ישענו", כך אנו מכנים את אלוקים בתפילה - שהוא מגן על ישועתו הסופית של כל אחד מאיתנו. מה שנשאר זה רק "לא להפריע" לאלוקים ב"עבודתו" אלא לדעת להשתמש במציאויות (-בדרגות הסולם) שהוא מתקיל אותנו בהן, - האנשים הסובבים אותנו והמקרים שאנו נפגשים אתם - כדי לעשות בהם ואיתם מעשים טובים ומצוות ולא  להשתמש במציאויות הללו כדי להתרחק עוד יותר (-לעלות לעבר ארמוננו הנצחי ולא להתרחק ממנו).