פרטים

נכתב על ידי הרב עזריאל יונה

"ויאמר עשו בלבו יקרבו ימי אבל אבי וגו'".

"ויאמר עשו בלבו - הרשעים ברשות לבן" [בר"ר סז].

ר' יהודה אומר בא לו עשו במתינה, אמר מה אנא מעכיר את אבא? אלא יקרבו ימי אבל אבי. רב נחמן אמר הרבה סייחין מתו ונעשו עורותיהן שטיחין על גבי אמותן.

רבנן אמרי, אם אני הורגו הרי שם ועבר יושבין עלי בדין ואומרים לי למה הרגת את אחיך?! אלא הריני הולך ומתחתן לישמעאל והוא בא ועורר עמו על הבכורה והורגו, ואני עומד עליו כגואל הדם והורגו, ויורש אני שתי משפחות. ... על כך נאמר - יען אמרך את שני הגויים ואת שתי הארצות לי תהיינה וירשנוה וה' שם היה.

...כפר עשו ואמר, אנא לא אמרי הדא מילתא [לא הוצתי את המזימה הזו מדל שפתי], אמר ליה הקב"ה לית אנא ידע דאנא בודקיהון דלביא אני ה' חוקר לב – הקב"ה קורא מחשבות [ילקוט שמעוני].

הבה נשים לב איזה תכנון איזו ערמומיות מזימתית, אומר הרב אזרחי, אבל ואף על פי כן עומד עשו לפני בורא עולם ומעיד על עצמו עדות אמת כי מעולם לא אמר זאת לא הוציא את המזימה הזאת מדל שפתיו - אנא לא אמרי הדא מילתא, ואילו הקב"ה ממשיך לטעון, יען אמרך וגו',

אבל צריך להבין: היתכן לעמוד לפני בורא עולם ולהכחיש את האמת או להעלימה, מהו איפוא פשר הוויכוח?

ברי איפוא כי עשו אמנם לא רק שלא אמר אלא אף לא תכנן זאת בלבו שכן בדיני שמים מה לי בפיו מה לי במחשבתו אותו תכנון הוא ואותה שפלות היא, הוויכוח הוא אם היו דברים מעולם או לאו אם היתה מזימה אם אין.

עשו כפר והכחיש את עצם המזימה גם במחשבתו לא זמם ואמת בפיו.

אלא שעשיו עצמו פעמים שאינו יודע מה נעשה בסתרי ליבו. רק הקב"ה החוקר לב יודע לב מהו כי מסתרים לו ללב, קפלים, רכסים, שפלה ועמק. עין אדם לא תבחין מה מסתתר מאחורי קפליו אך עין שמים שאין לא מחסום ולא מסתור בפניה - רואה ורואה היטב ומעידה והעדות נאמנת,  יען "כי אני ה' חוקר לב".

מה שרוצים ללמדנו הוא כי תכנון זה ומזימה שפלה זאת היא פריה הבאוש של עשוויות. כאשר קיים ולו בעומק הרהור של יקרבו ימי אבל אבי, בהכרח שמקופל בו כל התכנון הזה.

ואם תאמר היתכן? חשבון מסועף ומסונף כזה מבלי לחשבו ולתכננו? ידוע תדע כי כך הוא הדבר משום שהבא ליטמא פותחין לו, ופתח זה קרונות של כישרון חשבון ותכנון נכנסים דרכו, וקונים להם משכן בלבו המעופש.

היודע מסתרים הוא זה שיצר את המבנה הטופוגרפי המסובך של לב זה, שכל גדלו טפח. הוא זה המעיד ומורה כי זהו מבנהו וזהו מסתרו, זהו עשו וזהו לבו.

יתרה מזאת לכאורה היה הויכוח נטוש רק על הנעלם בתכנון, כפי שפורט, אך לא היא כנראה שאף הנאמר 'יקרבו ימי אבל אבי אף זה לא הוציא מן הפה חוצה', לא היתה שם לא אמירה ולא תכנון. איש לא שמעה אף לא עשו עצמו. התורה היא שמעידה כי זו היא איכות ליבו של עשו. שהוא קולט במסתריו גם את הנעלם מעשו עצמו.

זהו עומק הכתוב ויאמר עשו אל לבו, וזהו עומק דברי חז"ל 'רשעים ברשות לבם' ועשו כיון שרשע הוא הרי קפלי לבו קורצים לו, ומהווים רקע לתרבית חידקיו העשויים. 

פרטים

נכתב על ידי עלון בית דוד

פרטים

נכתב על ידי ד"ר אמיר שוורץ

חידון חרוזים  ושמות תולדות  תשע"ח

המאבק על הבכורה

כל המילים המתחרזות מהפרשה   חידון חרוזים משתלב עבר הווה ועתיד

לדוגמא:  מתחרז  גבשושית עם מילה  חלוצית = בראשית

שמות  ומקומות בפרשת תולדות  

חידון פרשת תולדות   תשעח

1. תכונת אופי בעייתית
2. מרק שעלה לעשו הרבה
3. מלך חבר של יצחק
4. בארות המים היו ה..... של יצחק ועבדיו

תפזורת מילים – פרשת תולדות

מצא המילים מפרשת השבוע ( 13 במספר)

המילים מופיעות לאורך לרוחב למעלה למטה  ובאלכסון כל מילה קשורה באות לרעותה

מצא את המילים בתשבץ מתוך מאגר המילים המופיעות למטה.

                                אברהם, יצחק, תולדות, יעקב, אדמוני, עשיו, רבקה, אבימלך, מים, באר, גביר, ברכה,

                                                                                חידון חרוזים פתרונות   ושמות תולדות  תשע"ח

המאבק על הבכורה

כל המילים המתחרזות מהפרשה   חידון חרוזים משתלב עבר הווה ועתיד

לדוגמא:  מתחרז  גבשושית עם מילה  חלוצית = בראשית

שמות  ומקומות בפרשת תולדות 

חידון פרשת תולדות   תשעח

1. תכונת אופי בעייתית
2. מרק שעלה לעשו הרבה
3. מלך חבר של יצחק
4. בארות המים היו ה..... של יצחק ועבדיו

תפזורת:

הכין: ד"ר אמיר שורץ This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

פרטים

נכתב על ידי אסתר ויתקון

 

פרטים

נכתב על ידי הרב עזריאל יונה

כאשר נם יעקב אבינו וחזה במחזה הסולם בו מלאכי אלוקים עולים ויורדים אמר: "ויקץ יעקב משנתו ויאמר: אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי".

אומר רש"י במקום – שאילו ידעתי לא ישנתי במקום קדוש כזה.

העיר על כך בספר 'והגדת' הערה מתבקשת. מדוע הצטער יעקב על שנרדם, הלא אם לא היה נרדם לא היה זוכה לכל ההבטחות העצומות שהוזכו במחזה כפי שנאמר בתורה?

משל למה הדבר דומה, לתלמיד חכם שלמד תורה מתוך הדחק, ומתוך עניות גדולה. ילדיו שואלין ללחם ואשתו מזכירה לו כל הזמן את התחייבותו לפרנס את משפחתו.

האיש רצה להביא מזור לילדיו אך מאידך חשקה נפשו בתורה, מה יעשה?

היו אלו ימי הדין והרחמים והוא החליט להתפלל על כך בכל כוחו. לא נתן שינה לעיניו ובכל יום מגיע היה לבית הכנסת ושופך את שיחו לפני ריבון העולמים שיעזור לו לצאת מתוך הדחק.

בימי ראש השנה הרקיעה תפילתו את השמים, והוא לא חדל מלהתפלל על כך.

גם בימי עשרת ימי תשובה המשיך בתפילותיו, וכשהגיע יום הכיפורים הגיע לשיא היכולת שלו. הוא חש שהוא מדבר ממש עם הקב"ה.

המאמץ הרב נתן בו את אותותיו, וכשהגיעה תפילת נעילה, נרדם האיש.

והנה בחלומו הוא רואה שחור על גבי לבן שישה מספרים, הנראים כששת מספרי הלוטו.

התעורר האיש במוצאי היום הקדוש, וכבר למחרת רץ למלא את  כרטיס ההגרלה. חלפו מספר ימים, ובערב סוכות התברר – הוא אכן זכה בפרס הראשון העומד על מיליוני דולרים.

איזה חג סוכות, איזו שמחת תורה. ילדיו יחולצו ממעגל העוני והוא יוכל להקדיש את חייו לתורה.

האם יעלה על הדעת כי הוא יצטער כעת על שנרדם בתפילת נעילה והפסיד את הרגעים המרוממים הללו? הלא הוא מסתבר ישמח ויאמר – ממרום הפילו עלי תרדימה זו כדי להשמיעני שתפילתי תתקבל ומזלי יזרח.

מדוע אם כן יעקב הצטער על שנרדם במקום זה?

התשובה שיעקב הצטער על שנרדם במקום קדוש והוא פגע חלילה בעבירת 'מורא מקדש'.

ומה עם הנבואות וההבטחות?

התשובה היא שאם רצון ה' לתיתן לאדם יתנן בהיתר ולא באיסור. אין המטרה מקדשת את האמצעים. נכון שיעקב קיבל הבטחות אבל הוא מקבל אותם גם בלאו הכי אם כך היה רצון ה'.

כשתמר התעברה מיהודה צפתה ברוח הקודש כי יצאו ממנה מלכים וגואלים בעם ישראל, כפי שאכן קרה כמובן.

והנה כשהוציאו אותה להישרף לא הלבינה את פני יהודה ולמדה כי נח לו לאדם להיות מושלך לכבשן האש ולא ילבין פני חבירו ברבים.

ונשאלת השאלה, ומה עם המלכים והגואלים שצריכים לצאת ממנה?

התשובה היא כנזכר: הגאולה היא עניינו של הקדוש ברוך הוא, עלינו מוטל שלא להלבין את פני הזולת. אם הקב"ה חפץ בגאולה היא תגיע. 

פרטים

נכתב על ידי בעז מלט

יצחק הבן של אברהם או אברהם האבא שלו?

האם התורה "מבזבזת מילים" לחינם? ועוד באותו פסוק אז למה החזרה הזו?

פרטים

נכתב על ידי עלון בית דוד

פרטים

נכתב על ידי אליעזר היון

 בין שני העוברים השוכנים ברחמה של רבקה התחולל קרב איתנים לחיים ולמוות: יעקב מול עשיו * הראשון מבקש לחסות בבית המדרש ולנחול את העולם הבא האחרון מנסה להיצמד לבתי עבודה זרה ולשבוע מן העולם הזה * במערכה שממשיכה עד לשלב היציאה מן הרחם זוכה עשיו והוא יוצא ראשון ומוכרז כבכור – סטטוס אותו הוא מאבד לטובת אחיו כעבור 15 שנים 

פרטים

נכתב על ידי הרב עזריאל יונה

ואלה תולדות יצחק בן אברהם, אברהם הוליד את יצחק [בראשית כה יט].

אומר רש"י: לפי שהיו ליצני הדור אומרים מאבימלך נתעברה שרה וכו'. מה עשה הקב"ה? צר קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם, והעידו הכל - אברהם הוליד את יצחק, וזהו שכתב וכו' שהרי עדות יש שאברהם הוליד את יצחק.

פלא עצום, הכי משום ליצנות מרושעת זאת יש לשנות סדרי בראשית?

הכי משום כמה דברי ליצנות משוללי טעם של כאלו הנושאים על עצמם 'כתר שם טוב' של ליצני הדור תפגע רוחו של אברהם אבינו?

כלום יש להעלות על הדעת כי אי מישהו יחדיר קורטוב של רצינות אל תוך דברי הריקנות של ליצני הדור?

מה מטרה יש בהם בתוך דברי ליצנות אלו, פרט לליצנות לשמה, הלא עיבורה של שרה מחוץ לגדרי הטבע הוא, לא היה כזאת לעולמים, מה איפוא ריוח יש להם מכך שמוציאים המה ברשעותם ובריקנותם את אברהם אבינו מן התמונה?

מה ריוח יש לרשעות והשחתת ליצנותם?

כמאה שנים עומד לו אברהם מן העבר האחד, יחידי, בודד מול עולם שלם ואינו מתפעל, העתה יתפעל עד כדי כך שיאלצו לצור צורה מיוחדת, כדי לסתום פיותיהם של מקטרגים ליצנים?

מסביר הרב אזרחי בספרו 'ברכת מרדכי כי האמת היא כי לא לעלבונו של אברהם אבינו או לבושתו דואגים כאן, לא נעשה כאן הנס כדי לסתום פיותיהם של מלעיזים, קרוב לומר כי אף בעלי החכמה הליצנותית המרושעת ידעו אל נכון כי אין בדבריהם מאומה פרט לליצנות מרוקנת מכל תוכן.

האמת היא כי אברהם אבינו, מודאג מאד היה מעצם התופעה כי הינו 'נושא' בפיותיהם של ליצנים, כואב היה מאד מאד את סבלם של אותם יצורי אנוש שהתדרדרו כל כך עד כי לא הרגישו אף לא בסבלם שלהם...

פניו נפלו לא מבושה עצמית עלבון או פגיעה, אלא כואב היה את עצם התדרדרותם. לא את הליצנות כאב, אברהם כואב היה את הליצנים ימים ולילות, וללא הרף מעת לידתו של יצחק אבינו הטרידה את מנוחתו עובדת קיומם של ליצנים, אשר נושא ליצנותם, הם אבות האומה אברהם ושרה ויצחק.

מחשבות הכפירה במלכות השם יתברך לא נתנו לו מנוח. מטכס היה עצה כיצד למנוע מן הליצנים את ליצנותם.

כדאי איפוא לחולל נס מיוחד לצור מחדש את צורתו של יצחק, כדי להשמיט מתחת רגלם את בסיס ליצנותם כדי שלא יתלוצצו.

למנוע מאברהם אבינו את הצער הנורא שכירסם בו למשמע כל ליצנות ולמראה כל ליצן.

כי זו היא שליחותו של אברהם, מוסר היה את נפשו על כל אחד מבאי עולם.

כדאי היה לו לאברהם שידוד מערכות עולם ובלבד שתמנע מאי מישהו ליצנות. כדאי היה לצור צורתו של יצחק ובלבד שתמנע על ידי כך ליצנות אחת, מליצן אחד.

זו היתה דאגתו של אברהם אבינו. מדאגה זאת הצילו הקב"ה, על ידי הנס הגדול.

פרטים

נכתב על ידי מערכת האתר

אחד שמצא כסות בדרך תפשה בידו והכניס לתוך העיר, והיה מכריז ואומר אבדה זו של מי. נתקבצו כל בני העיר ויצאו לקראתו. אמרו ראיתם איש פלוני כמה צדיק הוא כמה חסיד הוא, מיד עמדו ועשאוהו ראש וקצין עליהם שנה בשתי שנים ובשלש שנים בד' בה' עד שהחריב את כל העיר כולה

פרטים

נכתב על ידי עלון בית דוד

פרטים

נכתב על ידי אבי קלנר

פרטים

נכתב על ידי הרב עזריאל יונה

עשיו הרשע מצויין היה כידוע במצוות כיבוד אב. מביא היה ליצחק מזון כאשר אהב וניסה בכל כוחו לכבדו ולמלא את מחסורו. גם כאשר נשא עשיו נשים מבנות כנען , מספרת התורה, כי הוא הבחין שיצחק אביו לא מרוצה מכך - וירא עשו כי רעות בנות כנען בעיני יצחק  אביו, ועל כן לקח נשים אחרות – את מחלת ואת בשמת.

ומה ארע עם הנשים הראשונות? רש"י מסביר כי הוא לא נטש אותן, אלא הוא לקח נשים נוספות 'עליהן'.

הגמרא מסבירה, כי באותה שעה מחל לו הקב"ה על כל עוונותיו והוא אף עמד להתגייר ולשוב בתשובה שלמה, אלא שהנשים הראשונות שעדין נשארו מנעו ממנו את הזכות הזו.

בספר לקח טוב לומד מדברי הגמרא הללו את מהותה של התשובה. לעיתים אדם מבקש לעקור מידה מגונה, התנהגות לא ראוייה, ומחשבות טובות וחיוביות מתעוררות בקרבו. לפעמים הוא אפילו עושה צעד בכיוון הנכון, אלא שכעבור תקופה מתברר כי לא באמת חל שינוי, והכל שב לקדמותו. מדוע?

 מפני שלא היתה כאן עקירה מן השורש. הוא לא נטש לגמרי את התנהגותו הקודמת.

עשיו לקח נשים אחרות, אך הוא לא נפטר מן הראשונות. כלומר הוא עדיין חש זיקה אליהן ואל כל מה שהן מסמלות.

בעלי המוסר משלו על כך משל.

אדם נסע ברכבת מזרחה לכיוון ברלין, אלא שבאמצע הדרך גילה האיש כ הרכבת נוסעת מערבה, לכיוון ההפוך. האיש נבהל והחליט לעשות מעשה. הוא קם ממקומו והחל לרוץ בתוך הרכבת לכיוון מזרח. שחקו האנשים לטפשותו ואמרו לו: הריצה שלך למזרח לא מסייעת לך מאומה, שכן הינך נמצא עדיין על הרכבת הנוסעת מזרחה.

הדבר הנכון לעשות הוא, לרדת בהקדם מן הרכבת הזו, ולחפש רכבת הנוסעת בכיוון ההפוך.