פרטים

נכתב על ידי ד"ר אמיר שוורץ

פרשת אחרי מות

קל בינוני

1. אותו הקריבו ....
2. הקרבן היה ......לה
3. הריח הטוב היווה את הקרבן היה
4. בחוט ק היה בין החיים והמוות

בינוני  קשה

מילים קפד ראשו וזנבו  בטנו

 קשה

מילת  הגיון

התיש נגמר

5 אותיות

פרשת אחרי מות

קל בינוני

1. אותו הקריבו ....
2. הקרבן היה ......לה
3. הריח הטוב היווה את הקרבן היה
4. בחוט ק היה בין החיים והמוות

בינוני  קשה

מילים קפד ראשו וזנבו  בטנו

 קשה

מילת  הגיון

התיש נגמר

עז + אזל  עזאזל

פרשת קדשים

קל בינוני

1. 47 פעם מוזכרים בתורה

2.

3. החבר הוא גם

4.

בינוני  קשה

מילים קפד ראשו וזנבו  בטנו

 קשה

מילת  הגיון

ראו סוג כלב מילל ומהרו

5 אותיות

פרשת קדשים

פתרונות

קל בינוני

1. 47 פעם מוזכרים בתורה

2.

3. החבר הוא גם

4.

בינוני  קשה

מילים קפד ראשו וזנבו  בטנו

 קשה

מילת  הגיון

ראו סוג כלב מילל ומהרו

5 אותיות

 תנ+ חשו

פרטים

נכתב על ידי עלון בית דוד

ואיש איש מבית ישראל ומן הגר הגר בתוכם אשר יאכל כל דם , ונתתי פני בנפש האכלת את הדם, והכרתי אתה מקרב עמה: כי נפש הבשר בדם הוא, ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר על נפשתיכם, כי הדם הוא בנפש יכפר: על כן אמרתי לבני ישראל, כל נפש מכם לא תאכל דם (יז, י-יב)
"ונתתי פני", פנאי שלי, פונה אני מכל עסקי, ועוסק בו (רש"י)

במה חמור איסור זה של אכילת הדם מכל שאר איסורי המאכלות, עד שהקב"ה כביכול "פונה מכל עסקיו" כדי להעניש עליו?

בכלל, מקרא זה אומר דרשני - בתחילה נאמר "כי נפש הבשר בדם ," ובסופו נאמר: "כי הדם הוא בנפש". האם הנפש הוא בדם כפי שמשתמע מתחילת הפסוק, או שלהיפך - הדם הוא זה שמורכב על הנפש, כדברי סוף הפסוק?

מי שמביט על הבריאה במבט שטחי, נדמה לו שקיים דמיון רב בין גוף האדם וגוף הבהמה. מבחינת מבנה הגוף, סידור האברים ותפקודם, מערכת הדם ומערכת העצבים, ההבדלים הם אכן קטנים ולא מהותיים, ובשל כך עורכים ניסויים רפואיים בגופם של בעלי חיים. הוי אומר, שאם נשפוט על פי המציאות המדעית - אין האדם יותר מ"דגם משופר" של גוף הבהמה!

אך כל זה למי ששופט למראה עיניו. לאמתו של דבר, ישנו הבדל יסודי; גם אם האברים זהים, אבל במה שנוגע לחשיבות היחסית של מרכיבי הגוף, מבנה גוף האדם הוא ההפך הגמור מזה של הבהמה.

כדי לסבר את האוזן, ניקח לדוגמה בית מגורים: ללא ספק, האנשים המתגוררים בתוכו הם העיקר. הבית עצמו וכל מה שמסביבו, אינו משמש אלא כמסגרת לחייהם של תושביו, הוא קיים למענם, ולא הם נוצרו כדי לשמש "מילוי" לבית...

ובכל זאת, תשובה זו אינה אמת באופן מוחלט. היא נכונה רק מנקודת המבט של דייריו. אם נשאל את האדריכל שתכנן את הבית, את הקבלן שבנה אותו, את המתווך שמכר את הדירות, מה דעתם בעניין, אזי ההיפך הוא נכון: עבורם, העיקר הוא הבנין, והדיירים אינם מהווים יותר מאמצעי להשגת המטרה, שהיא הבנייה…

כל בעל חיים מורכב משני חלקים: ,הגוף שהוא מהוה את ה"חומר", והנפש, ההופכת את החומר למשהו חי, פעיל. הדם, שהוא הבסיס לכל הפעילויות שבגוף, מהוה את מקום משכנה של הנפש. ועכשיו נשאלת השאלה: מה כאן עיקר, ומה טפל? האם הדם אינו משמש אלא כבסיס לנפש, שהיא מהוה את העיקר, ולמענה קיים כל הגוף - או שמא להיפך, שמא העיקר הוא הגוף, ואילו הנפש נוצרה כדי לשמש כ"מנוע" לגוף?

בשאלה זו נבדלים האדם והבהמה. אצל האדם, הנפש היא התכלית, המטרה, והדם אינו אלא אמצעי למטרה. ואילו הבהמה, הלא עיקר תכליתה לשמש את האדם בכך שינצל את גופה, ועל כן אצלה העיקר הוא הגוף, והנפש תפקידה לשמש את הגוף. מי שהופך את היוצרות, מי שעושה את פיתוח גופו עיקר ומשעבד לו את הנפש, הופך את עצמו לבהמה במלא מובן המילה.

מעתה, מבינים אנו מדוע מתייחסת התורה בחומרה יתירה לאכילת הדם, עד שגזרה על האוכלו עונש כרת. מדוע מתנגדת התורה לאכילת ה"נפש" וכי אין אנו שואפים להגביר את כוחות הנפש על כוחות הגוף? אלא הוא שאמרנו: האדם שואף לנפש, שהיא שולטת על הגוף, ואילו דם הבהמה הוא ההיפך מזה: כאן הנפש היא עבדו של הגוף. מי שמתגאל באכילת דם הבהמה, עלול גם הוא להדבק מכך, ובסופו של דבר ישלוט גם בו הדם על הנפש, וידרדר אותו לדרגה של בעל חיים.

לא לחנם בחר הקב"ה דוקא בדם שישמש כמכפר על המזבח. הדם הנזרק על המזבח, הוא תמציתה של הבהמה. רק הוא מסוגל לכפר על נפש האדם, שהרי הוא ממלא את התפקיד, שהנפש ממלאת באדם: כשם שהנפש, בתור בסיס של חיי הרוח, היא התמצית שבאדם, כך הדם, כגורם מרכזי של חיי הגוף, הוא תמציתה של הבהמה. יבא העיקר ויכפר על העיקר.

ומעתה לשונו של הפסוק מובן ללא קושי: "כי נפש הבשר בדם הוא" - אצל האדם, הנפש היא העיקר, והיא מורכבת על הדם המשמש לו בסיס. "ואני נתתי לכם על המזבח לכפר" - כיצד הדם מסוגל לשמש תחליף לנפש האדם, כאשר הוא נזרק על המזבח? משום שדם זה שונה הוא מדמו של אדם: "כי הדם הוא בנפש" - דם זה עיקר, ולא טפל, ולכן הוא "בנפש , " שולט על הנפש. ועל כן, המסקנה המתבקשת היא: "על כן אמרתי לבני ישראל, כל נפש מכם לא תאכל דם".

ע"פ חתם סופר

פרטים

נכתב על ידי הרב עזריאל יונה

פרשת השבוע הפותחת במילים 'אחרי מות שני בני אהרן', חלה תמיד בימי ספירת העומר בהם מתו עשרים וארבעה אלף תלמידיו של רבי עקיבא. נדב ואביהוא מתו ביום חנוכת המשכן ותלמידי רבי עקיבא מתו בימי ההכנה למתן תורה, הלא דבר הוא!

המגיד מודבנא ממשיל על כך את המשל הבא.

מלך גדול החליט לבנות עיר בירה גדולה מהמסד ועד הטפחות כאשר לא יהיה חסר בה דבר.

ואמנם נהנתה העיר מגינות ושדרות יפות, בניינים נאים, פרחים ועצי נוי בכל פינה. עם סיומה של הבנייה פנה המלך ליועצים ושאל אותם: האם יש משהו חסר?

אמרו לו: כן, בית חולים מפואר, וצוות מומחה.

אם תרצה ששמה של העיר ישמע למרחוק עליך לבנות בית חולים מעולה עם מיטב הציוד, ולהעמיד בראשו את הטוב שברופאי העולם.

שמע המלך לעצה ואכן השקיע כסף רב בבניית קמפוס ענק בו שכנו בנייני בית החולים, ולשם הזמין את הפרופסור המוכר והמפורסם ביותר, והעמיד אותו בראש בית החולים.

שמע בית החולים החדש פשט למרחוק וכאשר הגיע החולה הראשון והתאשפז במקום עקבו כולם אחרי הטיפול.

והנה למרבה הצער והאכזבה, הטיפול המסור לא רק שלא הועיל אלא מצבו של החולה המשיך להתדרדר, ולאחר זמן לא רב נאלץ הרופא הבכיר להתייצב מול המצלמות ולהודיע בצער רב על פטירתו של החולה הראשון.

המלך הזמין את הרופא וביקש הסברים: מה קרה פה?

אמר הרופא: אחרי הרעש הגדול של בניית בית החולים ושכירתי כרופא המפורסם בעולם ידעתי שאנשים יתחילו לזלזל בהוראות הרופאים ובאורח חיים בריא.

הם יאמרו לעצמם: בשביל מה? הלא יש פה את בית החולים הטוב בעולם?

לכן כשהגיע החולה הראשון ידעתי שמצבו קשה וחשוך תקווה אך בכוונה עשיתי עצמי כאילו אני מנסה לרפא אותו – וכמובן ללא הועיל, כדי שאנשים יבינו שאין אני יכול לחלצם מכל דבר אלא עליהם לשמור על עצמם.

מותו של החולה זעזע את האנשים שהבינו שהרופא הגדול וגם בית החולים המשוכלל אינם כל יכולים ואם הם לא ידאגו לעצמם אין מי שידאג להם.

והנמשל:

הקדוש ברוך הוא נתן לעמו את התורה שהיא תבלין ליצר הרע, אבל אם הלומד יחשוב כי רק הלימוד יעזור לו ואין הוא צריך לעבוד על מידותיו הוא טועה.

דווקא בתקופה הזו, של ההכנה למתן תורה ושל חנוכת המקדש נפטרו הקדושים נדב ואביהו [בגין עבירות שבדרגתם] ותלמידי רבי עקיבא [שלא נהגו כבוד זה בזה - בדרגתם] כדי ללמד שמידת הדין פוגעת גם באנשים גדולים ועלינו לדעת שאם לא נשמור על עצמינו מעבירות או מתיקון המידות לא יעזור רק הלימוד שלנו. 

פרטים

נכתב על ידי בית דוד