פרטים

נכתב על ידי מערכת האתר

מי מריבה מלחמות והמשך המסע לארץ ישראל

כל המילים המתחרזות מהפרשה   חידון חרוזים משתלב עבר הווה ועתיד

לדוגמא:  מתחרז  גבשושית עם מילה  חלוצית = בראשית

מקומות  ושמות מהפטרה והפרשה חוקת

חוקת     תשעח

1. מחבר
2. הוא עשיו
3. היא פרשתינו
4. הריגה

תפזורת מילים – חוקת

מצא המילים מפרשת השבוע (10 במספר )

המילים מופיעות לאורך לרוחב ובאלכסון כל מילה קשורה באות לרעותה

מצא את המילים בתשבץ מתוך מאגר המילים המופיעות למטה.

באר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם במחוקק במשענותם וממדבר מתנה

תפזורת הגיון  קשה   

1. עיר ומקצוע עד 5 יחידות
2. עיר בנגב,
3. משבעת העממים
4. מלך ענק
5. מלך האמורי
6. רודף שלום ואוהב שלום

הכין: ד"ר אמיר שורץ This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

פתרונות חידון חרוזים  ושמות חוקת  תשעח

מי מריבה מלחמות והמשך המסע לארץ ישראל

כל המילים המתחרזות מהפרשה   חידון חרוזים משתלב עבר הווה ועתיד

לדוגמא:  מתחרז  גבשושית עם מילה  חלוצית = בראשית

מקומות  ושמות מהפטרה והפרשה חוקת

חוקת     תשעח

1. מחבר
2. הוא עשיו
3. היא פרשתינו
4. הריגה

תפזורת מילים – חוקת

מצא המילים מפרשת השבוע (10 במספר )

המילים מופיעות לאורך לרוחב ובאלכסון כל מילה קשורה באות לרעותה

מצא את המילים בתשבץ מתוך מאגר המילים המופיעות למטה.

באר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם במחוקק במשענותם וממדבר מתנה

תפזורת הגיון  קשה  

1. עיר ומקצוע עד 5 יחידות
2. עיר בנגב,
3. משבעת העממים
4. מלך ענק
5. מלך האמורי
6. רודף שלום ואוהב שלום

הכין: ד"ר אמיר שורץ This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

פרטים

נכתב על ידי הרב עזריאל יונה

זאת חקת התורה וגו' ויקחו אליך פרה אדומה[במדבר יט ב ].

אמר הקב"ה חוקה חקקתי גזרה גזרתי אי אתה רשאי לעבור על גזרתי[מדב"ר יט א]

מקשה הרב אזרחי שליט"א [בספרו ברכת מרדכי] היעלה על דעתך כי מצוות פרה אדומה ניתנה כך ללא שום טעם, היעלה על דעתך כי אין לה למצוה זו סיבה עמוקה רחבה מקיפה כמו מצוותיה של תורה?

היעלה על דעתך כי כל פרט מכל המון פרטיה של מצוה זאת, כמו אלו הדומים לה אין לו סיבה נכונה טובה ומובהקת?

ובכן למה איפוא, ולשם מה, ניתנה כך המצוה ללא מוצא של טעם וסיבה, ללא אפשרות לחדור ולהבין?

ללמדך שעל כרחך ניתנה כך המצוה, כדי שהמעשה שלה יעשה ללא אפשרות של של ידיעת הסיבה והטעם לאמור: כל הענין של חוק ניתן בשביל המעשה של עושה המצוה וכלפי אופן עשייתו.

היינו כדי שעל כרחנו תעשה המצוה, רק משום שכך צווינו ללא שום סיבה אחרת.

משום שטעמי המצוות אינם אלא ענין שמן הראוי להגות בהם מצד הלכות תלמוד תורה, ללמוד ולהבין, אבל כשנוגע הדבר למעשה המצוה - על המצוה להעשות, כך שכל המניע שלה ושל עשייתה הוא אך רצונו של מקום ומכאן שאף המצוות שבכלל משפט הנה, אף אלו צריכות להעשות בצורה של חוק, משום שזהו שלמדנו מחוקת פרה אדומה שהמצוה עצמה טוב הוא שתעשה כמצוה של חוק.

ומוכרח איפוא, שגם אותן מצוות של משפט, אף אלו ניתנו כפי שניתנו, רק מכח הלכות תלמוד תורה שיש ללמוד את המצוות וללמוד את משפט המצוות.

אבל העשייה לעולם בדין הוא שתהא עשייה של חוק.

אחכמה ממני של שלמה המלך

כתוב בקהלת "אמרתי אתכמה והיא רחוקה ממני".

פירשו חז"ל כי ידע שלמה להחכים ולדעת את כל רזי טעמי המצוות, ואך משנוכח במצוות פרה אדומה נוכח כי היא 'רחוקה ממני'.

מה היה הויכוח? למה היתה כמיהתו ל'אחכמה' ומדוע נוכח כי היא רחוקה הימנו? והלא לכאורה אין מצוה זו של פרה אדומה נוגעת אלא לעצמה ולא למצוות אחרות?

ויתכן כי הויכוח היה, מה משובח ממה, האם העשייה משובחת יותר כאשר טעמיה של המצוה גלויים, או שמא העשייה משובחת יותר, כאשר היא נעשית רק משום רצונו של מקום, ללא ידיעה עצמית ללא שום דחף אינטלקטואלי כל שהוא, גם לא זה של טעם המצוה?

וזהו שהוכיח שלמה, מזה שניתנו מצוות כמו פרה אדומה ללא אפשרות לדעת טעמיה וסיבותיה של מצוה, הלא מזה מוכח כי ישנה עדיפות בעשייה על פי ציווי על פי חוק מעשייה על פי משפט.

פרטים

נכתב על ידי הרב עזריאל יונה

"אמר רבי חייא, הרוצה לראות בארה של מרים יעלה לראש הכרמל ויצפה ויראה כמין כברה בים, וזו היא בארה של מרים" [שבת לה].

מעשה במוכה שחין אחד שירד לטבול בימה של טבריה, וארעת שעתא וטפת בארה של מרים ואיתמי [ארע והוא טבל בבארה של מרים ונרפא].

היכן היא בארה של מרים? כתיב ונשקפה על פני הישימון שכל מי שהוא עתה לראש ישימון ורואה כמין כברה קטנה בימה של טבריא - זו היא בארה של מרים [ילקוט שמעוני].

גם אם הבאר נעלמה מן העיניים, אומר הרב אזרחי בספרו 'ברכת מרדכי', קיימת היא נצחית. מי שעיניים לו יכול להבחין בה בינות לזרמי הכינרת.

מה שהשתנה מימות חייה של מרים, הוא הזיכוי שזכתה מרים לכל אחד מאתנו.

בחיים חיותה כל אחד מאתנו היה ראוי, זכה לראות, זכה ליהנות, זכה בפועל לשתות את המים מן הבאר הניסית הזאת.

מרים הייתה המשאבה השמימית להעלות את המים ולהגישם אל שפתותיהם של ישראל.

מרים נפטרה הלכה לה. הופעלו 'משאבותיהם' של משה ואהרן.

משה ואהרן נפטרו להם.

אמנם הבאר קיימת כך גם ענני הכבוד והמן, אבל המשאבות והמנופים נגוזו עמהם...

פה ושם ניחן אי מישהו ממצוקי ארץ בעיניים שמימיות, אשר זכויותיו עומדות לו לראות אף להרגיש ולהבחין במי הבאר, אשר נצחיותם וסגולתם לאו בני חדלון המה.

בעיניים מצוחצחות אפשר להבחין בהם בינות לגלי הכינרת, אבל עצם מציאותן נצחית.

כך בבאר, כך בענן, כך במן.

ובאמת יתכן כי מותר לרצות לדעת מפני מה נשתנה ענין המים, מענין המן והשליו? מדוע לא הורידו מים מן השמים כשם שהורידו משם מן? מה בין שליו המופיע בהמוניו מאחורי פרגודי תבל, לבין מים אשר העם זקוק לצימאונו?

משום שבארה של מרים עדיין קיים אף מפכה.

הסלע הוא זה אשר סתם לועו ומימיו פנו זרמו להם באפיקם אל עבר הכינרת...

שומה אפוא על משה ואהרן להפעיל מחדש את בארה של מרים, לסלק את סתימת הסלע. כי בארה של מרים עדיין קיים הוא הסלע הוא שסתם לועו.

את האבחנה הזו ניתן לראות היטיב בפסוק הבא ובפירושו של רש"י עליו.

"ויקהלו משה ואהרן את הקהל אל פני הסלע ויאמר להם: שמעו נא המורים המן הסלע הזה נוציא לכם מים" [במדבר כ].

"לפי שלא היו מכירין אותו, לפי שהלך הסלע וישב לו בין הסלעים כשנסתלק הבאר, והיו ישראל אומרים להם, מה לכם מאיזה סלע תוציאו לנו מים. לכך אמר להם המורים סרבנים וכו', המן הסלע הזה שלא נצטוינו עליו נוציא לכם מים" [רש"י].

הבאר לא נעלם. הוא עדיין קיים. הסלע הוא שסגר את פיו.

פרטים

נכתב על ידי עלון בית דוד

פרטים

נכתב על ידי ד"ר אמיר שוורץ

רבוע קסם  תשעז   פרשת חקת

1. פרה......

      2.  ..... לחקירה

      3.......מידע

4. ו.......אותה יכבס בגשיו

מילים קפד ראשו וזנבו  בטנו

מילת הגיון

גדול הכדורגלנים בעולם הכל בעבורה

 פירמידה

1. לא פלסטיק
2. למרות
3. מעונות השנה
4. עף למעלה
5. מעונות השנה ברבים
6. הבארות היו ... אצל יצחק והאמורי ( כא' יח)

הכין: ד"ר אמיר שורץ

רבוע קסם  תשעז   פרשת חקת

1. פרה......

2.

3.

4. ו.......אותה יכבס בגשיו

מילים קפד ראשו וזנבו  בטנו

מילת הגיון

גדול הכדורגלנים בעולם הכל בעבורה

 פירמידה

1. לא פלסטיק
2. למרות
3. מעונות השנה
4. עף למעלה
5. מעונות השנה ברבים
6. הבארות היו ... אצל יצחק והאמורי ( כא' יח)

הכין: ד"ר אמיר שורץ

פרטים

נכתב על ידי עלון בית דוד

פרטים

נכתב על ידי הרב עזריאל יונה

קח את המטה והקהל את העדה, אתה ואהרן אחיך ודברתט אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו וגו' [במדבר כ].

והכיתם לא נאמר, א"ל כשהנער קטן רבו מכהו ומלמדו, כיון שהגדיל, בדבור הוא מיסרו, כך א"ל הקב"ה למשה: כשהיה סלע זה קטן הכית אותו שנאמר [שמות יז] "והכית בצור, אבל עכשיו ודברתם אל הסלע, שנה עליו פרק אחד והוא מוציא מים מן הסלע [ילק"ש במדבר כ].  

בעלי מופת גדולים היו משה ואהרן, מציין הרב אזרחי 'בברכת מרדכי', הגע עצמך להוציא מים מן הסלע?!

וכיצד יעשו זאת?

"ודיברתם אל הסלע"

מה יגידו לו?

אולי: "סלע סלע תן מים"?

אולי בלשון אחרת, אך יבקש יפצירו יפקדו יצוו?

לא.

"שנה עליו פרק אחד" – דבר תורה.  

אתמהה! האם זה מדבר אל הסלע??

כן בן אדם, רק זה. כי התורה מדברת אל הכל. ולא רק מדברת, עושה יוצרת מפיקה מים מן הסלע.

העולם טועה.

הכל מבקשים ברכות, הכל רצים אל קמיעות.

מה יועיל, אם לא ברכה, אם לא קמיע.

אך אין יודעים ואינם מבינים את האמת הצרופה, אינם יודעים את סוד ה'מופתים'. אין אדם עושה מופתים.

מה שיש וקיים הוא אדם אשר הקב"ה נשמע לו ועושה את מופתיו. הרי נאמר: "וכל המלמד את בן עם הארץ תורה אפילו הקב"ה גוזר גזירה – מבטלה, שנאמר בירמיה טו "אם תוציא יקר מזולל כפי תהיה".  

לאמור: רק תורה, רק בכוחה להפעיל את שמים ושמי שמים לשינוי סדרי בראשית ושינוי סדרי הטבע. רק היא.  

להשפיע, ויתירה מזאת על הקב"ה לבטל את גזירותיו שגזר לפני כן. לך בן אדם למד בן עם הארץ תורה והגזירה מתבטלת.

הנה כי כן זהו ודיברתם אל הסלע - זהו "שנה עליו פרק אחד". 

פרטים

נכתב על ידי אליעזר היון

סופו של עידן :        

מתו אהרן ומרים

2488 שנים לבריאת העולם, חודש ניסן, ובמדבר צין נפטרת מרים, אחת מדמויות ההוד שליוו את העם במצרים ובמסע הארוך במדבר * עם מותה של הנביאה יבש באר המים שצמוד היה לבני ישראל לכל אורך מסעם הארוך * הצמא הגדול מביא את משה ואהרן להכות על הסלע במטרה להפיק ממנו מים – בניגוד לצו האלוקי הקורא לדבר אליו * התוצאה: משה ואהרן מתבשרים כי לא יזכו להיכנס אל הארץ המובטחת, ושלשה חדשים לאחר מכן, בראשון לאב, נפטר אהרן בהר ההר והוא בן 123 שנים * ההלם והצער פושים בעם כולו והם מבכים מרה את לכתו של מנהיגם האהוב במשך שלושים יום *

בתוך פחות מארבעה חודשים, והעם מאבד שנים ממנהיגיו. אהרן ומרים נפטרים במדבר ונקברים שם. מרים במדבר צין ואהרן בהר ההר. עם מיתתה של מרים, יבש באר המים שליווה את ישראל בזכותה לאורך מסעם הארוך במדבר. קצת יותר משלשה חודשים לאחר מכן - שלא במקרה - גווע אהרן בהר ההר והוא בן 123 שנים. את מקומו ככהן הגדול ממלא בנו הגדול - אלעזר. 

הבאר הקטלנית

פטירתו של הכהן הגדול נבעה באופן עקיף מפטירתה של אחותו כמה חודשים קודם לכן. מותה של מרים כאמור, ייבש את באר המים המופלאה שליוותה את ישראל לאורך המסע רב השנים ומקור מים חילופי במדבר השמם לא היה. האנשים הצמאים נקהלו על משה ואהרן ודרשו מהם פיתרון: "ולו גווענו בגווע אחינו לפני ה'... ולמה העליתונו ממצרים להביא אותנו אל המקום הרע הזה, לא מקום זרע ותאנה וגפן ורימון, ומים אין לשתות". האווירה מתלהטת והאנשים המיואשים ביקשו לסקול את משה ואהרן באבנים והם נמלטים אל אהל מועד שם הם נופלים על פניהם לפני ה' ומבקשים רחמים על העם הסובל. אלוקים שומע את שוועתם וקורא למשה ליטול את המטה האלוקי - שעבר אליו מעקב אבינו ושעתיד להימסר למלך המשיח - ולהקהיל את העדה אל מול הסלע ממנו נבע בארה של מרים, לדבר אליו, והוא [הסלע] יוציא את מימיו כבראשונה. 

אלא שמיד עם מותה של הנביאה, התערבב הסלע הפלאי בין שאר הסלעים באזור וזיהוי מקומו המדוייק היה בלתי אפשרי. אל מול העדה כולה שבאורח נס הצליחה להאסף אל מול סלע בודד, מחליט משה לדבר אל סלע מסויים שבעיניו נדמה היה כסלע הנכון - אך זה אינו מגיב. משה מניח כי כפי הנראה דיבר אל הסלע הלא נכון והא פונה הרחק משם לתור אחר הסלע המדוייק בין הסלעים הרבים המפוזרים במרחב. בינתיים החלו ליצני המחנה להפיץ שמועה לפיה, מבקש משה להטעות את העם ולהתפאר בנס שבעצם אינו נס שכן משה שבעברו היה רועה צאן ומומחה ברזי המדבר, מחפש סלע שמעצם תכונותיו הפיסיקליות מסוגל להפיק מים, ואז להכריז על יכולתו המופלאה להוציא מים מאבן.  

משה שלא מבחין בקולות מתרחק אט אט מן המחנה וסבור כי העם פוסע בעקבותיו. רק דקות ארוכות לאחר מכן הוא מבחין כי הקהל מתאסף אגודות אגודת ומתלחש אודותיו ועל אודות כשלונו בנסיון הוצאת המים הראשון. משה מתכעס וקורא מנהמת ליבו: "שמעו נא המורים, המן הסלע הזה נוציא לכם מים"? הרי אין זה הסלע אליו ציווה ה' לדבר. עם זאת החלו לעלות במשה -אוהבן של ישראל- הרהורים כי אולי התעקשותם של עמו לצפות להוצאת המים דווקא מן הסלע הראשון מוכיח כי  זהו אכן הסלע עליו דיבר ה' אלא שהדרך להפיק את המים אינה בצורה של דיבור אל בהכאה במטה. באותו רגע ובאותו מקום, הזדמן הסלע האמיתי לפני משה והוא הכה בו לעיני כל העם. ההכאה מתברר, פעלה, כי מיד לאחריה החל הסלע להזיל טיפות טיפות של מים אם כי פרשנים אחרים סבורים כי היו אלו דווקא טיפות של דם. הקהל מביט בטיפות וקובל: "בן עמרם, [כמות-] המים האלו שאתה מוציא די לתינוקות ולגמולי מחלב". משה מכה בשנית והסלע שעד לפני מספר דקות היה יבש כחרס החל לנבוע ולהתיז פרצי מים אדירים שהטביעו את כל אותם רשעים שריננו אחרי כוונותיו של משה קודם לכן. כמות המים האדירה נחלקה לשנים עשר מעיינות – בריכת מים לכל שבט והעם ובהמותיו הרוו את צמאונם. 

מי מריבה

אי מילוי ציוויו של אלוקים באורח מוחלט  מביא על משה ואהרן -שהשתתף עמו- את אחד העונשים הקשים בתנ"ך: אי כניסה לארץ ישראל. הקב"ה פונה לשני האחים ואומר להם: "יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם". כלומר, תחת אשר יכולתם לקדש את שמי לעיני העם שהיה מפנים את הקונספט - כיצד סלע שאינו מדבר ואינו שומע ואינו זקוק למזון ומחיה, מבצע את רצון האל, קל וחומר הם עצמם – עמו של האל בוודאי צריכים למלא אחר דברו – לכן לא תביאו את העם הזה אל הארץ המיוחלת. צריך לציין, כי השימוש במילה "לכן" בא להבהיר כי להכרזתו של אלוקים יש תוקף של שבועה שאי אפשר להפירה, גם לא על ידי תפילה. 

ואמנם חודשים ספורים לאחר מכן, כשהעם חונה בהר ההר, שומע משה מאלוקים את הבשורה העצובה: "יאסף אהרן אל עמיו כי לא יבא אל הארץ אשר נתתי לבני ישראל על אשר מריתם את פי למי מריבה. קח את אהרן ואת אלעזר בנו והעל אותם הר ההר. והפשט את אהרן את בגדיו והלבשתם את אלעזר בנו, ואהרן יאסף ומת שם". למרות הקושי העצום משה לא מתעכב ופנה מיד למלא את פקודתו של ה'. הוא ניגש לאהרן ואומר לו על פי הנחיית האל כי הגיעה שעתו להיפטר מן העולם ועליהם לעלות אל הר ההר כלומר אל פסגת ההר הקטן שממוקם מעל הר גדול יותר. אהרן מקבל עליו את הדין ללא עוררין, ופונה מיד עם אחיו אל מעלה ההר. במסע העצוב הזה נמצא גם היורש - אלעזר בנו של אהרן, ומשה מנחם את אחיו ומזכיר לו כי זכה שבנו ממשיך את כתרו אחריו מה שלא זכה הוא עצמו. הם מגיעים אל פסגת ההר ושם הם מבחינים במערה. בינתיים מפשיט משה את אהרן מבגדיו - בגדי הכהן הגדול - ומלביש אותם את אלעזר. משה מבקש מאהרן להיכנס אל תוך המערה ולעיניהם נגלית מיטה מוצעת שלמראשותיה מנורה בת שבעה קנים. אהרן נשכב על המיטה, והשכינה  ירדה על אהרן נשקה לו ונטלה את נשמתו.

משה ואלעזר מבינים כי אהרן נפטר והם קורעים את בגדיהם, מפזרים אפר על ראשם ומופיעים כל לפני בני ישראל. העם נרעש, מבקש לדעת היכן אהרן, המנהיג הנח, רודף השלום, ואוהב הבריות, וכשהוא שומע שאהרן מת, הוא מסרב להאמין ומאיים על משה ואלעזר כי אם לא יחזירוהו הרי שהם מסתכנים במוות בסקילה. משה שוטח את צערו לפני האלוקים שמבקש מן המלאכים להוציא את מיטתו של אהרן ולהותירה תלויה באוויר למשך זמן קצר בו יוכלו העם כולו להבחין כי אכן נפטר האיש הגדול.

אחרי ההלם באה הקבלה והעם מתחיל לבכות אחר לכתו של האיש שהיה כל כך אהוב עליהם ושנשא את סבלותם במשך ארבעים שנה. הצער, והבכי הנורא הקיף את כל שדרות העם – גברים נשים זקנים וילדים והם לא חדלו מלקונן במשך שלושים יום רצופים.

פרטים

נכתב על ידי עלון בית דוד

ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת, ונתן עליו מים חיים אל כלי: (יט, יז)

הפרה האדומה מכונה כאן בשם "ח ט א ת", וכן נאמר למעלה: "הוא יתחטא" בו. מבחינה הלכתית אכן הושוו דיני הפרה לאלה של קרבן חטאת (חולין יא.); אך מעבר למבט ההלכתי, טעונה השוואה זו ביאור. קרבן חטאת הוא דבר שבקדושה, ומקריבים אותו בבית המקדש, ואילו פרה אדומה, לכאורה, אינה יותר מאמצעי טהרה, כדוגמת מקווה שמימיה מטהרים; והרי לא יעלה על הדעת להשוות מקוה טהרה לקרבן. מדוע נקראת הפרה האדומה "חטאת", מהו מימד הכפרה שבטהרה זו ?

היסוד שעליו בנויה קדושת היהודי, הוא כח הבחירה. רק בעזרת מתנת אלהים זו, הבחירה בין רע לטוב, ורק במדה שאכן הוא עושה שימוש במתנה זו, יכול האדם להתעלות מעל רמת חיים של "אכול ושתה", ולנהל חיי קדושה. מי שמעשיו מודרכות על ידי רצונותיו הבהמיים, מי שכל חייו אינם אלא רדיפה אחר מילוי תאוותיו, גם אם רצונות ותאוות אלה מוסוות היטב מתחת למעטה של "תרבות", אין בינו לבין שאר בעלי חיים ולא כלום.

אם כן, ניתן היה לצפות שכל אדם משכיל ינהל את חייו בקו זה, יוותר על השאיפה לחיי תענוגות, שררה וכבוד מדומה, כדי לזכות לתואר "אדם". אך דא עקא, שאין הדברים פשוטים כל כך. אמנם עבורנו, עם התורה, הדבר מובן מאיליו, אך מאידך - אנו חיים בסביבה שללא הרף זועקת את ההיפך הגמור.

אנו מסובבים ב"טבע", הפועל מתוך חוקיות שאין ממנו מנוס. לפני עינינו רואים אנו את מחזור החיים הקבוע והנצחי של כל בעלי חיים, רואים אנו כיצד הם פועלים על פי אינסטינקטים המוטבעים בהם מתחילת ברייתם, שאין מהם כל מנוס.

באופן טבעי עולה המחשבה, שגם אנו, בני האדם, משועבדים לאותה חוקיות טבעית. נדמה, שכשם שמבנה גופו של האדם דומה לזה של בעלי חי, כך גם התנהגותו כפויה ומתוכננת מראש על ידי חוקי הטבע. מכאן הדרך קצרה למסקנה, שזוהי דרך חיים רצויה וטבעית, ואדרבה - כל חריגה מחוקיות זו נראית כ"הפרת חוקי הטבע".

התורה נותנת לשתי השקפות אלה ביטוי באמצעות ההבדלה בין טומאה לטהרה. בכל מקום שנוצר בו מצב של "חוקיות טבעית", נוצר גם מצב של טומאה. אין לנו ביטוי חזק יותר לטבע שאין ממנו מנוס, מאשר המוות. המוות הוא הקובע את המחזוריות הנצחית של הבריאה, ואין דבר בעולם שיכול להנצל ממנו. הוא זועק: בעל כרחך אתה נולד, בעל כרחך אתה מת - וממילא, בעל כרחך אתה חי. המוות "הוא טבע" במיטבו; הביטוי הרוחני למצב זה היא טומאת המת, החמורה מכל הטומאות.

כדי לטהר את האדם שבא במגע עם טומאה זו, אין די בטהרה חיצונית; הוא חייב להשתחרר מן השעבוד לטבע, ולעבור תהליך של התעלות רוחנית, של כפרה וטיהור.

אפר הפרה אינו משמש כמטהר חיצוני בלבד, הוא מטהר את נשמתו של האדם מהשפעתם של כוחות הטבע, הבאים לשלול ממנו את בחירתו החופשית. הפרה משמשת כ"חטאת", המים שמעורב בהם אפר הפרה הם "מי חטאת" והם מהווים כפרה במלוא מובן המלה.

"מי החטאת" שמזלפים אותם על הטמא באים להזכיר לאדם: גם אם נדמה לך שאינך אלא בעל חי, דע לך שאתה בעל בחירה, בכוחך לנתק את עצמך מכוחות הטבע, להטהר ולהתעלות עד שתגיע לדרגה של מלאך; כל זה בתנאי שתבחר בטוב, שלא תגרר אחרי הרצונות, אחרי תכתיבי העולם הזה, תעמוד ברשות עצמך ותעשה אך ורק מה שה' דורש מעמך !

ע"פ רש ר הירש

פרטים

נכתב על ידי מערכת האתר

פרשתנו מספרת על פטירתו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלום, להלן מדרש, המספר על פטירתו של אהרן, בעיני משה והעם.

פרטים

נכתב על ידי עלון בית דוד

פרטים

נכתב על ידי אבי קלנר