פרטים

נכתב על ידי מערכת האתר

בס"ד

 

חברה יקרה,

חג מתן תורה הוא החג בו נבחרו ישראל להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש, להיות סגולה מכל העמים. ננסה יחדיו להבין מהי אותה "סגולה", אותה יחודיות, המבדילה את ישראל משאר העמים?                   

באהבה ובהערכה

צוות חברותא

 

מבט יהודי – עם סגולה

"עם קדוש אתה לה' אלוקיך", אומר הכתוב (דברים ז' ו'), ומוסיף: "בך בחר ה' אלוקיך להיות לו לעם סגולה מכל העמים אשר על פני האדמה"...

היכן מסתתרת אותה "סגולה"?

כל המדמה שמדובר ביחוד הניכר לעין, אינו אלא טועה. אין אנו חכמים יותר מן הגויים. איננו בעלי כח רב יותר ואף לא ניחנו בשום תכונות "על אנושיות" כל שהן. גם מן הבחינה הגופנית, כידוע, לא ניכר כל הבדל יוצא דופן בינינו ובין העמים. וכבר טרחה התורה להדגיש שאין אנו נבחרים בשל איזו מעלה חיצונית ככתוב (דברים ז' ז'): "לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם... כי אתם המעט מכל העמים". אינכם עם גדול ורב.

מהי, אם כן, סגולתנו?
 "סגולה", כפי שבאר רש"י (שמות י"ט' ה'), היא "אוצר חביב - כלי יקר ואבנים טובות שהמלכים גונזים אותם". וכן פירש במקום אחר (מלאכי ג' י"ז): "סגולה - אוצר".

דבר מה בעל ערך, יקר, גנוז ומכוסה, שמור ונסתר, זוהי סגולה.

גם מעלת ישראל, כמו כן, נסתרת ונעלמת. משום כך, קשה להתרעם על כל האומר בבערותו "ככל הגויים - בית ישראל", שהרי לאמיתו של דבר לא ניתן להבין דבר זה בשכל אנושי.

אך את הנסתר והנעלם הזה ראוי ואפשר לגלות.

גילוי גמור ומוחלט של מעלת היהודי יבוא לידי ביטוי רק בעתיד, כפי שאומר דוד המלך בספר תהילים: "אז יאמרו בגויים - הגדיל ה' לעשות עם אלה", ולא רק הגויים אלא אף אנו נאמר אז בפליאה: "הגדיל ה' לעשות עימנו".

"להבין ולהורות"

אבל מעט מעט, כאור המציץ בין החלונות ניתן לנו לעמוד על סגולתנו ולגלותה גם עתה.

כיצד? אם נשתמש בה תתגלה. ואם לאו - לעולם תהיה נסתרת.

למה הדבר דומה? לשני עשבים הזהים זה לזה במראיהם, בגודלם, בצבעם וכו', אולם אחד מהם הינו צמח בעל סגולות רפואיות נדירות.

מתי ייוודע דבר מעלתו של הצמח האחד על משנהו? רק בשעה שנשתמש בו לרפואה, יתגלה מה בכוחו ובסגולתו לפעול. וכמו כן רק יהודי הפועל וחי כראוי על פי תורת אלוקיו, יכול להתוודע אל מעלתו וזו יכולה להיות ניכרת גם לאחרים.

וכמו שלעתיד לבוא "תהיו ממלכת כהנים - להבין ולהורות לכל המין האנושי לקרוא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד" (ספורנו על התורה שמות י"ט ו'), כך יהיה אותו יהודי אפילו היום, כאבן טובה ויקרה, המפיצה אורה לכל עבר.

אמנם, כולנו עדיין רחוקים מן התיקון. וכבר אמרנו, שטרם הגאולה אפילו יהיה היהודי שלם ו"מאיר", אין זה אלא מעט מן המעט מאורו האמיתי.

אולם בסופו של דבר, אף אם גנוזה ומכוסה היא, ממתינה אותה סגולה לכל אחד מאתנו, מצפה להחשף, נכספת להתגלות, חושקת להיות נקודת אור אמיתית באותה נהרה העתידה לצאת מישראל ולהציף את העולם כולו באור יקרות, וכמו שאומר הנביא: "והלכו גויים לאורך ומלכים לנוגה זרחך, אז תיראי ונהרת, ופחד ורחב לבבך"...

על פי ספרו של הרב משה ארז דורון, "אור פנימי" (לקוח מאתר חברותא)

 

* * *

ניצוץ מהסגולה

"כי עם קדוש אתה לה' אלוקיך ובך בחר ה' להיות לו לעם סגולה מכל העמים אשר על פני האדמה" (דברים יד,ב)

בחג השבועות, בעת מתן תורה, נצטוו עם ישראל על הכשרות.

חשיבותה הרבה של מצות הכשרות נעוצה בכך שהיא עוסקת במזון, והמזון מהווה, כידוע, גורם מרכזי בגידולו ובבנייתו של כל יצור חי. הדם, הרקמות, העצמות - הכל, בעצם, נוצר מהמזון. סוג המזון משפיע באופן מידי על איכות התאים ומנגנוני הגוף הנוצרים ממנו. לכן שני אנשים הניזונים ממזון שונה, יהיו שונים גם במבנה גופם ובאופן רקמותיהם.

המדע המודרני עמד על העובדה, שבנוסף להשפעתו של המזון על איכות תאי-הגוף ואופיין, הוא משפיע גם על האישיות יהיו שונים עוד יותר.

סמים ומשקאות חריפים מוכיחים לנו עד כמה יכול דבר פיסי להשפיע על הנפש. הרפואה מכירה כיום בסוג של מחלות המכונות "מחלות פסיכוסומטיות". אלה הן מחלות נפש הנובעות מבעיות גופניות או מחלות גופניות הנגרמות כתוצאה מהפרעות נפשיות. שוב - השפעת הגוף על הנפש.

על משקל זה נוכל להבין את אחת המשמעויות של דיני הכשרות. הבורא, בתורתו, גילה לעם היהודי, כי יש מיני מזון המחדירים תכונות שליליות אל תוך הגוף והנפש ולכן אסר לאכלם וציווה: "אל תשקצו את נפשותיכם! זו, למעשה, מערכת דיני הכשרות היהודיים: חוקיה של ה"הגיינה" הדרושה לנפש היהודית. כל דבר-מאכל שאסרה עלינו התורה גורם באכילתו לפגיעה בנפשו של היהודי ולהפרעה באפשרויותיו למלא את חובותיו, ולכן יש להמנע מלאכלו.

"פגיעה בנפש" אין הכוונה לירידה ב"איי-קיו"... היכולת השכלית עשוייה להשאר כפי שהיתה. הפגיעה תתבטא ביכולת לקלוט דברים רוחניים וקדושים ובעדינות הנפשית האפיינים ליהודי. משהו מהרגישות לרוחניות, לטוהר, למוסר - יאבד. מבחינה זו גורם הזלזול בכשרות לנזק שקשה לתקנו, והדבר חמור במיוחד כשמדובר בילדים קטנים שגופם ונפשם נמצאים בתהליכי בניין ועיצוב.

פרשני התורה ניסו להסביר במידת-מה את הטעמים לאחדים מדיני הכשרות. עובדה מאלפת היא, כי בעלי-החיים המותרים באכילה (כמו בקר, צאן, צבאים, תרנגולות, אווזים ועוד) הם כולם יצורים שקטים ובלתי-תוקפניים, בעוד שאלה האסורים הם חיות-טרף או עופות-דורסים בעלי תכונות של תוקפנות ואכזריות. יתכן, איפוא, מסבירים הפרשנים הללו, שמשהו מהתכונות הללו נספג בבשרם וממנו הוא עובר אל נפש האדם שאוכל בשר זה.

נכון שהשמירה על הכשרות דורשת מאמץ מסויים, כמו כל דבר בעל-ערך שאינו מושג בחינם; אולם היא קלה הרבה יותר ממה שחושבים. המזון הכשר בריא יותר לגוף ובריא עוד יותר לנפש ולכן הוא שווה כל מאמץ.  מעניין – בעלי רשתות בחו"ל מציינים שהביקוש למוצרי מזון כשרים אצל הגויים (!) בסימן עליה...

 

כעת, חברה יקרה,

בידייך ההזדמנות להכשיר את מטבחך ולזכות בכל הסגולות.

 

להלן רשימה  של מכשירי מטבחים ברחבי הארץ:

  אילת: מנדי קליין 052-2887495  ללא תשלום

  אשדוד עד חדרה: עופר קורין 057-3101241 בתשלום

  אשקלון: הרב גורליק 052-2709399 ללא תשלום

  באר שבע: יוסי 08-6233197 תשלום סימלי
  חולון: 03-5011544 בתשלום

  חיפה: דוד לירן 050-6000456 בתשלום

  טבריה: 04-6721080 תשלום סימלי

  ירושלים והסביבה: הרב הניג 02-5829758 ללא תשלום

  כפר סבא: 09-7673568 ללא תשלום

  צפת: יצחק ליבש  054-7995770  ללא תשלום (שירות עצמי)

  קרית אליעזר: 0546644770 ללא תשלום

  רחובות: מיכאל רייניץ 054-7770825 תשלום סימלי

  רחובות עד הרצליה: שמשון נדב 050-8266310, 054-7628184 בתשלום
  תל אביב: גידי שטרן 050-8531770 בתשלום

 

ואיך אפשר בלי מתכון חלבי, קל וטעים לכבוד החג?

 

פשטידת גבינה ובצל

רכיבים:
2 ביצים גדולות
2 כפות קמח תופח
500 גר' גבינה לבנה 5% או 9%
1 כף אבקת מרק בצל
פרוסות דקות של בצל

אופן הכנה:
מערבבים הכל, למעט פרוסות הבצל, מעבירים לתבנית מרופדת בנייר אפיה. מקשטים מלמעלה בפרוסות הבצל ואופים במשך 30 דקות בחום של 180 מעלות או עד שהפשטידה מזהיבה.
גודל התבנית המתאים לפשטידה זו היא גודל של תבנית עמוקה קטנה של טוסטר אוב! (מקור המתכון: האתר של חגית)

 

בתאבון!!

 

 

כתמיד,
המשוב ממך
נותן לנו עוד נקודות למחשבה,
להתייעלות ולהמשך עשייה
נשמח לתגובתך:
חברותא איילת השחר
מייל: This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it. 
טל: 073-2322222
 

פרטים

נכתב על ידי ספר התודעה

הפיוט 'אקדמות' חברו רבי מאיר ברבי יצחק שהיה חזן בעיר וורמייזא (וורמס), היא העיר שחי בה רש"י. וכמסופר, למד רש"י תורה מפיו של הפייטן הזה. וכן היו קרובים קרבת משפחה זה לזה.

 

בנו של המחבר נהרג על קידוש השם במסעי הצלב של שנת תתנ"ו, ואף הוא קדש שם שמים בוויכוח עם הכמרים שכפו עליו. בוויכוח זה פיתוהו הכמרים ושדלוהו לעזוב דתו ולקבל דתם. אף הוא השיב להם אמרים כאיוולתם ולעג להם, ובקול מלא עוז ובטחה ספר להם מגבורות הבורא ומאהבתו את ישראל וממעלת התורה, והשכר הטוב הצפון למקיימיה.

 

 

 

 

 

ובמותו, השאיר אחריו ברכה, הפיוט 'אקדמות' בשבח הבורא, בשבח התורה ובשבח ישראל מקבליה – בלשון הארמית. ונתקבל פיוט זה בהרבה תפוצות ישראל לאמרו לפני קריאת התורה בחג השבועות, בנעימה מיוחדת מלאה שגב הוד וניצחון. ובקהילת וורמייזא עצמה לא נתקבל מנהג זה, מפני עגמת נפש על מחברו שאהבוהו מאד, ופיוט זה מזכיר להם את מותו. וכן גם פחדו שלא להכעיס על ידי כך את שכניהם הנוצרים שאתם היה לו ויכוח, ושבפיוט זה דברי ניצוח קשים כנגדם.

תוכן אקדמות בקצרה

תשעים חרוזים באקדמות. ארבעים וארבעה חרוזיו הראשונים מתחילים בסדר א"ב כפול. יתר החרוזים, ראשי תבותיהם הראשונות מצטרפים למשפט זה: 'מאיר ביר רבי יצחק, יגדל בתורה ובמעשים טובים, אמן, חזק, ואמץ'.

 

השיר כתוב בארמית שלא יבינוהו אלא ישראל בלבד, העוסקים בתורה ובדברי החכמים הראשונים שדברו גם ארמית. כל החרוזים מסתיימים באותיות 'תא'; לרמז על התורה, שפיוט זה חובר לשבחה, שאין לה חקר וסוף, וכיון שאדם השלים לימודה והגיע לאות ת, מיד הוא חוזר והוגה מבראשית ומתחיל ב-א.

תחילת דיבורו בגבורת הבורא, שאילו כל הרקיעים היו יריעות של קלף וכל עצי היער – עטי סופרים, וכל מי הים – דיו, וכל הבריות – סופרים ורושמי רשימות, אינם מספיקים לפרש גדולתו של הבורא והדרו אשר בשמים ובארץ, ושכל בריאתם רק במאמר קל, ובאות אחת של דיבור, באות ה, הקלה שבאותיות.

וצבאות שמים, שרפים וחיות ואופני הקדש, כולם מלאים חיל ורעדה רתת וזיע בבואם לקלס להקב"ה, ואין להם רשות לקלס אותו אלא לעתים מזומנות, ויש שאינם אומרים קדושה אלא אחת לשבע שנים ואחרים שאינם אומרים אלא פעם אחת בלבד, ואינם שונים (כלומר, אינם מקלסין בשנית)

וכמה חביבים ישראל שהניח הקדוש ברוך הוא את כל פמליותיו במרום ומשתעשע רק בהם ועשאם לנחלתו ונתנם לגורלו, והם ממליכים אותו ואומרים לו 'קדוש קדוש קדוש' – שתי פעמים בכל יום, בוקר ובערב. וכל חפצו של הקב"ה שיהו ישראל עוסקים בתורתו ומתפללים לפניו ומקבל תפילותיהם, אף הם רשומים בתפלין של הקב"ה, לאמר: מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ.

 

על כן למען רצונו של הקב"ה, נאה לי לספר בשבחם של ישראל ובגדולתם. והנה באים כל אומות העולם ושואלים את כנסת ישראל: 'מי הוא זה ואיזה הוא שלמענו את נהרגת ונשחטת, את היפה באומות? יקרה את ויפה – בואי אלינו ונתן לך כל משאלותיך'.

 

וישראל משיבים בחכמה. רק שמץ דבר הם מודיעים – גדולתכם מה חשובה לעומת הגדולה שצפויה לי בבוא שעתי? או אז יאיר לנו אור גדול, ואתם בחושך תאבדו! ירושלים תבנה, הגלויות יתכנסו, שערי גן עדן יפתחו, וכל זהרם יגלה לנו, ונבוא שעריהם ונתענג בזיו השכינה ובאצבע נראה עליו: הנה אלקינו זה, קוינו לו – ויושענו. וכל צדיק בחופתו יושב ובסוכת עור של לויתן. ועתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים. וגם סעודה מכין להם בגן עדן מן הלויתן ושור הבר, ויין המשומר מששת ימי בראשית.

 

אשרי הזוכה והמאמין ומצפה ואינו עוזב אמונתו לעולם! אף אתם כשתשמעו את שבחכם עם השירה הזאת – חזקים באמונתכם היו, ותזכו לשבת בחבורת קדושים וטהורים לעולם הבא אם תקשיבו לדברי היוצאים בהדרת קודש.

 

מרומם הוא אלוקינו, ראשון הוא ואחרון, אשרינו שחפץ בנו ונתן לנו את תורתו!

מקומו של 'אקדמות'

בדורות של שמד, כשחרב חדה היתה מונחת על צואר ישראל בכל עת ובכל שעה, ושונאי ישראל הציתו מדורות אש בכל מקום לשרוף את ישראל חיים על החזיקם באמונת אלקים חיים, אז מצאו ישראל המעונים והנרדפים שבכל קהילות אשכנז, עידוד ועצמה בשיר זה שהושר באזניהם וחזקם באמונה לבל יחתו מפני אויביהם. וגודל מעלת השיר וקדושת מחברו, הנהיגו לאמרו בחג השבועות, ובאמצע קריאת התורה. עלה הכהן לתורה וברך, קראו את הפסוק הראשון מקריאת היום: בחדש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים, באו מדבר סיני – מיד הפסיקו, ושרו אקדמות. גמרו את השיר, המשיכו בפרשת היום. ובכל כך למה? כדי ללמד את העם את מצות קידוש השם, שאין לנו תורה אלא אם נחזיק בה אפילו בשעה שנוטלים את נפשנו; וקידוש השם – מגופה של תורה הוא שנתנה בחדש השלישי.

בדורות האחרונים ערערו גדולי ישראל על המנהג להפסיק את קריאת התורה באמירת השיר הזה באמצע, ולכך פשט המנהג שקוראים לכהן לעלות לתורה, פותחים את הספר ומכסים אותו במטפחתו, ולפני שהוא מברך על התורה, הקורא וכל הציבור שרים אקדמות. והמנהג הוא שהקורא שר בית והקהל עונה לעומתו בבית השני.

פרטים

נכתב על ידי מערכת האתר

החוברת חג השבועות בהלכה ובאגדה, לצפיה באתר ולהורדה.

פרטים

נכתב על ידי אבי קלנר

מעמד הר סיני, מתן תורה, החל מהאחדות "כאיש אחד בלב אחד" ועד נעשה ונשמע, מה היה ההבדל בין המסר לגברים לבין המסר לנשים?, מתי נהיינו "עם סגולה"? מדוע איבדו בני ישראל את הכרתם? אבי קלנר עושה סדר לקראת חג השבועות

 

 

בראש חודש סיון חנו בני ישראל במדבר סיני למרגלות הר סיני בצדו המזרחי. ההר היה אפוף ענני כבוד שמכאן ואילך סוככו בקביעות על עם ישראל. השנה שנת ב'תמ"ח (1312 לפנה"ס). בני ישראל מונים שש מאות אלף גברים (בגילאי עשרים עד שישים) ועמם נשותיהם ילדיהם והוריהם וגרים רבים שנלוו עמם.

העבודה על המידות במהלך הימים הקנתה להם מעמד של "כאיש אחד בלב אחד", כולם ערבים אחד לשני וכולם משעבדים את כל רצונם מרצם וחשקם למען ה' יתברך בורא העולם, שהוציאם ממצרים כדי לקבל את התורה להגות בה ולקיים מצוותיה.

השכם בבוקר ביום השני בסיון עולה משה אל ההר ומקבל מסר מאת הבורא להעבירו לבני ישראל: "כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל. אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי. ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ. ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש".

בני ישראל ממתינים במתח לקבלת המסר מאת הבורא, הם מבינים שיוטל עליהם תפקיד מרכזי בעולם בו הם עומדים להיות האומה היחידה שמקדשת את ה' בכל רגע ורגע וכל מעיינם ומשימתם בעולם לעלייה רוחנית ודבקות בקדוש ברוך הוא. הם יודעים שלפני ארבע מאות ושלושים שנה נכרתה ברית בין הבתרים עם אברהם אבי האומה והובטח לו שלאחר שייגלו בניו למצרים, הדור הרביעי ישובו לארץ כנען כעם נבחר. כעת לאחר שראינו במצרים את כל האותות והמופתים שמראים לכל העולם שה' אלוקים בורא העולם שולט ומשגיח על כל כוחות הבריאה ואין עוד מלבדו, הוציאנו ממצרים בט"ו ניסן וקרע לנו את הים בכ"א ניסן, מאכילנו מן מהשמים מט"ו אייר ומשקנו מים מבארה של מרים מכ"ב אייר, כעת אנו ממתינים בציפייה דרוכה ובאהבה לאבינו שבשמים.

והנה משה רבנו מנהיג העם יורד מההר, ניגש אל העם ומעביר את המסר. לנשים הוא אומר את הדברים בדיבור רך [תאמר לבית יעקב – בלשון רכה] לגברים הוא מגיד את הדברים בדיבור קשה שאמנם השכר על המצוות הוא ללא גבול אך בל נשכח שיש עונשים על אי קיום ועבירה על האיסורים [תגיד לבני ישראל – בלשון קשה].

"אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים" אתם ראיתם בעיניכם באופן ברור. "ואשא אתכם על כנפי נשרים" כשהייתם מפוזרים בכל ארץ גושן והגיע רגע הגאולה, בזמן קצרצר קיבצתי את כולכם לרעמסס ליציאה משותפת. הצבתי עמוד ענן שיעמוד אחריכם ויספוג את כל התחמושת שירו בכם המצרים, כנשר הנושא את גוזליו על גבו כדי לגונן עליהם ולספוג במקומם את חיצי האדם. "ועתה אם שמוע תשמעו בקולי" אם תקבלו עליכם יערב לכם מכאן ואילך שכל ההתחלות קשות. "ושמרתם את בריתי" שאכרות עמכם על שמירת התורה בנוסף על מצוות מילה ושבת שכבר נכרתה ברית. "והייתם לי סגולה" אוצר חביב. "כי לי כל הארץ" ומכל האומות אני בוחר בכם שתהא חיבתכם ניכרת.

משה רבנו מעט חושש מתשובת העם ומעביר תחילה את המסר לזקני העם. באופן מיידי משיבים כל העם יחדיו מגדול ועד קטן "כל אשר דבר ה' נעשה". בשעה שיצאו ישראל ממצרים היו רבים מהם בעלי מומים, קטועי גפיים מהאבנים שנפלו עליהם בשעת הבנייה ושאר מחלות שונות וכעת נהיו כולם בריאים ושלמים בגופם ונפשם, כולם יחדיו יכולים לענות לשמוע ולראות.

השכם בבוקר היום השלישי בסיון משיב משה לה' את תשובת עם ישראל, ומקבל את המסר "הנה אנוכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך, וגם בך יאמינו לעולם". למחרת בבוקר היום הרביעי בסיון משיב משה לה' את תשובת עם ישראל: אנו מעדיפים לא לשמוע מפי השליח אלא רצוננו לשמוע לחוש ולהרגיש את כבוד מלכותו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו.

 ה' מבקש ממשה להודיע לעם שיתכוננו בקדושה היום ומחר והיו נכונים ליום השלישי, משה רבנו מתבונן בציווי ומתחיל לדון ולדרוש "היום ומחר", שני הימים אמורים להיות באותו סדר גודל וכשם שההכנה ביום השני כוללת עשרים וארבע שעות כך ביום הראשון, אולם כעת אנו בעיצומו של היום הראשון, ולכן משה מוסיף עוד יום של הכנה ומודיע לעם "היו נכונים לשלושת ימים", מצוות פרישה והגבלה. משה מוסיף להזכירם וללמדם את שבעת מצוות בני נח, שבת, כבוד אב ואם, פרה אדומה ואת שאר הדינים שנצטוו ישראל במרה בתאריך א' אייר. באותו יום כותב משה את ההשתלשלות מבראשית ועד למתן תורה כולל המצוות שנצטוו במרה.

ביום החמישי בסיון בונה משה מזבח ושתים עשרה מצבות בתחתית ההר ושולח את הבכורות להעלות עולות ולזבוח שלמים. דם הקורבנות חולק לשתיים, חציו נזרק על המזבח וחציו הונח בשתי אגנות, אחד לדם העולות והשני לדם השלמים. משה לוקח את ספר הברית שכתב ומקריא באזני העם שמכריזים יחדיו "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע".

ביום השביעי בסיון יום השבת השכם בבוקר בעוד בני ישראל עדיין נמים את שנתם "ויהי קולות וברקים וענן כבד על ההר וקול שופר חזק מאוד, ויחרד כל העם אשר במחנה". משה מזרזם וחיש מתייצבים כולם בתחתית ההר ששינה לפתע את צורתו והקיפם מסביב כגיגית, לרמז לעם שלא ייראו מהקולות והמראות ואולי ח"ו יתחרטו מהכרזתם " נעשה ונשמע", ולכן כפה עליהם הר כגיגית כמסר ש"אם תקבלו את התורה מוטב, ואם לא, שם תהא קבורתכם" ["שם" – בעתיד, ללא תורה אין לכם שום סיכוי לשרוד כעם בעולם].

העולם כולו עוצר את נשימתו ורעם אדיר מתגלגל בכל רחבי הבריאה "אנוכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים" "לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני..."

מעוצמת הקדושה המראות והקולות נרתעים העם אחורה למרחק עצום ומאבדים את הכרתם. המלאכים משיבים את הכרתם ומדדים אותם חזרה, ומכאן ואילך נאמרים שמונת הדיברות הבאות ע"י משה רבנו מפי ה'. [נשים לב ששתי הדיברות הראשונות נאמרו בגוף ראשון "אנוכי ה'.. על פני..כי אנוכי..לאוהבי ולשומרי מצוותי". ושמונת הדיברות הבאות נאמרו בלשון שונה "את שם ה' אלוקיך..את אשר ישא את שמו..עשה ה'..ברך ה'"].

 בגמרא (מכות כ"ד.) מובאת דרשה "תורה ציווה לנו משה", תורה בגימטרייא 611 ועוד שתי הדיברות הראשונות שנאמרו מפי הגבורה.

בגמרא (שבת פ"ו:) מובאת מחלוקת האם יום השבת שבו ניתנה התורה היה ו' סיון או ז' סיון, ולפי הסוברים שהיה ו' סיון, להבנתם לא הוסיף משה יום נוסף של הכנה. [במאמרנו זה נצמדנו לשיטה שהוסיף משה יום אחד מדעתו וכך נבנה הסדר הכרונולוגי לעיל והתוספת שלקמן].

חג שבועות הוא החג היחיד בתורה שבו לא נאמר תאריך מדויק אלא ביום החמישים שלאחר הפסח. מזמן שנקבע סדר הלוח העברי על פי החשבון חל חג השבועות באופן קבוע בתאריך ו' סיון ומכיוון שאין לנו ידיעה ברורה באשר לתאריך המדויק של  מתן תורה, לפיכך בתפילה אין אנו מגדירים אותו כיום מתן תורתנו אלא זמן מתן תורתנו, שאף לשיטה שמתן התורה היה בז' סיון הרי שיום ו' סיון הוא היום שבו נקבע ע"י בורא העולם לתת לנו את התורה ולפיכך הוא "זמן מתן תורתנו".

אי ידיעת התאריך המדוייק ואי ידיעת מיקומו הוודאי של הר סיני באים ללמדנו שהתורה אינה תלויה במקום ובזמן מסויימים והיא נצחית ותקיפה לאורך כל הדורות ללא שום שינוי. מסיבה זאת נקרא החג "חג מתן תורה" ולא חג קבלת התורה, מכיון שמתן תורה היה פעם אחת ואילו קבלת תורה מקבל על עצמו כל יהודי בכל יום מחדש לשמור ולקיים את התורה והמצוות.

כשנרד לעומקם של דברים נבחין שביום ו' סיון שמשה הוסיף מדעתו על פי למדנות כיום נוסף של הכנה למעמד הר סיני, בכך קיים למעשה את הכוח המיוחד שניתן לחכמי ישראל לדרוש ולחדש במצוות התורה. ספר התורה המצוי בידינו נקרא "התורה שבכתב" ההסברים וההבנה בכל מצווה ובכל נושא בתוספת כללים והלכות נוספות הם "התורה שבעל פה".

לדוגמא נתבונן במצוות תפילין. בתורה נאמר "וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך", כיצד נדע מה התכוונה התורה, את מה ואיך קושרים על היד ובין העיניים ? משה רבנו קיבל הסבר מדויק מבורא העולם ולימדנו שהתפילין עשויות מעור בהמה, צבעם שחור, בתוכן מונח קלף שעליו כותבים בדיו את פרשיות התפילין, התפילין של ראש מחולקים לארבע מדורים כשבכל מדור מונחת פרשייה שונה ואילו בתפילין של יד מדור אחד וקלף אחד שבו כתובים ברצף ארבעת הפרשיות, הפרשיות של יד כתובים בשבע שורות ואילו פרשיות של ראש בארבע שורות...

הרי לנו שהתורה שבעל פה ניתנה ביום ו' סיון ע"י הלימוד והדרוש של משה, ומן השמים הסכימו על ידו שהרי המעמד התקיים למחרת. למעשה כל שש מאות ושלושה עשר המצוות המפורטות בתורה התקבלו כולם בעל פה ונכתבו ע"י משה בספר התורה שהושלם בסוף ארבעים שנות הנדודים.

משה רבנו לימד את כל התורה שבעל פה ארבע פעמים: משה קיבל ושמע מבורא העולם, הראשונה לימד את אהרון, השנייה נוספו בני אהרון, השלישית נוספו זקני הדור, הרביעית נוספו כלל העם. משה יצא מבית המדרש ואהרון חזר על דבריו. אהרון יצא מבית המדרש ובניו חזרו על דבריו, בניו יצאו מבית המדרש והזקנים חזרו על דבריו. הזקנים יצאו מבית המדרש והעם החלו ללמוד זה עם זה לחזור לשנן ולהגות בדברי התורה.

בגמרא מסופר על רב יוסף שבערב חג השבועות ביקש מעבדיו לקנות ולהכין לו עגל משובח לכבוד החג ושמחתו הייתה ללא גבולות, באומרו שאלו לא היה מתן תורה הייתי נחשב לסתם אדם מן השורה. כגון: קל וחומר, גזירה שווה, בניין אב, כללים ופרטים, היקש, וכו'. ובנוסף לכל זה ניתן כוח בידי חכמים לתקן תקנות ולהוסיף גדרות והרחקות כדי שלא ייכשלו בעבירות. לדוגמא התורה שבעל פה מלמדת אותנו שאסור לכתוב בשבת והאיסור הוא מהתורה, וחכמים הוסיפו הרחקה שאסור להחזיק עט בשבת שמא ישכח ויכתוב והאיסור הוא מדרבנן.

לאחר נתינת התורה נקבע ש"לא בשמים היא" אלא שבשמים נקבעת ההלכה והמועד לפי דברי החכמים שדורשים בארץ על פי הכללים שהתקבלו מסיני. [ראש השנה שבו בורא העולם שופט את כולם וכן יום הכפורים וכו' חלים בתאריך שנקבע על פי קידוש החודש בידי ב"ד, עיבור השנה, אחרי רבים – תנורו של עכנאי].

אחת מן הסיבות לקריאת מגילת רות בחג השבועות, כדי להראות ולהמחיש את עוצמת התורה שבעל פה – פסיקתם של חכמי ישראל, שאמנם בתורה כתוב שאסור להכניס ולצרף לעם ישראל גרים מהעם המואבי, שנאמר "לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה' עד עולם..." דרשו חכמינו [הסבר שנמסר בעל פה מבורא העולם למשה וכו'] עמוני ומואבי אסורים, אך אשה עמונית או מואבית מותרת, ובזכות דרשה זו ניתן היה לצרף לעם ישראל את רות שהתגיירה ומצאצאיה נולד דוד המלך שמזרעו יהיה מלך המשיח במהרה בימינו.

 בגמרא מסופר על רב יוסף שבערב חג השבועות ביקש מעבדיו לקנות ולהכין לו עגל משובח לכבוד החג ושמחתו הייתה ללא גבולות, באומרו שאלו לא היה מתן תורה הייתי נחשב לסתם אדם מן השורה.

"אשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו ומה יפה ירושתנו".

 

פרטים

נכתב על ידי הרב דוד לאו, מודיעין

בחג השבועות קוראים את מגילת רות, מגילה עליה אומרים חז"ל ש"אין בה לא טומאה ולא טהרה, לא היתר ולא איסור, למה נכתבה? - ללמדך שכר של גומלי חסדים" (ילקוט שמעוני). כלומר, מה שחשוב בעיקר הוא המסר לדורות.

פרטים

נכתב על ידי מערכת האתר

פרק נוסף. הפעם נעסוק בהלכות חג שבועות, מאכלי חלב, לימוד תורה בלילה ועד מגילת רות ותפילות החג

לקריאת הפרק באתר

 

פרטים

נכתב על ידי לוי מגדיאל

מדוע לא ציותה התורה לזכור את מעמד מתן תורה, הלוא הוא הראשון בחשיבותו עבורנו - עם ישראל? לוי מגדיאל מברר את השאלה הזו מתוך פרשת ואתחנן שמתארת את המעמד.