פרטים

נכתב על ידי הרב עזריאל יונה

מי יתן והיה לבבם זה להם [דברים ה].

מי יתן והיה לבבם זה להם - אמר להן משה לישראל, כפויי טובה בני כפויי טובה, בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לישראל מי יתן והיה לבבם זה להם, היה להם לזמר תן אתה. כפויי טובה דכתיב [במדבר כא] ונפשנו קצה בלחם הקלוקל.

בני כפויי טובה דכתיב [בראשית ג] האשה אשר נתתה עמדי נתנה לי מן העץ ואוכל. אף משה רבינו לא רמזה להן לישראל אלא לאחו ארבעים שנה, שנאמר [דברים כט] ואולך אתכם במדבר ארבעים שנה, וכתיב ולא נתן ה' לכם לב וגו' [מסכת עבודה זרה].

נמתח כאן קו בין השורשים לבאושים, מסביר הרב אזרחי.

השורש - האשה אשר נתת עמדי, המשכו - נפשנו קצה בלחם הקלוקל ,צבירת באושיו - ולא נתן להם לב לדעת.

אולם הוא מעיר:

נניח כי הטענה של האשה אשר נתת עמדי אינה תירוץ מוצלח, אינה תופעה של דעת, אינה עומדת בפני הקב"ה ומוסריו, אך מה ענינה לכפיות טובה? כלום אין עצם האירוע נכון, כלום לא כך היה מעשה?

פשיטא טענת נפשנו קצה בלחם הקלוקל טענה של הבל היא, כלום יעלה על הדעת שהמן יתפח במעיהם? הכי לא נוכחו בדאגתו של הקב"ה ללא גבול ללא סייג וללא שיעור? הנה נתון נתן להם הבורא את כל הטעמים שבעולם, מדוע איפוא לא נהפך המן גם לקישואים בצלים ושומים?

על כרחך משום שלא רצה לתת אל פיהם טעם של דבר המזיק...[ילקו"ש בהעלותך יא].

האם אין די בכך כדי להיות בטוחים בדאגת יוצר האדם לבריאותם... אבל מה ענין כל ההבל הזה לכפיות טובה? אמנם חסרון דעת יש כאן אבל כפיות הטובה היכן?

ניתן להבין, כי כשלא השכילו כלל ישראל לומר תן אתה חסרון, חסרון דעת יש כאן, העדר שאיפה וכמיהה, העדר הערכה לתורה ולנותנה.

אך מה בין כל אלו לכפיות טובה?

ללמדך הכרת טובה מה היא. הכרה אינה ידיעה אף לא ידיעה עמוקה, אף לא הערכה.

הכרת הטוב היא זאת התופסת כל פינה ונקודה שבגוף ובנפש. לא די בכך שמוחך או אפילו לבך מכירים את הטובה, כל מציאותך אישיותך והוויתך כל אלו חייבים להכיר את הטובה ומטיבה.

המציאות כולה חייבת להיות מציאות של הכרת הטוב. עד כדי כך, שלא יישאר מקום לחשבון כל שהוא.

הכרת הטוב אינה משמשת רק משקל נגד לחשבון. היא פשוט מונעת אותו מעיקרו. החשבון פשוט, לא עולה על הדעת.

אילו הייתה בו באדם הראשון המידה הראויה של הכרת הטוב, היה הדבר ממלא את כל חלל נפשו וגופו, כך שלא היה עולה משפט זה על דל שפתיו... משבכל זאת יצא משפט זה מפיו - כפוי טובה הוא...

אילו הייתה בישראל מדת הכרת הטוב הנדרשת מהם, לא היו המילים לחם קלוקל עולות על דל שפתם. הכרת הטוב הייתה תופסת את כל ישותם. משבכל זאת היה לו למשפט זה מקום בפיהם כפויי טובה המה...

אילו הייתה בישראל מדה ראויה של הכרת הטוב במעמד קבלת התורה, בנתינתה ובערכה, הייתכן שלא הייתה פורצת מפיהם הבקשה לעוד ועוד, ו'לתן אתה'...

עיין בתוספות במסכת עבודה זרה שמסביר שלפיכך לא רצו לומר 'תן אתה' לפי שלא היו רוצים להחזיק לו טובה בכך. אין הכוונה לומר כי כפויי טובה המה רק על חשבון העתיד, עצם הדבר שנשאר בהם מקום לחשבון ולתכנון להכיר או שלא להכיר טובה, זה עצמו מצביע על כפיות טובה.

מדה זאת של הכרת טובה והיפוכה לא "חשבון" בלבד היא.

"מדה" היא.

ולא זו בלבד, אלא מדת יסוד, החודרת אופפת ממלאת ומהווה את עצם מהותו ומציאותו של האדם. 

פרטים

נכתב על ידי בעז מלט

 לא תוסיפו...ולא תגרעו

בדיבור זה בא משה רבנו וחותם את התורה, לבל תשתנה. אל תוסיפו על מצוותיה ואל תגרעו ממנה. אפילו נביא אין לו רשות לשנות בתורה דבר, רק הותר לו להורות הוראת שעה, שבסיומה כללי התורה יחזרו למסלולם הקבוע.

 

במבט ראשון זה נראה מפחיד, כיצד תורה קבועה תוכל להתמודד עם שינויי החיים, עם התפתחות העולם, עם אתגרים שכלל לא היו ידועים בעת שניתנה. אחת הטענות הכי פופוליסטיות כנגד התורה ונושאיה, היא שהתורה מיושנת. נתבונן למשל, בעקרון אי העבודה בשבת ואיסור עשיית מלאכה. מקובל לחשוב שהיהדות תרמה לעולם ביצירת יום המנוחה השבועי, אין חולק על כך. אבל האם לחיצה על מתג החשמל דומה למורכבות הבערת אש שבימי משה רבנו? וכהנה שאלות נוספות.

 

האם חוקי המשפט אמורים להשתנות עם הזמן? האם המשפט המוסר והצדק הינם ערכים אנושיים או מוחלטים?

 

ובכלל יש להבין, מדוע קובע משה גם לא לגרוע מהתורה. לכאורה זה איסור מיותר, ברור שמי שגרע ממנה לא קיים אותה. בניגוד למוסיף מצווה, היה מקום לחשוב שמכיוון שבפועל אינו מפר אף מצווה מהתורה, לכן ראה משה להזהיר אותו לא להוסיף. לעומת זאת הגורע ודאי שמפר את התורה?

 

למדנו פה לימוד חשוב, כיצד בני אדם מגיעים לגרוע. הדרך עוברת בתוספת. כבר אצל אדם וחוה בגן עדן, העברה מתחילה בתוספת על דבר השם. ה' ציווה שלא לאכול מעץ הדעת והם הוסיפו גם לא לגעת בעץ. כך כל ההיסטוריה הגורעים הגדולים התחילו בהכרזה שהם באו רק להוסיף על התורה ולא לגרוע ממנה.

כך גם עובד איתנו יצרנו הרע. אין הוא בא חזיתית לגרוע כי אז לא נקשיב לו. הוא מנסה להוסיף לנו מצוות, הוא אומר שאת פלוני מצווה לשנוא כי... את חברות הביטוח מצווה לגנוב כי... הכלל הוא שהדרך לויתורים עוברת בהידורים!

 

אמנם יש מקום להידורים אבל אינם באים בשם מצות השם, וגם אז צריך בדיקה אם אנו לא באים לגרוע במקום אחר בגללם.

כשנתבונן בהתחדשות ובתמורות המתרחשות במשך הזמן, העולם לא דומה למה שהיה פעם, ישנה התפתחות אדירה, טכנולוגית ומדעית.

אבל, האם טבע האדם השתנה שינוי מהותי? האם תאוותיו ויצריו שונים מהותית מימים קדמונים?! לעומת זאת הערכים אינם משתנים במשך הזמן, אינם צריכים או אמורים להשתנות. ברור לכל בר דעת שצדק, מוסר, יושר וכהנה אינם תחת הזמן. אמנם בני האדם משנים עם הזמן את השקפתם ואולי אף את ערכיהם, אך לא מפני שינוי שחל בערכים, אלא רק שינוי בחברה ובאדם. קרי בנו, בהבנתנו וברצוננו.

 

אילו הנחיל משה לעמנו אוצר חכמה ומוסר אנושי, אזי צו האוסר תוספת או גרעון היה הרסני, היה משאיר את עמנו מאחור לעומת התפתחות העולם כולו.

אך היה ברור מעל לכל ספק למשה רבנו ולכל ישראל שהתורה אלוקית, ערכיה מוחלטים, ולכן אינה ברת שינוי. על כן היא תוכל ברבות הימים לאחד את כל יושבי תבל לשפה אחת ומוסר אחד, מה ששום תורה אנושית לא מסוגלת לעשות.

 

על כן גם שומה עלינו לשמור בקנאות אותה לבל תקבל איזה שינוי אנושי, אשר יהרוס את דייקנותה המוחלטת.

 

מדהים שריבונו של עולם נתן את הצו האוסר כל שינוי לעם הכי מהפכן בעולם.

 

אבל העם המהפכן הזה, הבין שבאוצר הזה אסור לו לגעת. העם הזה קיבל את הציווי לא להוסיף ולא לגרוע בהבנה שלמה. את יצר המהפכנות יש לכוון לחזיתות אחרות. דווקא שמרנות זו היוותה את מקור ההשראה למהפכות החשובות שעם ישראל פועל בעולם. על זה אנו מתפללים חדש ימינו כקדם, חידושים שתואמים את התורה שקדמה לעולם.

 

פרטים

נכתב על ידי ד"ר אמיר שוורץ

פרשת ואתחנן תשעז  ( ריבוע קסם, קפד ראשו, חידת היגיון, פירמידה)

	1	2	3	4	הגדרות
1	ש	מ	י	מ	רקיע
2	מ	ז	ר	ח	אחד הרוחות
3	י	ר	ד	נ	נהר ארוך תנכי
4	מ	ח	נ	ה	.... לויה כהונה ישראל

מילים קפד ראשו וזנבו  בטנו

	ההנחיה		קפד ראשו	קפד בטנו	קפד זנבו
	דוגמא	לא כהן	אות נצחון	עבורי	עבורו
		לוי	וי	לי	לו
1	הגדרה	אחת הרוחות	מכשיר תקשרת בלעז	קוד ריגול	הביטו
	הפתרון	צפון	פון	צפן	צפו
2	הגדרה	.... נטויה	זדון	שתל	פזרו
	הפתרון	זרוע	רוע	זרע	זרו
3	הגדרה	משמות הר סיני	הולך ..... ומתעצם	נהרס	נקב גדול
	הפתרון	חורב	ורב	חרב	חור

 

חידת הגיון     וכיתתו חרבם ל........ לא תחמוס (2, 4)

ל

א

ת

ג

נ

ב

 

פירמידת הפרשות

1

ש

2

ש

י

3

ת

י

ש

4

ת

ש

י

ט

5

ת

כ

ש

י

ט

6

ש

ב

ט

י

כ

ם

1. הלפני אחרון
2. מתנה
3. מן הצאן
4. תטיל עונש
5. כלי קישוט

6.

הוא והיא

הגדרה	הוא	היא	הגדרה
מקום גבוה	הר	הרה	נושאת ברחמה
מצוה ב10 הדיברות	כבד	כבדה	לא קלה
חסד ומתן בסתר	צדק	צדקה	התברר שדיבר נכון
7 ימים	שבוע	שבועה	נדר אלה

 

הכין: ד"ר אמיר שורץ לתגובות This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

 

 

 

פרטים

נכתב על ידי בעז מלט

למה משה רבנו מספר על ניסיונות הכניסה שלו לארץ לדור נוחלי הארץ, לכאורה יוצאת טרוניה כלפי שמים מדבריו, ה' לא יכל לסלוח לו ולתת לו להיכנס ? מה הוא רוצה ללמד את בנ"י בזה ?

פרטים

נכתב על ידי עלון בית דוד

ואהבת את ה' אלהיך, בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך:

והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום, על לבבך: (ו, ה-ו) 

 

אהבה, כידוע, היא ענין של רגש. אדם אוהב את בוראו, או את חברו, כשיש בלבו רגשי אהבה; ואם חסר לו רגש זה, אי אפשר למלאות את מקומו על ידי אמצעים אחרים. אפשר אמנם לתת ביטוי חיצוני לאהבה שבלב באמצעות ממון, אך אי אפשר לאהוב על ידי ממון! ואפילו מסירות נפש עבור הזולת אינה מעידה עדיין על אהבה, שהרי יכול אדם למסור את נפשו כדי להציל אדם, גם אם הוא שונאו בנפש...  מה, אם כן, כוונת התורה כשהיא מצווה "ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך"? 

 

כנראה שגם חז"ל התקשו בזה, ולכן דרשו "בכל לבבך - בשני יצריך", "בכל נפשך - אפילו הוא נוטל את נפשך", "בכל מאדך - בכל ממונך". לפי זה אין כוונת הפסוק על גילוי האהבה בעצמה, אלא על הביטוי החיצוני שיש לתת לאהבה. אך לפי פשוטו של מקרא יש לבאר, שאכן מדובר כאן על האהבה עצמה; כוונת התורה להבהיר לנו, מה היא הדרגה של אהבת ה' הנדרשת מאתנו.

 

כדי לקבל מושג במה הדברים אמורים, נצייר את הדברים במשלים מתאימים.

 

אדם חשוך בנים, המתין שנים רבות להפקד בפרי בטן. במשך שנים אלה הוא הוציא הון עתק על רופאים וטיפולים, ימים וחדשים הוא בילה בנסיעות ברחבי העולם, בחיפוש אחרי הישועה הנכספת. יחד עם זה הרבה תפלה ותחנונים, ותרם למוסדות תורה וחסד. כל זה היה ללא הועיל, והוא התייאש מזמן מן המחשבה שאי-פעם יזכה להוליד.

והנה קורה הבלתי יאומן: הוא מתבשר שאשתו הרתה ללדת. האם ניתן לתאר את אושרו, האם ניתן להשיג את גודל האהבה לבורא עולם הממלאת את לבו ברגע זה?

 

אדם אחר חלה במחלה חשוכת מרפא; חדשים או ימים ספורים בלבד הקציבו לו הרופאים עד שיבוא יום הפקודה. שבור ורצוץ הוא חוזר לביתו, פניו נפולות, קומתו שחוחה, אין לו יותר טעם בחיים. כל מה שמשמח את לב האדם, דירתו הנאה, משפחתו וידידיו, אין להם כל ערך עבורו - הן לא יוכלו לעזור לו במצבו הקשה. והנה - נפתחת הדלת ונכנס אדם המבשר לו שנמצאה תרופה שתרפא את מחלתו. בבת אחת נהפך האבל ליום טוב, היגון לשמחה. אושר אינסופי ממלא את לבו. האם נוצרה העט שתוכל לתאר את האהבה שבלבו, למי שהציל אותו?

 

אדם שלישי נכשל בעסקיו ופשט את הרגל. עד לפני ימים מעטים היה נחשב ליהודי מכובד, הוא גר בדירה מרווחת, חי ברמת חיים נאותה. ועכשיו? הוא הפך לעני מרוד, שאין לו אפילו לחם צר. הכל בזים לו ומתרחקים מחברתו. בעלי חובו לוחצים אותו באכזריות. בניו ובנותיו מלאי בושה, וכיצד יצליח להשיא אותם ?
ברגע זה מבשרים לו, שכרטיס הפיס שקנה זכה בהגרלה בסכום של מליונים. החובות כבר אינם חובות; הדירה חוזרת אליו, כבודו במקומו מונח. העתיד שהיה שחור משחור, הפך לזוהר ונוצץ. אין גבול לרגשי האהבה והתודה לה', הממלאים את לבו.

 

ועכשיו הבה וננסה לתאר לעצמנו, אדם שכל האסונות נזדמנו אצלו לפונדק אחד. הוא חולה אנוש, פושט רגל וגם חשוך בנים. מה תהיה ההרגשה כאשר בבת אחד הוא מתבשר, שהכל נהפך לטובה? תמהים אנו אם לבו לא יתפלץ מרוב אושר, אם יוכל לכלכל את גלי השמחה המציפים אותו ...

 

זו היא המדה של אהבת ה', שאדם צריך לשאוף אליה!

 

התורה נותנת לנו כאן כלי מדה, לשקול ולמדוד את האהבה שאנו חייבים לה'. "בכל לבבך" - הבנים, שלבו של אדם תולה בהם, "בכל נפשך" - חייו ובריאותו של אדם, "ובכל מאדך" - מזונותיו, פרנסתו, אושרו הגשמי; אם נשים את כל זה בכף המאזניים, נוכל לשקול כנגדם את האהבה שבה עלינו לאהוב את ה'.

 

ושמא תאמר, מי שלא זכה לכל אלה, מי שחי חיי צער מלאי , סבל מהיכן ישאב את הכח לאהוב את ה'? ואף אם ירצה לאהוב את ה', כיצד יכניס בלבו את האהבה נגד טבעו, כשכולו אומר מרירות וסבל? אף אנו נענה כנגדו במשל.

 

אדם אמיד החליט לעבור ולגור בארץ רחוקה. אמצעי התחבורה הקיימים לא איפשרו לו להעביר את נכסיו למקום מגוריו החדש; מזוודה אחת בלבד יכול היה לקחת עמו. מה עשה? מכר את כל רכושו, וקנה בעד כסף זה יהלום יקר ערך, אותו ארז במזוודה זו, מלבד בגדים מעטים וצידה לדרך. אך המסע ארך שבועות אחדים, והצידה שהכין לעצמו לא הספיקה לכל משך הזמן הנדרש. בלית ברירה, נאלץ העשיר להצטמצם ולחסוך ככל האפשר, כדי שלא ישאר ללא אוכל, שהרי לא היתה אפשרות למכור את היהלום כעת, באמצע הדרך.

 

כמובן, שלא הורגל לחיים כאלה; הרעב הציק לו, הבגדים הקרועים והמלוכלכים גרמו לו בושה, והוא גם נאלץ לבלות בין המצרים 3 את לילותיו באכסניה יחד עם קבצנים וארחי פרחי. אך למרבה הפלא, לא נפלה רוחו מכל זה, והוא כלל לא שם לב למצבו האומלל... בלב עליץ המשיך את מסעו, מחשבתו היתה נתונה למה שיקרה בעוד מספר ימים, כשיגיע לביתו החדש, וימכור את היהלום היקר. וכי כמה ימים של אי- נוחיות יצליחו להעכיר את שמחתו?

 

מי שיודע להעריך נכונה את ערכו של העולם הזה לעומת העולם הנצחי, אינו מרגיש כל קושי לאהוב את ה', בכל מצב שהוא. מה ערכן של שנים מועטות לעומת מה שמצפה לו אחריהן? מי שם לב לפעוטות כאלה? נזכור זאת בכל עת, ולבנו יהיה תמיד מלא באהבת ה . ' "והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום - על לבבך"...

 

ע"פ אור החיים

פרטים

נכתב על ידי אליעזר היון

במהלך 36 הימים האחרונים לחייו מתייצב משה לפני עם ישראל ומסכם באזניהם את השתלשלות הארועים בארבעים השנים האחרונות * בפתיחה: דברי כיבושין ותוכחה. בהמשך: מצוות ודברי חיבה * לראשונה מאז השימוש במסווה מסיר משה את הכיסוי מעל פניו ומדבר עם עמו באופן בלתי אמצעי*

פרטים

נכתב על ידי עלון בית דוד

וידעת היום והשבת אל לבבך כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת, אין עוד: (ד, לט)

 

כבר בתחילת קטע זה נאמר "אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלהים אין עוד מלבדו", אך כאן כופל הפסוק ודורש מאתנו "וידעת היום והשבת אל לבבך כי ה' הוא האלהים ... אין עוד". לכאורה נראה שאמונת הייחוד היא מהדברים שקל לאדם להאמין בהם; עובדה היא שרוב אומות העולם קיבלו עליהם אמונה זו מזה אלפי שנים ללא עוררין. מדוע מחייבת התורה התבוננות מעמיקה, "השבה אל הלב", בדבר פשוט ובסיסי כל כך?

 

האמונה בה' היא פשוטה ומובנת מאליה; אדם זקוק למנה גדושה של עקמימות השכל, כדי לכפור בקיומו של הבורא עולם. גוף האדם אוגר בקרבו מליונים של מערכות סבוכות, שכל אחת מהם מהווה פלא בפני עצמו; כל המערכות האלה מתואמות ביניהם על ידי איזה המוח האנושי, שהוא נעלה מתפיסת אנוש. צבא של עשרות אלפי מהנדסים וכימאים לא היה מסוגל לתכנן וליצור יצירה של נמלה קטנה אחת; מי ברא זאת, אם לא הבורא הכל יכול?

 

הכל ברור, מובן ופשוט. אך בזאת עדיין לא יצאנו ידי חובתנו; צריך להאמין ש"אין עוד מלבדו", וכאן מצפה לנו עבודה כבירה. לדוגמה, בברכת המזון אנו אומרים "הזן את העולם כולו ... הוא נותן לחם לכל בשר". פירושו של דבר: עלינו להרגיש, שהקב"ה בכבודו ובעצמו הגיש לך באופן אישי את הארוחה שזה עתה סיימת. צבא אדיר של מלאכים, משרתי עליון, חוקי טבע וסיבות "מקריות" של השגחה פרטית מעורבים בהכנת מזונו של אדם; ומכל מקום אנחנו מודים רק להשם יתברך שהוא כביכול האכיל אותנו, כדרך שאב מאכיל את בנו הקטן. "פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון", הקב"ה פותח את ידיו כדי להרעיף עלינו שפע של מזון.

 

כאשר דוד המלך בא לתאר את גדלותו של בורא העולם, הוא פותח בתיאור נפלאותיו בבריאת העולם וביציאת מצרים : כי אני ידעתי כי גדול ה' ואדנינו מכל אלהים :
כל אשר חפץ ה' עשה, בשמים ובארץ בימים וכל תהומות :
מעלה נשאים מקצה הארץ, ברקים למטר עשה, מוצא רוח מאוצרותיו :
שהכה בכורי מצרים מאדם עד בהמה :
שלח אותות ומופתים בתוככי מצרים בפרעה ובכל עבדיו :
שהכה גוים רבים והרג מלכים עצומים :
לסיחון מלך האמורי ולעוג מלך הבשן ולכל ממלכות כנען :

 

אולם, לא די בכל אלה כדי להשריש את האמונה בבורא העולם. המזמור ממשיך לתאר את אפסיותם של האלילים :

עצבי הגוים כסף וזהב מעשה ידי אדם :

פה להם ולא ידברו, עינים להם ולא יראו :

אזנים להם ולא יאזינו, אף אין יש רוח בפיהם :

כמוהם יהיו עושיהם, כל אשר בוטח בהם :

 

יכול אדם לראות במו עיניו את נפלאות הבורא, ובד בבד להאמין שהכל מתנהל באמצעות הטבע והאלילים השולטים כביכול על הבריאה. להאמין שאין עוד מלבדו, פירושו להאמין שמה שעינינו רואות הוא מסווה בלבד.

 

מתנהלת כאן מלחמה קשה ותמידית בין שני כוחות המתרוצצים בלב האדם. חושיו קולטים ללא הרף את המסר שהטבע משדר. מסר זה אומר: הקב"ה יושב בשמים, ואילו כאן יש טבע המתנהל על פי חוקים משלו. כנגד זה טוען השכל: הטבע הוא מסווה בלבד. כשאדם רואה רכב הנע בכביש, אין הוא מעלה בדעתו לרגע שהרכב מונע מעצמו, הוא יודע שבתוך הרכב יושב נהג המכוון אותו, גם אם אין הוא רואה את הנהג בעיניו.

 

אם לא יעמול וישקיע אדם מחשבה תמידית בנושא זה, אין ספק מי ינצח במלחמה פנימית זו. החושים שהם קרובים אליו ביותר יכתיבו לו את המסקנה המתבקשת: עליך להסתדר עם הטבע, הוא הקובע בעולם הזה , ואילו את האמונה יש להשאיר לשעות הפנאי ...

 

רק בבוא הגאולה העתידה תתגלה האמת בכל היקפה. בסוף שירת האזינו, לאחר שתוארו כל הגלגולים שיעברו על עם ישראל, נאמר: "ראו עתה כי אני אני הוא, אני אמית ואחיה, מחצתי ואני ארפא, ואין מידי מציל".

 

עד אז, עלינו לחיות בעולם השקר, בעולם שכל עצמו זועק "טבע". לעתיד לבוא כולם יראו את האמת, אך עכשיו הזמן שאפשר להרויח נקודות, ואשרי מי שזוכה להיות מאלה השואפים להגיע להכרה ש"אין עוד מלבדו"; הם עתידים להיות מרואי פני המלך, ביום שיהיה "ה' אחד ושמו אחד".

ע"פ אור יחזקאל

פרטים

נכתב על ידי משה לוין

משה רבינו סוקר את תולדות עם ישראל במדבר,ואומר להם: (ה' י"ד) וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים... ע"כ ציוך לעשות את השבת.

מה פשר המילים הללו? מדוע משה מזכיר להם עכשיו את יציאת מצרים, ומה הקשר בין יציאת מצרים למצוות השבת?

משה רבינו עומד מול עם ישראל ונזכר איך היה העם הזה נראה בטרם יציאת מצריים, לפני 40 שנה בסך הכל. הבן אדם היה עסוק בשאלה אחת: איך אני אשרוד את היום. איך אוכל להספיק לעבוד את עבודת הפרך. (המעיין במדרשים על פרעה ששוחט את ילדי ישראל ומתרחץ בדמם, משליך את התינוקות ליאור ומתעלל באכזריות בעם ישראל, פשוט רואה שהיתה שם שואה רצופה במשך 210 שנים!)
 

האם למישהו שם היתה דאגה כיצד לחנך את בניו? כיצד לעבוד על זוגיות טובה וחיי משפחה בביתו? האם מישהו שם שאל את עצמו האם אני טוב מבחינה מוסרית או שאני מידרדר...?

 

בוודאי שלא! עם ישראל היה עסוק כולו בנושא אחד: כיצד אוכל להבטיח את קיומי החומרי עוד יום יומיים!

 

אבל, בחסדי ה' יצא העם ממצרים, והפך במדבר לבן חורין מוחלט!

 

לחם? יורד מהשמים. מים? באר מרים מלווה אותם. בגדים ונעלים? לא נפרמו ולא בלו. פנסיון מלא, 5 כוכבים!

 

וכעת, העם עומד ערב כניסתו לארץ ישראל. ואת משה רבינו המנהיג מעסיקה השאלה: והרי עכשיו כשיכנסו עם ישראל לארץ ישראל הם שוב פעם יהיו עסוקים במירוץ אחרי החומריות. תתחיל התחרות על הכסף ועל הפרנסה, על הבורסה והנדל"ן. ועם ישראל שוב יהפכו לעבדים של החומריות והגשמיות – הפעם מרצון!

 

ומתי ידאגו העם להתעלות במוסריותם? ומתי ידאגו העם לחינוך ילדיהם? מתי ידאגו העם לעבוד ולהשקיע בחיזוק התא המשפחתי?

צריך איזו נקודה של רוחניות בחיי המעשה שתוציא את הבן אדם לרגע מהמרדף הקשה אחרי פרנסתו ואחרי מילוי רצונותיו ומאוויו!

נקודה שלא תיתן למוסריות של האדם לחזור לארץ מצריים!

 

ומשה אומר להם: מתנה טובה נתן לנו הקב"ה. את השבת! יום אחד שבו אנחנו עוצרים הכל! "וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים... ע"כ ציוך לעשות את השבת".

 

וחובה לציין שעד לפני כמה עשרות שנים המילה "שבתון" היתה בעולם כולו מילה אסורה. העולם כולו הסתכל על היהודים ששובתים יום אחד ממלאכה כבזבזנים ועצלנים שמבזבזים 1/7 מכח העבודה!

 

ומולם עמדה הגמרא ואמרה שהבבלים טיפשים, שהם אוכלים לחם ומורחים עליו לחם.

 

מה הפירוש? הם עובדים כדי שיהיה להם מה לאכול ואוכלים שיהיה להם כח לעבוד. אז מה התכלית???

 

רק לא מזמן העולם כולו הכיר בזה שאנשים הם לא מכונות וחייבים לתת לפועל חופשה מבחינה אנושית!

 

ואת החופשה הזאת – החופשה הכי טובה בעולם, מציע להם משה רבינו ומסביר להם: אם כל אחד ואחד יעשה לעצמו חופשה כמו שהוא רוצה, דהיינו שלא ילך לעבודה, ויסע לים או ישב מול הטלויזיה, אז לא עשינו כלום! כי במקרה כזה אמנם הגוף נח, אבל הנשמה לא קיבלה את שלה.

 

אם יציעו לעקרת הבית חופשה בבית... יזמינו לה אוכל ממסעדה ויכבסו לה ויגהצו לה וישטפו כלים... זה לא חופשה מבחינתה, כי היא אמנם לא עובדת, אבל הידיעה שהיא יכולה לבשל, יכולה לכבס, הורסת לה את כל החופשה. לכן היא רוצה בית מלון, ששם היא לא יכולה לכבס ולבשל. לכן היא רוצה לצאת למסעדה. היא רוצה להתנתק לגמרי, ולדעת שהיא לא יכולה לעבוד עכשיו. זו מנוחה לנפש!

 

ולכן מצוות השבת היא להתנתק לגמרי מחיי המעשה.

 

לא רק שלא עובדים אלא מנתקים כל קשר לעבודה. לא מתכננים גם עבודה. לא מדברים שיחות עבודה. כלום. ניתוק גמור – על מנת לאפשר לנפש ולנשמה לצבור כח ולהתחזק מבחינה רוחנית – האדם ומשפחתו.

 

פרטים

נכתב על ידי דר אמיר שוורץ

פרשת ואתחנן

1. פרי בשייכות
2. מושך
3. צמח צורב
4. אותו חצו בדרכם לישראל

	1	2	3	4
1
2
3
4

 

מילים קפד ראשו וזנבו  בטנו

	ההנחיה		קפד ראשו	קפד בטנו	קפד זנבו
1	הגדרה	לא שנא	תן	מההורים	מילת הבנה
	הפתרון
2	הגדרה	יום המנוחה	מהילדים	עליו יושבים	חזר
	הפתרון
3	הגדרה	מלך מצרים	נוכלת	מן הבקר	שילם חוב
	פתרון

 

חידת הגיון

בסיס לדל

 

 

 

 

 

 

תשבץ פירמידה פרשת ואתחנן

 

1
2
3
4
5
6

הגדרות

1. חיפש

2. מחל סלח

3. צמח מדברי

4. מצוות

5. כותבות

6. תנטרו בלשון תנכית (פרק ו 17)

 

 

הכין:  דר אמיר שוורץ

 

 

 

 

 

 

 

ספר דברים

רבוע קסם פתרונות

פרשת ואתחנן

1. פרי בשייכות
2. מושך
3. צמח צורב
4. אותו חצו בדרכם לישראל

	1	2	3	4
1	א	ג	ס	י
2	ג	ו	ר	ר
3	ס	ר	פ	ד
4	י	ר	ד	נ

 

מילים קפד ראשו וזנבו  בטנו

	ההנחיה		קפד ראשו	קפד בטנו	קפד זנבו
1	הגדרה	לא שנא	תן	מההורים	מילת הבנה
	הפתרון	אהב	הב	אב	אה
2	הגדרה	יום המנוחה	מהילדים	עליו יושבים	חזר
	הפתרון	שבת	בת	שת	שב
3	הגדרה	מלך מצרים	נוכלת	מן הבקר	שילם חוב
	פתרון	פרעה	רעה	פרה	פרע

 

חידת הגיון

בסיס לדל

כ

נ

ע

נ

י

 

 

 

 

 

 

תשבץ פירמידה פרשת ואתחנן

 

1

ת

ר

2

ו

ת

ר

3

ר

ו

ת

ם

4

מ

ו

ר

ו

ת

5

ר

ן

ש

מ

ו

ת

6

ת

ש

מ

ו

ר

ו

ן

1. חיפש

2. מחל סלח

3. צמח מדברי

4. מצוות

5. כותבות

6. תנטרו בלשון תנכית (פרק ו 17)ut

פרטים

נכתב על ידי אבי קלנר

משה מתחנן ומבקש להכנסת לארץ ישראל. מה הם התחנונים? משה מבקש בחסד ולא בזכות. לא חסר למשה זכויות אבל צדיקים מבקשים מהקב"ה בחסד.

פרטים

נכתב על ידי מערכת האתר

 כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים

וּשְׁמַרְתֶּם, וַעֲשִׂיתֶם--כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם, לְעֵינֵי הָעַמִּים: אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן, אֵת כָּל-הַחֻקִּים הָאֵלֶּה, וְאָמְרוּ רַק עַם-חָכָם וְנָבוֹן, הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה. ( דברים ד ו)

 

משה רבינו מדרבן את ישראל לשמור ולעשות את חוקי התורה, ומציין לנו שהם אלו שיביאו את העולם להכיר בחכמתנו.

אבל למה הוא מציין דוקא את חלק התורה הנקרא "חוקים" – אותו חלק שאינו מובן, כזה שיביא להערכת העולם אלינו. לכאורה ההפך הוא הנכון, דוקא החוקים שהינם החלקים הפחות מובנים והגיוניים לשכל האדם, הביאו את חכמי תבל לתקוף אותנו וללעוג לנו, וכיצד הם אלו שיעידו לעולם על חכמתינו?

 

המשפטים, אלו החלקים ההגיוניים בתורה, זוכים ליותר הסכמה, שהרי גם בשאר אומות הנהיגו משפטים דומים לשלנו, בחלק מהמקרים היה זה בהשפעת תורתנו, אבל לא רק.

 

אבל השאלה היא מה יביא את העולם לומר: רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה, להכיר שזהו העם החכם ביותר. לזה לא יועילו משפטי התורה, דוקא ההגיון אין בו יכולת הוכחה, גם במשפטים האחרים יש הגיון.

 

חכמי העולם הרבו לתקוף אותנו על חוקי התורה, אבל העולם גם עמד וצפה בהשתהות על קיום חוקים אלו. וברבות הימים גם ראה כיצד חלקים מחוקים אלו הפכו למשפטים, הפכו לנחלת הכלל.

 

העולם למשל השתהה כיצד במגפות הגדולות שעברו על ארופה, לא נגפו כמעט יהודים. כיצד ידע העם הזה לשמור על כללי ההגינה עוד אלפי שנים לפני גילוי החידקים על ידי המדע? דווקא חוקי התורה הנשגבים מבינת האנושות, הראו קבל עולם שתורה אלוקית יש לישראל.

 

כדי להיות החכם באדם, צריך קודם להכיר במגבלות השכל האנושי, ולשאוף לקבל את החכמה האלוקית. אז משהו ממנה יוכל להיכנס לקודקודנו המוגבל.

 

בניגוד לביטוי המקובל "המוח היהודי", אין הבדל בינו לשאר המוחות. מעלתנו דווקא בחכמה האלוקית שבידינו. כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים.

 

פרטים

נכתב על ידי מערכת האתר

השבת, שבת נחמו, אחרי 3 ההפטרות של פורענות מתחילות "7 דנחמתא".

והראשונה שבהן המתחילה במילים: "נחמו נחמו עמי..."

פרשת השבוע, פרשת ואתחנן כוללת בתוכה את הקריאה של תשעה באב: "כי תוליד בנים ובני בנים ונושנתם בארץ..", אך מאידך את קבלת עול מלכות שמים : "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד".

אחד הפסוקים המרכזיים בפרשה :
"בצר לך ומצאוך כל הצרות הרעות האלה...", לאחר תאור החורבן, והכרת עמ"י בחטאיו, אומרים לנו:"כי מי גוי גדול אשר לו אלוקים קרובים אליו, כה' אלוקינו בכל קוראינו אליו"

אמר ר' יוחנן בשם ר' עקיבא :
"כל צרה שהיא של יחיד -הוי צרה, וכל צרה שאינה של יחיד- לא הוי צרה"
ויש להבין:
א. מדוע? האם צרת רבים לא נחשבת צרה, במבט ראשון אולי נראה להפך... שצרת רבים אף קשה יותר..
 
ב. מדוע נקטו חז"ל בלשון: "שאינה של יחיד", ולא אמרו "צרת רבים"?


הנביא ישיעהו אומר: "בכל צרתם לא צר", כך כתיב, אך אנו קוראים :"בכל צרתם - לו צר"

ומסבירים המפרשים: בכל צרה שיש לישראל, לו לקב"ה - יש צער, כלשון הפסוק "עמו אנוכי בצרה".
כלומר, בשעה שאדם מצטער הקדוש ברוך הוא אומר: זה צער שלי!! קלני מראשי!!

"ואני תפילתי לך ה' עת רצון אלוקים ברב חסדך ענני!"

כתוב בספר "זרע קודש": " שערי תפילה פעמים פתוחים ופעמים נעולים"  ואם נשאל, והרי כתוב :" בכל קוראינו אליו" הרי שערי תפילה תמיד פתוחים?

אלא: אם האדם מתפלל על עצמו בלבד- אזי פעמים השערים פתוחים ופעמים לא!
אבל- כאשר אדם מתפלל, וחושב על הצער של הקב"ה, - שבצרתם לו צר! - ליבי נתון אליך -אלוקי!, אזי השעה נהפכת לעת רצון, והתפילה נענית!


הבאנו את הדברים בשם ר' עקיבא. ר' עקיבא היה אחד מעשרת הרוגי מלכות!
מסופר עליו, שכאשר הוציאו אותו, וסרקו את בשרו , אמר:"שמע ישראל ה' אולקינו ה' אחד"! והאריך באחד, ואז יצאה נשמתו.
יצאה בת קול מהשמים ואמרה:" אשריך ר' עקיבא על שיצאה נשמתך באחד ".

מה מיוחד כ"כ דוקא במילה אחד?

אלא משמעות דבריו של ר' עקיבא כאשר הוא סובל יסורים-הוא לא רק מקבל על עצמו עול מלכות שמים , אלא, תפילתו ובקשתו היא על סבלו של אחד- יחידו של עולם!!
ועל זה אמרה בת קול- אשריך , שאלו תפילותיך, שאם זה כך , הרי הן תמיד נענות!!

"כל צרה שהיא של יחיד"- אומרים בשם ר' עקיבא- יחיד: "יחידו שלו עולם, הוי צרה- ואז: "ה' יענך ביום צרה"!

פרשת ואתחנן- פרשה של תפילה, משה רבינו התפלל 515 תפילות לזכות להכנס לא"י, אנו זכינו לחיות כאן בארץ... תהיינה תפילותינו תפילות של: " לך ה' "-עליך, על צערך, ונזכה שיעלו לעת רצון לפני יושב מרומים ויאמר ה' לצרותינו די!!

"נחמו נחמו עמי..."