פרטים

נכתב על ידי הרב עזריאל יונה

ראה אנכי ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה [דברים יא].

...ראה אנכי פי' ממני תראו וכן תעשו [בעל הטורים].

...ראה אנכי שבחרתי בטובה ולפיכך אני משונה מכל, שנאמר ומשה לא ידע כי קרן עור פניו [דעת זקנים מבעלי התוס'].

למה התכוון בעל הטורים בשומו בפיו של משה רבינו ע"ה את ה"ממני תראו"?

מה בדיוק יש לראות ממנו ומה הקשר בין ה"אנכי" של בעל הטורים ל"ברכה וקללה"?

ולמה התכוונו בעלי התוספות בשומם בפיו של משה רבינו ע"ה את ה"ולפיכך אני משונה מכל", מה היא המעליותא המיוחדת ב"משונה מכל"?

ומה בדיוק הקשר בין ה"משונה מכל" לבין ה"בחרתי בטובה"?

אכן דברים עצומים למדונו חכמינו ז"ל, אומר הרב אזרחי, יסודות נפלאים.

הבחירה אינה מתבטאת רק בעשייה הבאה בעקבותיה.

כך לטוב כך למוטב.

הבחירה עצמה מנוף רב עוצמה היא, להגבהות והתרוממויות רבי שיאים ופסגות, בכל אין סוף העלייה וההתדבקות בבורא עולם.

הבחירה אינה מתבטאת רק בקביעת הדרך נלך בה.

הבחירה אינה מסיימת את תפקידה בכבישת המסלול עליו נצעד.

תפקידה של הבחירה מתעצם והולך יחד עם השאיפה הצוברת תנופה בנסיקתה אל שמי שמים באין סוף. ה"הוי דומה לו", על כל מכלול המשמעויות הכלולות בו.

כשמים לרום, עוצמת הברכה החובקת נצחים ואין סוף, בכח השאיפה המצטברת עם תאוצת הבחירה.

הבחירה מתחדשת והולכת לא רק בהיותה מנוע להעלאת מעיינות הברכה הזורמים בעקבותיה, אלא בהיותה מהות השאיפה המנפנפת את הבוחר אל מרומי פסגות ה"הוי דומה לו" אל שיאי השמי שמים, גם בהיותו כאן עלי אדמות.

"ממני תראו" כפי ששם בעל הטורים בפיו של משה רבינו ע"ה, לא למעשים מכוונים הדברים כי מה המרצה או תוספת יש בכך על הכתוב בתורה.

ל"ממני" מכוונים הדברים.

כלומר ראו לאן הגעתי כל זה הוא כוחה של בחירה לכן, "וכן תעשו".

ובעלי התוספות הוסיפו: דעו לכם בני ישראל כי אף זאת שמציאות גופי אף הוא השתנה, אף הוא נעשה כולו רוחני, כולו אור, כולו קרני הוד, כולו שמי שמים, כל זאת באתני בחסדי שמים רק משום שאיפתי - הלא היא מתת הבחירה.

אני הבאתי את מתת הבורא על עצמי .

האיך?

בחירה.

זהו שהוסיפו בעלי התוספות לאמור: לא רק התעלויות והתרוממויות במסגרת האין סופית של האדם על כל היותו חלק אלוק ממעל, אלא אף בשינויו של אותן גוף לדברים שמעל הטבע, נמו בהעלאת הנוף אל האור השמימי, בשינויו אל תוך קרני הוד שלבן תמותה רגיל יהיה אשר יהיה אין את היכולת להסתכל בהם.

לכל זה הגעתי, כך בפיו של משה רבינו ע"ה, בכח הבחירה, בכח השאיפה.

כי כאמור בבחירה הטמין הקב"ה כח על שמימי של שאיפה המנפנפת את הבוחר השואף אל שמי שמיים. 

פרטים

נכתב על ידי הרב עזריאל יונה

ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה.

אמר הקב"ה לא לרעתם נתתי לכם ברכות וקללות אלא להודיען איזו דרך טובה שיבחרו אותה, כדי שיטלו שכר.

 

מנהגו של עולם אומר הרב בלזר בספרו כוכבי אור [הובא ב'לקח טוב], שמשלמים שכר על מעשים טובים ומענישים על מעשים רעים. כך נוהג כל שלטון עם האזרחים הכפופים לממשלתו.

 

אין זה מצוי שנותנים שכר על זה שנמנע מלעשות רע, וכך אין מענישים על מי שנמנע מלעשות מעשים טובים. כלומר מקובל להעניש רוצחים וגנבים וכדומה, אך אין מקובל לתת שכר למי שאינו רוצח ואינו גונב.

 

כמו כן מצאנו שהממשלה מעניקה פרס למי שעושה מעשי מופת, אך לא נותנים עונש למי שלא עושה מעשים טובים כגון אלה, או שאינו מצטיין בכך.

 

אולם כל זה נכון באשר לשכר ועונש הניתנים על ידי בני אדם, אבל בתורה הקדושה אנו מוצאים ברכה וקללה גם על עשיית מצוות ועל הימנעות מעשייתן. כיצד הדבר ייתכן, האם מדובר בחובה, או ברשות? אם זו חובה מדוע מגיע פרס על העשייה, ואם זו רשות מפני מה העונש על מניעה?

 

אכן ישנם שני סוגים של שכר ועונש. יש שכר ועונש על הניתנים על העבר ויש על העתיד. למשל כאשר אדם מכה גנב שנכנס לרשותו אין הוא עושה זאת כדי לחנכו אלא כדי לנקום בו על שנכנס לרשותו וביקש להזיק לו. גם כאשר אדם נותן שכר על טובה התשלום הוא על העבר, גמול על הטובה שנעשה אתו.

אולם כאשר אב מכה את בנו על  סירובו לעשות דבר מה חיובי, המכה אינה כנקמה. היא לא בשביל העבר. היא מכוונת לעתיד, שהבן יעשה טוב בעתיד.

גם כאשר האב מעניק לבניו מתנות אין זה כשכר על עמלם בעבר אלא כדי שבעתיד ימשיכו לעשות מעשים טובים, הוא עושה זאת כדי לעודד אותם.

כאשר השכר או העונש ניתנים בגין העתיד אין בכך כל סתירה. הם אינם ניתנים בגלל הברכה והקללה המובטחת, אלא רק כדי להנחות בדרך הישרה.

בבחינה זו שווים השכר והעונש של האב והרכה והקללה המובטחת על ידי אבינו שבשמים.

 

אין הברכה והקללה מגיעות מאת ה' כדי לגמול על מעשינו בעבר אלא כדי לחזק את ליבנו לעשות חיל בעתיד.

 

מן הבחינה הזו מובן מדוע מגיע שכר על הימנעות ממעשים רעים, או עונש מהימנעות ממעשים טובים, שכן השכר והעונש אינם פונקציה של המעשים בעבר.

 

הם ניתנים כדי לחזק את לבב העם להגיע אל התכלית. הם ניתנים על שם העתיד, ובכך יש לאמץ גם שכר ועונש מן הסוג הזה.

 

פרטים

נכתב על ידי ד"ר אמיר שוורץ

 

פרשת ראה תשעז  ( ריבוע קסם, קפד ראשו, חידת היגיון, פירמידה)

	1	2	3	4	הגדרות
1					מכביד
2					ההר ממול לגריזים
3					לא צמוד לקרקע
4					הר שאינו ברכה

מילים קפד ראשו וזנבו  בטנו

	ההנחיה		קפד ראשו	קפד בטנו	קפד זנבו
	דוגמא	לא כהן	אות נצחון	עבורי	עבורו
		לוי	וי	לי	לו
1	הגדרה	נתך משלם	מוצר ליפוי צפרניים	דין ( כ"ח)	קרה בעבר
	הפתרון
2	הגדרה	יש לו אדון	ענף צעיר	נותן במשפט את דברו	ענן
	הפתרון
3	הגדרה	בהמה טהורה	בתוכי	מספר אוניות	חיה משוריינת
	הפתרון

 

חידת הגיון       מתגורר באיבר נשימה של הדג

 

פירמידת ההפרשה

1
2
3
4
5
6

1.ה30 

2.תאריך בקלנדר מיוחד

3.טבלה

4.יונק מפרה

5.לב לא קר ( 3,  2)

6. לא תבשל גדי ב..............

הוא והיא

הגדרה	הוא	היא	הגדרה
מושב בפרוזדור ירושלים			נדבה
מבני יעקב			הולכה
מעביר בעתיד			היו 7 כתנ"ך
צבע בוהק			עם.......

 

הכין: ד"ר אמיר שורץ לתגובות This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

 

 

פרשת ראה תשעז  ( ריבוע קסם, קפד ראשו, חידת היגיון, פירמידה)  פתרונות

	1	2	3	4	הגדרות
1	מ	ע	י	ק	מכביד
2	ע	י	ב	ל	ההר ממול לגריזים
3	י	ב	י	ל	3.
4	ק	ל	ל	ה	4.

מילים קפד ראשו וזנבו  בטנו

	ההנחיה		קפד ראשו	קפד בטנו	קפד זנבו
	דוגמא	לא כהן	אות נצחון	עבורי	עבורו
		לוי	וי	לי	לו
1	הגדרה	נתך משלם	מוצר ליפוי צפרניים	דין ( כ"ח)	קרה בעבר
	הפתרון	חלק	לק	חק	חל
2	הגדרה	יש לו אדון	ענף צעיר	נותן במשפט את דברו	ענן
	הפתרון	עבד	בד	עד	עב
3	הגדרה	בהמה טהורה	בתוכי	מספר אוניות	חיה משוריינת
	הפתרון	צבי	בי	צי	צב

 

חידת הגיון       מתגורר באיבר נשימה של הדג

ג

ר

ז

י

ם

 

פירמידת ההפרשה

1

ל

2.

2

ח

ל

3

ל

ו

ח

4

ח

ו

ל

ב

5

ח

ו

ם

ל

ב

6

ח

ל

ב

א

מ

ו

5.ה30 

6.תאריך בקלנדר מיוחד

7.טבלה

8.יונק מפרה

9.לב לא קר ( 3,  2)

10.

הוא והיא

הגדרה	הוא	היא	הגדרה
מושב בפרוזדור ירושלים	תרום	תרומה	נדבה
מבני יעקב	לוי	לויה	הולכה
מעביר בעתיד	נביא	נביאה	היו 7 כתנ"ך
צבע בוהק	סגול	סגולה	עם.......

 

הכין: ד"ר אמיר שורץ לתגובות This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

 

 

 

פרטים

נכתב על ידי אליעזר היון

 

הנביא עשוי לחולל אותות ומופתים בשמים ובארץ ולקרא לעבודת אלילים, או לעקירת אחת ממצוות התורה * גזר דינו של נביא השקר – מוות בחרב

 

פרטים

נכתב על ידי ד"ר אמיר שוורץ

רבוע קסם 

1. לא קללה
2. הון
3. עוסק בעבודת הגפן
4. מבוא.......

	1	2	3	4
1
2
3
4

 

מילים קפד ראשו וזנבו  בטנו

	ההנחיה		קפד ראשו	קפד בטנו	קפד זנבו
1	הגדרה	תבקשו בתקיפות	ביקשו	עסקו במיון חיטה בעתיד	תתבקש
	הפתרון
2	הגדרה	בחשאי	מחפש	זועף	ספר תורה ר"ת
	הפתרון
3	הגדרה	אחד הרגלים	דיבר לתומו	עשוי ממתכת	עבר
	פתרון

 

חידת הגיון

ממשפחת הכלבים שנפטר

 

 

 

 

 

תשבץ פירמידה פרשת ראה

 

1
2
3
4
5
6

 

הגדרות

1. עני
2. בבא
3. מצווה בתלויה בארץ
4. פרקדן
5. כיסוי בגוף ברבים
6. אותם תורמים לכהנים והלווים

 

 

רבוע קסם פתרונות

פרשת  ראה

5. לא קללה
6. הון
7. עוסק בעבודת הגפן
8. מבוא.......

	1	2	3	4
1	ב	ר	כ	ה
2	ר	כ	ו	ש
3	כ	ו	ר	מ
4	ה	ש	מ	ש

 

מילים קפד ראשו וזנבו  בטנו

	ההנחיה		קפד ראשו	קפד בטנו	קפד זנבו
1	הגדרה	תבקשו בתקיפות	ביקשו	עסקו במיון חיטה בעתיד	תתבקש
	הפתרון	תדרשו	דרשו	תדשו	תדרש
2	הגדרה	בחשאי	מחפש	זועף	ספר תורה ר"ת
	הפתרון	סתר	תר	סר	סת
3	הגדרה	אחד הרגלים	דיבר לתומו	עשוי ממתכת	עבר
	פתרון	פסח	סח	פח	פס

 

חידת הגיון

ממשפחת הכלבים שנפטר

ת

נ

ש

מ

ת

 

 

 

 

 

תשבץ פירמידה פרשת ראה

 

1

ר

ש

2

ש

ע

ר

3

מ

ע

ש

ר

4

מ

ש

ת

ר

ע

5

ש

ע

ר

ת

כ

ם

6

מ

ע

ש

ר

ת

כ

ם

 

הגדרות

1. עני
2. בבא
3. מצווה בתלויה בארץ
4. פרקדן
5. כיסוי בגוף ברבים
6. אותם תורמים לכהנים וולווים

פרטים

נכתב על ידי משה לוין

 

פרטים

נכתב על ידי עלון בית דוד

ונתתה את הברכה על הר גריזים, ואת הקללה על הר עיבל (יא, כט)

עתיד היה משה רבנו לפרט בפרשת כי תבא את סדר הברכות והקללות שנאמרו על הר גריזים והר עיבל. מה צורך היה, איפוא, להקדים כבר עכשיו את הציווי הכללי "ונתת את הברכה... ואת הקללה ?..."

 

מי שסבור שלשם "אמירה" בלבד נצטוו בני ישראל לומר את הברכות ואת הקללות על הר גריזים והר עיבל, אינו אלא טועה. ענין הרבה יותר עמוק היה בזה: הברכות והקללות כאילו ירדו בעצמן מן השמים; בעת שיצאו הברכות מפי הלויים, "נחתה" הברכה על הר גריזים, וכן בעת שנאמרו הקללות, על הר עיבל. מעתה, הפך הר גריזים להתגשמות של ברכה, והר עיבל להתגשמות של קללה; ואכן ניכר דבר זה עד עצם היום הזה במראיהם של שני הרים אלה: האחד ירוק ופורח, והשני שומם. 

 

"ראה", אמר משה רבנו; אין די בידיעה שבקיום המצוות תלויה הברכה. אתה חייב לראות את הברכה בחוש, כאילו היא עומדת לפניך, ואינך צריך אלא לתפוס אותה לבל תברח. ולשם כך הוסיף: כדי שתוכל אכן "לראות" את הברכה ואת הקללה, אני מוריד אותם על הר גריזים והר עיבל .

 

אנשים רבים חיים באמונה, שיש "מזל", "גורל", השולט עלינו ומכוון את קורות חיינו. במקום להיטיב את אורחות חייהם, מחפשים אנשים עצות וסגולות, כדי להשפיע על ה" , "מזל כדי לזכות בברכה. מדוע הם מתפתים לאמונה זו? לא נוח להם להאמין ב"שכר ועונש", בקשר שבין מעשיו של האדם לבין קורות חייו; זה מחייב יותר מדי ...

 

חייבים לדעת: מי שרצונו לזכות במזל, בברכה, אל יחפש אותם בסגולות. הברכה מונחת לפנינו, מוכנה ומזומנת. אין עלינו לעשות פעולות מיסתוריות, אין לנו לחפש "סגולות" כדי להשיג אותה. אם רק נמלא את התנאים, שבהם היא ניתנה, אין שום עיכוב המונע אותה מאתנו. מי שיש לו אמצעים לשלם עבורה, מי שמקיים את רצון ה', אינו זקוק למזל. ואילו מי שאין לו כיסוי, גם סגולות לא יעזרו !

 

משל למה הדבר דומה? למי שרואה חליפה נאה בחלון ראווה, וגדול חפצו לקנות אותה, אך אין לו די כסף כדי להשיג את מבוקשו. מה עשה? נגש לבעל "סגולות", וביקש סגולה שישיג את הבגד הנ"ל...

 

וכן הקללה, אף היא לא מכוונת על ידי חוקים נעלמים וכוחות נסתרים, אלא הכל גלוי וברור, כפי שמפורש בתורה: ראה, אתה יכול לראות בעיניך, אם רק תרצה בכך. כשם שאפשר לראות את הר עיבל, כך אפשר לראות את הקשר שבין הקללה לסיבות המביאות אותה. בזמן שאנו משתדלים לקיים את התורה, שורה עלינו ברכה; ובזמן שפונים לדרכים אחרות, שורה ח"ו הקללה. 

הבחירה בידינו !

 

ע"פ רש"ר הירש

פרטים

נכתב על ידי אבי קלנר

האם לגיטימי לחנך בצורת "שכר ועונש"? אם תעשה כך תקבל פרס, אם תעשה אחרת תענש. 

פרטים

נכתב על ידי עלון בית דוד

השמר לך, פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר, קרבה שנת השבע שנת השמטה, ורעה עינך באחיך האביון ולא תתן לו, וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא: (טו, ט)

לא תאמץ את לבבך ולא תקפץ את ידך מאחיך האביון: (טו, ז)

 

התורה מתייחסת כאן בחומרה יתירה לאותו אדם שנמנע מלעזור לעני, משום שחושש מפני שנת השמיטה הקרבה ובאה. הוא מכונה בשם "בליעל", כינוי שמצאנו אותו בתורה רק פעם אחת נוספת: במסית ומדיח! לכאורה אין זה מובן: הרי אדרבה, כפי שהפסוק בעצמו מקדים, אין הוא פועל אלא מתוך חשש מוצדק, שעם התקרב שנת השבע יתדלדלו מקורות הפרנסה, ובנוסף לכך גם לא יוכל לתבוע את החזר ההלואות, וממילא יש לנהוג בזהירות ולא לתת ביד רחבה!

 

ברם, לאמיתו של דבר אין כאן כל צידוק לקפוץ את היד, עם בוא שנת השבע. משל למה הדבר דומה?

 

סוחר נסע עם סחורתו באניה בלב ים; והנה איתרע מזלו, וסערה גדולה החלה לטלטל את האוניה, עד שהגיע הדבר לסכנת טביעה. רב החובל קרא לכל הנוסעים להקל את משא הספינה ולזרוק לים את כל מה שיוכלו לוותר עליו, כדי להציל אותה מטביעה. הזדרז הסוחר וקרא למשרתו, לקחת חיש מהר את הטלית ואת התפילין ולזרוק אותם אל הים; שהרי פיקוח נפש דוחה את כל התורה... גיחכו עליו האנשים ואמרו: "שוטה שבעולם, בזה אתה מציל את 

הספינה? יש לך טונות של סחורה, אותם תזרוק לים! הטלית והתפילין הרי אינם מכבידים, ואדרבה - הם שומרים עלינו!"

 

אותו אדם שנמנע לעזור לעניים כשהוא חושש מפני תקופה כלכלית קשה, אינו שונה מזה. הרי מה שנותן לעניים אינו אלא חלק זעיר בחשבון הוצאותיו הכללי. האם הוא מוכן בשלב זה לקצץ בהוצאות הבית, האם הוא מפטר פקידים בעסק, הלא בכל זה "עולם כמנהגו נוהג", כאן אסור לפגוע ברמת החיים, כל עוד לא הגיעו מים עד נפש, והרי בינתיים אין כאן אלא חשש בלבד... רק את העניים, את הטלית והתפילין השומרים עליו הוא מוכן להפקיר! ואכן יפה כינוהו בשם "בליעל ".

 

עתה מובן דבר נוסף: מדוע הקפידה התורה במתנות עניים לא רק על עצם קיום המצוה, אלא על כך שהיא תיעשה בלב שלם, והזהירה פעם אחר פעם: "לא תאמץ את לבבך", "לא ירע לבבך בתתך לו", מה שלא מצאנו במצוות אחרות.

 

בשאר המצוות, גם אם אדם מקיים אותן שלא מרצונו, מכל מקום לאחר מעשה אין הוא מתחרט עליהן, והוא משלים עם העובדה שעליו לעשות זאת; אין ספק שבדיעבד אף ירגיש סיפוק מכך שעלה בידו לכוף את יצרו הרע. לא כן הדבר במי שנותן צדקה בעל כרחו. אם לפי דעתו "לא מגיע" לעני הזה שיתפרנס מכיסו, הרי שהדבר יחרה לו גם לאחר מכן, ולא זו בלבד, בכל פעם שהוא נאלץ מחדש לפתוח את כיסו, מתווסף רוגז לרוגז; משקעים של מרירות מצטברים בלבו, וממתינים להזדמנות לפרוץ החוצה.

 

הזדמנות זו תבוא ביום שמאזן העסק מתחיל לנטות מעט כלפי מטה, או כשנוצרה אצלו בעיה כל שהיא. מבחינה הגיונית אין מקום לקצץ בסעיף זה יותר מבאחרים; אבל המרירות שבלבו תפרוץ עתה על פני השטח, והיא תגבר על ההגיון. "בליעל - בלי עול", הדבר היה לו עד עכשיו כעול כבד, הוא לא נתן בשמחה אלא בכפיה, וכיון שנזדמן לו הרגע שבו יוכל לפרוק את העול, הוא ממהר לנצל אותו.

 

"והיה בך חטא" - והיה הוא לשון עבר המהופך לעתיד. 

החטא נעשה בעבר, בכל פעם שנתת בלא לב הוספת חטא על פשע; כיון שאדם מתרגם את מה שהיה "דברים שבלב" לשפת המעשה, נהפכת המצוה שקיים אז - לחטא !

ע"פ אהל יעקב