השמן הטוב שיורד על הזקן | בית דוד

מדוע נצטוו על נתינת השמן בלשון "ויקחו א ל י ך "? וכי מה חלקו של משה רבנו בשמן המנורה, הרי לא הוא הדליק אותה, אלא אהרן הכהן? 

 

מכאן למדים אנו על היחס המיוחד שבין משה רבנו לאהרן אחיו. כידוע, נענש משה רבנו על סירובו ללכת בשליחות ה' אל פרעה, כאשר אמר לו ה':"הלא אהרן אחיך הלוי", אחיך שהיה אמור להיות לוי ואתה כהן, הוא יהיה מעתה כהן, ואילו אתה תתייחס על שבט לוי בלבד. אך מי שמעיין בדברי רש"י שם יראה שנחלקו בזה התנאים. דעתו של רבי היא כנ"ל, אבל ר' יהושע בן קרחה אומר, שחרון אף זה לא השאיר שום רושם. מדוע? כי ר' יהושע בן קרחה סובר, שמה שזכה אהרן לכהונה, לא היה בכך שום עונש עבור משה רבנו... אמנם לא הוא זכה בכהונה אלא אהרן אחיו, אבל מאי נפקא מינה? משה רבנו הרגיש ושמח במה שאהרן זכה לכהונה, כאילו הוא בעצמו זכה לכך !
 
"הנה מה טוב ומה נעים, שבת אחים גם יחד, כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן, זקן אהרן שיורד על פי מדותיו". על פסוק זה דרשו חז"ל במדרש, שלכן כתוב "זקן" שתי פעמים, לפי שהיה על זקנו של אהרן כאילו על זקנו של משה. הקשר והאחדות שביניהם הגיע לדרגה כזו שמשה רבנו הרגיש בחוש כאילו השמן שנמשח בו אחיו לכהונה נמצא גם עליו !
 
וכמים הפנים אל פנים, גם לבו של אהרן הרגיש בגדולתו של משה רבנו כבגדולתו שלו. כשאמר משה רבנו להקב"ה "שלח נא ביד תשלח", כלומר בידו של אהרן שהוא היה רגיל להשתלח, כדי שלא לפגוע בו, אמר לו הקב"ה: "וראך ושמח בלבו". ומבאר המדרש: "בלבו יותר מבפיו". כלומר, שהשמחה שבלב היתה כל כך גדולה, עד שלא היתה שום אפשרות לתת לה ביטוי בפה !
 
ובזכות זו זכה אהרן לאורים ותומים, כפי שנאמר: "והיו על לב אהרן"; רק לב שכזה שמסוגל להרגיש בשמחתו ובצערו של הזולת כאילו היה שלו ממש, הוא זה שיכול לקיים "ונשא אהרן את שמות בני ישראל על לבו, לזכרון לפני ה'". רק הוא ראוי לשאול באורים ותומים; מי שאינו מסוגל לרדת לסוף דעתו של זולתו, אינו יכול לכוון את דעתו בשאלתו, וממילא גם התשובה לא תהיה מתאימה ונכונה.
 
מעכשיו, מובן מאד מדוע מתבטא הפסוק "ויקחו אליך שמן זית זך". כידוע, היה בשמן זה פיוס מיוחד עבור אהרן הכהן. לאחר שחלשה דעתו על מה שלא השתתף בקרבנות הנשיאים, ניחם אותו הקב"ה במה שבחלקו נפלה הדלקת המנורה: "שלך גדול משלהם". והרי צערו של אהרן היה גם צערו של משה, ונמצא איפוא ששמן זה, כשם שניתן לאהרן, כאילו ניתן גם למשה !
(ע"פ שיחות הגר"ח שמואלביץ)