רוח אחרת | עלון בית דוד

ויקרא משה להושע בן נון יהושע (יג,טז) 
התפלל עליו, יה יושיעך מעצת המרגלים. (רש"י) 
 
שנים היו שנבדלו מעדת המרגלים: יהושע וכלב. הם היו אחים לדעה, ובכל זאת - לכל אורך הדרך נראה שהיו שונים זה מזה. על יהושע התפלל משה רבנו, ולא על כלב; כלב הלך להשתטח על קברי האבות, ולא יהושע. על כלב נאמר "ועבדי כלב הואיל והיתה רוח אחרת עמו", ולא על יהושע.
 
יהושע וכלב מייצגים שתי דרכים שונות במלחמה עם אנשי החולין והכפירה שבעם. כפי שנראה להלן, יש לכל דרך מעלה וגם חסרון - ועל כל אחד לדעת באיזו דרך עליו לבחור.
 
השיטה הראשונה גורסת, שבכל מגע עם כוחות הכפירה והטומאה טמונה סכנה. ברגע שנכנסים עמם במשא ומתן, הרי מוכרחים - ולו למראית העין - להכיר בהם כצד, כמי שיש לו זכות וכח טענה. דבר זה יכול להשפיע עלינו, לקרר את התנגדותנו, ולהכשיר אותם בעינינו במדת מה. העצה היחידה כדי להנצל מהם היא: התבדלות מוחלטת, ניתוק כל מגע, אי הכרה בשקר.
 
אך אליה וקוץ בה: במצב שבו הצד השני מהוה את הרוב, כשהוא שולט על המשאבים הכלכליים והמדיניים, יש בידו לדכא את ההתנגדות באמצעים אלימים, ורק מי שמוכן להלחם נגדם במסירות נפש מסוגל לעמוד במלחמה כזו . 
 
על האדם לראות את הנולד, בטרם נכנס לעימות ישיר. הוא חייב לערוך חשבון הנפש אם, אכן הוא מוכן ומסוגל לעמוד במלחמה זו. ואם כן - דרך זו היא הבטוחה והמובחרת.
 
השיטה השניה הולכת בדרך שונה מזו. היא גורסת, שאי אפשר לנצח את הרע אלא בדרך התחבולה. אנו חייבים להסכים לדבר עמם למראית העין, ולהכיר בהם כצד במשא ומתן, כדי שנוכל להציל לפחות את מה שניתן להציל. יחד עם זאת נרויח דבר נוסף: הם יכירו בנו כבעלי זכויות, הם יתנו לנו לגיטימציה בעיני העם, וכך בבוא שעת הכושר נוכל לבצע את המהפך.
 
מי שהולך בדרך זו זקוק למנה גדושה של חיזוק רוחני, כי הרי סכנתו קרובה, שיושפע על ידי מתנגדיו; גם אם יצא מכאן בשלום, יתכן שצאצאיו יושפעו לרעה. כמו אדם שהולך בקור עז ברוח ובגשם שוטף, זקוק הוא למעיל פרווה שיחמם אותו. עליו לעשות חשבון הנפש, אם כוחות הנפש שלו יעמדו לו במלחמה זו .
 
מי מכריע את הכף, מי בוחר איזו דרך היא הרצויה? בהנהגת הכלל, זוהי הכרעתם של גדולי הדור. אין כאן "נכון "ו" לא נכון", לשתי הדרכים יש זכות קיום, אלא שצריך להכיר את הכוחות הרוחניים של הדור, ולבחור בדרך המתאימה לו. ואילו בהנהגת הפרט, הרי הבחירה תלויה באופיו של כל אחד ואחד.
 
משה רבנו הכיר את כוחות הנפש של יהושע וכלב. הוא ידע שעל יהושע לבחור בדרך ההתנגדות הנחרצת והגלויה. בדרך זו יהיה חשוף לסכנה של פגיעה מצד מתנגדיו - ולכן התפלל עליו שהקב"ה יציל אותו מיד המרגלים. ואכן יהושע לא הסתיר את התנגדותו מן הרגע הראשון; בכך הציל את נפשו, הוא לא היה נתון להשפעת המרגלים, אך מאידך - כשחזרו לדווח לעם ישראל, לא ניתנה לו זכות הדיבור .
 
כלב לא היה זקוק לתפלתו של משה רבנו. לא נשקפה לו סכנה גופנית מצד המרגלים, כי הוא לא גילה לחבריו דבר וחצי דבר על דעותיו האמיתיות, עד בוא שעת הכושר. 
 
מאידך היה כלב נתון בסכנה רוחנית, במלחמה פנימית עם עצמו. אכן הוא הרגיש שהוא זקוק לתמיכה רוחנית, והלך להשתטח על קברי האבות . 
 
כשחזר כלב יחד עם כל החבורה, הוא קצר את הפירות: 
"ויהס כלב ," כולם חשבו שהוא "אחד מהם , " כולם שתקו לשמוע מה בפיו. ליהושע לא היתה אפשרות להשמיע את קולו, הוא כבר היה "מחוץ לקונצנזוס ". 
 
"ועבדי כלב הואיל והיתה רוח אחרת עמו ," זהו עבד ה' אמיתי, שכנגד כולם, ובהיותו מעורב בהם ונתון להשפעתם, הצליח להחזיק בתוכו את הרוח "האחרת", האמיתית, ולשמור על פך השמן הטהור .
 
(ע"פ חפץ חיים)