בפרשתנו משה מאריך ומתאר את שבחיה של ארץ ישראל "ארץ אשר תמיד עיני ה' אלוקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה". וכן בדברי חז"ל אנו מוצאים מעלות רבות ומיוחדות.
יש להתפלא עלינו, שאנו נמצאים בארץ ישראל, ואין אנחנו מרגישים את גודל המעלה הנרכשת לנו ע"י שהותנו בארץ. כדי להסביר את זה נתבונן בדברי המדרש הבא.
אמר משה רבינו לפניו, רבונו של עולם עצמותיו של יוסף נכנסו לארץ ישראל ואני איני נכנס. אמר לו הקב"ה מי שהודה בארצו נקבר בארצו, ומי שלא הודה בארצו לא נקבר בארצו. יוסף הודה בארצו (כלומר יוסף התפאר בכך שהוא מארץ ישראל) שהרי אשת פוטיפר אמרה עליו "ראו הביא לנו איש עברי", ויוסף לא הכחיש את זה ואמר "כי גנוב גונבתי מארץ העברים". אבל משה לא הודה בארצו. בנות יתרו אמרו עליו "איש מצרי הצילנו מיד הרועים", ומשה שמע ושתק.
דברי המדרש מופלאים. שהרי כשאמרו על משה "איש מצרי" לא רק שכפרו במוצאו של משה אלא גם ביהדותו של משה, וגם על כך יכול היה משה להיתבע ששמע ושתק, אבל לא מצאנו בשום מקום שישנה תביעה למשה על כך. אולי מפני שאם היה מגלה באותו שלב שהוא יהודי היה בסכנה. מכל מקום העובדה שהוא שתק על זה שאינו בן ארץ ישראל גורמת לכך שאין לו זכות להיקבר בארץ. וההסבר לכך הוא שמשה לא נענש על כך שלא הודה בארצו, אלא שהייתה חסרה לו הזכות המיוחדת של השייכות לארץ ישראל.
מסביר רבי חיים שמואלביץ זצ"ל בספר שיחות מוסר, שכדי לזכות להיות מושפע באופן מקסימלי מתכונותיה המיוחדות של ארצנו הקדושה, יש "להודות בארץ". ורק בהשתייכות לארץ ובהרגשת השייכות המיוחדת לארץ נוכל להיות מושפעים ממנה.
בכך נוכל להבין רעיון נוסף. בנות צלפחד באו ובקשו את נחלתו של אביהן שמת במדבר. וכתב על זה רש"י שם, שהגזירה שנגזרה בעקבות חטא המרגלים נגזרה על האנשים בלבד ולא על הנשים, לפי שהיו מחבבות את הארץ. האנשים אומרים "נתנה ראש ונשובה מצרימה" והנשים אומרות "תנה לנו אחוזה". כלומר, שבקשת הנחלה של בנות צלפחד לא היתה מתוך רכושנות אלא באה מתוך חביבות גדולה שהיתה להן לארץ, לכן זכו להנצל מאותה גזירה.
ויתכן, מוסיף רבי חיים, שזו גם הסיבה שחטא המרגלים גרם שלא יכנסו לארץ, למרות שחטא העגל שהיה חמור יותר לא גרם לכך, שכיוון שהוציאו דיבת הארץ ולא רצו בה, ממילא אינם שייכים לארץ ואינם ראויים להיות בה.
תגובות
thax all the best
0525477868
בשאר מקומות זו ארץ או ארץ כנען
ברור שלאדמה - מקום גיאוגרפי יש משמעות לפי התנהגות העם שעליו יושב -היא תקרא ארץ ישראל כשעם ישראל מתנהג כישראל! ותקרא ארץ כנען כשעם ישראל במציאות של עקב.
שהות בארץ מחייבת הנהגה מסויימת של היושבים עליה ואז היא מעניקה בחזרה.
הערגה לארץ ישראל איננה לאדמה הפוריה או לאבני הברזל אלא למעלה רוחנית בה נמצאים היושבים עליה והיא מעלת הזולתנות והאחדות, הפירגון ההדדי והרצון לדאוג לרווחת הכלל ולא רווחת הפרט.
בכל פעם שעם ישראל לא הצליח לעמוד במדרגה זו הוא איבד מיד את זכות הישיבה בארץ והוגלה והוטרד.ממש כמו בימינו אלו !!!
זה צועק כלכך אז מה מונע לראות? מונעת הטעות התפיסתית שלא צועקת בכל מאמר מסוג זה שהכוונה היא להיות אנשים שבראש מעיינם רווחת חברם ולא רווחתם הפרטית - זו הדוגמא שמוסר לנו משה רבינו בכל רמ"ח אבריו ואם אנחנו רוצים להרוויח את תורתו ואת ההיסטוריה אנחנו חייבים לפעול לשנות את אופיינו האנוכי ולמצוא איך המצוות והישיבה בארץ גורמות לנו להיות איכפתיים לטובת החברים
אך הסתירה לא קיימת מכיוון שלא נאמר דבר על מדינת ישראל ולזה הם מתנגדים, למדינה - לציונות.
אין זה אומר שהם לא מרגישים שייכות לארץ, לאדמה.
מצד שני הפעילות שלהם יוצרת כל-כך הרבה חילול השם ושנאה שלא יתכן שפעילותם נכונה...
כפי שכתב מתי, בואו נכבד אחד את השני, נאהב אחד את השני ונפרגן יום יום לסובבים אותנו כולל לאנשים שאנו לא מכירים!
ועשית הטוב והישר!
סיימון
www.simonweil.co.il
שרשור RSS לתגובות עבור מאמר זה