פרטים

נכתב על ידי הרב עזריאל יונה

"עם לבן גרתי"

"כלומר עם לבן הרשע גרתי ותרי"ג מצות שמרתי ולא למדתי ממעשיו הרעים" [רש"י].

מדוע הדגישו את התרי"ג מצוות?

מדוע לא סתמית - לא התקלקלתי לא למדתי ממעשיו?

מסביר הר אזרחי, כי יש כאן הדגשה על התרי"ג מצוות דווקא. יש פעמים שהסיבה לסכנה אינה התקררות התקלקלות או עזיבת ונטישת הדת.

פעמים שהסכנה נובעת מ'תורה' אחרת מ'מצוות' אחרות. ופעמים שמנסים להכליל באותה תורה שינויים אם לגרוע אם להוסיף.

הסכנה הגדולה היא לאו דווקא בהתקלקלות כללית או התקררות וכדו', הסכנה היא בכך שמנסים לעמוד לא רק במקום התורה אלא במקום 'נותן התורה', וזה מסוכן מאד.

משום שההשפעה קשה יותר וחודרת יותר. קל יותר לעמוד בפני חוסר יראת שמים, התייחסות צוננת או נטישת דת.

קשה יותר לעמוד ולא להתפתות לקראת אדיקות לקראת צדקנות גדולה יותר, נגד עוד מצוות נגד תוספת ערכים.

לבן לא רצה חילוניות, לבן לא חפץ בחוסר יראת שמים, לבן זכה אפילו לדברים מפי הקדוש ברוך הוא.

אבל ללבן מצוות אחרות מסוג אחר, ומספר אחר.

ואם מזאת נשמר יעקב משמע יש לו במה להתגאות. ליעקב היתה סיבה טובה להצמד לתרי"ג המצוות דוקא, שכן הוא היה מאלו שקיימו את התורה עד שלא ניתנה.

ואם כבר קיבל על עצמו לקיים עד שלא ניתנה מדוע לא יעשה זאת למחצה לשליש או לרביע? אבל יעקב ידע כי יתכן אולי שכדי להכלל בין מקיימי התורה, אין חובה לקיימה לפני שניתנה, אבל לא יתכן לקיימה לחצאין או בתוספת, שכן תוספת כמו חסרון אינה תורה.

ויתרה מזאת:

כל מה שקיימו האבות את התורה עד שלא ניתנה הוא אך משום ההכרה החיונית, כי ללא תורה אין קיום גם כשעוד לא ניתנה...

ואם תורה - אז תרי"ג לא פחות ולא יותר.

התורה 'ניתנה' וכך ניתנה. שתהיה תרי"ג.

עם לבן הרשע גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי, ולא למדתי ממעשיו הרעים - אמנם דבר עצום הוא וכח נפלא. 

פרטים

נכתב על ידי ישראל אדלר

לפני כמה שבועות צפיתי בשידור מוקלט של תכנית שנערכה בערוץ הכנסת בה נפגשו לפני מספר שנים בליל יום השואה, הרב הראשי ישראל מאיר לאו וחבר הכנסת המנוח טומי לפיד, שניהם ניצולי שואה, כל אחד מפורסם בתחומו, לדיון שכותרתו "איפה אלוקים היה בשואה". מדובר במסמך מרתק ואותנטי שניתן ללמוד ממנו רבות על ההבדלים בין היהודי המאמין לזה שאינו, והוא  מציף ומדגיש גם את כל המטענים הרגשיים והאמוציונאליים.

במהלך הדיון מגיעים השניים פעם אחר פעם לנקודה שבה חבר הכנסת מסרב לקבל את גישתו של הרב המצהיר אמונה ואמונים לאלוקים גם אם אינו מבין את כל מעשיו ודרכיו. "האם סיימתי להודות לאלוקים על כל הטובות שעשה עימי, על ניסי ההצלה שלי ועל החיים שזכיתי בהם, שאוכל להתחיל להקשות עליו בשאלות?" שואל הרב.

תוך כדי הקשבה לדברים עולה בי התובנה כי הבדלי הגישה בין השניים מתחילים עוד הרבה לפני שאלת השואה. השאלה הראשונה היא ביחס למציאות החיים. האם הכל מגיע לי, האם הנחת היסוד היא שהכול חייב להיות מושלם וממילא אין צורך להודות על המובן מאיליו ומאידך כאשר מתרחשים דברים רעים זו הוכחה לכך שאין מי שמשגיח ומנהל את העולם. או שהגישה היא שלא מגיע לי כלום, וכך כל נשימה של אוויר, כל פרוסת לחם שלא לדבר על בריאות, משפחה, פרנסה ועוד דברים הסובבים אותי הינם מתנה שיש רק להודות עליה בכל פה וכאשר אני נקלע למצבים בהם איני מבין את דרכי ההשגחה ארכין את ראשי בענווה ולא אבעט במי שהיטיב עימי עד כה.

בפרשת השבוע אנו פוגשים ביעקב אבינו שמבטא את הגישה הזאת במילים שלאחרונה גם הפכו לשיר מקסים ומאוד פופולארי "קטונתי מכל החסדים ומכל האמת". יעקב, שבמשך כל חייו התהלך בדרכי האלוקים במסירות נפש ובהתמדה עיקשת, לא חש כלל שמשהו מגיע לו, נהפוכו, הוא מסתכל סביבו על החסדים הרבים להם זכה, "כי במקלי עברתי את הירדן ועתה הייתי לשני מחנות" הוא לא מדבר על הקשיים שעבר ועל ההתמודדות שנצרך לה בשנים שחי עם חמיו הנוכל אחרי שנאלץ לברוח חסר כל מבית הוריו מפחד אחיו המבקש לרצוח אותו. הוא חש אסיר תודה על מה שקיבל ומבקש בענווה, לא כתביעה ולא כבקשה כי בתחינה ובבקשה מאלוקים הטוב והמטיב "הצילני נא".

גם בהמשך, כאשר יעקב ועשיו נפגשים אפשר בהחלט לראות את השוני הגדול בין השקפת העולם שלהם. כאשר  עשיו מתאר את יכולותיו הכלכליים הוא מבטא זאת במילים "יש לי רב" לעומת יעקב שאומר "יש לי כל". ההבדל המהותי בין ה"רב" של עשיו ל"כל" של יעקב נובע שוב מראיית העולם של עשיו האומרת יש לי רב -  כלומר יש לי הרבה, זה לא אומר ששבעתי ובוודאי לא אומר שאני מכיר תודה וטובה על כך. לעומת ראייתו של יעקב האומרת יש לי כל- יש לי כל מה שאני צריך, לא בהכרח שיש לי כמות גדולה אבל כל מה שאני צריך, יש לי. משפט כזה יכול להיאמר רק על ידי מי שלא חש שחייבים לו כלום ומכיר טובה על כל פרט שקיבל.

הדבר בא לידי ביטוי גם בדברי המשנה בפרקי אבות, "איזהו עשיר, השמח בחלקו". חז"ל הבינו שמי שאינו מרוצה ממה שיש לו, מי שלא חש שכל מה שיש לו זה פלוס, הוא תמיד יחיה במינוס ולא משנה מה מצב חשבון הבנק שלו. הוא יכול להיות מיליונר אבל הוא לעולם לא יהיה עשיר. כל עוד לא יחוש שמח בחלקו ושלא חייבים לו מאומה המקסימום שיהיה לו זה ה"רב" של עשיו, אך בוודאי שלא יהיה לו את ה"כל" של יעקב.

פרטים

נכתב על ידי ד"ר אמיר שוורץ

פגישת עשיו ויעקב הוא ישראל אחרי שנות פרידה

כל המילים המתחרזות מהפרשה   חידון חרוזים משתלב עבר הווה ועתיד

לדוגמא:  מתחרז  גבשושית עם מילה  חלוצית = בראשית

שמות  ומקומות בפרשת תולדות  

חידון פרשת ויצא  תשעח

1. בירה ערבית
2. רכושני ( 2,2,)
3. עץ תחתיו נקברה דברה
4. ביתו של יעקב

פתרונות:

פגישת עשיו ויעקב הוא ישראל אחרי שנות פרידה

כל המילים המתחרזות מהפרשה   חידון חרוזים משתלב עבר הווה ועתיד

לדוגמא:  מתחרז  גבשושית עם מילה  חלוצית = בראשית

שמות  ומקומות בפרשת תולדות 

חידון פרשת ויצא  תשעח

1. בירה ערבית
2. רכושני ( 2,2,)
3. עץ תחתיו נקברה דברה
4. ביתו של יעקב

הכין: ד"ר אמיר שורץ This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

פרטים

נכתב על ידי בית דוד

פרטים

נכתב על ידי ד"ר אמיר שוורץ

חידון חרוזים  מקומות- שמות  וישלח  תשע"ח

פגישת עשיו ויעקב הוא ישראל אחרי שנות פרידה

כל המילים המתחרזות מהפרשה   חידון חרוזים משתלב עבר הווה ועתיד

לדוגמא:  מתחרז  גבשושית עם מילה  חלוצית = בראשית

שמות  ומקומות בפרשת תולדות  

חידון פרשת ויצא  תשעח

1. בירה ערבית
2. רכושני ( 2,2,)
3. עץ תחתיו נקברה דברה
4. ביתו של יעקב

תפזורת מילים – פרשת וישלח

מצא המילים מפרשת השבוע ( 13 במספר)

המילים מופיעות לאורך לרוחב ובאלכסון כל מילה קשורה באות לרעותה

מצא את המילים בתשבץ מתוך מאגר המילים המופיעות למטה.

שכם, מלאכים, מגדיאל, בנימין, מחנה, וישלח, חסדים, יעקב, אדם, דברה, מנחה, רחל, שפחות

תפזורת הגיון  קשה (בסוגרים מספר האותיות)

1. עבורו האות השביעית(3)
2. פרצוף הפונה למקום (5)
3. העשירים עם ספר בלעז (4)
4. פצחו פיהם וגעו(3)
5. בית הציפור במטר השביע(3)

רמז: מקומות בפרשה

חידון חרוזים  פתרונות מקומות- שמות וישלח  תשע"ח

פגישת עשיו ויעקב הוא ישראל אחרי שנות פרידה

כל המילים המתחרזות מהפרשה   חידון חרוזים משתלב עבר הווה ועתיד

לדוגמא:  מתחרז  גבשושית עם מילה  חלוצית = בראשית

שמות  ומקומות בפרשת תולדות 

חידון פרשת ויצא  תשעח

1. בירה ערבית
2. רכושני ( 2,2,)
3. עץ תחתיו נקברה דברה
4. ביתו של יעקב

תפזורת מילים – פרשת וישלח

מצא המילים מפרשת השבוע ( 13 במספר)

המילים מופיעות לאורך לרוחב ובאלכסון כל מילה קשורה באות לרעותה

מצא את המילים בתשבץ מתוך מאגר המילים המופיעות למטה.

שכם, מלאכים, מגדיאל, בנימין, מחנה, וישלח, חסדים, יעקב, אדם, דברה, מנחה, רחל, שפחות

תפזורת הגיון  קשה (בסוגרים מספר האותיות)

5. עבורו האות השביעית(3)
6. פרצוף הפונה למקום (5)
7. העשירים עם ספר בלעז (4)
8. פצחו פיהם וגעו(3)
9. בית הציפור במטר השביע(3)
    

רמז: מקומות בפרשה

הכין: ד"ר אמיר שורץ This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

פרטים

נכתב על ידי מערכת האתר

פרשת השבוע וישלח. בפרשה מתואר המפגש של יעקב עם שרו של עשיו. אותו שר, "וירא כי לא יכול לו, ויגע בכף ירכו ותקע כף ירך יעקב" ... "על כן לא יאכלו בני ישראל את-גיד הנשה אשר על-כף הירך עד היום הזה כי נגע בכף-ירך יעקב בגיד הנשה"

פרטים

נכתב על ידי הרב עזריאל יונה

פרשת דינה, אינוסה על ידי שכם, ונקמת האחים מן חמור ועירו, נפתחת בתיאור אינפורמטיבי קר וקשה:

וַתֵּצֵא דִינָה בַּת-לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ. וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן-חֲמוֹר הַחִוִּי נְשִׂיא הָאָרֶץ וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ וַיְעַנֶּהָ. [לד, א-ב].

תיאור של אירוע אונס קר, ענייני, ולמרבה הצער גם לא בלתי מוכר. דינה היפה יוצאת החוצה לתומה להכיר את הסביבה, שכם, נסיך מפונק בנו של נשיא הארץ רואה אותה, חומד אותה ומתעלל בה.

אלא שאחר כך מופיע המשפט המרתק הבא:

וַתִּדְבַּק נַפְשׁוֹ בְּדִינָה בַּת-יַעֲקֹב וַיֶּאֱהַב אֶת-הַנַּעֲרָה וַיְדַבֵּר עַל-לֵב הַנַּעֲרָה [ג].

שכם לפתע מתאהב בדינה, אחרי שהתעלל בה. מה היה פה?

הנה רש"ר הירש:

"תחילה עינה אותה מתאוות חושים, אחר רותק על ידי החן הנמשך עליה, הטבעי והמוסרי, וביקש לעצמו יחס קבוע".

כלומר, הגבר הצעיר אנס ועינה את הנערה היהודייה לאחר שלא היה מסוגל לגבור על יצרו, אך בהמשך 'התאהב' בה, וחפץ להינשא לה.

והנה תוספת לכך במלבי"ם:

"בתחילה שלקחה, לא לקח על מנת לקחתה לאשה, רק חטף אותה להשביע בולמוס תאוותו לפי שעה, שאם היה בדעתו תחילה לקחת אותה לאשה, לא היה מענה אותה והיה ממתין עד שיתנו אותה לו ברצון, רק שאחר כך דבקה נפשו בה".

אלא שעדיין יש לשאול, איך מצליח שכם להתאהב בנערה שכרגע אנס, בעוד כל האינטואיציות הטבעיות שלנו כבני אדם מצביעות על התנהגות צפויה הפוכה? האנס כך נדמה יבקש רק להתרחק מקרבנו, שכן הוא מזכיר לו את מעשהו השפל, את ההיכנעות ליצרים, את העובדה כי הוא מעולם לא אהב את זו שכה פגע בה, שכן אילו היה אוהבה מעולם לא היה פוגע בה.

האסוציאציה המיידית העולה בהקשר לכך היא פרשיית אמנון ותמר. אמנון תאב לתמר אחותו, אונס אותה חרף תחנוניה, ולבסוף משליך אותה במיאוס:

וְלֹא אָבָה לִשְׁמֹעַ בְּקוֹלָהּ, וַיֶּחֱזַק מִמֶּנָּה, וַיְעַנֶּהָ, וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ... וַיִּשְֹנָאֶהָ אַמְנוֹן שִֹנְאָה גְּדוֹלָה מְאֹד כִּי גְדוֹלָה הַשִנְאָה אֲשֶׁר שְֹנֵאָהּ מֵאַהֲבָה אֲשֶׁר אֲהֵבָהּ.. וַיִּקְרָא אֶת נַעֲרוֹ מְשָׁרְתוֹ וַיֹּאמֶר: שִׁלְחוּ נָא אֶת זֹאת מֵעָלַי הַחוּצָה, וּנְעֹל הַדֶּלֶת אַחֲרֶיהָ [שמואל ב, יג].

מה קורה איפה לשכם? איך הוא מתאהב בדינה, ומדוע הוא שונה מאמנון שרק ביקש להיפטר מהאשה שאותה אימלל?

התשובה לשאלה הזו כך נדמה פשוטה להפליא: לשכם לא היתה הזדמנות להכיר את דינה. עם צאתה אל מחוץ לבית, הוא נתקל בה, וכבן למעמד העליון מתיר לעצמו לעשות בה כרצונו. לאחר סיום המעשה, הוא מגלה את אצילותה וחינה של דינה, ונפשו דבקה בנפש מרוממת זו.

אפשר גם, ששכם הארצי, החומרי והמפונק, לא ראה במעשהו כל דבר שלילי. להיפך, הוא בנו של אדון הארץ, והכל מותר לו. כשבהמשך מנצנצת בו האהבה, הוא מבקש להפוך את הקשר בינו לבין היהודייה לקבוע.

אמנון לעומת זאת הכיר היטיב את תמר. הוא כמה לה ימים רבים ולא חדל מלחשוב ולדמיין את יחסיו אתה, וכמו שמדגיש הנביא: וּלְאַבְשָׁלוֹם בֶּן דָּוִד אָחוֹת יָפָה, וּשְׁמָהּ תָּמָר, וַיֶּאֱהָבֶהָ אַמְנוֹן בֶּן דָּוִד... וַיֵּצֶר לְאַמְנוֹן לְהִתְחַלּוֹת בַּעֲבוּר תָּמָר אֲחֹתוֹ [שם].

אלא שאמנון מנתב את כל משאביו המנטליים ויכולת האהבה שלו אל מימוש יצריו האפלים. הוא רוקן את כל מאגרי האהבה שעשויים היו להיות לו אל הדחף היצרי. מסתבר בהחלט, שאמנון, בנו של דוד המלך, היודע היטיב כי מחשבותיו אינן טהורות, גם לא מרשה לעצמו להתאהב באחותו. האהבה היא רגש טהור וזך מידי כדי שהוא ירשה לעצמו להפנות אותו לאחותו האסורה עליו בטאבו מוחלט.

מחוסר ברירה, הוא מותיר לעצמו את המחשבות האסורות, אך בה בעת חש אשמה תמידית עליהן. כשהוא אונס את תמר, הוא תופס לפתע את גודל מעשהו, מתבייש בעצמו, ומתיק את התיעוב שחש על מי שבעקיפין 'אשם' בו – תמר. 

פרטים

נכתב על ידי משה לוין

אנחנו משתמשים רבות באמרתו של רבי נחמן מברסלב : "כל הולם כולו גשר צר מאוד. והעיקר לא לפחד כלל". אבל אם נתבונן נשאל איך לא לפחד כלל. אפשר ללכת 70 שנה בגשר צר מאוד מבלי לפחד כלל? השאלה מעניינת דוקא בהקשר של פרשת השבוע וישלח. "וירא יעקב מאוד" יעקב אבינו פוחד.

פרטים

נכתב על ידי הרב עזריאל יונה

"ויצו אותם לאמר, כה תאמרון לאדוני לעשו, כה אמר עבדך יעקב, עם לבן גרתי ואחר עד עתה"  [בראשית לב].

לא נעשיתי שר וחשוב אלא גר, אינך כדאי לשנוא אותי על ברכות אביך שברכני הוה גביר לאחיך, שהרי לא נתקיימה בי. [רש"י].

"אינך כדאי לשנא אותי", אומר יעקב אבינו, אך דבריו אינם מובנים, נניח שלא נתקיימה בו כלום בכך יש להרגיעו, הלא סוף כל סוף קיבל יעקב את הברכות ולא עשו? הלא סוף כל סוף זעק עשו זעקה גדולה ומרה? כך מעיר הרב אזרחי בספרו 'ברכת מרדכי'.

ובכלל, מה עם זרעו של יעקב? הקיים פקפוק כל שהוא בהתקיימות ברכותיו של יצחק?

אלא שזהו עשו!

שני דברים מאפיינים אותו.

העולם הזה, החיצוניות, ה"שר וחשוב". התדמית כלפי חוץ.  

ודבר נוסף אך עיקרי מאד: ה'עכשיו', ה'היום', מי חושב על מה שיהיה בעתיד, כל מה שמעניין הוא הנראה לעיניו והנראה עכשיו.

יעקב הוא זה הדואג למהלך הדורות, לבנין כלל ישראל, להקמת שבטי י-ה.

את עשו, כל אלו לא מעניינים. את עשו מעניין רק עצמו. הוא אינו מקים 'שבטים', אינו דואג לבנין של עם.

זהו שאמר יעקב, אמנם קיבלתי ברכות, אך כלום נראה הנני כ'שר' כ'חשוב'? עשו יצא לדרך עם ארבע מאות איש עמו, נניח כי היו מלאכים ממש. ליעקב לא היה מלבד משפחתו ,אף לא אחד, גם לא מלאך.

עשו מפגין 'שרות' ו'חשיבות'.

ליעקב כל אלו זרים.

רק ליעקב ולשבטיו, ישנם בנים עובדים ועמלים בגידולם, לא רק מבחינה פיזית קיומית, אלא מן הבחינה האידיאולוגית תורתית.

הראיתם אצל עשו ובניו בכל הדורות ובכל מקום דאגה לאידיאולוגיה של בניו?

לא ולא, אמנם ראינו במשך הדורות מסעי צלב מסיונרים, אך כל אלו מלחמות הנה. מגמת השתלטות, רוע לב ושנאה.

אדרבא יעטפו זאת באידיאולוגיה: יעשה הבן כרצונו, אנו כן יאמרו, מביאים אותו לידי גדלותו ובגרותו הפיזית, אבל את מהלכיו האידיאולוגיים יקבעו המה עצמם...

כך כל ה'עשוים' למיניהם. גויים ואף אלו ההולכים בדרכם.  

ליעקב לא די בגידולם הפיזי או הבגרותי, אף לא גדלותם השכלית. ליעקב מאד מאד איכפת מהלכיהם הרעיוניים האידיאולוגיים. מאד מאד איכפת לו כיצד יראו צאצאיו, האם יעקביים יהיו ישראליים, או שמא חיקוי זול של עשו ומרעיו?

כדאי מאד לשים לב. לבעלי חיים יש אמנם צאצאים. קיימת גם דאגה במדה מסויימת לקיומם. האם תלחם עבור פרי בטנה עדי תמציא לו טרף בימיו הראשונים, או בשבועותיו או אפילו ברגעיו או בחדשיו, אבל לאחר שיש בהם בצאצאיהם הכח והאפשרות לנהל חייהם הקיומיים לעצמם, שוב אין הבעל חי מכיר את צאצאיו ולא צאצאיו מכירים אותו.

כך הזבוב והיתוש והחיידק, כך האריה הדוב הפיל הנמר והחתול, כך בדיוק.

בני אדם דואגים יותר, אבל באותו מהלך, עד כי יוכלו לפי דעתם לקיים את עצמם - בני אדם עשויים.

היעקביים הישראלים, אינם כן. עד לטיפת חייו האחרונה ידאג לצאצאיו, גם עד לטיפת חייהם האחרונה של צאצאיו ולא רק לצאצאיו אלא לצאצאי צאצאיו עד עולם. זהו טבעם וטיבם של היעקבים, הישראלים.

לחתולים וליתושים אין נכדים. גם לעשו נכדיות קלושה. לכלל ישראל ישנם נכדים נינים עד נצח עד עולם.

יעקב תפס זאת ידע זאת למד זאת, לכן אמר לו את הנקודה - צאדרבא ,כך אמר, אין לך להצטער על עצם הברכות, שכן רואה הנך שעיקר מטרתם וכיוונם הוא לעתיד לנצח, מה לך ולנצח, מה לך עם גן עדן, כבר מזמן חילקנו בינינו את העולם כולו [כפי שמובא במדרש]?  עוד מבטן אם, קיבלת אתה את העולם הזה - על ה'שר' ו'החשוב' שבו, ואני את העולם הבא על העתיד ועל הנצח שבו.

זהו עשו וזהו יעקב.

פרטים

נכתב על ידי אבי קלנר