פרשת בא

מכות פסח יציאת מצרים

כל המילים המתחרזות מהפרשה   חידון חרוזים משתלב עבר הווה ועתיד

לדוגמא:  מתחרז  גבשושית עם מילה  חלוצית = בראשית

המתחרז

מילה נרדפת

המילה

העתיד הוא מכאן ואיך

מילא שליחותו

 

זה משובח עם כל המרבה

מכת מצרים

 

כל שבוי שהיה הוא אותו פודה

שטח לא בעיר

 

כל יום היה גולש

מחסום ובעייה

 

הם הניחו חשבו ושיערו

כך היה המלך שהובס

 

אנשים שמחים גם מדי פעם רוקדים

רוח דרומית עזה

 

האיש עמד זקוף

הדלת עליו נסגרת

 

האיש כריזמטי ומושך

ההיפך מאור

 

הנשים ממהרות ורצות

אמצע הלילה

 

במקדש לאחר קודש הקדשים יש את הקודש

תחילת הזמן בפרשה

 

ההצגה החלה בהרמת מסך

הוא החג הראשון בתורה

 

 

 

מקומות  ושמות בפרשת בא וההפטרה

המתחרז

מילה נרדפת

המילה

נשברו לו הברכיים

אימפריה מקראית

 

המנהל החזיק העובדים במושכות

אתר ראשוני במדבר

 

את אצבעותיו הוא כוסס

מערי המסכנות במצרים

 

שמשון היה כידוע גיבור

מהרי ישראל בגליל

 

האיש לא נח לרגע עובד ועמל

רכס מהיפים בארץ

 

הילד שמח שרכשו לו פלאפון

.... תפתח הרעה

 

אותו אוכלים בגן עדן שור הבר

חבל ארץ בדרום

 

השיער היה קשור ואסוף

קצה הדרומי של מדינת ישראל

 

 

חידון פרשת בא תשעח

 

1

2

3

4

1

 

 

 

 

2

 

 

 

 

3

 

 

 

 

4

 

 

 

 

 

 

  1. מכות מצרים היו מאוד..... למצרים
  2. הצפרדע היה ... בכל מצרים
  3. בני ישראל .... למצרים
  4. מותר לאוכלו בפסח

תפזורת מילים – פרשת בא

 

מצא המילים מפרשת השבוע ( 13 במספר)

המילים מופיעות לאורך לרוחב ובאלכסון כל מילה קשורה באות לרעותה

מצא את המילים בתשבץ מתוך מאגר המילים המופיעות למטה.

 

א

ח

ש

פ

ת

י

ר

מ

ע

א

פ

ב

נ

ע

ש

ש

ע

ש

ל

ח

ב

י

ד

צ

י

ה

ב

כ

י

י

ו

ח

פ

ז

ו

נ

מ

א

ה

ר

מ

נ

א

מ

ו

מ

כ

מ

ל

א

ק

ט

ש

י

מ

ח

פ

ט

ר

ר

ח

מ

ה

ב

ה

ת

י

מ

מ

ת

ע

ד

א

ד

ו

ו

ו

ע

ג

מ

ל

ב

י

י

מ

ס

ח

ק

ר

ת

ד

ר

א

ח

ח

מ

צ

ס

ו

ב

ש

ר

נ

י

ש

ש

מ

ו

ו

ש

כ

ח

כ

י

ע

ב

ב

מ

ש

ה

ד

ש

ש

מ

ז

ו

ז

ו

ת

י

י

כ

ש

ש

ק

מ

ב

ע

ר

ר

צ

נ

ס

מ

נ

כ

ל

ב

ר

ו

ב

ע

ח

א

צ

ק

ר

ת

א

ל

ו

נ

ש

ה

ה

ל

נ

ח

א

א

ה

י

י

ה

ב

ל

ו

נ

ט

י

נ

ד

 

 

מוקש, בכורות, פטר רחם, מזוזות, חמץ, חפזון, מפתים, שה, זכר, חודש, בשר, בכור, מבושל

 

תפזורת הגיון  קשה

ת

נ

ע

ל

י

מ

ס

י

מ

ו

ר

ש

פ

ס

ח

י

ד

מ

ב

נ

ל

ח

ו

ר

א

ל

ג

ו

ר

ת

ג

פ

ר

א

ז

י

ל

ז

ח

ת

ל

י

 

 

הקשור  לפסח

  1. חגורים ........(5)
  2. חודש הראשון (4)
  3. חג החירות (3)
  4. ....... כהנים, לילה, בוקר (5)
  5. נפדה, יצא לחירות (4)

 

הכין: ד"ר אמיר שורץ This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

 

פתרון חידון חרוזים  ושמות פרשת בא  תשע"ח

מכות פסח יציאת מצרים

כל המילים המתחרזות מהפרשה   חידון חרוזים משתלב עבר הווה ועתיד

לדוגמא:  מתחרז  גבשושית עם מילה  חלוצית = בראשית

המתחרז

מילה נרדפת

המילה

העתיד הוא מכאן ואיך

מילא שליחותו

שלח

זה משובח עם כל המרבה

מכת מצרים

ארבה

כל שבוי שהיה הוא אותו פודה

שטח לא בעיר

שדה

כל יום היה גולש

מחסום ובעייה

מוקש

הם הניחו חשבו ושיערו

כך היה המלך שהובס

פרעה

אנשים שמחים גם מדי פעם רוקדים

רוח דרומית עזה

קדים

האיש עמד זקוף

הדלת עליו נסגרת

משקוף

האיש כריזמטי ומושך

ההיפך מאור

חושך

הנשים ממהרות ורצות

אמצע הלילה

חצות

במקדש לאחר קודש הקדשים יש את הקודש

תחילת הזמן בפרשה

חודש

ההצגה החלה בהרמת מסך

הוא החג הראשון בתורה

פסח

 

 

מקומות  ושמות בפרשת בא וההפטרה

המתחרז

מילה נרדפת

המילה

נשברו לו הברכיים

אימפריה מקראית

מצרים

המנהל החזיק העובדים במושכות

אתר ראשוני במדבר

סכת

את אצבעותיו הוא כוסס

מערי המסכנות במצרים

רעמסס

שמשון היה כידוע גיבור

מהרי ישראל בגליל

תבור

האיש לא נח לרגע עובד ועמל

רכס מהיפים בארץ

כרמל

הילד שמח שרכשו לו פלאפון

.... תפתח הרעה

צפון

אותו אוכלים בגן עדן שור הבר

חבל ארץ בדרום

מדבר

השיער היה קשור ואסוף

קצה הדרומי של מדינת ישראל

ים סוף

 

חידון פרשת בא תשעח

 

1

2

3

4

1

ק

ש

י

מ

2

ש

ו

ר

צ

3

י

ר

ד

ו

4

מ

צ

ו

ת

 

 

  1. מכות מצרים היו מאוד..... למצרים
  2. הצפרדע היה ... בכל מצרים
  3. בני ישראל .... למצרים
  4. מותר לאוכלו בפסח

 

 

 

תפזורת מילים – פרשת בא

 

מצא המילים מפרשת השבוע ( 13 במספר)

המילים מופיעות לאורך לרוחב ובאלכסון כל מילה קשורה באות לרעותה

מצא את המילים בתשבץ מתוך מאגר המילים המופיעות למטה.

 

א

ח

ש

פ

ת

י

ר

מ

ע

א

פ

ב

נ

ע

ש

ש

ע

ש

ל

ח

ב

י

ד

צ

י

ה

ב

כ

י

י

ו

ח

פ

ז

ו

נ

מ

א

ה

ר

מ

נ

א

מ

ו

מ

כ

מ

ל

א

ק

ט

ש

י

מ

ח

פ

ט

ר

ר

ח

מ

ה

ב

ה

ת

י

מ

מ

ת

ע

ד

א

ד

ו

ו

ו

ע

ג

מ

ל

ב

י

י

מ

ס

ח

ק

ר

ת

ד

ר

א

ח

ח

מ

צ

ס

ו

ב

ש

ר

נ

י

ש

ש

מ

ו

ו

ש

כ

ח

כ

י

ע

ב

ב

מ

ש

ה

ד

ש

ש

מ

ז

ו

ז

ו

ת

י

י

כ

ש

ש

ק

מ

ב

ע

ר

ר

צ

נ

ס

מ

נ

כ

ל

ב

ר

ו

ב

ע

ח

א

צ

ק

ר

ת

א

ל

ו

נ

ש

ה

ה

ל

נ

ח

א

א

ה

י

י

ה

ב

ל

ו

נ

ט

י

נ

ד

 

 

מוקש, בכורות, פטר רחם, מזוזות, חמץ, חפזון, מפתים, שה, זכר, חודש, בשר, בכור, מבושל

 

תפזורת הגיון  קשה

ת

נ

ע

ל

י

מ

ס

י

מ

ו

ר

ש

פ

ס

ח

י

ד

מ

ב

נ

ל

ח

ו

ר

א

ל

ג

ו

ר

ת

ג

פ

ר

א

ז

י

ל

ז

ח

ת

ל

י

 

 

הקשור  לפסח

  1. חגורים ........(5)
  2. חודש הראשון (4)
  3. חג החירות (3)
  4. ....... כהנים, לילה, בוקר (5)
  5. נפדה, יצא לחירות (4)

 

הכין: ד"ר אמיר שורץ This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

 

 

 

ויאמר ה' אל משה, עוד נגע אחד אביא על פרעה ועל מצרים, אחרי כן ישלח אתכם מזה, כשלחו כלה גרש יגרש אתכם מזה:
דבר נא באזני העם, וישאלו איש מאת רעהו כלי כסף וכלי זהב: (שמות יא א-ב)
 
אין נא אלא לשון בקשה, בבקשה ממך הזהירם על כך, שלא יאמר אותו צדיק אברהם, ועבדום וענו אותם קיים בהם, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם (רש"י)
 
הבטחת הרכוש הגדול היא לפי מיעוט הבנתנו "פרט שולי", שאין לו קשר עם היציאה והגאולה בעצמה. אך המעיין בפרשיות אלה יראה בבירור, שאין זה נכון. כבר בפגישה הראשונה שקיים משה עם זקני ישראל דיבר באריכות על ענין זה, כאילו שבכך תלויה ההצלה. מה פשר הדבר?  ומדוע באמת הובטחה הבטחה זו לאברהם אבינו?
 
אנו מאמינים באמונה שלימה, שאין בריה בעולם שבידה לעשות דבר נגד רצונו ית'. הרשע שאינו שומע מרצונו הטוב בקול בוראו, יעשה זאת שלא מרצונו, אלא שלא יקבל על זה שכר; גם הרשעים הם עבדי ה', ואין מלפניו ית' כל מניעה לקיים את מה שהוא חפץ, בדרך הטבע או שלא בדרך הטבע. אך דבר אחד עדיין חסר כאן, לכאורה. הלא סוף כל סוף כשהרשע מקיים את רצון ה' אין זה מרצונו הטוב, הוא עושה זאת מתוך ההכרח, ואם כן הלא חסר כאן כבוד שמים !
 
אך טעות היא בידינו. כשהקב"ה מסבב את הסיבות ומכריח את הרשעים למלאות את רצונו, הוא עושה זאת בדרך שימלאו את רצונו - בשמחה!
 
ידוע הוא המשל העממי, על האיכר שהכניס את העז לדירתו הצרה, כדי שבצאתה מהדירה ירגיש שדירתו היא בעצם מרווחת... כך נוהגת ההשגחה העליונה גם בענין זה. לדוגמה, אדם שנגזר עליו שיפסיד מאה שקל; אם הוא צדיק, הוא מקבל את הגזירה בשמחה. 
 
אך הרשע, כיצד עושים לו? מן השמים שולחים גנבים שיגנבו את רכבו היקר. בעל הבית נבהל, ומיד שוכר אדם שירדוף אחרי הגנבים. 
נתמזל מזלו, והלה מוצא את הגניבה תוך שעה. ההפסד שלו הוא בסך הכל מאה שקל... בעל הבית מאושר, מודה לה' ושש ושמח על גורלו הטוב... הוא הפסיד "רק" מאה שקל!
 
כך נהג הקב"ה עם פרעה והמצרים.
מלך בשר ודם היה מכריח את פרעה לקיים את רצונו בכל מיני אמצעי כפיה; אך הקב"ה רצה שיקיים זאת בחפץ לב ובשמחה. מה עשה? הביא עליו עשר מכות, ובסופם מכות בכורות. 
 
כך הגיעו למצב ששילוחם של ישראל היתה עבורם הצלה! כשנענו להפצרת המצרים לעזוב מיד את הארץ, עשו להם בני ישראל טובה;
המצרים התחננו לפניהם שילכו עוד בלילה, אך הם לא הסכימו לברוח כגנבים בלילה, ביקשו לצאת ביד רמה, לאור היום. המצרים נשמו לרווחה, ששו ושמחו! 
 
אלה היו גילויי שמחה רגעיים. עדיין לא הומצאו אז מצלמות שינציחו את המעמד, ויתכן שבני ישראל שהיו טרודים בהכנות לנסיעה לא הבחינו בגודל השמחה שבלב המצרים. אך היה דבר אחד שנתן ביטוי לשמחתם של המצרים, "כמזכרת" לדורות.
 
אלה היו כלי הכסף וכלי הזהב, שקיבלו היהודים מידם של המצרים. בתחילה ביקשו אותם בשאלה, אך עם הגירוש הפכו כלים אלה לרכושם החוקי, שהרי בעליהם ויתרו עליהם מרצונם. המצרים אף הוסיפו להם בזמן הגירוש כלי כסף וזהב מעבר למה ששאלו, כדי להביע את סיפוקם ואת שמחתם מיציאת בני ישראל; כך מפורש בדברי רש"י בפרשה זו על הפסוק "וה' נתן את חן העם בעיני מצרים וישאילום": "אף מה שלא היו שואלים מהם היו נותנים להם, אתה אומר אחד - טול שנים ולך!"
זו היתה ההבטחה שקיבל אברהם אבינו בברית בין הבתרים - היציאה ממצרים לא תהיה יציאה כפויה, הם לא ישוחררו כמי שעושים לו טובה, אלא אדרבה, הרכוש גדול יוכיח כאלף עדים, שבני ישראל יצאו ביד רמה, ותתקיים בכך שאיפתו האמיתית והבלעדית של אברהם אבינו: שיתגלה כבוד שמים בכל תקפו וזוהרו !
 
(ע"פ אהל יעקב)

פרשת בא

  1. יצאו ממצרים בזריזות
  2. המצוה הראשונה כעם שנצטוו ישראל
  3. המצרים ________ אחרי בני ישראל עד ים סוף
  4. "אביו" של  אלוהי מצרים

 

1

2

3

4

1

 

 

 

 

2

 

 

 

 

3

 

 

 

 

4

 

 

 

 

 

חידון אותיות קפד זנבו בטנו וראשו

 

ההנחיה

 

קפד ראשו

קפד בטנו

קפד זנבו

1

הגדרה

לא נשים

טהורים

בהם מים בואדיות

נראה חסון

 

הפתרון

 

 

 

 

2

הגדרה

אחת המכות

חתוך

בכי

העדיפו

 

הפתרון

 

 

 

 

3

הגדרה

שייך לדלת

חדיר  בהיר

כלי לנגרים

מאכילו  ו.....

 

הפתרון

 

 

 

 

 

הוא והיא

הגדרה ->

הוא

היא

 הגדרה <-

ארבה .......על מצרים

 

 

לא קלה

גשם

 

 

יעד

קרבן משפחתי

 

 

אחת האמהות

תריסר כאילו שנה

 

 

לא ישנה

בכור

 

 

לאכול אותה לא רעילה

 

הפירמידה

1

 

 

2

 

 

 

3

 

 

 

 

4

 

 

 

 

 

5

 

 

 

 

 

 

6

 

 

 

 

 

 

 

7

 

 

 

 

 

 

 

 

 

  1. המאאאתיים הירושלמי
  2. ידיד, חבר
  3. קרת
  4. ה'.... לא אחסר
  5. ואדי ערה בעברית
  6. ניקינו המפה
  7. ....... ובזקינינו נלך

 

 

פרשת בא  פתרונות

ריבוע קסם

 

1

2

3

4

1

מ

ה

ר

ה

2

ה

ח

ד

ש

3

ר

ר

פ

ו

4

ה

ש

ו

ר

 

 

חידון אותיות קפד זנבו בטנו וראשו

 

ההנחיה

 

קפד ראשו

קפד בטנו

קפד זנבו

1

הגדרה

לא נשים

טהורים

בהם מים בואדיות

נראה חסון

 

הפתרון

גברים

ברים

גבים

גברי

2

הגדרה

אחת המכות

חתוך

בכי

העדיפו

 

הפתרון

בכרות

כרות

בכות

בכרו

3

הגדרה

שייך לדלת

חדיר  בהיר

כלי לנגרים

מאכילו  ו.....

 

הפתרון

משקוף

שקוף

משוף

משקו

 

הוא והיא

הגדרה

הוא

הגדרה

היא

ארבה .......על מצרים

כבד

לא קלה

כבדה

גשם

מטר

יעד

מטרה

קרבן משפחתי

שה

אחת האמהות

שרה

תריסר כאילו שנה

חדש

לא ישנה

חדשה

בכור

פטר

לאכול אותה לא רעילה

פטריה

 

הפירמידה

1

ר

 

2

ר

ע

 

3

ע

י

ר

 

4

ר

ו

ע

י

 

5

ע

י

ר

ו

ן

 

6

נ

י

ע

ר

נ

ו

 

7

ב

נ

ע

ר

י

נ

ו

 
  1. המאאאתיים הירושלמי
  2. ידיד, חבר
  3. קרת
  4. ה'.... לא אחסר
  5. ואדי ערה בעברית
  6. ניקינו המפה
  7. ....... ובזקינינו נלך

הכין: ד"ר אמיר שוורץ 

לעתיד לבא, כל ה"קורבנות" יתבטלו חוץ מ"קורבן תודה" - אותו מקריבים אנשים המעוניינים להודות לאלוקים על הצלה גדולה. הסיבה לכך, אומרים חז"ל, שבאותה תקופה, יהיו לנו הרבה סיבות חדשות ומרגשות להודות לאלוקים עליהן. 
 
מכנה משותף מסוים, מלווה את חיי רובנו. חיינו מלווים בהצעות ייעול מתלוננות, בעלות אצבע מאשימה כלפי מעלה: בורא עולם! אם רק לא הייתה עושה אותי ככה... כבר הייתי הכי טוב בכיתה \ הכי מקובלת בחדר המורות \ הכי מקובל בוועד הבניין או ועד השכונה. אם רק היה לי רכב, היו מקבלים אותי לעבודה ההיא, אם רק הייתה לי פרוטקציה בעבודה, הייתי מקבל קידום, אם רק הייתי חברה של שרית הקומבינטורית, הייתי גם נוסעת לטיול ההוא בחינם... אם רק, אם וכאשר, חבל ש..., למה הוא לא השתיק אותם? למה הוא פתח ת'פה עלי...
 
נעזוב את השאלות לרגע וניסע במנהרת הזמן לסיפור "יציאת מצרים".
 
אלוקים, מתגלה לראשונה למשה רבנו, במחזה ה"סנה הבוער" ומבקשו לדבר עם המלך "פרעה", כדי שישחרר את עם ישראל מההשתעבדות למצריים. משה, הטיל ספק, בקבלת העם, את בשורת הגאולה. "והן לא יאמינו לי" הוא טוען לפני ריבון מהלך היציאה. משה, חושש מחוסר האמון של עם ישראל, בשומעו, את "בשורת החירות החדשה". 
 
למרות הבעייתיות, נדרש משה לבצע שני צעדים שיכלו, לכאורה, לגרום לקריסה טוטאלית של אמון העם - בשלב העדין הזה של בניית האמון. מצד אחד, הוא מבשר לעם על החירות ומצד שני אומר הוא לפרעה: בסך הכל, שלושת ימים נלך, נקריב קורבנות לאלוקינו ונחזור.
 
עוד נקודה "בעייתית" מבחינת אמון העם: לעומת ה"ביזה" המצופה "ברכוש גדול" - שכך הובטח לאברהם אבינו, שיקבלו זרעו בצאתם מהעבדות, קבלו צאצאיו הוראה מינורית בדיאטה: מהעם המצרי, רק "שואלים" כלי זהב וכסף. במקום, שהיהודים ידרשו מאזרחי מצרים תמורה הוגנת בגלל שהרימו את כלכלת מצרים, ומתוך סמכות של העבדים שהצליחו להכניע את משעבדיהם, הם מצווים רק "לשאול" כלי כסף וזהב, לקראת עזיבתם את מצרים. 
 
מהלך הגשת הבקשה לשחרור מהעבדות, היה מהלך של רמייה והולכת המצריים שולל. למרות, שמשה רבנו מגיע ועשר מכות מזעזעות בידו. 
 
אכן, עם ישראל, לא הבינו את פשר הדרישה מהם, יכול להיות, שאפילו משה לא ידע את הסיבה, כותב הצדיק רבנו ניסים מגירונדי שהיה חי לפני כאלף שנה. שלושה ימים עברו, מצאת היהודים ממצרים, והם לא חוזרים לעבדותם, כהבטחתם, ואינם מחזירים את התכשיטים האישיים של משעבדיהם האכזרים. אלוקינו, תכנן, שהמצריים יקבלו נקמה הוגנת – שוות משקל להתעללות בתינוקי היהודים שנזרקו לנהר היאור. אלוקינו רצה, שהם יבואו וייקברו מעצמם, בבחירתם, בתוך המים. המצריים חשבו על עבדיהם שברחו ועל תכשיטיהם, ורצו אל תוככי ים סוף שנקרע לשניים לכבוד המעבר של העם הנבחר. הם רצו אל בינות למצבות המים הזקופות, שהפכו, תוך זמן קצר, לים סוער.
 
המים השוצפים מנערים את המצריים. הציונים החדשים, מביטים אחורה, ופתאום, ברגע אור אחד, האסימון נופל. ברגע אחד, הם קולטים את כל המהלכים המוזרים שהתבקשו לבקש – "שלושת ימים" ו"ההשאלה".... האורות נדלקים, ההתלהבות נוסקת "ויאמינו בהשם ובמשה עבדו" והם שרים את "שירת הים" השירה הנפלאה המוכרת למתפללים בבתי הכנסת ביום שבת בבוקר. סטיקר עם הכיתוב "הסבלנות תנצח" הופץ במחנה העם המתהווה, והפך בין יום ללהיט. כשאנו רואים "פיקסל" אחד בתמונה, אבינו המרחם רואה את כולה. יש למישהו עדיין שאלות אישיות? 
 
משה רבנו, זכה, לכפר בתפילתו על עם ישראל, כאשר התחנן לאלוקים, להשאיר את העם בחיים, לאחר "חטא העגל". משה רבנו "עלה והתעלה", לאחר שראה את אין סוף רחמיו של אלוקינו לחוזרים בתשובה, גם לכאלו שבגדו בו. משה ניצל  הזדמנות זו לבקש בקשה מיוחדת: "ויאמר, הראיני נא את כבודך" (שמות לג יח) - בקשתי שטוחה אליך, בוראנו, שכל אחד ואחד מעם ישראל יבין, למה, כל אדם עובר היסטוריית ניסיונות והרפתקאות חיים שונים ומשונים מחברו...      
 
הצדיק רבי משה סופר בספרו "חתם סופר" מסביר את תשובת אלוקים למשה: "לא יראני האדם וחי" – את ההווה, לא יכול המוח האנושי לפצח ולפענח. "וראית את אחורי ופני לא יראו"- לאחר שתהליך מסוים בחייכם, יסתיים, תוכלו לראות, איך הפרטים השונים והמשונים, היו אבן דרך, היו נדבך, בבניית טובתכם המושלמת. 
 
ואלו הן מילותיו של הצדיק רבי משה חיים לוצאטו המוכר בקיצור שמו "הרמח"ל" "והנה ביום הדין הגדול (-לעתיד לבוא ד.ה.) יפרוש האדון ברוך הוא את השמלה (-יוכיח ד.ה.) לעיני כל היצור, מכל מה שנעשה מיום ברוא אלוקים אדם על הארץ עד היום ההוא ויראה יושר  משפטו בכל מעשה ומעשה קטון וגדול" (ד"ת קעא) הובטחנו, שנקבל מאבינו המרחם, פירוט, נימוק והסבר, על כל מה שהוא העביר אותנו בחיים. נוכל "למתוח קו" בין כל קושי, שהיה לנו בחיים, לבין הדבר שזה היטיב עימנו בחיים...
 
לעתיד לבא, כל ה"קורבנות" יתבטלו חוץ מ"קורבן תודה" - אותו מקריבים אנשים המעוניינים להודות לאלוקים על הצלה גדולה. הסיבה לכך, אומרים חז"ל, שבאותה תקופה, יהיו לנו הרבה סיבות חדשות ומרגשות להודות לאלוקים עליהן. 
 
מדובר בדברים שבגינן בכינו ועליהם התבכיינו... 
 
 

"כי אני הכבדתי את ליבו" [פרשת בא].

נאמר בפרקי אבות: "אמר להם צאו וראו איזו היא דרך טובה שידבק בה האדם?

רבי אליעזר אומר עין טובה.

רבי יהושע אומר חבר טוב.

רבי יוסי אומר שכן טוב.

רבי שמעון אומר הרואה את הנולד.

רבי אלעזר אומר לב טוב.

אמר להם: רואה אני את דברי אלעזר בן ערך מדבריכם, שבכלל דבריו דבריכם".

רגילים לחשוב, אומר הרב אזרחי בספרו 'ברכת מרדכי', כי לב טוב הוא זה המנביע טוב, כלומר הטובה שהוא עושה זוהי המהות של הלב טוב.

אולם, נראה שאין הדבר כן. לב טוב מציאות בפני עצמה היא.

פירושו של לב טוב הוא לב מכוון – "נכון לבי בה"' [תהלים נז ח]. נכון מכוון.

ודאי שלב טוב גם מנביע טובה, אך אין הנבעה זאת אלא אחת הפונקציות של לב טוב. שכן לב מכוון רואה נכונה, חושב נכונה, מסיק נכונה.

כל תגובותיו של האדם שיש בקרבו לב טוב, תגובות נכונות המה, הבאות לידי ביטוי במעשיו במחשבתו בהתחשבותו וכדו'.

גם הלב הפיזי שנטע הקב"ה באדם, כך היא מדתו. לכן לב בריא הוא מדה לעצמו, ואף שלב בריא גם עושה את כל המוטל עליו בבריאות ובנכונות - שואף דם, מפזר דם, דופק מסודר, לחץ תקין וכדו', כל אלו הינם הפונקציות של הלב - לא הלב עצמו, כך היא המדה בלבו הרוחני של האדם.

ומובן איפוא שכשהלב מכוון רואים את הנולד, כי הראייה מכוונת השמיעה, מכוונת ההגיון, מכוונת המסקנה.

אולם פרעה הלא ממש היה עיוור בכל הנוגע לנולד, היתכן כל כך לא להבין לא להסיק כי רע ומר גורלו אם יעמוד במריו? כמה פעמים כבר נוכח מה נולד מסירובו המרדני ובכל זאת חזר על מריו, היתכן כי לא ראה את הנולד, הלא כל ילד מסוגל היה לראותו.

אלא שמשהכביד הקב"ה את ליבו ניטלה מליבו הנכונות והמכוונות, כשליבו הרוחני חלה אנושות, ניטלה הימנו נכונותו, ומכוונתו ניטלה הימנו והופקעה אף מדת הרואה את הנולד.

כך היתה ונראתה הכבדת הלב של פרעה.

בתוך כל סיפורי המכות, הכנת המצות ושאר ההכנות של בני ישראל ליציאה למסע הגדול, מבקש השם ממשה רבנו בקשה מוזרה, "דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו ואישה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב". 
 
השאלות העולות מכך:
א. מדוע רצה השם שבני ישראל יצאו ברכוש גדול, ולמה באופן זה של שאלה מהמצרים, אופן שיש בו לכאורה טעם לפגם, הישראלים "שואלים" מהמצרים אבל בעצם 'עובדים' עליהם.
 
ב. למה הוא אומר "נא" - בבקשה. רבונו של עולם מבקש מכם טובה, ולא בלשון ציווי כדרכה של תורה. 
 
אם ניזכר בברית בין הבתרים ואברהם אבינו, הקב"ה הבטיח שצאצאיו יצאו מהגלות ברכוש גדול (בראשית טו). מהי מטרת הבטחה זו?
 
אומרים חז"ל שהמטרה היתה לרומם את רוח העם, לאחר שהיה נתון בשפל העבדות שנים רבות. רצה ה' להרגיל אותם בגדולות, להרחיב את דעתם, ולהכשירם לנבואה. הרי למדונו חז"ל שבין המכשירים לנבואה הוא העושר, היוצר רווחה בנפש האדם.
 
אמנם ברור שאין זה עיקר התכלית, לשאוף לעושר הגשמי, לכן באה הפנייה אל ישראל בלשון בקשה, בשונה מדברים שהם תכלית האדם ועל כן באים בצורת ציווי בתורה. 
 
חז"ל גם מציינים שהבקשה באה לאור המצב שעם ישראל לא שש למשימה זו. ומדוע ישראל לא רצו?
 
הגמרא אומרת שהם היו טרודים ולחוצים מעצם היציאה עצמה ודעתם לא היתה פנויה לכך. משל לאדם שהיה חבוש בבית האסורים, והיו אומרים לו בני אדם, מחר תצא מהכלא וגם נותנים לך ממון הרבה. עונה להם, בבקשה מכם הוציאוני מיד ואיני מבקש כלום. 
 
עוד מציינים חכמינו, שמפני טורח הדרך, לא רצו העם להרבות במטען, לכן היה צורך לבקש ולהתחנן אליהם שישאלו כלים מהמצרים. 
 
אבל מדוע רצון השם היה שישאלו מהמצרים, למה בחר בדרך של רמייה?
 
אמנם ברור שהשם יכל לתת לישראל זהב וכסף באופנים שונים, אבל אם הוא לא היה מגיע מהמצרים, זה לא היה אותו דבר. 
 
לאחר השואה, היה ויכוח נוקב בחברה הישראלית האם נכון לקבל את כספי השילומים מהגרמנים או לא. אפשר כמובן להבין את שני הצדדים, אבל נראה לומר לפחות בדיעבד, שנכון היה לקחת כספים אלו, אין בהם כפרה של פשעי הנאצים, אבל יש בהם פיצוי מה לעשוקים, יש בהם הרמת קרנם ורוחם של האודים המוצלים. 
 
כך גם נראה לומר כאן, השאלת הכלים ממצרים אמנם נראית לא יפה, אך מוסרית וצודקת היא. 
 
מסופר בגמרא שבאו המצרים לפני אלכסנדר הגדול ותבעו למשפט את ישראל על העושק שעשקו אותם, על הכלים שהשאילו מהם ביציאת מצרים (ארוע שהתרחש כאלף שנה קודם). היהודים שלחו למשפט את גביהא בן פסיסא. הוא שאל את המצרים על מה מתבססת התביעה שלהם. תשובתם היתה שכתוב בתורה שישראל ניצלו את מצרים. ענה להם גביהא, אף אני אענה לכם מן התורה, כתוב בתורה שהמצרים שעבדו ועינו את ישראל 430 שנה, אבל שכר לא שילמו, בואו נחשב כמה שכר הם צריכים לשלם לישראל...סופו של דבר המצרים הסתלקו מהמשפט בבושת פנים. (תלמוד בבלי סנהדרין צא)
 

ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר: 

החדש הזה לכם ראש חדשים, ראשון הוא לכם לחדשי השנה: (שמות יב, א-ב)

כאן נצטוו בני ישראל במצוה הראשונה על אדמת מצרים: קידוש החודש. יש כאן מקום לתמיהה; מה היתה הנחיצות להקדים דוקא את המצוה הזאת, שלכאורה אין לה כל קשר עם יציאת מצרים, ולהעמידה בראש? בשעה שכולם היו עסוקים בהכנות לגאולה הממשמשת ובאה, והתכוננו לעשיית הפסח, האם זה הזמן להתעסק בענינים של אסטרונומיה, של קידוש החודש ?

 

מי שמציג שאלה בנוסח כזה, חסרה לו הבנה במהותה של מצות קידוש החודש. כי טועה מי שחושב, שקידוש החודש נועד לשמש כקביעת חשבון אסטרונומי; הדינים הקשורים עם קידוש החודש מהווים סתירה גלויה להנחה זו. 

נמנה אחדים מהם: "אשר תקראו אתם - אתם אפילו מוטעים, אתם אפילו מזידים". גם אם טעו בית דין, או הוטעו על ידי עדי שקר, וקידשו את החודש שלא בזמנו, מכל מקום אין הקידוש מתבטל. ולא זו בלבד, אלא "אפילו מזידים", אפילו אם ביודעים התעלמו בית דין מן המציאות, וקידשו את החודש מסיבות שלהם שלא בזמנו, מכל מקום הרי זה מקודש. ברור שבחשבון אסטרונומי אין כל הגיון "להכשיר" טעויות !

 

ההנחה ששיטה זו של "קידוש על פי הראיה" נועדה לשמש כתחליף לחשבון אסטרונומי, מביאה לידי גיחוך. חז"ל ידעו "את סוד העיבו", הם ידעו לקבוע את זמן המולד האמיתי על פי החשבון, ולא היו זקוקים כלל לעדים שראו את החודש כדי לדעת שעבר זמן המולד. ולא זו בלבד, אלא אם קרה שהיתה סתירה בין ראיית הלבנה לבין החשבון המדוייק, סירבו לקבל את העדים ! 

 

לשם מה, אם כן, רצתה התורה שנקדש את החודש על פי הראייה ?

יעדה האמיתי של מצות קידוש החודש נמצא בשטח הרוחני, המוסרי, ודוקא על רקע של עשרת המכות ניתן להבין אותה ביתר שאת; לשם כך הציבה התורה את המצוה כאן, במקום שהגיעה עקשנותו של פרעה לשיאה, ובפתחה של תקופת 

הלידה של עם ישראל .

 

כשאנחנו עוברים על עשרת המכות שהונחתו בזו אחר זו על המצרים, מתבוננים אנו בפליאה הולכת וגוברת בעקשונותו הבלתי מובנת של פרעה. נבצר מאתנו להבין, כיצד היה פרעה מוכה בעוורון, כיצד ראה פעם אחר פעם את ידו החזקה של הקב"ה, ולא נכנע. מה עלינו ללמוד מכאן? אדם השבוי בתפיסת עולם מסויימת, אדם הפועל על פי השקפה בנויה מראש שלא ניתנת לביקורת ושינוי, לא יזיזו אותו כל הרוחות שבעולם מדרכו. מי שראשו התאבן, אין לו סיכוי להשתנות .

 

עתה, כאשר החלה תקופה חדשה בתולדות עם ישראל, כשדמותו הרוחנית מתרקמת והולכת, היה צורך למנוע מראש שיווצר מצב כזה, היה צורך להציב בראש מערכת המצוות את המצוה שתבטיח את ההתחדשות הרוחנית התמידית . 

 

חידוש הירח מדי חודש בחדשו, משמש לנו כהזדמנות לקבוע מועד להתחדשות שלנו, לבחינה מחודשת של מצבנו הרוחני, ולהתכנסות והתייחדות עם הבורא. "מועד" הוא זמן קבוע; המועדים כולם אינם אלא זמנים קבועים מראש, 

המשמשים לנו כ"זמני פגישה" עם הקב"ה, זמנים בהם אנו מתחדשים ומרעננים את המטען הרוחני. כל המועדים קשורים לאירוע מסויים המשמש כעילה להתחדשות זו, בעוד שראש חודש אין לו עילה אחרת מאשר עצם הצורך בהתחדשות.

 

"החודש הזה - ל כ ם ! " - ראש חודש בא לסמל את צורך בעליה והתחדשות רוחנית בלתי פוסקת .

מובן מאד, אם כן, מדוע קביעתו של ראש חודש ניתנת לקביעה "שרירותית" על ידי בית דין, ללא התחשבות עם המולד האמיתי. מובן גם כן, מדוע זקוקים אנו לעדים שראואת החודש. דייני הסנהדרין המקדשים את החודש, לא באו 

לגלות את החשבון האסטרונומי; הם באו להסמיך לחידוש הלבנה בבריאה את חידוש האדם עצמו, הם באו להכריז על ראש החודש שלנו, כשהמולד אינו משמש אלא כתזכורת חיצונית; ועל זה נאמר: "אם אין אני לי - מי לי "?

 

ע"פ רש"ר הירש

בחצות הלילה הוכו באורח מסתורי כל בכורי מצרים, מאדם ועד בהמה * פרעה, בכור בעצמו, העיר את עבדיו, והחל להתרוצץ ברחובות אחר משה ואהרן * קודם לכן רוצח פרעה את שריו ויועציו הבכירים שיעצוהו לא לשלח את העם * לבסוף, מתחת לחלון ביתו של משה מתחנן המלך לפניו: "קומו צאו מתוך עמי" * משה בתגובה: "וכי גנבים אנו שנצא בלילה – נחכה לבוקר"

ובני ישראל עשו בדבר משה וישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלות וגו' [שמות יב].

מדהים, באותו לילה של מכת בכורות באותו לילה אשר אין בית אשר אין שם מת המצרים כולם שרויים בטרגדיות נוראות.

בכור מאב, בכור מאם, בכור אדם, ובכור בהמה כל אלו מתים!

כולם שרויים באבילות. עינים דומעות ולבבות שבורים.

 

נשמעת דפיקה בדלת, מיהו זה אשר ידפוק בדלת בשעה זאת? כנראה שכן בא לתנות צרותיו, או שמא מישהו בא להרגיע אותם?

לא.

אין זה אלא מישהו מבני ישראל.

 

ומה הוא רוצה?

שמא יש לכם איזה גביע יפה למסיבה שהנני רוצה לערוך?

ודאי ודאי, הנה שם מראים באצבע. אדרבא קח לך את הטוב ביותר, או היפה ביותר...

 

ושמא יתכן לקבל גם חליפה יפה ומהודרת לאותה מסיבה?

ודאי ודאי, הנה היא החליפה שעדיין לא הספקתי ללובשה, אנא ממך נסה למדוד שמא טובה היא עליך...

 

ולבני ביתי, האם ניתן לקבל עבורם בגד נאה...

ודאי ודאי, אדרבא בבקשה ממך, כבדנו וקח ...

 

היתכן?? שואל הרב אזרחי בספרו 'ברכת מרדכי',

הזאת היא השעה?

האיך זה לא גירשו אותם בבושת פנים מן הבית?

כלום אין לכם לב, לא מצאתם זמן מתאים יותר?

האיך זה הסכימו אפילו להכניסם הביתה?

 

התירוץ נאמר בפסוק עצמו:

וה' נתן את חן העם בעיני מצרים וישאילום וינצלו את מצרים וגו'.

זוהי מילת הקסם -

חן.

 

כשיש חן אין מקום לקושיות. אין דבר העומד בפני החן. כשנותן הקב"ה חן, חן אמיתי, אין מצבים העומדים בפניו.

גם אצל נח נאמר בחז"ל, כי "אף על נח נחתם גזר דין, אלא שמצא חן בעיני ה' שנאמר - ניחמתי כי עשיתים ונח מצא חן בעיני ה"'

אותו חן שנח מצא - זה הצילו מן המבול.

 

ובתפילת הימים הנוראים אנו אומרים: "כי חנוניך המה חנונים", וזה נפלא מאד, כי מי שמוצא חן בעיני הקב"ה הוא החנון, כסיומה של אותה תפילה "ומרוחמיך המה מרוחמים".

האם ניטלה מפרעה זכות הבחירה? איך אפשר להבין את זה? ואם ניטלה ממנו היכולת לבחור - על מה מענישים אותו? אבי קלנר מסביר מה המסר עבורנו.