פרטים

נכתב על ידי ד"ר אמיר שורץ

חידון חרוזים  ושמות בשלח תשעח

המרגלים והתלונות

כל המילים המתחרזות מהפרשה   חידון חרוזים משתלב עבר הווה ועתיד

לדוגמא:  מתחרז  גבשושית עם מילה  חלוצית = בראשית

מקומות  ושמות מהפטרה והפרשה שלח

שלח      תשעח

1. אחד מאבות הנשיאים המרגלים
2. מדבר ממנו יצאו למשימת הריגול
3. יצעד לדרכו
4. מילת קריאה לבני ישראל בעשרת הדיברות

תפזורת מילים – שלח

מצא המילים מפרשת השבוע (10 במספר )

המילים מופיעות לאורך לרוחב ובאלכסון כל מילה קשורה באות לרעותה

מצא את המילים בתשבץ מתוך מאגר המילים המופיעות למטה.

 פה, אדני. אל-ארך, אפיים, רב-חסד, נושא, עוון, ופשע, ונקה, לא ינקה, נפקוד, עוון, אבות, על - בנים, על- ריבעים על- שילשים

תפזורת הגיון  קשה   

5 עממי ארץ ישראל

1. שונא ישראל מובהק
2. על שמו הארץ
3. שם ירושלים
4. יהושוע נלחם בהם ונצחם
5. ממלכה עתיקה שהגיעה לארץ ישראל

הכין: ד"ר אמיר שורץ This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

פתרונות חידון חרוזים  ושמות בשלח תשעח

המרגלים והתלונות

כל המילים המתחרזות מהפרשה   חידון חרוזים משתלב עבר הווה ועתיד

לדוגמא:  מתחרז  גבשושית עם מילה  חלוצית = בראשית

מקומות  ושמות מהפטרה והפרשה שלח

שלח      תשעח

1. אחד מאבות הנשיאים המרגלים
2. מדבר ממנו יצאו למשימת הריגול
3. יצעד לדרכו
4. מילת קריאה לבני ישראל בעשרת הדיברות

תפזורת מילים – שלח

מצא המילים מפרשת השבוע (10 במספר )

המילים מופיעות לאורך לרוחב ובאלכסון כל מילה קשורה באות לרעותה

מצא את המילים בתשבץ מתוך מאגר המילים המופיעות למטה.

 פה, אדני. אל-ארך, אפיים, רב-חסד, נושא, עוון, ופשע, ונקה, לא ינקה, נפקוד, עוון, אבות, על - בנים, על- ריבעים על- שילשים

תפזורת הגיון  קשה  

עממי ארץ ישראל

1. שונא ישראל מובהק
2. על שמו הארץ
3. שם ירושלים
4. יהושוע נלחם בהם ונצחם
5. ממלכה עתיקה שהגיעה לארץ ישראל

הכין: ד"ר אמיר שורץ This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

פרטים

נכתב על ידי הרב עזריאל יונה

כותב המדרש: למה נסמכה פרשת מרגלים לפרשת מרים? לפי שלקתה על עסקי דיבה, שדיברה באחיה, ורשעים הללו ראו ולא לקחו מוסר.

דומה, אומר הרב אזרחי, כי עיניים פקוחות מבחינות במתיחת קו ברור בין פרשת מרים לפרשת מרגלים.

הכוונה היא לרקע הנפשי, אשר היווה תרבית להתהוות שני האירועים:

"ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה"? "בכל ביתי נאמן הוא"!

הכיצד לא הערכתם נכונה את משה, בעבדותו ובנאמנותו.

לא ייתכן, פשוט לא ייתכן. אילו הייתם מעריכים את משה כפי שהינו, לא הייתם מסוגלים להעלות את הדברים על שפתותיכם, אף לא לחשוב על כך.

אילו הייתם סומכים עליו כראוי וכיאות, אילו הייתם מכירים בנאמנותו, בלויאליותו, פשוט, לא היתה באה המחשבה לראשכם, שלא לדבר על ביטויים, או לשון הרע!

ובפרשת המרגלים: אילו היתה קיימת, כראוי וכיאות, ההכרה בחסדי שמים, אילו היתה קיימת אותה סמיכות הדעת, בקדוש ברוך הוא ובהבטחותיו, כראוי וכיאות, כלום הייתם זקוקים לבדיקה מחדש, אם 'כדאי' הוא הדבר לכבוש את ארץ ישראל?!

הקדוש ברוך הוא מבטיח, ואתם מפקפקים?!

כלום היתה באה לידי ביטוי המסקנא האומללה: 'ארץ אוכלת יושביה היא'?

הייתכן?

אמנם כן. צריכים לרגל, כדי למעט את הנס, כדי שהכיבוש יעשה במינימום ניצול של נס ופלא.

אבל מכאן ועד ל'בדיקה'??

הזקוק מאן דהוא לאישורכם? האין זאת פשיטת רגל של נאמנותכם וסמיכות דעתכם?

זוהי המשמעות של 'ולא לקחו מוסר'. שהרי ממש קו ישיר נמתח בין רקעי שני האירועים. 

פרטים

נכתב על ידי ד"ר אמיר שוורץ

רבוע קסם  תשעז   פרשת שלח לך

1. ארץ הריגול בפרשה
2. מלא גילה בעתיד
3. אחד העמים הרעים
4. המרגל חזר ו.........

מילים קפד ראשו וזנבו  בטנו

מילת הגיון =קשה

לא עשיר

 פירמידה

הגדרות

1. מקוה מים גדול
2. נוזל חיוני
3. מכניסים ליהדות
4. מדירים לרעה
5. צונחים מלמעלה
6. קבוצת מורדים במשה

הכין: ד"ר אמיר שורץ

רבוע קסם  תשעז   פרשת שלח לך פתרונות

1. ארץ הריגול בפרשה
2. מלא גילה בעתיד
3. אחד העמים הרעים
4. המרגל חזר ו.........

מילים קפד ראשו וזנבו  בטנו

 חידת הגיון

לא עשיר

 פירמידה

1. מקוה מים גדול
2. נוזל חיוני
3. מכניסים ליהדות
4. מדירים לרעה
5. צונחים מלמעלה
6. קבוצת מורדים במשה

הכין: ד"ר אמיר שורץ

פרטים

נכתב על ידי עלון בית דוד

פרטים

נכתב על ידי הרב עזריאל יונה

היש בה עץ אם אין? [במדבר יג].

אם יש בהם אדם כשר שיגין עליהם בזכותו [רש"י על פי חז"ל].

ומי הוא האדם הכשר שיגין עליהם בזכותו? אומרים חז"ל במסכת בבא בתרא כי הכוונה היא לאיוב.

"רבא אמר איוב בימי מרגלים היה כתיב וכו' מי דמי וכו' הכי קאמר להו משה לישראל ישנו לאותו אדם ששנותיו ארוכות כעץ [איוב שהאריך ימים רבים - רש"י] ומגין על דורו כעץ".

ובדברי כלב [להלן יד, ט]: "סר צילם מעליהם" פירש רש"י – "סר צלם מגינם וחזקם, כשרים שבהם מתו, איוב שהיה מגין עליהם" וכו'.

בספר ברכת מרדכי מדייק פה דיוק נפלא: בדברי המדרש האלו אנו רואים כי לא יועילו לא משה, לא אהרן, לא נשיאים ולא שבטים, לא דור דעה ולא נביאים, לא כל כלל ישראל לא תורה ולא רצונו של בורא עולם.

וכל כך למה?

משום שקיים שם צדיק המגין על דורו.

ומה הקשר בין הצדיק לבין דורו? מאומה. ובמי מדובר? בכאלו שנאמר עליהם "לא תחיה כל נשמה" [דברים כ טז], בשבעת עממים שנצטווינו לגרשם ולנתק כל קשר עמם, שקללה רובצת עליהם.

ובמה מדובר? בארץ ישראל! הארץ של ישראל. הארץ המובטחת, ובשעת הגשמת היעוד הגדול.

ואף על פי כן כיון שדר ביניהם אחד מיוחד, צדיק, יהיה מי שיהיה, שוב לא יועיל מאומה. לא משה לא אהרן לא שבטים לא נשיאים לא דור דעה ולא ציווי של בורא עולם.

מאומה לא יועיל. כי הצדיק מגן על דורו, גם על כאלו שבינם ובינו - מאומה.

אין שום עצה, פרט ל"סר צילם מעליהם". כלומר אם בכל זאת רוצים לכבוש את ארץ ישראל, לא הייתה שום עצה, אלא להוציא את הצדיק ממקומו, לסלקו משם או להמיתו, רק אז פנויה הדרך.

כל זמן שדר ביניהם צדיק אין שום אפשרות לכבוש או לנצח, פשוט לא יתכן, והדברים נפלאים. 

פרטים

נכתב על ידי עלון בית דוד

פרטים

נכתב על ידי ד"ר אמיר שוורץ

  קל בינוני

1. המרגלים יצאו ממדבר ....
2. הגיעו לחבל .... בישראל
3. והרבה דברי בלע ו....
4. ולבסוף רק היו מה כי ......

בינוני קשה

מילים קפד ראשו וזנבו  בטנו

מילת הגיון

קשה

המנהל תוך כדי לינה  מנהל

תשבץ פירמידה פרשת שלח

1. לא מתוק
2. מבשמי המשכן
3. מושב בפרוזדור ירושלים
4. נדבה
5. מה שניתן בהר סיני ( 4, 2)
6. שולי בתי התפילין

פתרונות

  קל בינוני

1. המרגלים יצאו ממדבר ....
2. הגיעו לחבל .... בישראל
3. והרבה דברי בלע ו....
4. ולבסוף רק היו מה כי ......

בינוני קשה

מילים קפד ראשו וזנבו  בטנו

מילת הגיון

קשה

המנהל תוך כדי לינה  מנהל

יו"ר + שינה  יורשינה

תשבץ פירמידה פרשת שלח לך

פרטים

נכתב על ידי אליעזר היון

לאחר 40 יום בה תרו את הארץ והילכו לאורכה ולרוחבה:

מרגלים במחלוקת

המרגלים: "ארץ אוכלת יושביה, וכל העם אשר בתוכה – אנשי מידות" * יהושע וכלב: "סר צילם מעליהם, ה' אתנו" *

שנים עשר איש יצאו לרגל את הארץ, רק שנים חזרו עם מידע אובייקטיבי. מלבד יהושע בן נון משבט אפרים, וכלב בן יפונה משבט יהודה, מוציאים יתר המרגלים את דיבת הארץ רעה. לדבריהם, הארץ ואקלימה הרע 'אוכלת' את יושביה, פירותיה משונים, והילידים עזי נפש ו'ענקיים' עד ש"כחגבים נראינו בעיניהם". העם שמאמין לדבריהם מבקש לרגום באבנים את יהושע וכלב ודורש: "לו מתנו במצרים, או במדבר הזה לא מתנו, ניתנה ראש ונשובה מצרימה". אלוקים בתגובה מודיע למשה כי אכן 'מבוקשם' של העם הנרגן יתמלא והם ייספו במדבר עד תום ארבעים שנה. בניהם, אשר לא חטאו, יזכו ויירשו את הארץ.

נשלחה אנשים לפנינו

פרשיית המרגלים העגומה החלה ברחש שהלך וגבר מצידו של העם שעמד על סף כניסה לארץ המובטחת. הקולות שהגיעו עד משה קראו "נשלחה אנשים [מרגלים] לפנינו", ובמלים אחרות: לפני המלחמה עם האוייב וירישת ארצו שגר קבוצת מרגלים שתבחן את טיב הארץ ואת אופי יושביה.  לאחר שנמלך בקב"ה שאמר לו 'איני מתערב בהחלטה' בוחר משה שנים עשר אנשים, משנים עשר שבטים [להוציא את שבט לוי שלא שלח נציג מטעמו מאחר שגם לא זכה לנחלה בארץ] כולם נשיאים, מראשי וחשובי השבט ממנו באו.  

הקב"ה מסכים עם מינוייו של משה והוא מצייד את האנשים במספר 'טיפים': 'עלו זה בנגב', כלומר פתחו את מסע הריגול באתר הפחות משובח של הארץ, כאותם סוחרים שמראים בתחילה את החלק הפגום שבסחורה, 'ואת העם היושב עליה החזק הוא, אם רפה' בדקו את היכולת הגופנית של העם כפונקציה לאקלים של הארץ, 'אם במחנים אם במבצרים', במחנים, זאת אומרת במקום פתוח, הרי שיש ללמוד מכך כי מדובר בגיבורים שבטוחים בכוחם ואינם חוששים מהפתעה של אוייב חיצוני, אכם אם הם שוכנים במבצרים, כלומר בערים המוקפות במנגנוני הגנה כמו חומה או ביצורים הרי שמדובר בעם חלש ורכרוכי שחושש כל העת ממלחמה פתאומית, ו'אם יש בה עץ אם אין', עץ כסימבול לאדם כשר הצמיח פירות, ואם אכן יש כזה, הרי שעשוי הוא להגן עליהם בזכויותיו. פרשנים תיעודיים מספרים כי משה בדבריו רימז לאיוב שהיה חי באותה תקופה בארץ.

המרגלים יצאו לדרך כשבלבם נרקמת מזימה. הם יכפישו את הארץ ויניאו את העם מלעלות אליה. מפני מה? מדוע השתוקקו כל כך עשרת המרגלים לעצר את המסע המהיר אל הארץ המובטחת? התשובה טמונה לדעת פרשנים במלים "כולם נשיאים". אותם אנשים שהיו במעמד של 'נשיאים' חששו מאד כי בכניסה לארץ יועברו מתפקידם ותחתיהם ימונו נשיאים חדשים. כיוון שכך החליטו בעצה יזומה לשנות את התכנית האלוקית ולהחזיר את העם למצרים או לפחות להותירו במדבר. משה שהבחין ברוח הקודש כי בסופו של התהליך יחטאו המרגלים מברך את הושע תלמידו ומוסיף לשמו את האות י וביחד – יהושע, כשבכך הוא מרמז "יה יושיעך מעצת מרגלים".

המסע והמטען

המרגלים יצאו למסעם המסוכן, והחלו 'לחרוש' את הארץ לאורכה ולרוחבה ממדבר צין בצדה הדרומי מזרחי ועד לבא חמת בגבולה הצפוני מערבי. כשעברו ליד העיר חברון נשמט מהם כלב בן יפונה ועלה להשתטח על קברי האבות. בתפילתו ביקש, כי זכות הצדיקים תסייע לו להינצל ממזימתם השפלה של המרגלים. בינתיים נתקלים שנים עשר היהודים בשלש דמויות ענקיות עם השמות המוזרים: אחימן, ששי, ותלמי. יש הסבורים כי שמו של ששי הענק לו על תכונתו הפיזיולוגית המעניינת שש אצבעות בכל יד ורגל. עד כמה הם היו ענקיים אנו יכולים ללמוד מההסבר המצוי במדרש למלים 'ילידי הענק'. לדבריהם השימוש במלה 'ענק' בא להמחיש את גובהם של השלושה כך שהחמה היתה נדמית כאילו היא 'ענק' של פנינים מסביב לצווארם. המרגלים המבועתים פנו אל נחל אשכול ונטלו משם אשכול ענבים תאנה ורימון. יותר מזה הם לא היו מסוגלים לשאת שכן פירות ארץ ישראל היו כה גדולים וכה משובחים עד שאת האשכול נאלצו לסחוב שמונה מן האנשים. אגב, פרשנים מספרים, כי מאשכול הענבים הבודד ניסכו ישראל יין על המזבח במשך ארבעים שנה. 

ארבעים יום חלפו והמרגלים החלו במסעם חזרה אל מחנה ישראל. מיד עם הגיעם הם מציגים את פרי הארץ לפני משה אהרן ושאר העם שהתאסף סביבם ואומרים: "זבת חלב ודבש היא, וזה פריה". 

כמו כל אנשי מכירות מנוסים בחרו המרגלים לפתוח בשבח שיש בו גרעין של אמת מתוך הכרה כי שקר שאין בו מעט אמת – לא מתקבל. העם מביט על הפירות המופלאים ושומע את המשך הדיווח: "אפס כי עז העם היושב בארץ, והערים בצורות גדולות מאד, וגם ילידי הענק ראינו שם". ובמלים אחרות, הפירות אמנם יפים, הארץ זבת חלב ודבש, אולם מה יועיל לנו אקולוגיה משובחת זו כאשר הילידים הם אנשים עזי נפש, ענקיים, וגם יושבים בערים בצורות. המרגלים, בלי שהתבקשו, גם מוסיפים פרשנות צבאית אישית משלהם: עמלק, המתעב אותנו יותר מכל, יושב בצד דרום, בצד מערב יושב הכנעני שמוגן על ידי כוחות הטבע – ים וירדן. גם אופציית התקיפה בדרך ההר לא קיימת. שכן בהר יושבים החתי, היבוסי, והכנעני. 

בתוך כל הסערה ניסה יהושע לענות אך האספסוף המשולהב לא איפשר לו לדבר. כלב מבחין בכך והחל צווח "וכי זו בלבד עשה לנו בן עמרם"? הקהל השתתק בבת אחת ופנה אל עבר כלב לשמוע אלו עוד דברים 'איומים' עשה להם משה בן עמרם. בשקט שהשתרר המשיך כלב ואמר: "והלא הוציאנו ממצרים, קרע לנו את הים, והאכילנו את המן? לאיש כזה גם אם יאמר לנו לייצר סולמות העולים לרקיע עלינו להאמין, כל שכן אם מבטיח הוא כי נוכל לנצח את יושבי הארץ". אלא שהמרגלים לא נתנו לעובדות לבלבל אותם והם השיבו לכלב כי דבריו דברי שקר הם. הארץ אוכלת את יושביה, אחוז האנשים המתים בה אינו פרופורציונלי לכל מדינה אחרת, וילידי הענק כל כך גבוהים ועצומים עד שחשנו כי נראינו בעיניהם כחגבים, ואכן כך נתפסנו בעיניהם.   

תגובת העם והתגמול על כך

התיאור המפחיד של עשרת הנשיאים פעל כמתוכנן והעם החל לבכות ולקונן: "לו מתנו בארץ מצרים או במדבר הזה לו מתנו". דתן ואבירם הזכורים לרע מפרשיית מסירת שמו של משה לידי המצרים, והיציאה ללקוט מן בשבת נגד ציווי משה, קראו בקול "נתנה ראש ונשובה מצרימה". השמועה עוברת במהירות מאוהל לאוהל ובני ישראל מתאספים ומקבלים החלטה חד משמעית כי עליהם לשוב אל ארץ מולדתם – מצרים. בנוסף הם ממנים את דתן כמנהיג במקום משה ואת אבירם במקום אהרן. הם החלו להפוך את פניהם לכיוון המשוער בו נמצאת מצרים ויהושע וכלב פרצו בבכי גדול, קרעו את בגדיהם ואמרו בקול רועד: "טובה הארץ מאד מאד... אשר היא זבת חלב ודבש.. אך בה' אל תמרודו.. אל תראו את עם הארץ.. סר צלם מעליהם וה' אתנו אל תיראום". אגב, יש הרואים במשפט "סר צלם מעליהם" תשובה ישירה לחשש אותו העלה משה לפני היציאה "אם יש בה עץ אם אין" כלומר האם יש בה צדיק העשוי להגן עליה בזכויותיו? על כך ענו יהושע וכלב, כי "סר צלם מעליהם" כלומר הצדיק היחיד ששהה ביניהם – איוב, מת וכעת סרה מעליהם הגנתם האחרונה.

המלים השפויות של השנים מסתבר, לא מתקבלים על ידי העדה והם מנסים לרוגמם באבנים שנחסמים על ידי ענן ה' שירד באותו רגע וחצץ בין העם לבינם. אז פונה הקב"ה למשה ואומר לו: "עד מתי ינאצוני העם הזה"? אם אחרי כל האותות המופתים והנסים שעשיתי עבורם הם עדיין אינם מאמינים בי מוטב כי אמגרנו ואעשה אותך, משה, לגוי גדול ועצום ממנו. על כך עונה משה בהגיון: מה יאמרו מצרים וכל הגוים כשישמעו שהמת את כל העם במדבר "מבלתי יכולת ה' להביא את העם הזה אל הארץ אשר נשבע להם, וישחטם במדבר... סלח נא לעוון העם הזה כגודל חסדך". ה' בתגובה: "סלחתי כדבריך". 

עם זאת מודיע אלוקים למשה כי בני ישראל היוצאים ממצרים ושגילם הוא מעשרים ומעלה ימותו כולם במדבר ולא יזכו להיכנס לארץ. בניהם הצעירים שלא הלינו יירשו את האדמה המובטחת. עונשם של המרגלים והעם יימשך כארבעים שנה כנגד אותם ארבעים ימי הריגול. גם ביצוע העונש מהווה תשובה ישירה לסוג העברה. המרגלים הוציאו את דיבת הארץ רעה באקט המתבטא בלשון, סופם שיצאו תולעים מלשונם שהתארכם ונכנסו בטבורם עד שמתו.  

את חלקם בארץ, של המרגלים שמתו, יקבלו יהושע בן נון וכלב בן יפונה, שסרבו, למרות סיכון נפשם, להיגרר למהפכה אותה ניסו לבצע המרגלים בעזרתם של דתן אבירם ורשעים נוספים.

פרטים

נכתב על ידי הרב עזריאל יונה

אחת מהשאלות הידועות ביותר לאורך ההיסטוריה הפרשנית היא כיצד נכשלו אנשים כה גדולים, כמו עשרת המרגלים שכידוע היו נשיאי שבטים, בהוצאת דיבת הארץ? איך הם לא תפסו את מה שהבינו יהושע וכלב?

שאלה מרתקת מטרידה לא פחות, היא העונש שנגזר על המרגלים ועל בני ישראל: מוות במדבר קודם כניסת הארץ. האם חטאם של המרגלים ושל העם כולו היה כה גדול עד שנגזר עליהם כולם למות במדבר בלי לראות את הארץ המובטחת? האם הם לא יכלו לחזור בתשובה ולשנות את רוע הגזירה?

צעד קטן לאנושות

כל מי שעבר דרך שער מחנה המוות הנאצי 'בירנקאו', ועמד ליד שני מבני המשרפות ההרוסים למחצה שם לב בוודאי לפרט אסטרטגי: קטנו ועליבותו של המקום. המקום כל כך קטן שבגיחה אחת של להק מפציצים אמריקני היה ניתן להפסיק את פעילותו של בית המטבחיים הזה. הדבר לא היה כרוך אפילו במאמץ מיוחד: בעלות הברית הפציצו מטרות שונות לא הרחק מן המחנה. לא היה צריך אלא פקודה אחת או הסטה קלה של הגה המטוס והטבח היה נפסק.

אבל פקודה זו לא ניתנה מעולם.

כיצד הגיעו יהודי אירופה למצב של חוסר אונים כל כך? איך אירע שהעם היהודי לא הצליח להשפיע על מדינות העולם לעשות משהו, אפילו צעד קטן שיוכל להפסיק את הזוועה הזו? ומאידך כיצד לא יזמו האמריקנים –הגם שאינם ידועים באהבת ישראל גדולה- פעולת הצלה חיונית? הארכיונים שהתגלו לא מכבר באו"ם של יומני פושעי מלחמה נאציים מלמדים כי בעלות הברית ידעו היטיב מה מתרחש במחנות ההשמדה. בכל זאת הם לא עשו דבר. למה? איך זה מסתבר?

אל תתנו להם רובים

דומה כי לאחר שגלו היהודים מארצם ונתפזרו ברחבי העולם, נשללו מן היהודים בהדרגה התנאים הדרושים להגנה עצמית. בגרמניה למשל, נשללה מהם הזכות החשובה לשאת נשק להגנה עצמית. גם בארצות נוספות. הלך רוח זה יצר מצב נפשי סבוך- מי שנאסר עליו לחגור חרב ישכח עד מהרה כיצד משתמשים בה, ונכונותו הנפשית להתנגד להתקפות מכוונות עליו תתנוון ותלך. בהדרגה הפכו היהודים למיעוט הנזקק להגנת שליטי הארץ שכמובן לא ששו תמיד לתת אותה. היהודים בתנועה מעגלית אכזרית איבדו בכוחות עצמם את השליטה ואת הכח להגן על עצמם.

ניתן לומר למעשה, כי התוצאה האופרטיבית של הגלות היתה מלבד ירידת קרנם של היהודים כאנשים גבורים, חזקים, בעיני העולם החיצוני הגויי, שפלה רוחם של היהודים בעיני עצמם עד כי לא האמינו הם בעצמם כי מסוגלים הם לכך.

שואת יהודי אירופה, שתיקת העולם, חוסר ההתייחסות העולמית לפנייתם של היהודים, נובעת בוודאי גם משאלת החרות היהודית. התחושה כי היהודי הוא אדם נרדף חלש שאפשר לשחק עמו בכל צורה, לרדוף אותו ודבר לא יקרה, לא הניעה את בעלות הברית ואת העולם כולו להתערב לטובתם.

זכרנו את האבטיחים

באחד מן הנסיונות שניסו בני ישראל את הקב"ה- בתבערה, הם קובלים באופן הבא:

זָכַרְנוּ, אֶת-הַדָּגָה, אֲשֶׁר-נֹאכַל בְּמִצְרַיִם, חִנָּם; אֵת הַקִּשֻּׁאִים, וְאֵת הָאֲבַטִּחִים, וְאֶת-הֶחָצִיר וְאֶת-הַבְּצָלִים, וְאֶת-הַשּׁוּמִים.  וְעַתָּה נַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה, אֵין כל--בִּלְתִּי, אֶל-הַמָּן עֵינֵינוּ

לפי חז"ל, ההתאוננות הזו התרחשה טרם חלפה שנה ורבע מאז צאתם מארץ מצרים. מה שמעלה אינסטינקטיבית שאלה מטרידה: איך יכלו בני ישראל שלא מכבר יצאו מהתופת, מהעבדות, מהפרך, לרצות ולשוב אל מקום כזה?

דומה, כי התשובה לשאלות אלו טמונה באופיים, ברמת רוחם ובמנטליות של היוצאים מארץ מצרים. עם שבמשך מאות שנים, דוכא עד עפר, היה מטרה להתעללויות ורציחות אכזריות, והורגל לחיות תחת פקודה ולציית לאדונים, לא מסוגל לאזור כח בנפשו ולגבש לעצמו זהות לאומית חדשה. רוחו שפלה והחוסן הנפשי שלו - ככזה שעשוי להגן על עצמו-  מוגבל. לא פלא אם כן מדוע שאף העם לחזור כל העת למצרים, ומדוע כל כך חשש מתושבי הארץ החדשה. בני ישראל כעם, לא היו מסוגלים, בפשטות, להאמין בעצמם וביכולתם לשוכני הארץ. או במלים אחרות: מי שבמשך מאות שנים לא התקומם כנגד מכהו, ישכח עד מהרה פעולה יזומה מהי,  ונכונותו הנפשית להילחם או אפילו להתנגד להתקפות מכוונות עליו תתנוון ותלך.

גזרת האלוקים, שלא יזכו בני דור המדבר להיכנס לארץ ישראל לפי פרשנות זו, איננה עונש, כי אם כורח המציאות: עם בעל אופי לאומי חלש, יכולת התקפה והתגוננות מוגבלת, איננו העם המתאים או המסוגל לכבוש את הארץ. יש צורך בדור 'חדש' שביסודות האישיות שלו טמונה חרות מנטלית הכוללת היבטים חיוביים ויכולת חוללות עצמית. [= חוללות עצמית הוא מינוח הלקוח מתחם הפסיכולוגיה הקוגניטיבית לאלברט בנדורה. תמציתה של החוללות העצמית היא המידה בה אדם מאמין ביכולתו לחולל, לבצע להשיג יעד מסויים. לחוללות עצמית יש קשר הדוק למוטיבציה. כאשר אדם מאמין כי סיכוייו להצליח במטלה מסויית אפסיים, אין לו כל מניע להתאמץ].

[מקור לסיפור בירקנאו, מקום תחת השמש ב. נתניהו]. 

פרטים

נכתב על ידי מערכת האתר

אמרו חז"ל בפרקי אבות כי הכבוד מוציא את האדם מן העולם. בשעה שאדם מתיירא פן יפגע כבודו פגיעה כלשהיא, הריהו מאבד את עשתונותיו ודורס ורומס כל אשר סביבו ויורד לתהום. הנה גדולה הסכנה הטמונה בבקשת הכבוד.

פרטים

נכתב על ידי עלון בית דוד

ותשא כל העדה ויתנו את קולם, ויבכו העם בלילה ההוא: (יד, א)

קשה לרדת לסוף דעתם של בני ישראל בפרשה זו. אין המדובר כאן ביחידים שתעו בדרכם, אלא באומה כולה, כפי שמודגש במקרא: "וילונו על משה ועל אהרן כל בני ישראל". האם בלילה אחד נמחקו מזכרונם כל האירועים המופלאים של יציאת מצרים, שכחו את הנסים הגלויים שליוו אותם במדבר יום יום, כאשר ישא האומן את היונק? כיצד הצליחו עשרה אנשים לערער בבת אחת את בטחונם של מאות אלפי מאמינים, כאילו משה ואהרן וכלב ויהושע אינם קיימים?

חייבים אנו לומר, שעוד לפני אותו לילה היתה קיימת מחלה רדומה מתחת לפני השטח, כתם שחור ששכן עמוק בלב, ועתה בפרשת המרגלים מצא מקום להתפשט ולהופיע בגלוי. כך הוא דרכו של הקב"ה; לשם כך הוא מביא את האדם לידי נסיון, כדי שכל מה שמוסתר במעמקי הלב, יצוף ויתגלה לעין כל, הן לטוב והן למוטב.

כל מה שברא הבורא בעולמו, נברא כדי לשמש את האדם. יש דברים הערבים לאדם, אם מבחינת מראיהם הנחמד, אם מבחינת טעמם המתוק, או משום שנותנים לאדם את הנוחיות שהוא אוהב. דברים אחרים אינם מושכים את לב האדם, אלא שהוא זקוק להם משום שמביאים לו תועלת, כדוגמת התרופות המרות שאדם משתמש בהם כדי להנצל ממחלה.

את התורה ומצוותיה משייך האדם, בדרך כלל, לסוג השני. כאשר האב מבקש להעניק לבנו פרס מיוחד או מתנה, לא יעניק לו זכות לימוד של שעה ביום, ונהפוך הוא: כדי לגרות את הבן מוכרחים להבטיח לו שבתום הלימוד מחכה לו ממתק. אין זה משום שבן זה הוא ילד מגושם. גם אם הבן הוא "בעל מדרגה" הלומד בחריצות, אין הוא מסוגל לראות בלימוד דבר מושך ומתוק, וחייבים להשלים את החסרון בעזרת הממתק.

גם כאשר הולך הילד ומתבגר, אין הוא משתחרר מתפיסת חיים זו. את מקומו של הממתק יתפסו פרסים ומלגות כספיים, או התקווה והתוחלת לכבוד ופרנסה. רק מעטים, בני עלייה אמיתיים שכידוע תמיד הם מועטים, יזכו להגיע לדרגה שבה ההנאה מהלימוד עצמו והשאיפה לידיעת התורה יהוו מניע עיקרי או בלעדי לעיסוק בתורה.

כבר אמרו חז"ל שלעולם יעסוק אדם בתורה אפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה, ואם היינו בונים את עולם התורה על יסוד של לימוד "לשמה" בלבד, לא היינו זוכים לראות גם את בני העלייה הלומדים תורה לשמה. אך זאת יש לדעת, שהפסגה שאליה כל בן תורה חייב לשאוף היא הדרגה שבה יהוו התורה והמצוות לא רק ענין של "עולם הבא , " אלא גם ענין של "עולם הזה ".

דור המדבר, שקיבלו את התורה על הר סיני, עסקו בתורה כפי לא היה בשום דור אחריהם. אך יחד עם זאת הצטיירה התורה בעיניהם כעול. הם ידעו שדרך התורה היא "פת במלח תאכל ומים במשורה תישן וחיי צער תחיה"; אך את הסיפא של משנה זו "אם אתה עושה כן אשריך בעולם הזה", עדיין לא זכו להרגיש. עדיין היתה רוב התורה בידם דבר מופשט, רוחני; עדיין לא זכו להגשים אותה הלכה למעשה . רק לאחר שנכנסו לארץ ישראל, עבדו את אדמתה וניהלו מדינה המושתתת על אדני התורה, וזכו לשפע של ברכת ה' בכל הענינים, זכו לראות במו עיניהם שהתורה היא ה"עולם הזה" האמיתי, ושאין לך אדם מאושר יותר ממי שזוכה לקיים את התורה.

הרגשה זו שהתורה מהווה ניגוד לחיי העולם הזה, ליוותה אותם באותם רגעים מכריעים, כאשר חזרו המרגלים והסיפורים המאיימים על "ארץ אוכלת יושביה" בפיהם. בודאי האמינו שהקב"ה יקיים את הבטחתו ויהדוף את אויביהם בין רגע ביד חזקה ובזרוע נטויה; אך התמונה שציירו בפניהם המרגלים שארץ ישראל היא ארץ שקשה לחיות בה, נקלטה במוחם היטב. הם התרגלו לראות את חיי התורה כחיים של צער וסבל, כחיים אפורים ללא הנאה. המרגלים כביכול אישרו את החששות שניקרו בלבם כל העת שגם בארץ ישראל לא יזכו לנחת, והחיים שם יהיו קשים ללא קורטוב של שמחה.

על רקע זה פרצה הבכייה הגדולה. בכייה זו לא היתה פרי רגע , זה היא בטאה הרגשה שקיננה בלבם כל העת, ועל כן היתה זו "בכייה לדורות".

ככל שנשכיל ונצליח לנטוע בעצמנו ובבנינו את ההרגשה שיהודי המקיים את התורה הוא המאושר עלי אדמות, וככל שנרבה לשלב את השמחה בלימוד התורה ובקיום מצוותיה, נצליח להרחיק גם את הבכייה לדורות ול, קרב את הרגע שבו יתקיים "והביאנו לציון עירך ברנה, ולירושלים בית מקדש בשמחת עולם".

ע"פ אהל יעקב

פרטים

נכתב על ידי אבי קלנר

אם הקב"ה שמוציא את ישראל ממצריים באותות ומופתים, קריעת הים וכו' מבטיח ש"טובה הארץ" לא יתכן אחרת, אפילו שהמרגלים ראו שקוברים אנשים רבים

פרטים

נכתב על ידי עלון בית דוד

פרטים

נכתב על ידי מערכת האתר