מותו של חבר הכנסת והעיתונאי לשעבר, אורי אורבך ז"ל, העלה על כס מלכות את תרומתה של הציונות הדתית בתקשורת ובחברה הישראלית, בה אורבך היה כל כך מעורב. בתור בוגרת החינוך הממלכתי דתי, מאז ומתמיד חינכו אותי לחשוב שדרך האמצע מהווה גשר בין שתי קצוות שביניהן פעורה תהום – מצד אחד האוכלוסייה החרדית הסגורה והשמרנית ומצד שני האוכלוסייה החילונית הפתוחה לעולם.

בכל מקום אליו הלכתי אמרו לי כי אני משתייכת למגזר הטוב ביותר בחברה הישראלית. המגזר הערכי ביותר, שבקיא בתחומים משני העולמות: הוא מכיר את החזון איש, את הרב קוק, שר במניין קרליבך, מתלהב מהופעה של וואן ריפובליק וגם של הבקסטריט בויז, מקבל את החדשות מיונית לוי ובסופי שבוע קורא עיתונים וגם את עלוני השבת. כלומר, המגזר הדתי לאומי ממש יודע את כל מה שהצדדים האחרים אולי מפסידים. אבל בעצם, גם במגזר הזה כמו בכל מגזר אחר יש המון דילמות וקשיים. נוכחתי לדעת שחילונים רבים אינם יודעים מה ההבדל ביני לבין בחורה חרדית שגדלה בבני ברק, ותמיד זה העליב אותי. כאילו, אני באמת נראית לכם כזאת סגורה ופרימיטיבית? ואז הבנתי שאפילו אני מלאה בסטריאוטיפים על חרדים.

"הרבה דברים שאנחנו חושבים על החרדים הם סטריאוטיפים" מעידה אורנה אושרי מתל אביב, שהחברה הכי טובה שלה היא ריקי סיטון מבני ברק. נשמע טריוויאלי? לא כאשר בוחנים לעומק את שתיהן: האחת היא חרדית מבני ברק, אשת אברך ואם לשבעה ילדים. השנייה היא אשת תקשורת תל אביבית, קיבוצניקית לשעבר, אתיאיסטית, פמיניסטית ושמאלנית, אשר יצאה לא פעם כנגד החברה החרדית.

השילוב בין השתיים נוצר הודות לפרויקט "חברותא", המקרב בין המגזר החרדי לחילוני, שנולד לפני כעשור. מטרתו של הפרויקט לחבר בין נשים חילוניות לחרדיות, ובין גברים חילונים לחרדים – קירוב שמתחיל משיחת טלפון, אחת לשבוע. כיום פעילים בחברותא כ-4,400 זוגות של נשים וכ-3,600 זוגות של גברים – בארץ ובעולם. לאחרונה הרחיב פרויקט חברותא את פעילויותיו ונוצר גם הקשר עם עמותת "רוח טובה", המפעילה זו השנה ה-9 את יום המעשים הטובים שיתקיים ב-24 למרץ.

ריקי, שמנהלת את חברותא-נשים, הכירה את אורנה לפני כשנתיים במהלך סיור של עובדי ידיעות אחרונות בבני ברק. המפגש התחיל מוויכוח תמים על גן עדן, גיהינום ושאר ירקות - והפך במהלך השנתיים שחלפו לחברות הדוקה ויומיומית, שמערבת גם משפחות וחברים.

מהיכן בעצם הגיע הרעיון הזה?

ריקי: "הבוס שלי תמיד היה מוטרד מהניתוק שקיים בין שני המגזרים, וחשב מה ביכולתו לעשות כדי לשנות את המצב. רעיונות ומיזמים שונים הובילו להבנה שרק חיבור ישיר ובלתי אמצעי בין אנשים - אחד לאחד - ייצור חיבור אמיתי". 
היא מספרת שבמסגרת הפרויקט נקבע יום בשבוע בו השניים מנהלים שיחה טלפונית, לומדים להכיר זה את עולמו של זה, ומלבנים נושאים הקשורים ביהדות ובחברה הישראלית - בהתאם לתחומי העניין של הצד החילוני. זה יכול להיות סביב נושאים דתיים, כמו פרשת השבוע, גמרא, מיסטיקה, זוגיות, ועוד. מצד שני – למתעניינים בצד האנתרופולוגי יותר - הקשר יכול להתמקד בשאלות אישיות יותר, או לעסוק בענייני השעה הבוערים, שנמצאים תמיד במוקד המפגש הטעון בין שני המגזרים. "כל אחד לוקח את זה לאן שהוא רוצה, ותמיד יש את מי לשאול ויש למי לפנות".