אלול
- פרטים
- נכתב על ידי הרב עזריאל יונה
מה כוונת הפסוק, הנראה בקריאה ראשונה כתרתי דסתרי: מחד צדק ומשפט הם הבסיס עליו יושב כסאו של הקב"ה, אולם מאידך חסד ואמת יקדמו פניך?
שמעיה היה במצוקה קשה, ולווה מחבירו יצחק סך של 100 דינרים, אותם התחייב לפרוע במועד מסויים.
הגיע המועד ויצחק שלח הודעה לשמעיה כי הוא מחכה לכסף. אלא ששמעיה השיב לו בהודעה קצרה: אין לי מושג על מה אתה מדבר.
יצחק ההמום מיהר לביתו של ידידו [לשעבר?] ושאל אותו למה הוא מתכוון כי אין הוא יודע במה מדובר?
שמעיה ענה בפשטות: לשום דבר שלא נמצא בין המילים 'אין לי מושג על מה אתה מדבר'.
יצחק החוויר כשהבין ששמעיה מדבר ברצינות. הוא החל להתחנן לפניו כי יחזיר לו את כספו, מאחר שהוא זקוק לו וכו', אך שמעיה, חזר שוב ושוב כמנטרה על המילים: 'אין לי מושג על מה אתה מדבר'.
אמר יצחק בליבו: אולי מצבו של שמעיה דחוק, אולי העניות שיבשה אותו על דעתו, אנסה ללכת לקראתו כדי שאציל לפחות חלק מן הסכום.
פנה יצחק לשמעיה בקול רך ואמר: יודע מה, השב לי 50 דינרים ונשכח מכל הסיפור, לא נורא, שיהיה לך לבריאות.
פרץ שמעיה בצחוק גדול ואמר: וכי למה שאתן לך 50 דינרים, מה אני לישכת הסעד? אם אתה רוצה לקבץ נדבות, אני לא הכתובת.
פנה יצחק בעלבונו לבית המשפט ותבע את שמעיה.
הגיע יום המשפט, והשופט שאל את שמעיה האם הוא מודה שלווה כסף מיצחק. שמעיה הכחיש בתוקף ואמר שוב כי אין לו מושג על מה מדובר. אז ניתנה רשות הדיבור ליצחק והוא הוציא פיסת נייר קטנה מכיסו עליה נכתב בפירוש בכתב ידו של שמעיה כי הוא מודה שביום פלוני לווה הוא כסף מיצחק.
שמעיה נזכר לפתע כי ביום ההלוואה אכן ביקש ממנו יצחק לשרבט משהו על פיסת נייר, אך ברוב בטחונו כי יצליח להימנע מלשלם שכח את הפרט 'השולי' הזה.
השופט בחן היטיב את הפתק, ולאחר שכתב היד אומת כשל שמעיה על ידי שני עדים מהימנים, הוכרז פסק הדין כי עליו לשלם את מלא הסכום, כולל הוצאות בית משפט, שכר טירחת עורך דין וכו'.
יצאו השנים מבית המשפט ושמעיה פנה ליצחק בקול רך ואמר: זוכר יצחק שהצעת שאשלם לך 50 דינרים ולא הסכמתי? הייתי לא בסדר, אתה צודק, עכשיו אני מוכן לקבל את ההצעה שלך ולשלם את הסכום הזה.
גיחך יצחק ואמר: ידידי לשעבר, ההצעה הזו היתה קודם המשפט, כעת היא כבר לא רלוונטית. כעת עליך לשלם את הכל.
ומה הנמשל?
במקרה זה, באופן מרתק, הנמשל לא דומה למשל.
שכן בנמשל הקב"ה מוכן להתפייס עם ישראל גם לאחר המשפט, שלא כמו בשר ודם.
הוא מוכן לקבל את הצעות 'הפשרה' שלהם גם אחרי שהפסידו.
צדק ומשפט אמנם מכון כסאך,
אך גם לאחר מכן –
חסד ואמת יקדמו פניך – הקב"ה מוכן לחסדים ו'לפשרות'.
- פרטים
- נכתב על ידי אביגיל מייזליק
אלול מלמד אותנו שאפשר לעשות משהו אחר בכלל. להיזכר שבעצם אנחנו לא המנהיגים אלא המונהגים. להצטער על כמה שהלכנו עקום ורחוק, להיזכר שבעצם אנחנו מאד מאד רוצים ללכת בקו הישר. פשוט לא הצלחנו. אבל בטח רוצים.
- פרטים
- נכתב על ידי הרב עזריאל יונה
החיילים שבגבול שפשפו את עיניהם שוב ושוב: מה מנסה האיש הזה לעשות?
מולם צעד יהודי חייכן, שלא החזיק בידו כל מזוודה, מלבד מריצה מלאה בחול ים. החשד של החיילים התעורר במהירות, ובליבם כמעט נדו למסכן שניסה להערים עליהם בתחבולה כה זולה.
תעמוד בצד, הורו לו.
היהודי עמד בצד, והחיילים ניגשו אל המריצה ושפכו את כל החול שבה. בראשם כבר עלתה התמונה של חפצי ערך, או חומרים אסורים המסתתרים בין גרגרי החול, אלא שלהוותם לא נמצא דבר.
הם משכו בכתפיהם והורו ליהודי לעבור אל מעבר לגבול.
עברו שלשה ימים, והיהודי מגיע שוב, רק שהפעם היתה המריצה מלאה בחול לבן, מן הסוג שעושים אתו שימוש בבנייה. החילים שוב חיטטו באצבעותיהם, אך לא מצאו מאומה.
בפעם הבאה כשהופיע היהודי, עם מריצה מלאה בול זך וצבעוני, כבר המתין לו מפקד משמר הגבול, וביקש ממנו להמתין לבדיקתו האישית.
המפקד קרא לכל החיילים ואמר: אתם חושבים שהוא מסתיר חפצים שקל למצא? היהודי הזה מסתיר יהלומים קטנטנים, קצת יותר גדולים מן גרגרי החול עצמם, עם צבע הזהה לגוון החול.
הוא לקח מסננת, וסינן את כל החול לאט לאט, אך גם הוא נאלץ לגרד את פדחתו במבוכה כשהתברר כי המריצה אכן מלאה בחול. חול צבעוני, אבל חול פשוט.
שבוע מאוחר יותר, והיהודי הגיע עם המריצה שוב גדושה בחול, והמפקד המתין עם מסננת חשמלית מצויידת בראדר.
הרדאר הזה, הסביר לפקודיו, מזהה בקלות כל חומר מוצק שאיננו החול עצמו.
החיילים חיככו את ידיהם בהנאה, היהודי המוזר כבר הפך לאטרקציה עבורם. בסתר ליבם הם קיוו שמפקדם שוב יושפל מול היהודי הערמומי, ושוב לא יצליח לאתר את ההברחה המסתתרת בערימות החול.
ואמנם, תקוותם לא נכזבה.
הרדאר החשמלי, והמסננת המתקדמת, לא זיהו במריצה כל דבר מלבד חול. המפקד חזר על הבדיקה 3 פעמים, וקיבל תשובה זהה.
החיילים התפזרו בגיחוך קל, והמפקד ניגש ליהודי ואמר לו: סלח לי יהודי, תספר לי מה אתה מבריח, ואני נותן לך את דיברתי שלא תיענש על כך. אני כבר לא מסוגל לעמוד בהשפלה הזו, מידי שבוע.
היהודי ביקש ממנו לכתוב את הבטחתו על נייר, ואז אמר לו:
אתה יודע מה אני מבריח?
אני מבריח מריצות. בשבועות האחרונים הברחתי כבר עשר מריצות יקרות ערך מבלי ששילמתי עליהם כל מכס. אתם היייתם כל כך עסוקים בנבירה בחול, שלא הבחנתם שאני למעשה מעביר כאן מריצה...
_____________
אנשים לעתים עסוקים באירועים שנראים בעיניהם חשובים מחמת הברק שאופף אותם, המסתורין, אך הם שוכחים שהחיים האמיתיים נמצאים מול עיניהם.
אדם מנסה לחנך את כל העולם, להעיר הערות לזולת, לתת לו מוסר, ולעלוב בו, כאשר הוא לא שם לב שמול עיניו, בביתו שלו מבריחים מריצות, דרושה יד מוכיחה.
אדם מפגין בעד מטרה אזרחית חשובה, צועק, ומגדף את אנשי השלטון. הוא שוכח שמול עיניו ישנה מטרה אזרחית חשובה לא פחות כמו משפחות הנמצאות במצוקה להם הוא יכול לסייע וכדומה.
- פרטים
- נכתב על ידי אבי קלנר
מרן הבית יוסף בפתיחת דיני הימים הנוראים, מתחיל בהלכה שנוהגים לקום באשמורת לומר סליחות ותחנונים מראש חודש אלול ואילך עד יום הכיפורים.
המקור לסגולה ולעוצמה הטמונה בימים אלו מתחיל במדבר סיני לאחר היציאה ממצרים: לאחר מעמד הר סיני בו' סיוון חג השבועות כשעלה משה רבנו לארבעים יום להר סיני כדי ללמוד ולהביא את התורה, בחזרתו נתקל בעגל שנעשה ושבר את הלוחות.
יומיים לאחר מכן עלה שוב לארבעים יום של תפילה ותחנונים לכפר על עם ישראל ולקבל צ'אנס נוסף לקבלת התורה, ואכן זכינו ובורא עולם ציווה את משה לפסל לוחות שניות ולעלות להר סיני בראש חודש אלול לארבעים יום, במהלך ארבעים הימים עסקו כל העם בתשובה והמתינו בציפייה דרוכה לרגע בו ירד משה מן ההר והלוחות השניות בידו, ואכן ביום הכיפורים בישר הקב"ה למשה שסלח לעם ישראל והגיע זמנו לירד מההר עם הלוחות כדי ליתנם לעם ישראל וללמדם את התורה והמצוות, ולא עוד אלא שבכול שנה בתאריך י' בתשרי יום הכיפורים יכפר הבורא על חטאי עם ישראל.
חכמינו הודעונו על סגולתם של ארבעים הימים המסוגלים יותר משאר השנה להתקרב ולשוב לה' יתברך, זמן ששערי שמים פתוחים לקבל את תפילותינו ולהעלותנו ברוחניות לדרגות גבוהות, על דרך משל נקראים ימים אלו כימים ש'המלך בשדה' המלך יוצא מארמונו הניצב הרחק בעיר הבירה ויוצא לתור את הארץ ולהיענות לבקשות האנשים הפשוטים. בורא עולם ממתין בימים אלו לבקשותינו ותפילותינו כדי לרומם ולהעלות אותנו להתקרב אליו.
שמו של החודש "אלול", תרגום המילה אלול חיפוש חיטוט ובילוש, וכנאמר במעשה המרגלים 'ותורו את הארץ' ומתרגם בארמית: ויאללון ית ארעא.
בימים אלו אנו צריכים לקיים את מאמר הפסוק בנביא 'דרשו ה' בהימצאו קראוהו בהיותו קרוב, יעזוב רשע דרכו ואין און מחשבותיו, וישוב אל ה' וירחמהו, ואל אלוקיו כי ירבה לסלוח' כיצד מבטלים את הגזרות הרעות?
חכמנו למדונו שיש שלושה דברים שמעבירין את רוע הגזרה. תשובה תפילה וצדקה מעבירים את רוע הגזירה. שלושת הדרכים המסוגלים לסייע בעדנו להתקרב לה' לזכות בדין, כל אחד מהם נרמז בפסוק שבו טמונה המלה אלול: תשובה – "ומל ה' אלוקיך את לבבך ואת לבב זרעך" האותיות הפותחות במילים "את לבבך ואת לבב" מרכיבות את המילה אלול. תפילה – "אני לדודי ודודי לי", האותיות הפותחות מרכיבות את המילה אלול. צדקה – "ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים" האותיות הפותחות במילים איש לרעהו ומתנות לאביונים מרכיבות את המילה אלול.
חכמינו נותנים לנו קוד נוסף: תשובה היינו צום, תפילה היינו קול, צדקה היינו ממון, נבחין שהגימטרייא של קול = 136 , צום = 136, ממון = 136. כשנחבר את שלושת הדרכים המסיעות בידינו לשוב בתשובה נקבל את המספר 408 המקביל למילה 'זאת', ואכן במזמור מתהילים הנאמר פעמיים בכל יום מראש חודש אלול עד לאחר חג הסוכות 'לדוד ה' אורי וישעי ממי אירא, ה' מעוז חיי ממי אפחד... כי יצפנני בסוכה ביום רעה יסתירני בסתר אהלו' דרשו חכמינו: אורי – בראש השנה, וישעי – ביום הכיפורים, כי יצפנני בסוכה – בחג הסוכות, נאמר במזמור 'אם תחנה עלי מחנה לא יירא ליבי אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח' במי אני בוטח? בזאת – בחיבור של קול צום ממון היוצרים את המילה זאת, כאשר אני עוסק ברצינות בתשובה תפילה וצדקה הרי שאני יכול להיות בטוח שאזכה בדין ואבטל את כל הגזרות הרעות.
וכשעושים זאת ברצינות הרי שדוד המלך ממשיך בפסוק שלאחר מכן את ההכרה שנגיע אלה 'אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי בבית ה' כל ימי חיי לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו'.
אהרון הכהן בבואו ביום הכיפורים אל המקום הקדוש ביותר 'קודש הקודשים' אשר הוא האדם היחיד הנכנס לשם פעם בשנה, הרי שהתורה אומרת לנו 'בזאת יבוא אהרון אל הקודש' הרי לנו רמז ברור שכניסת אהרון ותפילתו המכפרת על עם ישראל היא 'בזאת' בזכות התשובה תפילה וצדקה שלנו!
כל אחד צריך לערוך באלול חשבון נפש נוקב בשלושת הפרמטרים תשובה תפילה וצדקה ולבדוק באיזו דרגה הוא נמצא בכל אחד מן הפרמטרים. בפרקי אבות נאמר על שלושה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים, כשיש שלוש רגלים לשולחן הרי שהוא יציב אולם כשיש רק שני רגלים הרי שאנו בבעיה.
תורה = תשובה = צמיחה אישית ביני לבין עצמי.
עבודה = תפילה = חיבור ביני לבין הקדוש ברוך הוא.
גמילות חסדים = צדקה = תקשור וסיוע בין אדם לזולתו.
מה כולל חשבון הנפש האישי בהתייחס לשלושת הקטגוריות?
תורה – תשובה: אדם צריך לשאול את עצמו היכן אני נמצא, כמה אני משקיע בשאיפתי לטוב, כמה זמן אני מרוכז בחיי, מה סדרי העדיפויות שלי, האם אני רוכש חכמה, האם יש לי דמות ומודל לחיקוי, האם אני לומד מניסיון חיים או מחכמתם של אחרים, האם אני מתייעץ בנושאים רוחניים, כיצד אני מגיב לביקורת, האם אני מודה לטעויות, האם אני מורגל בטעויות באופן עקבי, האם יש לי שאלות על החיים, כיצד אני יכול לתקן את עצמי לשיפור דרכי ולהעצמתי האישית ברוחניות.
עבודה – תפילה: האם אני דואג לבריאותי הרוחנית ולבריאותי הפיזית, כיצד אני מגדיר את הקשר שלי לה', מה מצב החיבור שלי ליהדות, כיצד אני רואה את מהלך החיים, האם אני מתבונן בגדלות הבורא וביופי הבריאה, האם אני מרגיש בודד, מה אני חש כלפי אנשים אידיאליסטים ובעלי ערכים, האם אני מתפשר במוסר לטובת רווח כספי או לטובת כבוד עצמי, האם אני דבק בשאיפתי הרוחנית, כיצד אני יכול לתקן את עצמי ולשפר את הקשר והחיבור שלי לקדוש ברוך הוא.
גמילות חסדים – צדקה: האם אני ער לצרכים של אחרים, האם אני מנצל חולשות של אחרים, האם אני נותן צדקה בשמחה, האם אני תורם ממשאבי האישיים לתועלת אחרים, האם אני מסייע בעצה טובה לאחרים, האם אני מקיים הבטחות, האם אני מנהל עסקים באופן הוגן, האם אני מנהל מערכות יחסים הוגנים עם רעייתי וילדיי או עם עובדי ומעבידי, האם אני מקנא באחרים, עד כמה אני לקוי בלשון הרע, יש לי סבלנות, אני שולט בכעסי, האם לשוני טסה, היש בי אכזריות האם אני פולש לפרטיות, האם אני בוגד באמון, האם אני מאזין באמפתיה, האם אני מעליב, כיצד אני יכול לתקן את עצמי ולשפר את דרכי ושיחי ושיגי ביחס לאחרים.
נקיים את הפסוק 'נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה' ' ונזכה להיכתב לחיים טובים ארוכים ולשלום.
שנה טובה
- פרטים
- נכתב על ידי הרב עזריאל יונה
יוסל, יהודי ממולח שגר בפולין עסק במסחר לא כשר, או במילים אחרות בהברחת מזון משובח מרוסיה השכנה לאזור העני שבפולין.
אין זה מתפקידנו לקבוע האם עשה יוסל כהוגן, או שגם כאשר נמצא אדם בחרפת רעב אין לו לשלוח ידו במסחר לא כשר, העובדה היא שכך פעל יוסל במשך זמן רב.
וכיצד היה יוסל מבריח את הסחורה? השיטה שלו היתה פשוטה. בכל חודש היה יוצא בחשאי לרוסיה, ורוכש שם בקהילה היהודית ארון מתים גדול.
את הארון היה עוטף בטלית גדולה, ואת תוכו היה ממלא בכל טוב. כאשר היה עובר את הגבול, היה לובש פני אבל, פורץ בבכי, ומשוחח עם השומרים כאדם שאיבד את עולמו.
השומרים, מעולם לא הכבידו עליו. הם ראו אדם שלוקח ארון מתים, ולא העזו לבקש ממנו לפתוח את דלתותיו.
פעם היה מספר יוסל כי אביו קבור בפנים, פעם סיפר על גיסו, אחיו, ואפילו באחת הפעמים על אשתו.
השומרים שמטבע הדברים היו מתחלפים, לא ידעו כי האיש שמעביר זו הפעם ה- 30 ארון מתים, אמור היה להיוותר כבר יחידי בעולם, לאור העובדה כי כל משפחתו כבר מתה...
אלא שעם השנים חששותיו של יוסל הלכו ופחתו, הלכו ודעכו, והוא חש כבר ביטחון. הוא עבר בגבולות כזקן ורגיל, וידע שמראה ארון המתים המפחיד, עם הטלית המתוחה עליו מרתיע כל אדם. הוא גם ידע שמלבד העניין הדתי, אין איש בעולם שחפץ לראות את פניו של המת בתוך הארון.
באחד הימים, הגיע יוסל שוב לאזור הרוסי העשיר, רכש מכל טוב מוצרי מזון יוקרתיים אותם לא ניתן להשיג מעבר לגבול, והניח אותם בארון שרכש.
הוא עטף אותו כמנהגו בטלית, ופנה לעבר הגבול.
כשעבר במעבר, נענע בראשו כזקן ורגיל לפני השומרים, אלא שהפעם באופן מוזר לטעמו לפחות, ביקש ממנו הקצין שעמד במקום לסור הצידה.
מה קרה? שאל יוסל בדאגה, אני ממהר לקחת את אבא שלי שנפטר ברוסיה אל בית העלמין היהודי בעיר.
הקצין, לא השיב, ורק הורה לו בתנועת יד לפתוח את הארון.
יוסל ניסה להסביר לו כי אין זה כבוד המת, וכי הדבר אסור בתכלית האיסור, אך הקצין בשלו: פתח מיד את הארון.
בלית ברירה פתח יוסל את הארון, ומאות מוצרי מזון משובחים התגלגלו החוצה.
פניו של הקצין האדימו, ויוסל שלפתע קלט את משמעות הדברים פרץ בבכי מר. הוא ידע שהעונש על הברחת מזון מגיע לידי שנים ארוכות בבית הכלא.
הקצין הביט ביוסל ואמר: עכשיו אתה בוכה???
עכשיו???
אם היית בוכה כמה דקות לפני זה, הייתי נותן לך לעבור. מעולם לא הייתי מבקש מאדם שאיבד את אביו לפתוח את ארונו. האדישות שלך בנשאך את גופת אביך גרמה לי לחשוד שמשהו אינו כשורה. כעת הבכי שלך – מאוחר מידי.
* * *
במשל זה משתמשים בעלי המוסר להסביר את חובת האדם לשוב בתשובה לפני שיהיה מאוחר מידי.
אדם משוכנע כי חייו נוחים וכי הכל מתנהל כשורה. אין לו כל סיבה לחשוב שיש משהו למעלה ממנו, והוא עלול בכל רגע לאבד דבר מה יקר.
כאשר חלילה הדבר קורה, אז מזדעק האדם, ומתחיל לעשות חשבון נפש, אלא שאז זעקותיו עלולות להיות בבחינת 'אחרי הזמן', מאוחר מידי.
- פרטים
- נכתב על ידי עת לחשוב
ימים אלו לקראת ראש השנה ויום הכיפורים ימי מאזן וחשבון הם, כל אדם ועולמו. עוצרים מעט את שטף ומרוצת החיים ומתבוננים בעצמם פנימה, באותה כונה עמוקה ונסתרת בה אין דריסת רגל לאיש, הם ולבבם, יהא זה באישון לילה לאחר יום גדוש עבודה ומורט עצבים, או שעת בוקר מקדמת כאשר היקום כולו שקט ורגוע, או כל רגע של שקט אחר ויחשבו, "עלי לשפר, עלי להיות טוב יותר, עדין יותר, מתחשב ומפרגן, כלפי בני משפחתי, קרובי, עובדי וכו'". שהרי מי כמוהם יודע עד כמה יש צורך בכך. מילה חריפה שלא במקומה כמה מסוגלת היא לפגוע בזולת ולהשפילו, להרוס ולהרוג והרי אתמול הייתי אני הנפגע מאחר שלא התחשב, שלא ויתר, השפיל והכאיב.
דע! אתה לבדך בעולם, עבורך נברא העולם אין איש אחר רק אתה! בכוחך וביכולתך להשפיע על כל העולם! למרות שנראה לך דבר זה כבלתי אפשרי.
הנה מאמר נפלא מחכמינו "תולה ארץ על בלימה" פרוש הפסוק הפשוט, הבורא העמיד את כדור הארץ בנקודה מדויקת בין השמש המדברית והקופחת והקור הסיבירי. ממרחק של 149,000,000 ק"מ , מצא בדיוק את המעלה המדויקת ליצור כוח תנאי חיים, אבל יש כאן הבט רוחני נוסף, הבורא נותן זכות קיום לעולם בזכות מי שבולם פיו בשעת מריבה! וכוח לוהט, צעקות, הטחת עלבונות, ואתה שותק, יש לך בלי סוף תשובות, הוכחות ופגיעות ביריב ואתה שותק, מצליח לרסן את פיך בליבך פנימה מתחוללת מלחמת עולם, אל תשתוק, תענה, יחשבו שהוא צודק ואתה "הרע" והשקרן ואתה שותק!!
כמה כוח וגבורה צריך לרגע זה אם הצלחת אתה נותן עכשיו את הקיום לעולם, זכותך היא המקיימת את הכול, השמים, הארץ, בני האדם, בעלי חיים, הכול, הכול, שלך ובזכותך. ואחר כך ברגע שהויכוח הסתיים שמרת על "זכות השתיקה" איזו תחושה נפלאה של שליטה עצמית, של מלכות פנימית, על עצמי, על רגשותי ודחפי שנראו לי לבלתי מנוצחים, הנה הם נכנעים, כחיילים שבורים שאינך מבין מדוע כה קשה היה המאבק כנגדם. ואפשר שמחר או אפילו בעוד שעה תפרוץ מלחמה חדשה, ושוב אותם רגשות מתרוצצים כאילו מעולם לא היית "בסיפור הזה" אל תיפול אל תיכנע המשך ללחום והניצחון מובטח לך כי כל קרב בו ניצחת צברת ניסיון למדת שנשארים בחיים גם לאחר שתיקה זו, ואחר כמה לצמא לאותה תחושה ערבה שמקורה בטוהר הנשמה, תביט השמימה ותאמר "השקיפה ממעון קודשך מן השמים וברך את עמך ישראל".
מתוך החוברת "תפוח בדבש", עת לחשוב.
- פרטים
- נכתב על ידי הרב עזריאל יונה
לקראת חתונתו של בנו העניק ראובן לבנו נדוניא יקרה בסך אלף דינרי זהב. מלבד זאת היה הבן סמוך לשולחן אביו שנים אחדות לאחר חתונתו.
לאחר שעברו מספר שנים ניגש האב לבן ואמר לו: כלו ימי סמיכותך על שולחני צא והרווח את לחמך.
לקח הבן את כסף הנדוניא שהיה לו וניגש אל השוק הגדול. כבר בדוכן הראשון ראה כלי זהב ששבו את עיניו. המוכר הבטיח לו כי מדובר בעסק טוב והוא יוכל לקבל ואתם במחיר מוזל. שמח הבן והוציא חמש מאות דינרים על כלי הזהב.
בחמש מאות הדינרים הנוספים קנה שטרות שעשויות, כך נאמר לו, להניב רווח גדול.
שב הבן לביתו שמח וטוב לב והראה לאביו את הסחורה הטובה שקנה.
הביט האב בכלים ותפס מיד כי מדובר בכלים שאינם שווים כמעט כלום. הוא הוציא פצירה וגרד את ציפוי הזהב כשהוא מראה לבן כי הם אינם עשויים אלא מחרס. שווים של הכלים אמר לו האב, אינו עולה על חמישה דינרים.
הראה לי את השקעתך השניה ביקש האב.
הוציא הבן את השטרות והוכיח לאב כי על פי הסכום הרשום בהם שווים הם אלפי דינרים. האב הבין כי גם פה רומה הבן והוא מחזיק בידו אוסף של שטרות מזוייפים. ניירות שאינם שווים מאום.
בשלב זה כבר לא יכל האב להתאפק והוא החל לצעוק על בנו: מילא בכלים שקנית הפסדת את כספך, אבל בשטרות הללו לא רק שלא הרווחת אלא אתה עברת ועדיין עובר עבירה פלילית, שכן אחזקת שטרות מזוייפים נחשבת לעבירה חמורה שעונשה הוא שנים רבות בכלא!
סיפור זה מהווה משל לימים בהם אנו נמצאים.
האדם במשך כל השנה לא מקיים מצוות כפי שהיה ראוי. גם במידות שבין אדם לחבירו הוא אינו בדיוק מושלם. הוא כועס, מתגאה, לעיתים גם מרמה.
הטענה על האדם אם כן היא כפולה: לא רק שהוא לא עושה מצוות – לא רק שהוא לא קנה כלים יקרים אלא כלים מחרס שאינם שווים מאומה, הוא גם משתמש בכוחות שלו לרכוש דברים הנחשבים לעבירה פלילית – הוא קונה שטרות מזוייפים.
בימי התשובה, מוטלת על האדם החובה לתפוס ככל יכולתו במצוות ולהתקרב אל ה'. אז, הוא לא רק מתרחק מן העבירות אלא הוא גם עושה עסק טוב.
- פרטים
- נכתב על ידי ספר התודעה
אלול הוא החודש השישי לפי מנין החודשים שאנו מונים מניסן, כמו שכתוב בתורה (שמות י"ב) החודש הזה לכם ראש חודשים, ראשון הוא לכם לחודשי השנה. לפי מנין השנים שאנו מונים מתשרי – אלול הוא החדש האחרון בשנה.
השם 'אלול' לחדש זה נקבע כשמות כל החודשים על ידי עולי בבל. אמרו חז"ל: שמות החודשים עלו מבבל.
מזלו של אלול: בתולה. על שם הכתוב (ירמיה ל"א) שובי בתולת ישראל, שובי אל עריך אלה, לפי שחדש זה הוקבע לתשובה.
ראש חדש אלול – שני ימים. ויום הראשון של ראש חדש, הוא מילואו של חדש אב, היינו יום השלושים של החדש. ואילו חדש אלול הוא חסר, של עשרים ותשעה יום.
ימי רצון
לפי שאלול הוא האחרון בחודשי השנה לפני ראש השנה, שהוא יום דין לכל באי עולם, לפיכך הוא נקבע לתשובה ובו מרבים באמירת סליחות ותחנונים לפני הקדוש ברוך הוא.
הימים האלה הם ימי רצון מימי קדם. כשחטאו ישראל בעגל ונשתברו הלוחות, עלה משה אל ההר והתנפל לפני הקדוש ברוך הוא לבקש רחמים וסליחה על חטא העגל, ונתרצה לו הקב"ה ואמר לו: "פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים". ועלה משה אל ההר בראש חדש אלול ושהה שם ארבעים יום, עד יום עשירי בתשרי, ובעשירי בתשרי הוריד מן ההר את הלוחות השניות, שנתן הקב"ה לבני ישראל ברצון ובשמחה. ונקבעו ארבעים יום אלה לימי רצון לדורות , לתשובה ולכפרה על חטא.
אף על פי שהתשובה טובה ומקובלת בכל עת – ימי אלול מוכנים ומסוגלים יותר לקבלת התשובה. לפי שבימים אלה מתעוררים הרחמים למעלה, והיד פשוטה לקבל שבים.
כיון שהימים הם ימי תשובה, מרבים בהם בסליחות ותחנונים יש מקומות – וכך הוא מנהג הספרדים – שנוהגים לקום באשמורת לומר סליחות כל חדש אלול, חוץ מיום ראש חודש וימי שבת שבו, לפי שאין אומרים תחנונים בשבת ובראש חדש. ויש מתחילים להשכים מיום ט"ו באלול.ומנהג האשכנזים לומר סליחות מיום א' בשבוע שחל בו ראש השנה. אך לא פחות מארבעה ימים לפני ראש השנה, ולכן אם חל ראש השנה ביום שני בשבוע או ביום שלישי – מתחילים ביום ראשון בשבוע שלפניו.
מיום שני של ראש חדש אלול ועד ערב ראש השנה, תוקעים בשופר בכל יום אחרי תפילת שחרית, ארבעה קולות: תקיעה, שברים, תרועה, תקיעה.
תקיעת שופר זו אינה מן התורה אלא מנהג ישראל הוא, שכשעלה משה רבנו להר בראש חדש אלול לקבל לוחות שניים, תקעו בשופר במחנה להודיע לכל בני ישראל שמשה עלה למרום ולא יבואו לטעות עוד אחרי עבודה זרה. לפיכך נהגו ישראל שיתקעו בראש חדש אלול כדי להזכיר על עלייתו של משה, ולהודיע ששבו בני ישראל מחטא העגל, ונתכפר להם ונתנו להם ברצון הלוחות השניים לסוף ארבעים יום, וזיכרון זה מעורר את האדם לתשובה.אין תוקעין אלא בשחרית לאחר התפילה, לפי שעלייתו של משה להר הייתה בהשכמה.
תוקעים כל החדש כדי להזהיר את העם על יום הדין הקרב ובא, ולעוררם לתשובה. כי כן טבע קול השופר להחריד הלב, כמו שכתוב (עמוס ג') "אם יתקע שופר בעיר והעם לא יחרדו", קול השופר מכריז ואומר : 'עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשים וחזרו בתשובה'.
בערב ראש השנה אין תוקעים, כדי להפריד בין התקיעות של חדש אלול שאינן אלא מנהג, ובין התקיעות של יום ראש השנה שהן מצווה מן התורה.
מיום שני של ראש חדש אלול עד הושענא – רבה, ועד בכלל, אומרים בקהילות האשכנזים בכל יום אחרי תפילת שחרית וערבית מזמור כ"ז בתהילים: "לדוד, ה' אורי וישעי", ומנהג זה נתיסד על לפי המדרש: ה' אורי – בראש השנה, וישעי – ביום הכיפורים, ואחר כך: כי יצפנני בסכה – רמז לסוכות (לפי מנהגי האר"י יש לאומרו אחרי תפילת שחרית ומנחה).
יש מקומות שנוהגים לומר בציבור אחרי התפילה מזמורי תהילים, עשרה או יותר – כל מקום לפי מנהגו.כשכותב אדם אגרת לחברו, צריך לרמוז בה בתחילתה או בסופה שהוא מבקש עליו רחמים ומברכו שיזכה בימי הדין הבאים לטובה להיכתב ולהחתם בספר חיים טובים. ויש נוהגים לכתוב בראש האיגרת בלשון המליצה: 'תולה ארץ על בלימה, יטיב לך כתיבה וחתימה'.
ותכלית דבר זה, להזכיר לעצמו ולאחרים שהנה ימי הדין הנוראים עומדים אחרי כתלינו, ויש להתכונן לקראתם בתשובה ובבקשת רחמים.
אנשי מעשה נוהגים לבדוק בחדש זה את התפילין והמזוזות שבבתיהם. וכל אשר ימצא שם בדק (פגם הטעון תיקון) גם בשאר המצוות – יתקן.
מנהג ראשונים, שבכל ימי אלול מכריז השמש בבית כנסת: שובו בנים שובבים
(ספר התודעה)
- פרטים
- נכתב על ידי עלון בית דוד
- פרטים
- נכתב על ידי מאמר אורח
חודש אלול - המקור לסגולתם של ימים מיוחדים אלו
נאמר בתורה (שמות כ"ד י"ב) ויאמר ה' אל משה עלה אלי ההרה והיה שם ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצווה אשר כתבתי להורותם: ויקם משה ויהושע משרתו ויעל משה אל הר האלוהים: ויבא משה בתוך הענן ויעל אל ההר ויהי משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה:
לאחר יום מתן תורה שהיה בששה בסיוון, עלה משה רבנו אל הקדוש ברוך הוא ללמוד את התורה במשך ארבעים יום וארבעים לילה. עד יום שבעה עשר בתמוז שבו ירד עם הלוחות כדי ליתנם לעם ישראל. אך מאחר שראה שעשו את העגל והשתחוו לו. השליך את הלוחות ושבר אותם תחת ההר. וכמו שנאמר(שמות ל"ב ט"ו) "ויפן וירד משה מן ההר ושני לחת העדת בידו לחת כתבים משני עבריהם מזה ומזה הם כתבים: ויהי כאשר קרב אל המחנה וירא את העגל ומחלת ויחר אף משה וישלך מידו את הלחת וישבר אתם תחת ההר".
יום למחרתו היה ראש חודש אלול ואז משה רבנו עלה השכם בבוקר, ושוב שהה שם ארבעים יום וארבעים לילה, אך ימים אלו היו ברצון וברחמים על עם ישראל, עד שירי בתשרי שבו בישר לו הקדוש ברוך הוא שסלח לעם ישראל על עוון העגל באומרו: סלחתי כדבריך, ואמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, שקובע הוא את היום זה – יום עשירי בתשרי – ליום מחילה וסליחה וכפרה לעם ישראל, כמו שנאמר: "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו". וכל הארבעים יום הקודמים לו, החל מראש חודש אלול, יהיו לדורות לימי רצון ורחמים לעם ישראל.
ולכן מנהג ישראל בימים אלו להרבות בסליחות ובתחנונם לפני בורא עולם. ועל ידי אמירת הסליחות בכוונה, בהכנעה, מתעורר האדם לשוב בתשובה שלימה על חטאיו, וגם על מעשיו הטובים הטעונים תיקון וחיזוק.
(הימים הנוראים בהלכה ובאגדה)
- פרטים
- נכתב על ידי הרב עזריאל יונה
בתפילת הסליחות אומרים: לא בחסד ולא במעשים באנו לפניך.
והקשה המגיד מלובלין, כיצד ייתכן לומר שעם ישראל בא לפני הקב"ה ללא 'מעשים', וכי כלום אין אנשים שעשו טוב ולא רע במהלך השנה? האם אין מדרגות של אנשים בעם, עד שכולם יכולים לומר בצורה שווה כי אין להם 'מעשים'?
השיב המגיד במשל.
בעיירה אחת היה יהודי ששימש כשמש בית הכנסת. משכורתו היתה דלה עד מאד והוא לא הצליח לכלכל את בני משפחתו שרעבו ללחם. באחד הימים נתקל השמש במודעת 'דרושים' של בית הכנסת הגדול בעיר המבשרת כי משרת השמש בבית הכנסת התפנתה. השמש ניגש לראש הקהל בעיר הגדולה ולאחר ראיון קצר קיבל את העבודה. העבודה כך התברר קשה ביותר אך המשכורת גבוהה במיוחד – כפליים מן המשכורת הקודמת.
שמח השמש וחשב לעצמו: גם אם אעבוד קשה, הענין משתלם, שכן בסופו של דבר ארוויח כפול, ומה בכך שאזיע מעט? אדם לעמל יולד! לאחר חודש של עבודה קיבל השמש את משכורותו ושלח אותה למשפחתו שבעיירה. שמחה המשפחה ורכשה בסכום הגבוה אוכל ושאר צרכים אליהם לא הורגלו, והיתה להם הרווחה. כעת פעל השמש להעביר את משפחתו לעיר, ולאחר מאמצים הצליח לשכן אותם בבית אותו שכר, ולדאוג לבתי ספר לילדים.
חודש נוסף חלף והשמש הרוויח שוב את משכורותו והביא אותה לאשתו. האשה יצאה השוקה לרכוש מוצרים אך חזרה בקריאות שבר. התברר כי מחירי המוצרים בעיר הגדולה עולים פי שנים מאלו שבעיירה. ספק השמש את ידיו תלש את שערותיו וקונן: לא הרווחתי מאום. במשכורת ובמחירי המוצרים לא חל מבחינתי כל שינוי. אותה דחקות, ואותו קושי. הדבר היחידי שנשתנה הוא העבודה הכפולה אותה עלי להמשיך למלא ללא כל רווח ממשי.
כך גם אנו, סיים המגיד מלובלין. חלקנו סבורים כי מעשינו טובים יותר משל זולתינו, אלא ש'המחיר' שלנו גבוה יותר, שכן הקדוש ברוך הוא מדקדק עם צדיקיו כחוט השערה, וככל שהאדם גדול מחבירו כך יצרו גדול ממנו. ביום הכיפורים כולנו שווים לפני הבורא, ועל כולנו לשוב לפניו בתשובה שלימה.
- פרטים
- נכתב על ידי ישראל אדלר
- פרטים
- נכתב על ידי מערכת האתר
מה משמעות המילה אלול? ואיך זה מתחבר לסיפור המוזר של האגם על גבו של הדג?