פרטים

נכתב על ידי הרב עזריאל יונה

נח איש צדיק תמים היה בדורותיו [בראשית ו].

יש מרבותינו דורשים אותו לשבח כל שכן שאלו היה בדור צדיקים היה צדיק יותר, ויש שדורשים אותו לגנאי לפי דורו היה צדיק ואלו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום [רש"י].

לכאורה יפלא הלא הא מיהת שבגופא דעובדא שניהם אמת, כי אמנם כך היה שבדורותיו של נח היה האחד בדורו ואילו כלפי דורו של אברהם לא היה נחשב כל-כך.

ומדוע איפוא יש דורשים לגנאי?

על כרחך שיטה יש בדבר לאמור: אם נכון הדבר שאלו חי נח בדורו של אברהם היה נתבע על כך שאינו 'אברהם' זה מחייב, שגם אם חי הוא בדורו של נח גם אז יתבע מדוע אינו 'אברהם'.

משום שאם אך שייך ויתכן הדבר להיות אברהם תבוע יתבע על כך גם כשהוא 'נח', מסביר בעל ה'ברכת מרדכי'.

אולי ניתן להוסיף כי סיבת הדבר שלא הגיע נח אלא ליחיד בדורו שלו ולא להיות יחיד בדורו של אברהם היא משום ש'הנורמה' ירדה, התגמדה.

כשאברהם אבינו לא נראה מול העין התמעטה הרמה.

על נח היה לראות מול עיניו לא רק את השיא של דורו, אלא את שיא דורו של אברהם.

צדקו השנים כי אמנם יש לשבח את נח על השיא שהגיע אליו וזו באמת גדלות עצומה.

אך כמו כן יש לגנותו מדוע לא שיווה מול עיניו את אברהם אבינו.

העצה היא איפוא לקבוע את השאיפה גבוה ככל האפשר.

כל אלו המגביהים את שאיפתם זוכים להגיע לא רק לגבהות של עצמם, הם זוכים בהסתכלותם כלפי מעלה לצעוד בעקבות אנשי הפסגות.

המשימה היא איפוא להפוך את דורו של נח לדורו של אברהם.

בעניין זה ראוי להביא את מה שהזכרנו פעם.

במדרש מסופר כי פניו של משה רבינו היו כפני חמה ופניו של יהושע כפני לבנה. זקנים שבאותו דור היו בוכים, על שניטלו מהם פניו של משה רבינו שהיו כפני חמה.

ומעיר הרב: וכי פניו של יהושע שהם כפני לבנה אינם מספיקים? וכי מילי זוטרתא היא? על מי עוד נאמר שהיו פניו כפני לבנה? מדוע בכו הזקנים?

משיב הרב: כי מכאן אנו למדים את כוחה של שאיפה. נכון פני לבנה של יהושע הם דבר גדול ומיוחד, אבל הזקנים שהכירו את פני החמה של משה רבינו שאפו לזה, וכשזה ניטל מהם – בכו.

פרטים

נכתב על ידי מערכת האתר

פרשת נח מתארת את לידתו של אברהם. בחרנו להביא פרק מתוך הרמב"ם, שמספר איך תוך דורות מועטים התפתחה אמונה מוטעית בעבודה זרה, כוכבים ומזלות. איך מתמודד עם זה אברהם? איך זה מוביל את התהליך עד ליצירתו של עם ישראל

פרטים

נכתב על ידי הרב עזריאל יונה

ונח מצא חן בעיני השם [בראשית ו ח].

מעיר הרב אזרחי: מחד ונח מצא חן בעיני השם, ומאידך חן – מלשום חנם. כלומר גם על נח אמורה היתה להיגזר הגזירה כפי שיובא בהמשך, אלא שמצא חן בעיני ה'.

אחד היה נח אשר יצא מן הכלל האיום של 'ניחמתי כי עשיתים', אחד היה נח אשר יש לו זכות קיום בתוך גזירת החידלון.

אחד היה נח אשר דרכו וממנו תמשיך הבריאה לנשום ולהמשיך להתקיים, אחד היה נח אשר מסוגל היה לדור בכפיפה אחת בתיבה אחת עם כל העולם עם שקצים רמשים בהמות וחיות טרף.

אחד היה נח אשר מסוגל היה להבין לדעת לדאוג ולקיים רצונם של ריבואות ברואים, לזונם ולפרנסם,

ואף על פי כן -

"תנא דבי רבי ישמעאל: אף על נח נחתך גזר דין, אלא שמצא חן בעיני ה"' [סנהדרין קח].

'המאידך' הזה, מבהיל ומפליא.

היתכן שלא עמדו לו, לא מעשיו, לא פעלו, ולא דרגותיו, להוציאו מן הגזר דין?

כלום אין בכל מה שהיה ונאמר בנח, משום יציאה מן ה'חינם'?

מאה ועשרים שנה בנה נח את התיבה. מאה ועשרים שנה הכריז חזור והכרז על בא המבול, קרא לתשובה כדי להוציא מן 'הניחמתי כי עשיתים'. ולבסוף נקרא המבול על שמו 'מי נח' [ישעיה נד].

"חביב משה מנח. נח משנקרא איש צדיק נקרא איש האדמה, אבל משה משנקרא איש מצרי נקרא איש האלקים [בראשית רבה].

התורה מבקשת מן האדם כי ישתנה מהותית. כי כל מציאותו תהיה אלקית, כי הוייתו תתנתק מהאדמתיות, כי יהיה 'איש אלקים'.

יתכן כי יעשה האדם מעשי צדקות, כי מדי פעם יעלה לדרגות גבוהות, יתכן גם, כי יתמיד בכך לזמן מה.

ואעפי"כ עין של תורה תבחין אם כבר ניתק את עצמו מאיש האדמה אם לאו המטרה היא לשנות את המהות.

ודאי כי גם התגבהות של רגע דבר גדול הוא, לא כל אדם זוכה לכך, אף דבר זה לא יתכן ללא השקעה עצומה של עבודה ועמל מפרך, אבל המטרה היא להתעלות למרקע אחר לגמרי להיות שייך במהות לשמים, להיות רוחני שמימי.

וזהו מה שלימדונו חז"ל, כי נח אמנם היה צדיק, אבל נשאר במהותו איש האדמה. אבל משה אמנם כל מוצאו הנהגתו והליכותיו נראו לבנות יתרו כמו 'איש מצרי' ואעפי"כ מהותו היתה 'איש האלקים'.

כל הנח, על גדלותו ומעשיו, לדור בכפיפה אחת עם חיתו טרף, ולתת את הדעת, הלב, ואת כל הישות למען טובתו של פרעוש, כל זה עדיין לא ניתקו מכלל איש האדמה, וזה מבהיל את הרעיון.

אילו היה מתנתק והופך למהות אחרת, לא היה מסתיים כפי שהסתיים.

לא היה קשור אל הגפן והיין.  

ולכן גם אם נח מצא חן בעיני השם, היה זה בכל זאת 'חינם'.

אין בכח כל זה להציל מן 'הניחמתי כי עשיתים', כי ה'עשיתים' היה בשל מטרת בריאת האדם, והאדם נברא כדי שיבנה ויעלה את עצמו למהות אחרת, למהות של 'איש אלקים' ונח – 'איש אלקים' לא היה.

מי שהוא איש אלקים מסוגל למנוע את המבול. אם נח לא היה כזה הרי 'מי המבול', הם 'מי נח'. מפני שסוף סוף לא השכיל נח, להביא עצמו להיות כזה, אשר בכוחו להוציא מידי 'ניחמתי כי עשיתים'.

ונח אמנם 'מצא חן', אבל בכל זאת, חנם...

פרטים

נכתב על ידי ילקוט מעם לועז

פרטים

נכתב על ידי דוד הוד

דירה וחצר + שתי אופציות

לפני ירידת הנשמה משמים לגוף תינוק בארץ, שואל המלאך המלווה אותה את אלוקים: אילו כוחות וכישרונות, ומאידך, אילו ניסיונות וחולשות, צריך להצמיד למהלך חייה.

אסור לבזבז את מתנות האלוקים...

היום זה אופנתי אצל קוני הדירות: קונים דירה ומחלקים אותה למספר יחידות קטנות. בכך, מרוויחים תשואה יפה, שאט אט מכסה את ההשקעה. מתווכי הדירות, יודעים לשווק טוב את 'הדירות עם האופציות' אותן, ניתן לחלק או שניתן לבנות בחצר עוד יחידות דיור. החכמים ה'רואים את הנולד' מזהים את האופציות וקונים גם 'קוביות קטנות' לעתים אף מוזנחות. משפצים, מוסיפים, ולבסוף מרוויחים שכירות דירה מכמה יחידות רווחיות.

נכון, לא תמיד החורבה שהמתווך מצביע עליה, נראית חיננית, לעיתים היא אף מצחינה ודוחה. אמנם בחלק מהמקרים מדובר באופציית התקדמות כלכלית ממשית. דרושים פה כף גדושה בדמיון פורה וקורטוב אומץ.

מבול האופציות ובחירת נח

בפרשת 'נח' מסופר סיפורו של 'דור המבול'. הם הסתאבו והרשיעו ולא שמו לב לאזהרותיו של נח על 'קץ העולם' הקרב. 'מי נתן לך בעלות על דבר האלוקים' הם לגלגו. המבול הגיע, השמיד והכחיד.

כתוב ב'מדרש': 'אמר הקב"ה, כשאבוא לנחם את ירושלים, בנח הצדיק אני נשבע לה שאיני משעבד את בניה עוד' (תנחומא ישן)

למה אלוקים ישבע דווקא בשם נח? מסביר הצדיק רבי אליהו דסלר ('מכתב מאליהו' ב' 157)דור המבול 'נחתם דינם' על הגזל (-כלומר, המסואבות הכללית גרמה את המבול אך בעיקר מה שהכריע היה ה'גזל') 'למה אני עני ושכני עשיר? בוא ונעשה "צדק" - נשווה ע"י שנגנוב ממנו!'

(ובגרסה מודרנית יותר: 'אלוקים! למה לא עשית אותי מוצלח\ חכם\ יפה ובעל אמצעים כמו ההוא וההיא?!...' המכנה משותף של פילוסופיית הגניבות אז ורשימות הרטינות המודרנית כיום; אלוקים, איני מסכים עם צורת החלוקה שלך... אני! הייתי מחלק טוב יותר!!)

נח, לעומת זאת, היה סמל לאמת, לצדק וליושר. הוא לא סבל מתחלואי המסואבות ששררו אז.

מסלול הנשמות

לפני ירידת הנשמה משמים לגופו של תינוק בארץ, אזי, המלאך המלווה את דרכה שואל את אלוקים: אילו כוחות וכישרונות, ומאידך, אילו ניסיונות וחולשות, צריך להצמיד למהלך חייה של נשמה זו בעולם התחתון.

קורא הדורות והיודע תעלומות מורה למלאך בדיוק אילו טבעים יהיו חזקים אצלה ואילו סוגי 'שפע' שונים היא תקבל בהרחבה ועל מה היא תצטרך להיאבק בכל כוחה כדי להימנע מנפילה וריסוק ואילו הם סוגי השפע מהם היא לא תקבל.

'קודם שנברא האדם... בהתאם לחלקה של נשמתו ב'עבודת השם' נותנים את הכישרונות וכוחות הנפש וכל האמצעים למלאות את חלקו'. בהתאם לחלקנו (אלוקים, יודע מה חלקנו) בפרסום מלכותו של אלוקים בעולם התחתון, אנו מקבלים 'כלים' ואפשרויות לכך. (למשל, מי שתפקידו להתחסד ולעזור לאחרים, מקבל תפקיד בעבודה או מעמד בסביבה אותו הוא יכול לנצל בשביל לעזור לאנשים הנתקלים בקשיים)

כל אחד נשבע לאלוקיו

לפני ירידת הנשמה לעולם, משביע אותה בוראה שהיא תשתמש באמצעים שמציידים אותה, כדי לעבוד אותו ולא למעול ולגנוב את האמצעים בשביל דברים אחרים, או – חס ושלום – שהיא תשתמש באמצעים הללו עצמם בשביל לעשות עבירות.

נח, היה סמל של מי שהשתמש באמצעים שקיבל, לעבודת השם ולא מעל והשתמש בכישרונותיו, זמנו וכספו ובכלים השונים שקיבל מבוראו, כדי לעשות דברים 'נגד' בוראו.

כל שקל כל מחשבה

כל שקל שיש לנו וגם כל מחשבה הנזרקת למוחנו, הינם עוד 'שפע', עוד 'כלי', עוד בחינה: האם אנו משתמשים במציאות החדשה שקיבלנו \ שזיהינו כדי לעבוד את בוראנו או שאנו מפליגים עם המציאות הזו למקומות 'לא חוקיים'??

גדלותו של היהודי נמדדת ברמת הצלחתו לקלוט כל מציאות סביבו – איך היא בעצם קשורה ל'עבודת השם'. אומרים חז"ל.

יודע לזהות אופציות? חשוב פעמיים לפני שאתה משתמש בכוחך, זמנך, כישרונותיך וכספך!

פרטים

נכתב על ידי ילקוט מעם לועז

לפרשת נח, סיפור לידתו של אברהם אבינו, המאמין הראשון, לתוך עולם של עבודה זרה - עולמו של נמרוד. נמרוד מציע לתרח בית מלא זהב בתמורה לכך שימסור לו את אברם...

פרטים

נכתב על ידי מערכת האתר

"ויאמר אלקים זאת אות הברית אשר אני נתן ביני וביניכם, ובין כל נפש חיה אשר אתכם לדרת עולם. את קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית ביני ובין הארץ. והיה בענני ענן על הארץ ונראתה הקשת בענן. וזכרתי את בריתי אשר ביני וביניכם ובין כל נפש חיה בכל בשר ולא יהיה עוד המים למבול לשחת כל בשר".

הקב"ה לא מסתפק בהבטחתו לנח, אלא קובע אות לזיכרון הברית שנקבעה עם נח - את הקשת בענן. ברית זו קיימת לדורות עולם, כלומר גם כאשר ישנו דור שראוי היה לקבל מבול, אותה ברית תגן עליו.

הקשת, אם כן, מסמלת את הברית בין האדם ובעלי החיים לבין הקב"ה, איך הקשת מבטאת את הברית?

א. רבינו בחיי מבאר שהקשת היא גם אות למלחמה וגם אות לשלום. שהרי אם מחזיקים את הקשר באופן שניתן לירות חצים - זוהי קשת מאיימת והיא אות של מלחמה, אבל כאשר הקשת עומדת בכוון שלא ניתן לירות ממנה -  הרי היא אות לשלום.

הקשת בענן נראית כשרגליה לארץ, כאומרת "לא יירו חצים מהשמים", וגם זו קשת שאין בה מיתר, לכן היא אות של שלום.

ב. הקשת נראית כמחברת שמים וארץ - ומסמלת את הקשר שבין שמים וארץ

ג. הקשת ארוגה מאור ומים, האור מתגלה בתוך הענן. הווה אומר העולם מתקיים בחסד אפילו כאשר מידת הדין מתוחה

ד. הרש"ר הירש מבאר עוד קשר בין גווני הקשת לאות הברית, הנהגת הקב"ה מכאן ואילך שלא יגזור כליה על האדם, אלא יחנכנו על יסוד השוני ורבגוניות בני האדם.

ה. עוד מסביר הרב הירש, שהקשת היא קרן אור אחת מלאה וטהורה השבורה לשבעה גוונים - מן הקרן האדומה הקרובה אל האור ועד לקרן הסגולה הרחוקה מן האור ומתמזגת עם האופל; אך כל הגוונים הם אור, והם מצטרפים לקרן לבנה אחת, המאירה במלוא טהרתה.

כך נרמז לנו: כל הרבגוניות של הנפשות החיות, מנפש האדם ה"אדום", החסר מעט מאלקים, ועד לנפש הכהה של תולעת רומשת - כולן נפש חיה בכל בשר; ומעל לכל: כל ריבוי הגוונים של נפש האדם, מן האדם הרוחני המאיר באור הרוח ועד לאדם המגושם, שאור ה' בו מעומעם, - כולם מחוברים אל החיים, וה' פורש עליהם את סוכת שלומו; בכולם שבירת קרן אור של רוח ה'; וגם כהי הרוח המרוחקים מן האור - בני האור המה. - וכן מצינו, שחז"ל מדמים את דרגות הצדיקים לגוונים שונים של אור: מן האור המבהיק של השמש ועד לאור המעמעם של המנורה, - הכל הוא אור יקרות, המתגלה בגוונים שונים. "שבע כתות של צדיקים וכו' ופניהם דומות לחמה ללבנה לרקיע לברקים לכוכבים לשושנים ולמנורת בית המקדש" (ילקוט פ' אמור סי' תרנא).

פרטים

נכתב על ידי משה לוין