פרשת בשלח
- פרטים
- נכתב על ידי עלון בית דוד
וּדְבוֹרָה אִשָּׁה נְבִיאָה אֵשֶׁת לַפִּידוֹת, הִיא שֹׁפְטָה אֶת יִשְׂרָאֵל בָּעֵת הַהִיא
והִיא יוֹשֶׁבֶת תַּחַת תֹּמֶר דְּבוֹרָה בֵּין הָרָמָה וּבֵין בֵּית אֵל בְּהַר אֶפְרָיִם וַיַּעֲלוּ אֵלֶיהָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַמִּשְׁפָּט.
בפסוקים אלה מקדים הנביא לתאר את אישיותה של דבורה הנביאה, שבזכותה באה הישועה הגדולה לישראל. שתי נקודות מודגשות כאן, המלמדות על אופיה הנעלה: היא היתה "אֵשֶׁת לַפִּידוֹת", והיא היתה "יוֹשֶׁבֶת תַּחַת תֹּמֶר" כשבאו להישפט בפניה.
חז"ל אמרו שהכינוי "אשת לפידות" לא בא לציין את שם בעלה, שהרי אין לכך כל משמעות, אלא היא נקראת בשם זה משום "שהיתה עושה פתילות למקדש" (מגילה יד.). נראה, שאם עובדה זו הוזכרה כאן, יש לה משמעות עמוקה יותר, המלמדת על אופי שהיה טבוע בה. היא עשתה פתילות למקדש, משום שהיא עצמה היתה לפיד אחד גדול, שהלהבה של אהבת ה' בערה בפנימיותה, בזמן שעם ישראל עבר תקופה של רפיון כללי, שבעקבותיו הגיעו למצבם האומלל. היא היתה זו שהציתה את להבת האש שהחזירה את לבם של ישראל לאביהם שבשמים, ולא לחנם זכתה לנבואה.
היה צפוי, לכאורה, שאשה בעלת אופי מושך ומלהיב כל כך, תעמיד את עצמה במרכז ההתעניינות, תקיף את עצמה בעוזרים ואנשי סוד, תקים לעצמה בית שממנו תנהל את העדה ותתן פקודות, כיאה למנהיג דגול. כאן בא הפסוק ומפריך מיד את ההנחה הזאת: "וְהִיא יוֹשֶׁבֶת תַּחַת תֹּמֶר דְּבוֹרָה". היא נשארה אשה פשוטה, יושבת לבדה תחת התומר כשהיא באה במגע עם הבאים למשפט. וסיבה מיוחדת היתה לכך שבחרה לכך את עץ התומר : "מאי שנא תחת תומר, אמר רבי שמעון בן אבשלום משום יחוד " (מגילה יד .) גם במעמדה הרם לא עזבה את דרכי הצניעות כיאות לאשה, לא נתנה מקום אפילו לצל של חשד של יחוד. ולאחר מכן, כשברק אסף צבא של עשרת אלפים חיילים ועלה להר תבור, היא עלתה עמו כדי לחזק את המערכה בנוכחותה; אולם כשירד למלחמה, היא לא ירדה עמו, כדי לקצור את פירות הנצחון. "כל כבודה בת מלך פנימה –" נאמר גם באשה שיש לה מעמד ציבורי, המחייב לכאורה להתייצב בראש המערכה.
וכיצד פותחת דבורה בשירתה? שִׁמְעוּ מְלָכִים הַאֲזִינוּ רֹזְנִים, אָנֹכִי לַה' אָנֹכִי אָשִׁירָה, אֲזַמֵּר לַה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. הנצחון המושלם והמפתיע בכל המובנים, בהתחשב ביחסי הכוחות, היה עלול לגרום להרגשה של שכרון חושים, "של אני ואפסי עוד". "אנוכי", הלא אני זו שהביאה את המפנה, אני זו שהלהיבה את לבותיהם של ישראל, ואני מקדישה את כל אנוכיותי, את כל אישיותי אך , ורק לה'! כל שירתי, כל התלהבותי, מופנית לה' בלבד. אנחנו לא פעלנו כלום, לא מגיע לנו כל שבח ותהילה, כי הכל, מתחילה ועד סוף, אינו אלא מעשה ידי ה'.
זו שירה של אשה, שכל מהותה הוא צניעות ללא גבול. ולכן הקדימה דבורה ואמרה לברק: לֹא תִהְיֶה תִּפְאַרְתְּךָ עַל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אַתָּה הוֹלֵךְ כִּי בְיַד אִשָּׁה יִמְכֹּר ה' אֶת סִיסְרָא. נצחון זה יהיה כולו נצחון של נשים, מתחילה ועד הסוף, כדי שבסופו לא יהיה כאן "תפארתך", "תפארת אדם" - אלא שירה שכולה לה'.
- פרטים
- נכתב על ידי עלון בית דוד
- פרטים
- נכתב על ידי הרב עזריאל יונה
בפרשת השבוע אנו נתקלים באחד הניסים הגדולים והמוכרים ביותר בהיסטוריה האנושית – הלא הוא נס קריעת ים סוף.
מה הוא נס? מדוע אנשים מתפעלים ממנו?
בספר 'זוית ראיה' מציין כי רוב הבריות יגדירו נס כאירוע בו מתרחש משהו החורג מחוקי הטבע או אירוע שאמור להיות סטטיסטית נדיר ביותר.
אבל בפרשת השבוע מופיע פסוק מעניין מאד:
"ויט משה את ידו על הים. ויולך ה' ברוח קדים עזה כל הלילה וישם את הים לחרבה ויבקעו המים".
מהפסוק הזה עולה שאלה חשובה: מדוע נקרע הים? האם בגלל נטיית המטה על הים או בגלל הרוח?
ושאלה נוספת: מה קרה קודם – האם הרוח נשבה לפני כן ושכמשה נטה את ידו בדיוק הגיעה עוצמתה לרמה שקרעה את הים?
הרמב"ן מסביר שמטרת רוח הקדים היתה לבלבל את המצרים ולגרום להם להיכנס לים אחרי בני ישראל. הרציונל פשוט: אילו היו מצרים מבינים שקורה כאן נס לטובת היהודים הם לא היו נכנסים לים אחריהם.
לכאורה לפי זה הנס אינו נראה כל כך 'גדול', שהרי אדם רגיל שהיה רואה את זה לפי זה, היה מבין שמדובר בסך הכל בפונקציה של רוח קדים עזה.
אלא שעל כך מוסיף הרמב"ן:
"כי בעבור זה חשבו אולי הרוח שם הים לחרבה... אף על פי שאין הרוח בוקעת הים לגזרים לא שמו לבם גם לזאת ובאו אחריהם מרוב תאוותם להרע להם".
כלומר הרוח היתה רק הגורם שאיפשר למצרים לרמות את עצמם כי האירוע שהם רואים הוא טבעי ולא פונקציה של נס.
כלומר לפי הרמב"ן יש כאן נס אבל הוא הולבש בצורת טבע כדי שהמצרים יטעו.
בדברי הרמב"ם בספרו מורה נבוכים, אנו מוצאים התייחסות מעניינת לכל המונח נס:
"חכמים ז"ל אמרו בנסים דברים תמוהים מאוד תמצאהו מפורש בבראשית רבה ובמדרש קהלת, ואותו עניין הוא שהם סוברים כי הנסים הם גם ממה שבטבע מבחינה מסוימת, והוא, שהם אמרו כי כאשר ברא ה' את המציאות הזו וטבעה כפי הטבעים הללו שת באותם הטבעים שיתחדש בהם כל מה שנתחדש מן הנסים בזמן חידושם".
במילים אחרות אומר הרמב"ם, הקדוש ברוך הוא ברא את העולם יש מאין, ובתוך כל חוקי הטבע שקבע הניח גם את כל ההתרחשויות הניסיות שאינמם אלא חלק מהטבע.
לפי הרמב"ם אם כן, העולם נברע בצורה כזו, שעל פי לוח הזמנים הטבעי שלו, בתאריך 2448 לבריאת העולם, הגיע רוח קדים עזה, שבקעה את הים, על פי כל כללי הפיזיקה והטבע המוכרים לנו.
הנס הגדול היה בכך שבבריאת העולם הקב"ה 'הכניס' את רוח הקדים הזו לתוך מערכת חוקי הטבע.
- פרטים
- נכתב על ידי בעז מלט
- פרטים
- נכתב על ידי ד"ר אמיר שוורץ
רמה קלה בינונית
- ביחיד יצאו_______ ממצרים
- חברת ביטוח וגן מקום חניה במסעות ישראל
- הבטחון בה' אינו בספק, בטוח, מוחלט
- הוא ניתן לישראל במדבר כבשר ערב לחיך
|
|
1 |
2 |
3 |
4 |
|
1 |
|
|
|
|
|
2 |
|
|
|
|
|
3 |
|
|
|
|
|
4 |
|
|
|
|
רמה בינונית
חידון מילים ואותיות קפד ראשו בטנו וזנבו
|
|
ההנחיה |
|
קפד ראשו |
קפד בטנו |
קפד זנבו |
|
1 |
הגדרה |
אוכל לא טבעי |
לא מתוקים |
מניחים או רקיע |
נטרי |
|
|
הפתרון |
|
|
|
|
|
2 |
הגדרה |
לא עצמאיים |
מהם מכינים בגדים |
לא דקים |
אני הבוס שלו |
|
|
הפתרון |
|
|
|
|
|
3 |
הגדרה |
ידך |
המנהיג שלך |
פרי בטנך |
ב.... נטויה |
|
|
הפתרון |
|
|
|
|
|
הגדרה |
הוא |
היא |
הגדרה |
|
|
אש וענן |
|
טור בכתבה |
|
|
לא טעים |
|
מקום תלונה ראשון |
|
|
עוף במדבר |
|
מרגוע |
|
|
סלע חזק |
|
מראה, דמות |
|
|
הר סיני |
|
נהרסה |
חידת היגיון
חדר בכוח בצוות ( בלע"ז) רמז עם עתיק
|
|
|
|
|
|
פירמידה
|
1 |
|
|
|||||
|
2 |
|
|
|
||||
|
3 |
|
|
|
|
|||
|
4 |
|
|
|
|
|
||
|
5 |
|
|
|
|
|
|
|
|
6 |
|
|
|
|
|
|
|
|
7 |
|
|
|
|
|
|
|
- ... שנה במדבר
- גבוה
- צמח בושם
- כותב
- נמסר באמצעי אלקטרוני
- נטר 20 שנה ( 3,3,)
- ממדבריות סיני
פרשת בשלח פתרונות
- ביחיד יצאו_______ ממצרים
- חברת ביטוח וגן מקום חניה במסעות ישראל
- הבטחון בה' אינו בספק, בטוח, מוחלט
- הוא ניתן לישראל במדבר כבשר ערב לחיך ( לא לצמחונים)
|
|
1 |
2 |
3 |
4 |
|
1 |
ח |
מ |
ו |
ש |
|
2 |
מ |
ג |
ד |
ל |
|
3 |
ו |
ד |
א |
י |
|
4 |
ש |
ל |
י |
ו |
חידון מילים ואותיות קפד ראשו בטנו וזנבו
|
|
ההנחיה |
|
קפד ראשו |
קפד בטנו |
קפד זנבו |
|
1 |
הגדרה |
אוכל לא טבעי |
לא מתוקים |
מניחים או רקיע |
נטרי |
|
|
הפתרון |
שמרים |
מרים |
שמים |
שמרי |
|
2 |
הגדרה |
לא עצמאיים |
מהם מכינים בגדים |
לא דקים |
אני הבוס שלו |
|
|
הפתרון |
עבדים |
בדים |
עבים |
עבדי |
|
3 |
הגדרה |
ידך |
המנהיג שלך |
פרי בטנך |
ב.... נטויה |
|
|
הפתרון |
זרועך |
רועך |
זרעך |
זרוע |
פתרון
חידת היגיון "רצוף"
חדר בכוח = פלשתים = פלש + team צוות
|
הגדרה |
הוא |
היא |
הגדרה |
|
עמוד |
אש וענן |
עמודה |
טור בכתבה |
|
מר |
לא טעים |
מרה |
מקום תלונה ראשון |
|
שלו |
עוף במדבר |
שלוה |
מרגוע |
|
צור |
סלע חזק |
צורה |
מראה, דמות |
|
חרב |
הר סיני |
חרבה |
נהרסה |
פירמידה
|
1 |
מ |
|
|||||
|
2 |
ר |
מ |
|
||||
|
3 |
מ |
ו |
ר |
|
|||
|
4 |
ר |
ו |
ש |
מ |
|
||
|
5 |
מ |
ש |
ו |
ד |
ר |
|
|
|
6 |
ש |
מ |
ר |
ד |
ו |
ר |
|
|
7 |
מ |
ד |
ב |
ר |
ש |
ו |
ר |
- ... שנה במדבר
- גבוה
- צמח בושם
- כותב
- נמסר באמצעי אלקטרוני
- נטר 20 שנה ( 3,3,)
- ממדבריות סיני
- פרטים
- נכתב על ידי אליעזר היון
הקרב שנערך ברפידים, החל מיד למחרת היום בו פתח עמלק בפעולות עוינות בשולי המחנה, כשהוא מאותת גלויות: פני למלחמה * עם בא הערב הסתיים העימות בנצחונם המוחלט של הישראלים ובחיסול גבורי עמלק * מצביא המערכה: יהושע * במהלך הקרב, ניצבו אהרן וחור על ראש גבעה סמוכה, ותמכו בידיו של משה הנשואות בתפילה להצלחת ההתקפה * ה' למשה עם תום המלחמה: "מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים"
- פרטים
- נכתב על ידי הרב עזריאל יונה
עזי וזמרת י-ה ויהיה לי לישועה, זה א-לי ואנוהו אלקי אבי וארוממנהו [שמות טו].
אומר המדרש: תניא ר' אליעזר אומר מניין אתה אומר שראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל ושאר נביאים... ואילו הכא כתיב זה א-לי ואנוהו משמע שראו התגלות השכינה בשלמות [מכילתא פרשת בשלח].
פלאי פלאים, מעיר הרב אזרחי ב'ברכת מרדכי', להגיע אל פסגת נבואה ורוח הקודש להתרומם מעל יחזקאל בן בוזי, ושאר נביאים ולחזור אל תהום.
להשאר שפחה!!!
ללמדך כי יתכן הדבר להתרומם להתעלות להגיע אל צוקי הררי א-ל, ולא להחזיק מעמד, ליפול.
זוהי המשמעות של הפסוק בתהילים: 'מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו', אנשים המבקשים ואף העולים בהר ה' יש, אולם לא כולם מצליחים להישאר במקום קדשו 'ומי יקום במקום קדשו'. גם אם כבר תמצא כאלו אשר 'יעלו בהר ה"' עדיין אין בכך ערובה ל'יקום במקום קדשו'.
משום שכדי להחזיק מעמד באוויר פסגות יש להתאים את הנשימה את, הנושם וריאותיו...
וכיצד היא ההתאמה?
על ידי עמל ויזע. עבודה ללא הרף.
ללא עמל, לא ישתנה מהותית, ללא עבודה, לא יסתגל, ללא מהות יפול - ישאר ב'שפחיותו'.
דרש ר' שמלאי למה הולד דומה במעי אמו וכו' ומלמדין אותו כל התורה כולה וכו' וכיון שבא לאויר העולם בא מלאך וסטרו על פיו ומשכחהו כל התורה כולה [נידה, ל].
הגמרא ההמפורסמת הזו מתארת את התינוק במעי אמו שמלאך מלמדו את כל התורה כולה. אולם כאשר יוצא הוא לאוויר העולם מגיע מלאך, מכה אותו על פיו, והוא לא זוכר כלום משלמד.
מדוע? למה המלאך משכיח מהתינוק את אותה תורה שלמד? מדוע השעות היפות הללו, בהן ידע הוא את כל התורה כולה מפי מלאך, מוכרחות להיפסק?
כי זהו גורלה של כל השגה והתעלות, שלא באה דרך עמל.
אין בכך שום ערובה למהותו של אדם המעלה, כדאי להשכיחו כדי שירכוש הכל על ידי עמל.
אבל לכשיעמול שוב, תעמוד לו אותה תורה כולה שלימדו המלאך במעי אמו. כי רק על ידי אותה תורה מסוגל הוא להחזירה על ידי עמל.
מספרים על הגר"א ז"ל כי הציעו לו מן השמים לשלוח אליו את המלאך המגיד לגלות לו רזין ורזי רזין.
הגר"א סירב כי רצה לרכוש הכל הכל, על ידי עמלו שלו.
וכל זאת למה?
כדי שהדברים כולם, על כל השגותיהם, רוממותם, אין סוף עמקותם והיקיפם יחרתו בקרבו מהותית.
להיותו הוא עצמו כולו תורה
כולו השגה.
כולו אדם המגשים את יעודיו.
- פרטים
- נכתב על ידי אבי קלנר
- פרטים
- נכתב על ידי עלון בית דוד
ויאמר ה' אל משה, הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו, למען אנסנו הילך בתורתי, אם לא:
בכל יום ירד המן בבוקר והשליו בערב, ואילו כאן לא הוזכרה אלא ירידת המן, ולא בכדי. רק המן היה " לחם מן השמים", שכל מהותו היתה רוחנית, בעוד שהשליו היה אוכל טבעי שהגיע אליהם בדרך נס. ובאמת התמיהה היא גדולה: מדוע היה צורך להמטיר להם לחם מן השמים? מדוע לא הצמיח להם הקב"ה לחם טבעי במדבר, לחם של ממש? הלא כלל הוא בידינו, שעדיף למעט בנס ככל האפשר !
התשובה נמצאת בפסוק שלפנינו: "למען אנסנו הילך בתורתי אם לא". רש"י מבאר שהיה כאן מבחן אם ישמרו את המצוות הקשורים למן; ונראה שעדיין יש מקום להסבר נוסף. בפשוטו כוונת התורה לומר שירידת המן מהווה ויוצרת את הנסיון "הילך בתורתי".
המטרה העיקרית שלמענה הוציא ה' את בני ישראל ממצרים היתה קבלת התורה. "קבלה" אין פירושה "הסכמה" חיצונית, פורמלית. מי שמקבל את התורה חייב להיות חדור בהכרה, שהתורה היא חיותו של היהודי, לא רק מבחינה רוחנית אלא גם מבחינה גשמית. יהודי חייב להרגיש שללא תורה הרי הוא כפגר מת, וחיים ללא תורה אינם חיים.
לכאורה מדובר במשימה בלתי אפשרית; אמנם הנשמה שמקורה בעולם הרוחניות מתענגת על התורה, ואין לה טעם בחיים בלי תורה, אבל כיצד ניתן לקשר בין גוף האדם שכולו גשמי, לבין התורה שכולה רוחנית? כיצד ניתן להפוך אותם לחטיבה אחת? דבר זה נשגב היה מבינתם של בני ישראל; כל ענין קבלת התורה היה רחוק מלבם וזר לרוחם.
היה צורך ללמד אותם, שחיותו של הגוף יונקת את כוחה מן הנפש. כשם שאכילה ושתייה זנים את הגוף, כך יש בכח הנפש להחזיק את הגוף, גם ללא אמצעים גשמיים. אדם פשוט עיקר חיותו מן הגוף, הגוף מחזיק את הנפש, משום שהיא חלשה ובלתי מפותחת; אבל אדם שזכה למעלות רוחניות הרי הנפש היא העיקר, יש לה מקורות מזון משלה והיא מפרנסת גם את הגוף, ללא צורך במזון גשמי. ככל שגובר חלקה של הנפש באדם, כך פוחתת התלות שלו בעולם הזה ובמצרכיו.
לימוד זה נעשה באמצעות המן. המן לא היה מזון רגיל, ופעולתו לא היתה ניכרת בגוף: "הוא נבלע באיברים". המן היה מזון רוחני בלבוש גשמי; הוא הזין את הנפש, וכאשר הנפש היתה שבעה וחזקה, שוב לא היה לגוף צורך במזון גשמי כדי שיחזיק מעמד. כאן ראו בני ישראל לפני עיניהם, מדי יום ביומו, את מציאותו האמיתית של האדם: הנפש היא האדם, היא עצמאית לחלוטין, והגוף אינו אלא לבוש חיצוני.
זו גם הסיבה לכך ש"המרבה לא העדיף והממעיט לא החסיר". אוכל גשמי נמדד במשקל ונפח, הגוף שבע יותר ככל שמרבה האדם לאכול; אך המן היה מזון רוחני, הוא לא פעל באמצעות מערכת העיכול אלא באמצעות השפעתו על הנפש, ולכן לא היה תלוי במימד הגשמי של כמות.
את תמציתו של הלימוד הזה סיכם משה רבנו בתום ארבעים שנה: "ויענך וירעיבך, ויאכילך את המן אשר לא ידעת ולא ידעון אבותיך, למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם".
רק לאחר שראו ואכלו את המן, היה אפשר לדבר עמם על קבלת התורה. כל עוד שלא ידעו על קיומה של נפש האדם, שהיא עיקר והגוף טפל, היה המושג "קבלת התורה" דבר הנשגב מבינתם. רק עתה יכלו להבין, שקבלת התורה פירושו שמעתה תקבל הנפש שלהם מימד חדש. אם עד עכשיו נאמר "ומותר האדם מן הבהמה אין", הרי עם קבלת התורה ישתנה הכל.
כאשר אדם מחובר אל התורה, הוא שואב את מקור חיותו ממנה. נוצר כאן מהפך במבנה הפנימי של האדם: הנפש הופכת מדבר טפל ונגרר לדבר שהוא עיקר מהותו של האדם, וכל חיותו תלוי מעתה בנפש ולא בגוף.
ע"פ תורת משה להאלשיך הק'