פרשת האזינו
- פרטים
- נכתב על ידי ד"ר אמיר שוורץ
פרשת האזינו תשעז ( ריבוע קסם, קפד ראשו, חידת היגיון, פירמידה)
|
|
1 |
2 |
3 |
4 |
הגדרות |
|
1 |
|
|
|
|
|
|
2 |
|
|
|
|
|
|
3 |
|
|
|
|
|
|
4 |
|
|
|
|
|
מילים קפד ראשו וזנבו בטנו
|
|
ההנחיה |
|
קפד ראשו |
קפד בטנו |
קפד זנבו |
|
|
דוגמא |
לא כהן |
אות נצחון |
עבורי |
עבורו |
|
|
|
לוי |
וי |
לי |
לו |
|
1 |
הגדרה |
.... אכלה בם |
שיירת אוניות |
שנשמה באפו |
נורה מהקשת |
|
|
הפתרון |
|
|
|
|
|
2 |
הגדרה |
ממכות מצרים |
פרא |
מתגורר |
חיה שעירה טורפת |
|
|
הפתרון |
|
|
|
|
|
3 |
הגדרה |
... מדבר צין |
מפריד מהמוץ |
קש |
משתחוה |
|
|
הפתרון |
|
|
|
|
חידת הגיון
חידת הגיון משוחח בקור
|
|
|
|
|
|
|
|
פירמידת ההפרשה
|
1 |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
2 |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
3 |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
4 |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
5 |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
6 |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
- ה- מאתיים
- מורה הלכה
- אבל
- צד שאינו מזרח
- כל ישראל ........ זה לזה
- הר........
|
הגדרה |
הוא |
היא |
הגדרה |
|
... ילדיתך תשי |
|
|
מסגרת כללית |
|
איש |
|
|
חולה מאוד קשה |
|
נתח |
|
|
לא גסה |
|
אמרי..... |
|
|
מכשפה טובה |
הכין: ד"ר אמיר שורץ לתגובות This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.
פרשת האזינו תשעז ( ריבוע קסם, קפד ראשו, חידת היגיון, פירמידה)
פתרונות
|
|
1 |
2 |
3 |
4 |
הגדרות |
|
1 |
ח |
מ |
א |
ה |
|
|
2 |
מ |
ר |
ש |
י |
|
|
3 |
א |
ש |
י |
ב |
3. |
|
4 |
ה |
י |
ב |
ט |
4. |
מילים קפד ראשו וזנבו בטנו
|
|
ההנחיה |
|
קפד ראשו |
קפד בטנו |
קפד זנבו |
|
|
דוגמא |
לא כהן |
אות נצחון |
עבורי |
עבורו |
|
|
|
לוי |
וי |
לי |
לו |
|
1 |
הגדרה |
.... אכלה בם |
שיירת אוניות |
שנשמה באפו |
נורה מהקשת |
|
|
הפתרון |
חצי |
צי |
חי |
חץ |
|
2 |
הגדרה |
ממכות מצרים |
פרא |
מתגורר |
חיה שעירה טורפת |
|
|
הפתרון |
דבר |
בר |
דר |
דב |
|
3 |
הגדרה |
... מדבר צין |
מפריד מהמוץ |
קש |
משתחוה |
|
|
הפתרון |
קדש |
דש |
תבן |
קד |
חידת הגיון
חידת הגיון משוחח בקור
|
מ |
ד |
ב |
ר |
צ |
י |
ן |
פירמידת ההפרשה
|
1 |
ר |
2. |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
2 |
ר |
ב |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
3 |
ב |
ר |
ם |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
4 |
מ |
ע |
ר |
ב |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
5 |
ע |
ר |
ב |
י |
ם |
|
|
|
|
|
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
6 |
ה |
ע |
ב |
ר |
י |
ם |
|
|
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
- ה- מאתיים
- מורה הלכה
- אבל
- צד שאינו מזרח
- כל ישראל ........ זה לזה
- הר........
הוא והיא
|
הגדרה |
הוא |
היא |
הגדרה |
|
... ילדיתך תשי |
צור |
צורה |
מסגרת כללית |
|
איש |
אנוש |
אנושה |
חולה מאוד קשה |
|
נתח |
חלק |
חלקה |
לא גסה |
|
אמרי..... |
פי |
פיה |
מכשפה טובה |
הכין: ד"ר אמיר שורץ לתגובות This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.
- פרטים
- נכתב על ידי אליעזר היון
שירת הברבור
עם סיום כתיבת 'שירת האזינו' מודיע האלוקים למשה כי הגיע הזמן: "עלה אל הר העברים הזה, ומות בהר אשר אתה עולה שמה" * לפי בקשתו מורשה משה להשקיף מפסגת ההר על הארץ כולה
| פרשנות תיאולוגית |
|---|
|
הציווי של אלוקים למשה "ומות בהר הזה" מעורר קצת פליאה: וכי אפשר לצוות על אדם 'למות', האם זו פעולה אקטיבית? האם המוות אינו אלא נטילת חיים על ידי כח עליון ומאליו נוצר מצב החידלון המוכר לנו כ- 'מוות'? את הציווי לעלות אל הר העברים ולמות הודיע ה' למשה 'בעצם היום הזה'. מה משמעות 'בעצם היום'? 'בעצם היום' [כמו בכל מקום בתנ"ך בו נעשה שימוש במינוח זה] בא ללמד על עיצומו של יום - על עצמתו המלאה ובהירותו המוחלטת. כלומר הליכתו של משה למות כלולה בתחום חיי החובה האנושיים החופשיים של משה [היומיומיים], ולא היה בהם קבלה סבילה של הכרח פיסי. הוא מסר את עצמו לרצון ה' ולהנהגתו כדרך שנהג כל אימת שקיים מצווה. צריך לזכור כי באותה שעה היה משה במלא הכח הגופני והרוחני הדרוש להמשך פעילותו וכפי שנאמר בפרשה הבאה "לא כהתה עינו ולא נס ליחו". זאת אומרת, משה רבנו לא מת כי הוא לא היה מסוגל להנהיג, או בשל מגבלה פיסית או רוחנית כל שהיא, אלא רק מפאת ציווי ה'. את הציווי הזה קיבל משה על עצמו בדיוק פי שנהג בכל מצווה המוטלת עליו בשגרת היומיום. ההשלמה והרצון של משה, הם אכן התנהגות אקטיבית מצידו, ועליה אמר הקב"ה למשה "ומות בהר הזה" מה שאכן משה עושה בלב שלם. |
רגע האמת: לאחר סיום כתיבת שירת 'האזינו' בה מודיע משה לעם ישראל את כל אשר יקרה אותם ברבות הימים, ומבקש מהם כי ישמרו על מצוות ה', מודיע האלוקים למשה, כי זמנו להאסף אל עמיו, הגיע. היה זה ביום השביעי לחודש אדר, ביום השבת. קודם לכן מורשה משה להשקיף על ארץ כנען כפי שכבר ביקש. גם בקשתו כי מותו יהיה זהה בסגנונו למותו של אהרן אחיו שכלל כרוניקת שלבים מסודרת - כניסה למערה, עלייה למיטה, פשיטת היד והרגל, עצימת עיניים וקמיצת הפה עד למיתת נשיקה - התקבלה. ההודעה הדרמטית הגיעה בעיצומו של היום כפי שמציינת התורה. מדוע מדגיש המקרא ענין זה? הפרשנות המרכזית גורסת כי באותה שעה היו ישראל אומרים כי הם לא יניחו למלאך המוות ליטול מהם את מנהיגם, ובלשונם: "אדם שהוציאנו ממצרים, וקרע לנו את הים, והוריד לנו את המן, והגיז לנו את השליו, והעלה לנו את הבאר, ונתן לנו את התורה – אין אנו מניחין אותו שיעלה וימות"! כיוון שכך אמר הקב"ה: הריני מכניס אותו בחצי היום לתוך המערה וכל מי שיש בידו כח למחות, יבא וימחה [ראה פרשנות נוספת במסגרת].
עמוד בהקשב
כפי שצויין ההודעה של האלוקים למשה הגיע עם סיום כתיבתו את פרשת 'האזינו', ואת ספר התורה כולו. [וראה גם פרשה קודמת]. משה פותח את שירתו המפורסמת "האזינו השמים ואדברה, ותשמע הארץ אמרי פי". מדוע צריך היה משה להציב את השמים ואת הארץ כעדים לדברי התוכחה והנבואה אותם הוא מתעתד למסור לעם ישראל? כמה פרשנויות נאמרו בדבר. יש המצביעים על העובדה כי השמים והארץ הם עדים הקיימים לעולם, וכך לא יוכל איש להכחיש את דבריהם. אחרים מבארים כי אם אכן ישמעו ישראל לדברי השירה וישמרו את מצוות ה' הרי שעדים אלו עצמם יהיו אלו שישפיעו עליהם רוב טובה – השמים יתנו טלם והארץ תעניק מיבולה. פרשנות מעניינת אחרת מתמקדת בטבעם של השמים והארץ שאינו משתנה לעולם, האדמה תמיד מצמיחה בדיוק את מה שזורעים בה ובשמים תמיד זורחת השמש. באמצעות כלים נאמנים ושגרתיים אלו מבקש אלוקים להזכיר לעם ישראל, כי כשם שיצורים אלו שלא נבראו אלא לשמש את עם ישראל עושים תדיר את רצון ה' כך עם ישראל מצווה להאזין וליישם תמיד את רצון הבורא.
מה נכלל בשירה? מסתבר שהכל. עבר, עתיד, עולם הזה ועולם הבא. אף תורה ותרי"ג מצוותיה כלולים בפרשייה זו, ורמז לדבר: חמשים ושנים הפסוקים המרכיבים אותה הן בדיוק כנגד חמשים ושנים הפרשיות – מלבד 'האזינו' כמובן - המרכיבות את התורה כולה. על אף היות רובה טעונה בתוכחות נקראת היא בשם 'שירה', שכן לאחר שהתמונה כולה מתבהרת באחרית הימים, תופסים הכל, כי כל המאורעות, דברי הימים, וההיסטוריה האנושית והיהודית, שלא תמיד נראים חיוביים, הם בעצם תכנית אלוקית אחת מושלמת, והיא מכוונת בסופו של יום לטוב ולגאולת עם ישראל. זו גם הסיבה שפרשת האזינו נקראת תמיד בסדרי השנה בתאריך הסמוך ליום הכיפורים שגם הוא יום ישועה וסליחת עוון.
שבעה כללים
עומק סודותיה ותהומות פירושיה של שירת האזינו, עשויים למלא כרכים שלמים ואין כאן המקום לפורטם, ועם זאת ניתן להצביע על שבעה כללים העולים מתוך מסת השירה המופלאה והעמוקה הזו: א] הבטחה על נקמה מן הגויים על צרות ישראל, וכמו שנאמר "לי נקם ושילם, אשיב נקם לצרי ולמשנאי אשלם, אשכיר חצי מדם". ב] זמן הגאולה הוא קבוע ונגזר על ידי ה'. אין בן תמותה יודע סוד זה. ועל זה נאמר "הלא הוא כמוס עמדי חתום באוצרותי". ג]לאחר שיכפרו ישראל על עוונם יזכו לגאולה וכפי שנאמר "כי ידן ה' עמו.. כי יראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב. ד]זכות האבות תמה בגלותינו זו האחרונה. ההצלה בגלות זו עשויה להתרחש רק בגין שמו הגדול. את זה למדים מן הפסוק "לולי כעס אויב אגור פן ינכרמו צרימו, פן יאמרו ידינו רמה, ולא ה' פעל כל זאת". ה] תחית המתים תתרחש בסמיכות זמן לקבוץ הגלויות, לפי שנאמר "כי ידין ה' עמו ועל עבדו יתנחם... אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא". ו] הגאולה והכפרה המובטחים בשירה זו אינן פונקציה של תשובה ושמירת המצוות אלא הם הבטחה קבועה על הגאולה העתידה. ז] כשם שנתקיימו כל ההיגדים בשירה הזו במהלך היסטוריה [ירושת הארץ, החטאים והעונש על ידי הגויים], כך גם יתקיימו כל הטובות והישועות המובטחים בה.
- פרטים
- נכתב על ידי הרב עזריאל יונה
אדם הלך בדרך ומצא תינוק מוטל באשפה ללא כסות לעורו, רעב וצמא. ריחם עליו האיש אסף אותו לביתו וגידלו עד שהגיע לפרקו. אז שידך לו בת ממשפחה מכובדת ואף הבטיח לו שיתן לו סכום כסף נכבד לנדוניא.
לפני החתונה וארגון הנדוניא ניגש האיש לחתן והגיש לו מתנה שעון יקר ערך. אלא שהחתן בעל גאווה היה ואמר למיטיבו כי לדעתו מגיע היה לו שעון יקר יותר. השיב לו האיש שאמנם מתכנן הוא לקנות לו בעתיד שעון יקר יותר אך לעת עתה מספיקה ידו לשעון זה.
החתן לא קיבל את הדברים והחל לריב עם מגדלו. לטענתו מגיע לו שעון יקר יותר. הצעקות הקהילו אנשים והם שהבינו במהירות במה מדובר אמרו לחתן כי אינו אלא שוטה וגם נבל.
נבל, מפני שאין לו הכרת הטוב בפני מי שגידל אותו, והוא מעז להציף פנים אל האיש שכל חייו טרח עבורו, אבל גם שוטה מאחר שהוא מתווכח עם האיש שהבטיח לתת לו נדוניא, כעת גם את הנדוניא הוא לא יקבל.
סיפור זה אינו אלא משל המתאים היטיב לימים אלו של תשובה, ימי הרחמים והסליחות.
האדם מקבל מהקדוש ברוך הוא כל כך הרבה טוב, גם אילו היה חי אלף שנים לא היה מצליח להשיב לקדוש ברוך הוא מעט מן הטוב אותו העניק לו, וכמו שנאמר 'אילו פינו מלא שירה כים אין אנחנו יכולים להודות'.
מן הבחינה הזו האדם עלול להיות נבל.
אך האשם שאינו שב בתשובה הוא גם שוטה, שכן אילו היה זוכר מה צפון לו לעולם הבא לא היה ממהר לאבד אותו בכזו מהירות.
לא רק בעולם הזה הוא עלול להפסיד בעקבות החטאים, אלא גם את הנדוניא – את השכור הצפון לצדיקים לעתיד לבא.
זו כוונת הפסוק בדברים "הלה' תגמלו זאת - עם נבל ולא חכם" שכן כאשר אדם מתרחק מה' הוא גם נבל וגם לא חכם.
תשובה הופכת את כל העוונות לזכויות כידוע, ואז זוכה אדם להיות גם הגון, וגם חכם.