לקראת פסח

 

יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתעלינו בשמחה לארצנו, ותטענו בגבולנו, ושם נקיים מצות תרומות ומעשרות וכל מצות התלויות בארץ אשר הנחלת לאבותינו, היא ארץ זבת חלב ודבש, ארץ נחלי מים עינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר, ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש, כאשר צויתנו בתורתך על ידי משה עבדך.
אנא ה', למען שמך הגדול, הגדל חסדך עמנו, וקיים לנו את הדבר אשר הבטחתנו ע"י משה עבדך:
ונתתי גשמיכם בעתם, ונתנה הארץ יבולה, ועץ השדה יתן פריו: והשיג לכם דיש את בציר, ובציר ישיג את זרע, ואכלתם לחמכם לשבע, וישבתם לבטח בארצכם:
וקיים בנו את הדבר אשר הבטחתנו ע"י ישעיה נביאך:
ביום ההוא יהיה צמח ה' לצבי ולכבוד, ופרי הארץ לגאון ולתפארת לפליטת ישראל:
ונאמר:
ובנו בתים ויָשָבו, ונטעו כרמים ואכלו פרים:
וקיים בנו אשר הבטחתנו על ידי עמוס נביאך:
הנה ימים באים, נאם ה', ונגש חורש בקוצר, ודורך ענבים במושך הזרע, והטיפו ההרים עסיס, וכל הגבעות תתמוגגנה: ושבתי את שבות עמי ישראל. ובנו ערים נשמות ויָשָבו, ונטעו כרמים ושתו את יינם, ועשו גנות ואכלו את פריהם:
וקיים בנו אשר הבטחתנו ע"י יחזקאל נביאך:
והרביתי את פרי העץ ותנובת השדה, למען אשר לא תקחו עוד חרפת רעב בגויים:
ונאמר:
ועל הנחל יעלה על שפתו מזה ומזה, כל עץ מאכל לא יבול עלהו ולא יתום פריו, לחדשיו יבכר, כי מימיו מן המקדש המה יוצאים, והיה פריו למאכל ועלהו לתרופה.

 

אנו בפתחו של חודש ניסן, ראש החדשים, ובו ישנה מצוה מיוחדת מאוד, אשר אפשר רק פעם אחת בשנה לברכה, והיא ברכת האילנות.
 
מהי ברכה זו? באיזה תנאים יש לברכה? למה דווקא בתקופת ניסן? למה דווקא על אילנות מלבלבים (פורחים), האם לא היה יותר מתאים לברך על האילנות כשהם טעונים פירות יפים וטעימים?
 
 
במסכת ברכות(מ"ג ב) מובאת ההלכה שהיוצא בימי ניסן ורואה אילנות מלבלבים מברך את ברכת האילנות. השולחן ערוך (סימן רכ"ו) כתב שהתנאי לברכה כשרואה אילנות שמוציאים פרח בימי ניסן, כתבו האחרונים דווקא אילנות מאכל, ולפחות צריך שיראה שני אילנות פורחים. הזריזים במצוות משתדלים לברך כבר בראש החודש,ונכון לערוך את הברכה ברוב עם הדרת מלך.
 
נוסח הברכה :ברוך אתה ה', אלקינו מלך העולם, שלא חסר בעולמו דבר(כלום), וברא בו בריות טובות ואילנות טובים ליהנות בהם בני אדם.
 
ובסידורים השונים נוספים מזמורים שונים לברכה לפי העדות השונות.
 
וכתב הבן איש חי על המברך "מי שנזהר בברכה זו - עליו נאמר [בראשית כז, כז-כח] "ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה'"
 
למה נצטווינו לברך את הברכה דווקא בזמן שהאילנות מלבלבים ופורחים ?
 
כאשר העצים יתנו כבר את פרותיהם אנו כמובן שנברך, אבל על הפרות עצמם, כשנבוא לאכול אותם. בשלב הזה העץ כבר גמר את תפקידו (לשנה זו).
 
עניינם של העצים לגדל את הפרות, מיוחדותם מתגלת בלבלוב בצמיחה ובעיקר בפריחתם. האתגר שלנו בברכת האילנות לשמוח ולהודות לה' על תהליך ההתחדשות בטבע, על הפוטנציאל שאנו רואים באילנות.
 
קל לנו לשמוח בחיים כשאנו רואים את הפרי מול העיניים, את התועלת שצומחת לנו לתועלתנו. יותר קשה לנו ללמוד לשמוח בתהליכים, כשהפרי עוד רחוק. גם כשהפרות לאו דווקא יגיעו לפה הפרטי שלנו. האתגר שלנו בברכה מיוחדת זו להשתחרר מהאני הפרטי, לשמוח ולהודות לבורא שלא חיסר בעולמו דבר, להצטרף לשמחת עולם הצומח אשר לנגד עיננו פורח.
 
למה דווקא בחודש ניסן תיקנו לברך את הברכה? כבר בנפשנו אנו מבחינים, בהתעוררות שאוחזת בנו בתקופת האביב לצאת לטבע (אגב חכמינו כתבו שעדיף לצאת מחוץ לעיר על מנת לברך את הברכה). זה הזמן הכי מוכשר להתפעל מיופי הבריאה, לחוש את ההתחדשות שאוחזת בכל. על חודש זה נאמר בתורה "החודש הזה הוא לכם ראש חדשים", הוא הראש להתחדשות.
 
ריבונו של עולם הוציאנו ממצרים, לא בגלל המעשים הטובים שהיו בידינו, לא בגלל שהיו לנו פרות יפים, אלה בשביל הפוטנציאל שהיה טמון בנו, בשביל התורה שנקבל ונביא לעולם כולו.
 
ה' לא טועה, הוא בחר בנו וגאלנו כי הוא מאמין בנו שאנו נגאל יחד איתנו את העולם כולו.
 
בואו ונצא לשדות נתחבר לפריחות ונברך את ברכת האילנות
 

חידון ניסן

  קל בינוני

  1. חודש המלכים
  2. את דם קורבנו ... על המזבח
  3. במדבר זה קיבלו התורה
  4. איש מופרש מעם

 

1

2

3

4

1

 

 

 

 

2

 

 

 

 

3

 

 

 

 

4

 

 

 

 

 

מילים קפד ראשו וזנבו  בטנו

 

ההנחיה

 

קפד ראשו

קפד בטנו

קפד זנבו

1

הגדרה

נוגשי ישראל

מקיפים עיר

נוגשים רעים

איש ערבי

 

הפתרון

 

 

 

 

2

הגדרה

חותן משה

חיפשו

השתמשו בכלי יריה

ספחת

 

הפתרון

 

 

 

 

3

הגדרה

מלך מצרים

... תחת טובה

העגל פתח פיו

שילם חובו

 

פתרון

 

 

 

 

 

הוא והיא

הגדרה

הוא

היא

          הגדרה

אחת העונות

 

 

שם אשה

אבי החתן או הכלה

 

 

ברכה מיוחדת לניסן

בר"ח נחנך הבנין

 

 

רוח הקודש

מבני אהרון נהרג בר"ח

 

 

צדקה

 

תשבץ פירמידה ניסן 

1

 

 

2

 

 

 

3

 

 

 

 

4

 

 

 

 

 

5

 

 

 

 

 

 

6

 

 

 

 

 

 

 

7

 

 

 

 

 

 

 

 

 

  1. מאאתיים
  2. פרא
  3. איש תורני
  4. המקסימלי
  5. לא מלומדים
  6. דג מאכל במים (2)

7.

 

הכין: ד"ר אמיר שוורץ

חידון ניסן  תשעז

  קל בינוני

  1. חודש המלכים
  2. את דם קורבנו ... על המזבח
  3. במדבר זה קיבלו התורה
  4. איש מופרש מעם

 

1

2

3

4

1

נ

י

ס

נ

2

י

ת

י

ז

3

ס

י

נ

י

4

נ

ז

י

ר

 

מילים קפד ראשו וזנבו  בטנו

 

ההנחיה

 

קפד ראשו

קפד בטנו

קפד זנבו

1

הגדרה

נוגשי ישראל

מקיפים עיר

נוגשים רעים

איש ערבי

 

הפתרון

מצרים

צרים

מצים

מצרי

2

הגדרה

חותן משה

חיפשו

השתמשו בכלי יריה

ספחת

 

הפתרון

יתרו

תרו

ירו

יתר

3

הגדרה

מלך מצרים

... תחת טובה

העגל פתח פיו

שילם חובו

 

פתרון

פרעה

רעה

פעה

פרע

 

הוא והיא

הגדרה

הוא

היא

          הגדרה

אחת העונות

אביב

אביבה

שם אשה

אבי החתן או הכלה

חם

חמה

ברכה מיוחדת לניסן

בר"ח נחנך הבנין

משכן

שכינה

רוח הקודש

מבני אהרון נהרג בר"ח

נדב

נדבה

צדקה

 

תשבץ פירמידה ניסן 

1

ר

 

2

ב

ר

 

3

ר

ב

י

 

4

מ

י

ר

ב

 

5

ב

ו

ר

י

ם

 

6

ב

ו

ר

י

י

ם

 

7

ע

י

ב

ו

ר

י

ם

 

 

  1. מאאתיים
  2. פרא
  3. איש תורני
  4. המקסימלי
  5. לא מלומדים
  6. דג מאכל במים (2)

14.

 

הכין: ד"ר אמיר שוורץ

 

 

נקי 'על באמת' / מאת: אסתר ניסן

במסגרת הפעילות ההתנדבותית שלנו בסמינר, היינו נשלחות, לפני חופשת פסח, על חשבון הלימודים, לעזור בבתים שונים לקראת החג הממשמש ובא.

אני זוכרת איך גיטה, המרכזת האגדית, ששמה כה התאים לה מבחינת הפירוש המילולי שלו (גיטה - טובה ביידיש) הייתה נכנסת לכיתות ורושמת את שמות הזוגות כפי שהתחלקנו בינינו, ואז הייתה מחלקת לנו פתקים עם כתובות, וכולנו נטשנו את ספסל הלימודים, ויצאנו, עם הרבה רצון טוב ונכונות, לעזור לאנשים הזקוקים לעזרה בניקיון לפסח.
שנה אחת נשלחנו, חברתי ואני, לבית של ישישה אחת. היה זה בית ערבי ב'מחנה יהודה' שתקרתו המעוטרת, בעלת הפיתוחים, התנשאה אי שם מעלינו. היו לו, לבית, חלונות עתיקים, בעלי אדן רחב, שהתהדרו בסגירת אלומיניום מודרנית למדי.

הבית, יש לציין, היה נקי ומסודר, והדיף ניחוח ישישי מתוק.

"מה צריך לנקות פה בכלל?" לחשה חברתי באוזני, כשהיא מביטה על מפיות התחרה הרקומות הפזורות בכל מקום אפשרי ובלתי אפשרי.

"נחכה להוראות", לחשתי לה בחזרה, כשעיני סורקות את התמונות הרבות התלויות על הקירות. "אולי היא רוצה שנסיר את האבק מעל התמונות".

"אבק זה לא חמץ", דקלמה חברתי. "אני לא מאמינה שהיא "תבזבז" אותנו על זה!"

הישישה הנחמדה לא נתנה לנו זמן רב לפקפוקים. "קודם כל", היא אמרה בחיוך, "יישר כוח לכן שהגעתן. השם יברך אתכן! עכשיו, הייתי רוצה לעשות ניקיון למסילות של החלונות. מפסח שעבר לא ניקיתי אותן, והנכדים, שיהיו בריאים, יושבים הרבה על אדן החלון (יכולנו בהחלט להבין אותם. היה זה אדן רחב ומזמין במיוחד!) ואוכלים עוגיות ובייגלך. ממש חמץ גמור!"

התקרבנו לחלונות. המסילות באמת נזקקו לניקוי יסודי.

"טוב", שינסנו מותנינו, "יש לך קיטור-און?"

"טרקטורון?" התבלבלה הישישה לרגע.

"לא", הסבירה חברתי, שבביתה עובד המכשיר הזה שעות נוספות, "מכשיר כזה ש... שמנקים איתו ו..."

"או אולי יש לך שואב אבק?" קטעתי את חברתי, כי הבנתי שהאישה שמולנו לא מכירה מכשיר אימתני כל כך כמו קיטור-און.

"אין לי שואב אבק!" חרצה הישישה בקול שאינו משתמע לשני פנים. "אני בכלל לא אוהבת את כל המכשירים האלו שעושים הרבה רעש ולא מנקים בכלל!"

דרכתי על רגלה של חברתי כשראיתי את ההבעה הנעלבת העולה על פניה. במשפחתה הם חסידים גדולים של כל המכשירים הללו "שעושים הרבה רעש". הם משתמשים בהם בכל תחומי החיים, החל בבישול ובאפייה, וכלה בניקיון הבית.

"אז איך את רוצה שננקה את המסילות?" שאלתי את האישה בסבלנות.

לבסוף מצאנו את עצמנו, חברתי ואני, יושבות כל אחת על כסא ליד אדן חלון אחר, לרגלינו דלי מים ובידינו מברג ומטלית קטנה. במשך הבוקר כולו טבלנו את המטלית במים, ובעזרת המברג חדרנו לכל פינה וניקינו מסילה אחרי מסילה, עד שכל מסילות החלונות בבית הבריקו והיו כשרות לפסח למהדרין.

בסוף העבודה, כשקמנו מעל הכסא וכל שרירי זרועותינו וכתפינו אומרים שירה, הושיבה אותנו הישישה הנחמדה ליד השולחן המהגוני, והחלה להרעיף עלינו מכל טוב מטעמיה.

"הכל פה כל כך טעים", לחשה לי חברתי, "שמן הסתם גם בהכנה של כל הדברים האלו היא לא השתמשה בשום מכשיר שעושה רעש!"

בינתיים, כשהתענגנו על הכיבוד, ישבה הישישה מולנו והנעימה את זמננו בשיחתה הקולחת.

"היום, לצעירים, לא קשה לנקות לפסח", היא חרצה. "מפעילים כל מיני דברים על חשמל, תוקעים אותם פה ושם, והופ! הכל נקי ב'כאילו'. פעם עבדנו קשה, בבתים הקטנים שלנו. ניקינו בידינו ממש כל סדק וכל פינה.

היום יש רצפות חלקות וישרות כאלו, אבל בבית של ההורים שלי במאה שערים היו מרצפות מחוררות. לא יכלו לשפוך מים ולגרוף עם מגב את כל הלכלוך ישר למרזב. מי בכלל הרשה לעצמו לבזבז ככה מים? את המים שנשארו אחרי הכביסה, עם פתיתי הסבון הנמסים של 'שמן', היו שומרים בדלי. אני זוכרת איך הייתי טובלת מטלית גדולה בדלי, כורעת על ברכי ועוברת מרצפת מרצפת כדי לנקות היטב את כל הרצפה".

"נשמע לא רע", לחשה שוב חברתי, שנהייתה אלופת הלחישות במשך הבוקר הזה. "זה בדיוק מה שחסר לנו היום, לכרוע על הרצפה ולעבור מרצפת מרצפת... נו, באמת!"

הישישה, ששמעה כנראה את הלחישה, התחייכה קלות.

"כן, מיידלע, היום ברוך השם קל יותר לנקות את הבית. יש רצפה חלקה ומבריקה, יש חלונות שנשלפים החוצה, יש מגב עם ידית ארוכה, יש כל מיני מכשירים וכל מיני חומרים... את יודעת כמה קשה היה לנקות פעם את הסירים לפני ההגעלה, אחרי כל השומן השרוף שנדבק עליהם בגלל הפרימוס?"

"אנחנו לא מגעילים בכלל סירים", הודתה חברתי בשפל קול. "יש לנו סירים מיוחדים לפסח".

"האמת היא", אמרה הישישה בהרהור, "שכלים חדשים לפסח היו גם בזמננו. אפילו אנשים חסרי פרוטה היו צריכים לקנות לעצמם כלי פסח מיוחדים. הרי את צלחות החרסינה אי אפשר להכשיר לפסח, והסירים היו לפעמים כל כך שרופים מבחוץ, שלא הייתה שום אפשרות להכין אותם להגעלה. אבל בשאר הניקיונות עבדנו קשה, קשה מאד, כדי להכשיר את הבתים הקטנים שלנו לחג".

הבטתי בפניה של הישישה המקסימה הזו. מן הסתם, חשבתי לעצמי, עוד יצאו עם השנים לשוק מכשירים ממכשירים שונים, ש"עושים הרבה רעש" ומתיימרים לנקות את הבית בצ'יק צ'ק, עם חיסכון מרבי במים ובעבודת כפיים. כל מה שנכדנו ונינינו יצטרכו לעשות זה לשבת על כורסת עור מתכווננת עם הדום רגליים חשמלי, ולדאוג ללחוץ על הכפתורים המתאימים בשלט האל-חוטי שבידיהם, שידאג לשלוח הוראות הפעלה לכל המכשירים הנ"ל (שעד אז כבר יעבדו בלי שום רעש!) שידאגו לעשות את כל מה שצריך כדי שהבית האלקטרוני המאובזר יתנקה לפסח ממש מעצמו. במשך הזמן יומצא מכשיר שידאג ללחוץ גם על השלט הזה, כדי שבני העתיד אניני התנועה לא יצטרכו לדאוג אפילו את הדאגה הזו...

אבל בסתר ליבי ידעתי שהישישה הזו, שתאריך ימים, למרות ועל אף הכל, תמשיך לנקות את מסילות החלונות שלה עם מטלית, מברג ודלי מים, והבית שלה יהיה נקי לפסח, 'על באמת'!

Image
מה ההבדל בין חמץ למצה בתהליך האפייה, ואיך זה קשור ל'התערותא לדעילא'?
 
ימי הפסח מתקרבים ולא מעט יהודים זריזים במצוות מתחילים בהכנת המצות לקראת החג הממשמש ובא. אכילת המצות כידוע באה כזכר לאותו בצק שלא הספיקו אבותינו ללוש ולהחמיץ במצרים, שכן היו צריכים להזדרז ולאכול את הפסח ולהתארגן לקראת היציאה הגדולה, וכדי לחוות את אותו לילה גדול אנו אוכלים גם כן את המצות כאבותינו. 
אולם בעל ה'בני יששכר' מוסיף טעם נוסף לאכילת המצות. הוא מסביר כי יש הבדל בסיסי בין חמץ למצה. כאשר מסיימים ללוש את הבצק לאפיית הלחם מכניסים אותו אל התנור, מניחים אותו שם והוא מאליו תופח ונאפה – ללא כל סיוע או עזרה מהאופה. מצה לעומת זאת לא תופחת ולא גדלה מעבר למה שהשקיע בה האופה. אם רידד אותה דקה תצא דקה, ואם רידד אותה דקה עוד יותר – תצא דקה יותר. 
 
בחג הפסח, אומר האדמו"ר בעל ה'בני יששכר', כל האורות והפעולות הנעשים בשמים, לא מתבצעים על ידי מעשינו אלא הכל נעשה מאת ה' יתברך, כמו המצה שאין בה כל תוספת על מה שהאופה שם בה. בכל חג אחר - המצוות של אותו חג שנעשים על ידי ישראל למטה – גורמים שפע רב בכל העולמות עליונים, וככל שאנו משקיעים יותר בעשיית המצוות כאן בארץ כך מתרבה השפע הבא מן עלינו מן השמים, אולם בפסח השפע לא מגיע בעקבות המעשים שלנו למטה אלא הכל מגיע מאתו יתברך. 
 
בשפת החסידות והסוד נקרא תהליך זה "איתערותא דלעילא' ו'איתערותא דלתתא', כלומר התעוררות מלמטה הגורמת להתעוררות מלמעלה [כמו בכל החגים] או רק התעוררות מלמעלה [כמו בחג הפסח]. 
 
ומה הסיבה לכך?
מדוע בחג פסח יש רק 'איתערותא דלעילא'?
הסיבה לכך היא, שבזמן יציאת מצרים היו בני ישראל שקועים במ"ט שערי טומאה, ולא יכלו להכשיר את עצמם כדי לייצר 'איתערותא דלתתא'. מצבם היה כה קשה שהם היו חייבים סיוע שיגיע מן השמים גם אם הם לא עשו כאן על הארץ דבר, ועל כן זכו הם מן השמים 'להתערותא דלעילא' שנמשכת עד ימינו, בכל שנה בחג הפסח. 
 
[על פי אוצרות האגדה – דרשות למועדים]. 
 
המטאטא מוכן, הדלי והסחבה גם כן. שואב האבק עובד שעות נוספות והבית נראה כמו מחסן של חומרי ניקיון. אבל אחרי שמסיימים את הסלון והמטבח חשוב לא לשכוח לנקות גם את הנשמה

זהו זה, הגענו לעונת הנקיונות.

 כל שיחה מוליכה איכשהו לנושא הבלתי נמנע: ניקיונות הפסח. חברה אחת כמעט סיימה, אחרת בקושי התחילה. יש כאלו שמקרצפות את התקרה, אחרות אינן נוקפות אצבע כמעט עד לרגע האחרון. ואילו אני מנסה לנקות את הבית בצורה לא קונבנציונאלית - ניקיון שאינו מצריך מטאטא, מברשת או תרסיס סבון. אני מנסה לערוך ניקיון פנימי, לצחצח את חדרי הנפש כדי לחוש השנה בסוג חדש של חרות: החרות משעבוד עצמי.


חז"ל מלמדים אותנו שהיצר הרע - הכוח הפנימי שגורם לנו לחטוא - משול לשאור שבעיסה, השמרים המתפיחים את הבצק ונותנים לו נפח. גם יצר הרע מנפח לנו את האגו, גורם לנו להשתמט מחובתנו כלפי הקב"ה ולחשוב רק על עצמנו.

פסח הוא הזמן שבו האדם פותח בהתקפה כוללת להשמדת החמץ - בחדרי בית וגם בפרוזדורי הנפש. ההלכה קובעת כי אחרי שהופעלו כל אמצעי הלחימה המשוכללים המצוים בארסנל הביתי כדי לבער את החמץ - כולל קיסמי שיניים, מברשות בגדלים שונים, שואבי אבק, ומכונות קיטור - יש לקיים חיפוש יסודי לאור הנר בכל חדרי הבית. בחיפוש הזה טמונה סמליות עמוקה: כשם שמסלקים את החמץ שבחוץ, כך יש להשמיד את החמץ שבפנים. בערב פסח צריך לטפל בהרגלים הרעים ובמידות השליליות ולהדליק נר גם בנקיקים החשוכים ביותר של הנפש.

רק ניקיון הרוחני שכזה יכול להבטיח לנו חירות אמיתית, כי איך יכול האדם להיות חופשי כאשר הוא נתון בעצם במעצר בית? איך הוא מסוגל להיות בן חורין בעודו כבול לגחמות של יצריו המשתוללים? החרות שחג הפסח מציע לנו היא הרבה יותר מהחרות הפיזית שחוו בני ישראל בצאתם ממצרים. זוהי החרות לחיות חיי נשמה.

Image

כל הזכויות שמורות, העתקה אסורה ללא אישור בכתב מהנהלת האתר