פרטים

נכתב על ידי ד"ר אמיר שוורץ

חודש מיוחד

כל המילים המתחרזות מהפרשה   חידון חרוזים משתלב עבר הווה ועתיד

לדוגמא:  מתחרז  גבשושית עם מילה  חלוצית = בראשית

מקומות  ושמות מהטבע פרשת חודש ניסן

חידון חודש ניסן     תשעח

1. סימנו של החודש העצוב בשנה ......אב
2. חודשינו הקרב
3. איש.... היה
4. האיש ......... לקמחא דפסחא

תפזורת מילים – חודש ניסן

מצא המילים מפרשת השבוע ( 13 במספר)

המילים מופיעות לאורך לרוחב ובאלכסון כל מילה קשורה באות לרעותה

מצא את המילים בתשבץ מתוך מאגר המילים המופיעות למטה.

החודש, הזה, לכם ,ראש  חודשים. שמור, את ,חודש, האביב, ועשית פסח לה' אלוקיך.

תפזורת הגיון  קשה  

המדרש על מה שאירע בראש חודש ניסן

1. יום הלידה של אחד האבות
2. מניסיונות אברהם
3. פדות
4. אחת מהאבות שקיבל מאביו בצורה מיוחדת ( ריש הפוכה)
5.  תחילת אחת ל365 יום

הכין: ד"ר אמיר שורץ This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

פתרונות חידון חרוזים  חודש ניסן    תשע"ח

חודש מיוחד

כל המילים המתחרזות מהפרשה   חידון חרוזים משתלב עבר הווה ועתיד

לדוגמא:  מתחרז  גבשושית עם מילה  חלוצית = בראשית

מקומות  ושמות מהטבע פרשת חודש ניסן

חידון חודש ניסן     תשעח

1. סימנו של החודש העצוב בשנה ......אב
2. חודשינו הקרב
3. איש.... היה
4. האיש ......... לקמחא דפסחא

תפזורת מילים – חודש ניסן

מצא המילים מפרשת השבוע ( 13 במספר)

המילים מופיעות לאורך לרוחב ובאלכסון כל מילה קשורה באות לרעותה

מצא את המילים בתשבץ מתוך מאגר המילים המופיעות למטה.

החודש, הזה, לכם ,ראש  חודשים. שמור, את ,חודש, האביב, ועשית פסח לה' אלוקיך.

תפזורת הגיון  קשה   

המדרש על מה שאירע בראש חודש ניסן

6. יום הלידה של אחד האבות
7. מניסיונות אברהם
8. פדות
9. אחת מהאבות שקיבל מאביו בצורה מיוחדת ( ריש הפוכה)
10.  תחילת אחת ל365 יום

הכין: ד"ר אמיר שורץ This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

פרטים

נכתב על ידי אליעזר היון

למלך גדול היה גן של צמחים טרופיים מרהיב ביפיו. כל סוגי הפרחים  והצמחים גדלו בגנו, והכל באו לחזות ביופיו המיוחד. באחד הימים שמע המלך כי בחוץ לארץ קיים פרח מיוחד, יפה וססגוני באופן נדיר, שאינו ניתן להשגה בארץ בה התגורר.

דאג המלך העשיר כי ישלחו לו את הפרח בספינה ולאחר חדשים ארוכים התבשר כי האנייה הגיע אל הנמל - ואיתה הפרח בתוך עציץ.

המלך קרא לגנן האישי שלו וביקש ממנו ללכת ולהביא את הפרח המיוחד. הגיע הגנן לספינה, אך כשקיבל לידיו את העציץ גילה כי הצמח לא הושקה מכבר צבעו דהה ועליו כמשו. הפרח עמד לנבול. היה זה יום חם וגרונו של הגנן יבש והוא חש בצמא עז, אולם ידע שגם הפרח זקוק בדחיפות למים.

לפתע הבחין האיש באדם הניצב לידו עם קיתון לא גדול של מים. חשב הגנן, אם אבקש ממנו את המים עבורי אמעל בתפקידי, אולם מאידך כיצד אוכל להתמודד עם הצמא המייסר?

לבסוף מצא הגנן פשרה: קנה את המים בכסף מלא. מילא את פיו במים, גרגר מעט כדי להשקיט את המית צמאונו ופלטם על הפרח הקמל. אך טיפה או שנים זלגו בגרונו, ושוב לגם בשקיקה ופלט. מילא פיו והשקה.

עבורו היתה זו הצלה לשעה עד שיגיע למקור מים וירווה את צמאונו. כעת מוטלת היתה עליו החובה שהפרח לא ינבול.

בהגדה של פסח נאמר לגבי הבן התם: "תם מה הוא אומר? מה זאת? ואמרת אליו בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים". החכם הוא לכאורה הבן המועדף. הוא צמא לדברי תורה, הוא צמא לחכמה, וסקרן לדעת. עם זאת על האדם לדעת כי חובתו הראשונית היא להשקות את המון העם שאינם יודעים מאום, קודם שהוא דואג לעצמו.

[הגדת החתם סופר].

פרטים

נכתב על ידי ד"ר אמיר שוורץ

חידון פסח תשעז

  קל בינוני

1. בזכותה ישראל ניצלו
2. לקראת פסח הכל שטוף ו......
3. המטבע האירופאית לא הייתה בזמן המדבר
4. אותם אוכלים בספח

מילים קפד ראשו וזנבו  בטנו

הוא והיא

תשבץ פירמידה פסח

1.השלישי

2.עיר בהולנד

3.נמצא בים

4.שלב

5.בו נולדים האפרוחים

6.נהג ורמס על החוף (3,3)

7.אחרי בית הכנסת בערב פסח

הכין: ד"ר אמיר שוורץ

חידון פסח תשעז

  קל בינוני

5. בזכותה ישראל ניצלו
6. לקראת פסח הכל שטוף ו......
7. המטבע האירופאית לא הייתה בזמן המדבר
8. אותם אוכלים בספח

מילים קפד ראשו וזנבו  בטנו

הוא והיא

תשבץ פירמידה פסח

8.השלישי

9.עיר בהולנד

10.נמצא בים

11.שלב

12.בו נולדים האפרוחים

13.נהג ורמס על החוף (3,3)

14.אחרי בית הכנסת בערב פסח

הכין: ד"ר אמיר שוורץ

פרטים

נכתב על ידי הרב עזריאל יונה

"מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו"

במסכת פסחים מוסבר כי פיסקה זו היא בבחינת 'מתחיל בגנות' אולם הרב יחזקאל לוינשטיין זצ"ל, משגיח ישיבת פוניבז', מצא בה נקודת שבח הנוקבת עד תהום.

'מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו', נכון, אבל הם לפחות עבדו. עטו אחר העבודה זרה, הפכו אותה לאלוהות, אבל רצו לדבוק ברוחניות. ולפיכך די היה להאיר את עיניהם וכבר נהו אחר האמת באותה התלהבות ובאותו להט: "ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו" – עבודת אמת במקום עבודת שקר.

היום, הצרה שלא עובדים כלל...

לפני שני דורות רתח העולם. ביעבע כקלחת. בני הנוער עלו על בריקדות, אלו קומוניסטים, אלו סוציאליסטים, ואלו אנרכיסטים, ומן הצד השני רשת הקדושה עשרות ישיבות, קהילות, חסידויות וכו'.

באחד הימים, בעיצומה של המהפכה הבולשביקית פרצה קבוצה של מתנכלים לבית מדרש נובהרדוק שבברדיטשוב וביקשה לפרוע בו פרעות. בראש הקבוצה עמד מהפכן צעיר ונלהב, יהודי שנתפס לרעיון המהפכה. ראש הישיבה הרב וינטרוב זצ"ל ניגש אליו, הניח את ידו על כתיפו ולאחר שהביט הישר אל תוך עיניו אמר: "אם תקדיש את עצמך לתורה תהיה למאור בישראל".

הצעיר התקומם אך במהרה התעשת ואמר: אם תצליח לשכנע אותי אעבור לצידך.

ראש הישיבה אמר: זה יקח שעה.

מנהיג הפולשים הורה להם לסגת, וראש הישיבה פרש עמו לקרן זווית. הבחור נשאר בישיבה. את אותו להט שהשקיע באידיאת המהפכה השקיע כעת בלימוד ולאחר זמן היה לרב העיר טלכאן שבפינסק ולאחד מעמודי התווך של יהדות ליטא.

עשרים שנה [לערך] מאוחר יותר, ניספה על כך בני עירו בימי השואה הקשה.

הלא הוא הגאון רבי יוסף גליק זצ"ל, הי"ד.

[על פי מעיין השבוע].

פרטים

נכתב על ידי הרב עזריאל יונה

הנה בסיפור יציאת מצרים יש לנו להבחין בדבר מופלא עליו עומד הרב מבריסק [הובא ב'לקח טוב'].

שני אנשים בלתי מוכרים מגיעים אל הארמון, ניגשים למלך שתחת ממשלתו כפופים ששים ריבוא עבדים עובדי עבודת פרך ומבקשים ממנו לשחררם.

כיצד ניתן להבין תביעה זו?

התשובה המעניינת היא, שבעצם כל מה שתבע משה מפרעה לא היתה אלא תביעה לאמונה בבורא עולם.

באמונה זו נכללו שני דברים: א. אמונה והכרה בשמו יתברך. ב הכרה שהוא יתברך אלקי ישראל.

כאשר יתברר לפרעה שאמנם יש אלקים בארץ והוא בחר באבותינו להיות לו לעם סגולה, אזי יתכן לתבוע ממנו בעקבות זה בשם ה' יתברך לשחרר את עמו.

לכשנעיין בפסוקים נראה שכל הדיבורים של משה עם פרעה עסקו בנושא האמונה.

תחילה תבע משה ממנו להאמין בבורא עולם, ופרעה כפר בזה, לפיכך הוצרך משה לאותות ומופתים כדי שידע פרעה ויאמין, כמו שנאמר "ובאת אתה וזקני ישראל אל מלך מצרים ואמרתם אליו ה' אלקי העברים נקרה עלינו וגו' [שמות ג].

וכן להלן: כה אמר ה' אלקי ישראל [שם ה].

ומה עונה על זה פרעה?

"מי ה' אשר אשמע בקולו וגו' לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח וגו' תכבד העבודה וגו' ואל ישעו בדברי שקר".

כלומר פרעה כופר בשני הדברים, בה' ובישראל שהוא עמו, ומשה רבינו השיבו: כה אמר ה' בזאת תדע כ אני ה"', ועל זה היו כל ההתראות.

בעניין זה ראוי להביא את דבריו של הגר"א גרודזינסקי הי"ד בספרו תורת אברהם כי מכות מצרים ניתנו בחסדי ה'.

כדי להורות למצרים תחילה על מציאות ה', ולאחר מכן על השגחה פרטית - שכר ועונש.

ומדוע ביקש ה' להודיעם מזה וללמדם זאת על ידי נסים ונפלאות? מפני ש"רב חסד הוא טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך" [תהלים כח].

אנו חושבים שרק לעם ישראל נאמר פסוק זה, מכות מצרים מראות לנו כי גם את פרעה ועבדיו הוא כולל, ואם אינם יכולים ללמוד כל זה משכל האדם ומדברי הנביאים מלמדם ה' יתברך על ידי מכות ועונשים, ובלבד שילמדו ויבינו את כל יסודות האמונה אחד לאחד. כמו שאמרו, "במקום שאתה מוצא גדולתו של הקב"ה שם אתה מוצא ענוותנותו", זהו חסד ה' גם לאחר החטא ובתוך העונש - חסד בתוך האמת.

פרטים

נכתב על ידי עלון בית דוד

אפילו עני המתפרנס מן הצדקה ימכור מלבושו, או ילוה או ישכיר עצמו בשביל יין לד' כוסות. (שולחן ערוך)

מעטים הם המצוות שחייב אדם למכור את מלבושו כדי לקיימן. אחת מהן היא מצות ארבע כוסות שעליה אמרו חז"ל "אפילו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב, ולא יפחתו לו מד' כוסות". חשיבותה של מצוה זו למרות שאינה אלא מדרבנן, הוא בכך שהיא סמל החירות, היא באה להזכיר ולהמחיש לנו שבלילה זה יצאנו מעבדות לחירות.

פרטים

נכתב על ידי מערכת האתר

"וירעו אותנו המצרים ויענונו, ויתנו עלינו עבודה קשה... שנאמר הבה נתחכמה לו" [שמות, מתוך הגדה של פסח].

רבינו בחיי [שהובא ב'לקח טוב'] מסכם את העלילות שבהן באו המצרים על ישראל בשלשה מישורים: א. בממונם - פרעה הטיל עליהם מסים כבדים.

ב. בגופם - גזר עליהם שעבוד, ובכלל זה הפקרת ישראל למצרים כך שהיה לכל אחד מהמצרים רשות להעבידם בכל עבודה שרצו. תחילה סיפקו להם תבן וישראל היו צריכים להביא עפר לעשות לבנים ולבנות הבנינים. מאוחר יותר גם תבן לא ניתן להם.

ג. שלב נוסף - מיררו את חייהם בעול כבד על פי גזירת פרעה, ובנוסף לעבודת פרך בחומר ובלבנים הוצרכו לעבוד בכל עבודה בשדה.

גזירה זו כללה חפירת מקומות בשדותיהם והוצאת זבלים. בכל עינויים אלה התכוון פרעה להתיש כחם של ישראל ולהמעיט זרעם. כאשר ראה שמתקיים בהם וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ, גזר עליהם מיתה.

כדי להסתיר עוול זה ציווה בסוד על המילדות להמית את הבנים, כאשר ראה שהמילדות לא קיימו פקודתו נאלץ לגלות סודו למצרים כמו שנאמר ויצו פרעה לכל עמו וגו'.

ועדיין לא היו ישראל יודעים מהגזירה, וכאשר היה אבי הילד מתלונן אצל המלך או השופט היה אומר לו לך הבא עדים ואעשה לך נקמה... אחר כך נתפרסמה הגזירה לכל העולם והיו המצרים נכנסים לבתי ישראל כדי לחפש את ילדיהם.

כל ההתחכמויות שעשו המצרים בנסתר ובנגלה לא הועילו להם. הברכה נשתלחה בזרע ישראל בריבוי גדול כצמח השדה, ואף על פי שהושלכו ליאור ניצל מושיעם של ישראל, כי לה' התשועה וההצלחה וכל הסיבות מאתו יתברך .

והוא יתברך הפר עצתם והאביד חכמתם, כמו שנאמר 'משיב חכמים אחור ודעתם יסכל' [ישעיה מד].

וכך הם פני הדברים בגלותנו הארוכה.

בכל דור ודור חורשים עלינו רעות ומתחכמים להאבידנו מן העולם, ואין לאל ידם.

ואמרו במדרש תהלים [מזמור ט]: "למנצח על מות לבן, האויב תמו חרבות לנצח". שאל פיליפוס את רבי אלעשא, לא כך אמר הנביא במלאכי 'כי תאמר אדום רוששנו ונשוב ונבנה חרבות כה אמר ה' אלקים המה יבנו ואני אהרוס', וכל מה שבנינו קיים?

אמר לו [רבי אלעשא]: לא דיבר הכתוב כנגד הבנין, אלא כנגד העצות שכל זמן שאתם יושבים בכל שנה ושנה וחושבים לכלותינו הוא הורס עצתכם.

אמר לו [פיליפוס]: חייך כך הוא, אנו יושבין בכל שנה ושנה לכלותכם ואתי חד סב מבטל לן [ומגיע סב אחד ומבטל].

וכשם שהרעו המצרים לישראל תחילה בממונם ואחר כך בגופם, כך מדד להם הקב"ה מדה כנגד מדה ונפרע להם תחילה בממונם במכת דבר, ואחר כך נפרע מגופם מכת שחין, ולבסוף נפרע להם במיתה שנאמר כי אין בית אשר אין שם מת.

תרגום דבריו של רבינו בחיי למציאות הישראלית מול האיומים האיראנים והמדינה האיסלאמית לא צריך הסבר. 

פרטים

נכתב על ידי מערכת האתר

 גם השנה ניתן למכור את החמץ, באמצעות חברותא.

לחצו כאן למעבר לטופס מכירת חמץ

https://www.facebook.com/chavruta?sk=app_304579234868

פרטים

נכתב על ידי עלון בית דוד

שאינו יודע לשאול, את פתח לו, שנאמר: והגדת לבנך ביום ההוא לאמר, בעבור זה עשה ה' לי, בצאתי ממצרים. 

פסוק זה נאמר על הבן "שאינו יודע לשאול". אולם, כיון שכאן רמזה התורה גם את התשובה הניתנת לבן הרשע, "לי ולא לו", הרי משמע שישנו קשר מסוים בין הרשע לשאינו יודע לשאול. מהו קשר זה ?

"חנוך לנער על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה". כלל גדול בחינוך הוא, שיש להשריש לילד את יסודות האמונה בעודו נער, בעוד שהוא מוכן לקלוט את מה שמלמדים אותו ללא עוררין. לא כל אחד מודע לכך; ישנם הורים, יראים ושלמים, שברצונם "לא להכביד" על הילד בגיל צעיר, מונעים ממנו את החינוך הזה בזמן הנכון.

וגרוע מזה: ישנם אנשים, החושבים שיש ללמד דברים כאלה דוקא בגיל שהוא מתבגר, כדי ש"יבין היטב את מה שלומד", או בתואנה ש"הוא יבחר בדרך הנכונה מתוך בחירה חופשית". ולכן, בגיל צעיר נותנים לו לקרא את מה שלבו [ויצרו הרע] חפץ, נותנים לו לראות את כל הפסול והאסור, הכל מתוך הגישה שבגיל הרך "אין טעם לחנך לדת".

את הטעות הם מגלים - אם בכלל - רק כאשר מאוחר מדי. כשמגיע גיל ההתבגרות, מתברר שהוא כבר החל לפתח אישיות עצמית, כבר החל לבנות את עולמו, וכבר אינו מוכן לקלוט דברים שהם זרים לו; עכשיו הוא מבקש להתאים את מה שמלמדים אותו לעולמו שלו. מה שאינו מתאים למושגים וערכים שלו, חברתו וסביבתו, לא מתקבל... וכך ישאר ריק מכל, ולכל היותר יהיה עטוף באיזו עטיפה חיצונית דקה של שמירת מצוות ללא תוכן וללא קשר פנימי לתורה.

ולכן מזהירה אותנו התורה: "והגדת לבנך ביום ההוא", עוד בטרם יבא לשאול אותך, עוד בטרם הוא מפתח את שכלו, ובונה לעצמו עולם ערכים משלו, תשריש בו את האמונה בה כי ', עליך לדעת: אם תמתין, אם לא תשגיח עליו כבר עכשיו, עלול לצמוח ממנו בן רשע ח"ו, ואתה לא תרגיש בכך! וכאות לכך, הטמינה התורה את התשובה לבן הרשע בתשובתו של ה"אינו יודע לשאול". 

לומר לך: זה וזה אחד הם, הרשע לא נולד כשהוא רשע, הוא היה פעם "שאינו יודע לשאול" והיה מוכן לשמוע את דבריך, אלא שהחמיצו את ההזדמנות, ולא ניצלו את הזמן הנכון, ואתה דע והזהר.

(ע"פ כתב סופר )

ברוך שומר הבטחתו לישראל

לכאורה, שבח זה אינו אלא פלא. וכי שבח הוא להקב"ה ששומר הבטחתו? הלא אפילו בשר ודם שומרים הבטחתם?

אולם אינה דומה שמירת הבטחה של בשר ודם לשמירת הבטחה אצל הקב"ה, וזאת משני פנים .

ראשית כל, במה שחישב את הקץ. אדם המקבל הלוואה ומחזיר אותה כשהכסף איבד מחצית מערכו, קיים אמנם את חיובו במלואו, אך המלווה יצא ניזוק... אילו היה הקב"ה מקיים את ההבטחה כפשוטה, וממתין עד תום ארבע מאות שנה, לא היו בני ישראל יוצאים כלל, משום שלא היו עומדים בשעבודם של המצרים. הקב"ה קיצר את משך הגלות בק"ץ שנה, ובכך שמר על הבטחתו בנאמנות ובשלמות.

גם במה שקיים "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול", קויימה ההבטחה בשלמות. אין ספק, שעיקר הכוונה בהבטחה זו לא היתה לכסף וזהב, שאין לאברהם אבינו כל חפץ בהם, אלא לרכוש הנצחי, קבלת התורה. אך מכל מקום קיים הקב"ה את ההבטחה גם כפשוטה. 

המשיל על זה המגיד מדובנא: נער אחד השכיר עצמו אצל בעל מלאכה. העבודה היתה קשה, אבל הובטחה לו משכורת הגונה. 

בבוא זמן תשלום המשכורת, מסר לו בעל הבית מעטפה, ובה ניירות. הצעיר הביט במעטפה ופניו הביעו אכזבה. "בשביל זה עבדתי קשה? שתתן לי איזה ניירות" ?! התרעם. ביקש בעל הבית מאבי הנער שיסביר לו את טיבם של הניירות, שאינם אלא ניירות ערך, ושערכם עולה על זה של כסף מזומן.

ענה האב ואמר: צדקת, הניירות אכן שוות יותר מכסף. אבל עליך לדעת, שנער צעיר אינו מסוגל להבין זאת. הוא צריך לראות דבר ממשי, כסף מזומן, כדי שיראה בחוש את התמורה שהוא מקבל עבור עבודתו ...

כך היה ביציאת מצרים. אמנם עתידים היו לקבל את התורה, אבל בני ישראל, אחרי שנים ארוכות של חיי עבדות, לא ידעו להעריך את ערכה הנשגב של התורה. הם היו זקוקים ל"רכוש גדול" במובן של כסף וזהב, כדי שלא רק יאמינו, אלא גם ירגישו את קיום ההבטחה. ולשם זה, נתן להם הקב"ה את ביזת מצרים, כדי שהבטחתו תקויים בשלמות.

כמה מעלות טובות למקום עלינו, אילו הוציאנו ממצרים ולא עשה בהם שפטים דיינו

ארבעה עשר פעמים אנו אומרים כאן: "דיינו!" - ואנו עומדים ותמהים, מה פירוש דיינו? וכי אפשר לומר, שבלי שבת, בלי תורה, בלי ארץ ישראל, היה די לנו? מה היה שוה לנו כל יציאת מצרים אילו לא היינו מקבלים את התורה? הלא בלי תורה אין קיום לעם ישראל !

לאמיתו של דבר, אין הפירוש של "דיינו" שהיה די לנו בטובה זו בלבד. אילו כך היה הפירוש, איך יתכן לומר: "אילו קרע לנו את הים ולא העבירנו בתוכו - דיינו ? " לשם מה צריך לקרוע את הים, אם לא כדי להציל את עם ישראל? וכיצד מובן "אילו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה , " הלא כל המטרה של מעמד הר סיני היה מתן תורה !

אלא כך הוא הפירוש: טובה זו לבד, ללא קשר עם שאר הטובות שעשה לנו הקב"ה, די בה כדי להלל ולשבח לה'. מטרת הקטע הזה בהגדה, להכין אותנו לקראת אמירת ההלל. כשבאים להודות, לא די להודות בפה, אלא צריך להודות מכל הלב. לשם כך, צריך להרגיש את גודל הטובה שעשה עמנו הקב"ה.

מי שמקבל במתנה מידידו ארמון מפואר על תכו , לתו יכול להודות לו על המתנה הגדולה גם אם לא ראה את הבית מבפנים. הוא רואה לפניו בנין גדול ומפואר, ועל זה לבד צריך להודות. אבל כשיכנס לארמון, ויראה את כל החדרים, את צפוי השיש המבריק, את הרהיטים המפוארים, את השטיחים היקרים, הלא תגדל ההודאה פי כמה. כשיפתח את הארונות, ויראה שהם מלאים בגדי פאר; כשיפתח את המגירות ויגלה תכשיטים יקרי ערך, שוב תגדל ההודאה והשבח - לאין ערוך.

בטרם נפתח את פינו בהלל והודאה לה', עלינו להסביר לעצמנו מה ה' נתן לנו. לא די בכך שנדע זאת באופן כללי, אלא יש צורך שנפרט כל טובה וטובה שעשה עמנו, כדי שאכן תהיה ההודאה מעומק הלב.

פרטים

נכתב על ידי אבי קלנר

 

פרטים

נכתב על ידי דוד הוד

אם נשאל אדם נורמאלי מן השורה 'למה חוגגים את החגים?' לבטח הוא יגיד 'לזכר הניסים שהיו פעם'.

האמת, שאיננו חוגגים משהו שהיה, אלא הננו חוגגים את הגעתנו לאותה 'שעת רצון' ('שעת רצון' - מדיניות 'שמיים פתוחים' להזרמת שפע {'שפע' – כל דבר חיובי שאנו מאחלים לעצמנו} משמיים ללא וועדות ובירוקרטיות) מידי שנה.

הדבר העיקרי שאותו מחלק הבורא יתברך בנדיבות, בחג פסח ובעיקר בליל הסדר, זהו 'אמונה'. כלומר, הרגשה טובה ומוחשית של קירבת הבורא אלינו – המלווה את מהלך היום, המלווה את החיים. אדם שחי חיי קירבה לבורא, איננו נבהל ואיננו מצטער לשמע בעיות או כשהוא מתבשר על הסתבכויות.  

אם עושים הכנה רוחנית לליל הסדר יושבים ומבינים שאנו כרגע בשמי השמים - שהרי משם מגיעים 'אורחים' כמו שכתוב ב'זוהר הקדוש' שבליל הסדר אלוקים מגיע עם 'פמליה של מעלה' לבתי היהודים ומשתבח; ראו בני המספרים בשבחי.. - אזי, אנו מקבלים 'חלק גדול מהעוגה' כיוון שאנו מה'מקורבים לצלחת'. משתלם..

אנו רוצים פרוסת חירות מהבעיות, פרוסת אושר מעצם ההתרפקות על אוהבנו הגדול שאיננו מש מלטפח את החשבונות שלנו, אנו רוצים לחוש תמיד אהובים ורצויים, אנו רוצים פרוסת התמחות בנצלנות חיובית שאליה אנו אף מחויבים.

...וכי למה שנברח לסממנים החיצוניים המלווים את החג כהבגדים החדשים, האורחים או חוויית החג שהשתנה מכל החגים ובכך נפספס את המטרה שלשמה נחגג החג?

בליל הסדר, פותחים עבורך את השמים, קפוץ\צי לביקור, גזור\זרי קופון נדיר. למימוש 365\7\24. גן עדן, לא אבוד.. הוא נמצא כבר פה...

פרקטית; מה ואיך עושים?

אכן, איך מנצלים את ה'שעת רצון' הנדירה הזו, איך לא מחמיצים את הזדמנות זו? לפניכם המתכון:

1. להתעכב על מהלך אמירת ההגדה – תעזור כאן מאד 'הגדה עם פירוש'. (אם החבר'ה רעבים, אפשר לחזור בהמשך הערב על קטעי ההגדה 'ולנתח אותם'). יצירת מופת מומלצת: הגדת 'למען תספר' עם פירושו של הרב יעקב ישראל לוגאסי. הודפס ללא מטרות רווח. להשגה; 025322661 036771497. עוד: 'חג הפסח בהלכה ובאגדה'. גם זו, מופצת במחיר עלות ההדפסה: 0527117576. עוד הגדה נפוצה עם פירוש: 'כוונת הלב'.
2. להתעכב על סיפור יציאת מצריים – ניתן להיעזר בפירושים השונים על החומש, חומש 'שמות', פרשות: שמות, וארא, בא, בשלח. ( לרב הנ"ל ישנו אף פירוש מורחב על התורה. שם הפירוש 'בים דרך'. ספריו מודפסים 'לשם שמים' ללא מטרות רווח)

אושר, זה טוב, אך לא הכל:

בחגיגות השנתיות של תאריך יום ההמלכה של המלך, המלך נדיב בחנינות... כל סוגי החנינות... ליל הסדר, זהו ליל ההמלכה של אלוקים על היהודים, כיוון שברגע שיצאנו ממצרים, נהיינו לעם רשמי ואבינו שבשמיים למלך רשמי. ( 'שעת רצון' נדירה זו נמשכת כל הלילה. עד 4:45 לפנות בוקר. נצל.. והינצל!)

ממה את\ה רוצה חנינה \ חנינות?

צריך לישון במהלך היום של ליל הסדר, כיוון שבלילה, ישנה עבודה קשה; מתפללים על המשאלות, מפצירים בבקשות. הבקשה היבשה ל'ערעור', זקוקה לדחיפה ע"י תפילות חמות..   

כשהמלך פותח בפניך את אוצרותיו הכמוסים ואומר לך: קח\י! צריך לקחת.. בליל הסדר, כולנו vip  אצלו יתברך. גם 'הרחוק שברחוקים'.

בואו וננצל!

השמים נפתחים..

פרטים

נכתב על ידי אליעזר היון

באחד הימים יצא המלך עם שריו לשוטט ביער. והנה בדרכם פוגשת הפמליא בנער יפי מראה וטוב עין והמלך נכנס עמו בשיחה. עד מהרה עמד המלך על טיבו של הנער וגילה כי לפניו ניצב עלם ברוך כשרון. הוא החליט לקחת אותו לארמונו, שם התקדם והתפתח עד שברבת הימים הפך לשר ויועץ המלך. השר שהיה אהוב על המון העם מחמת טובו, צניעותו המופלאה, ורוחב דעתו, שנאוי היה על שאר השרים שקינאו בו על הצלחתו וחפצו בכל עת להתנכל לו. לאחר שביצעו תחקיר מקיף גילו כי בביתו של היועץ קיים חדר אותו אין הוא מוכן לפתוח. הם פנו למלך ושחו לו כאילו לפי תומם כי היועץ גונב מכסי המסים וכי הוא מטמין את אוצרותיו בחדר סגור בביתו. המלך נאלץ להזמין אליו את יועצו האהוב וזה נתן לו דו"ח על מצבו. בסיום השיחה יצאו המלך והיועץ אל בית היועץ ושם ראה המלך כי אמנם היועץ חי בפשטות שאינה מנקרת עיניים ובצנעה גדולה.

הדרמה החלה כאשר הם הגיעו לאותו חדר נעול. היועץ סירה לפתוח את החדר והמלך החל לחשוד שמשהו אכן לא כשורה. הוא אילץ את יועצו לפתוח את החדר ושם גילה למרבה הפתעתו מקל ותרמיל של רועה צאן כלשצידם מונח גם חליל.

היועץ השפיל את עיניו והסביר: לאחר שהתקדמתי בסולם הדרגות והפכתי לאיש הקרוב ביותר למלך החלו הרהורי גאווה להתנוצץ בקרבי. כיוון שכך החלטתי להיכנס בכל יום לחדר זה, לכתף את התרמיל לחולל מעט בחליל כדי להיזכר מהיכן הגעתי ומה היה מעמדי עד זה לא מכבר. פעולות אלו מסירות ממני את מחשבות הגאווה המתפרצים לליבי מידי עת.

כאשר אנו יושבים בליל הסדר, כבני מלכים, אנשים חופשיים, ושולחן הסדר ערוך לפנינו בפאר והדר, נכנסים אל ליבנו מחשבות גאווה ואנו שוכחים כי לא כך היה מצבינו תמיד. זו הסיבה שבעל ההגדה בחר לפתוח את ליל הסדר בקריאה כי "הא לחמא עניא, דאכלו אבותינו במצרים", וזו גם הסיבה שלחג הפסח קוראים מצד אחד 'חג החירות' אך מאידך הוא מכונה גם כ'חג המצות' כלומר חג של 'לחם העוני'. התזכורת הזו עשויה להניס מליבנו את אותם רגשות גאווה ובוז ויגרמו לנו להתנהג בהכנעה וענווה.

[על פי איל מילואים, ילקוט לקח טוב]. 

פרטים

נכתב על ידי הרב עזריאל יונה

וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח [מתוך הגדה של פסח].

מעיר רבי אלחנן ספקטור זצ"ל [הובא ב'לקח טוב] שניסוח של בעל ההגדה הינו בלשון הווה. כלומר הרי זה משובח כעת, ולא הרי זה 'ישובח' בעתיד. מדוע?

טוען הרב, כי מכאן מוכח שכוונת בעל ההגדה לומר שריבוי הסיפור הינו סימן שהמספר הינו משובח, והדברים יתבארו על פי משל.

ספינה שטרפה בים והיתה נתונה בסכנה גדולה. על הסיפון היו שתי קבוצות אנשים עניים ועשירים. לפתע נשלחה ישועה מן השמים והספינה ניצלה מן הסכנה. כאשר הגיעו לחוף מבטחים, נשא כל אחד מהניצולים דברי הלל ותודה לה' על הישועה הגדולה.

נקל לשער שאין להשוות את דברי השבח וההלל שנשמעו מפי העניים לדברים שנשמעו מפי העשירים. העניים אשר חייהם מלאי צער ומכאובים בוודאי לא הודו באותה התלהבות ושמחה כאחיהם העשירים ששמחו מאד על כך שיוכלו להמשיך לחיות חיי אושר ותענוגות.

גם על יציאת מצרים אפשר להשקיף משתי נקודות מבט שונות: האחת פשוטה ביותר, הגאולה מעבדות ומסבל גופני. הנקודה השניה נעלה יותר, הגאולה מטומאת מצרים ומשעבוד הרוח שבהמשכה זכו לקבל את התורה ולהיות ממלכת כהנים וגוי קדוש.

אדם פשוט שכל הבנתו אינה משגת אלא את התפיסה שיש להודות ולהלל על החירות הגופנית, אין לו מה להאריך ולהרבות בסיפור יציאת מצרים, לפיכך זה שמרבה לספר ביציאת מצרים מעיד על עצמו שהוא איש נעלה יותר, בעל הבנה עמוקה בתורה וביהדות, עד שהבנתו מביאה אותו להודות ולהלל במיוחד על הישועה הרוחנית.

מידת ההערכה לישועה הרוחנית, תלויה במידת חלקו של האדם בהבנת התורה. מובן אם כן שכל המרבה לספר ביציאת מצרים, מעיד על עצמו כי משובח הוא.

בספר דברי שאול מוסבר רעיון זה במשל אחר:

איש עני ואביון שהיה גם בור ונבער מדעת, עלה לפתע לגדולה והתעשר. אחר שרכש לעצמו נכסים ושאר חפצים, פנה לקנות השכלה. הוא שכד לעצמו מורים פרטיים שבעזרתם נעשה גם למלומד ואיש מדע.

לימים התהפך הגלגל והאיש ירד מנכסיו ושב להיות עני ואביון כבתחילה. אף על פי כן היה מציין מידי שנה את היום שבו התעשר ביום טוב שהיה עושה לעצמו.

לשאלת הבריות לשמחה זו מה עשוה, והרי חזרת להיות עני ואביון?

השיב: אמנם את הממון הפסדתי אולם הידיעות וההשכלה שרכשתי לעצי תודות לעשירות שנפלה לחלקי ביום זה נשארו עמי לצמיתות. לפכיך אני מוצא לנכון לחגוג את היום הזה שבו התעשרתי.

אם אנו שמחים ביציאת מצרים חוגגים ומספרים בשבחו של מקום כם כיום, למרות שחזרנו לגלות ונשתעבדנו שוב תחת עול הגויים, וסובלים עדיין ממצוקות ומאוייבים, הרי זה סימן שעיקר שמחתינו ביציאת מצרים היא על כך שזכינו על ידה להיות עם סגולה, ולקבל את התורה הקדושה אשר נשארה אתנו גם בהיותינו בגלות.

אנו שמחים בעיקר על כך, שהעמלה הרוחנית אשר הותירה לנו יציאת מצרים לא תיאבד מאתנו מאז ועל עולם.

לפיכך כל המרבה לספר ביציאת מצרים הרבי זה משובח, שכן גם בחשכת הגלות כאשר אדם שמח ומציין את היום שהפך את חייו מבחינה רוחנית הרי מוכח כי הוא הבין את השינוי שחל בו בעקבות אותו מאורע. 

פרטים

נכתב על ידי דוד הוד