משלי שועלים
- פרטים
- נכתב על ידי מערכת האתר
המלחמה בין עדת הזאבים עזי הנפש והעזים היתה ארוכה וקשה. למרום יתרונם המובהק של הזאבים הצליחו העיזים להחזיק מעמד בזכות הכלב האימתני ששמר עליהם והבריח בנביחותיו ובשיניו החזקות את הזאבים. כעבור מספר קרבות נכנעו הזאבים והבינו כי הם לא יצליחו להביס את העיזים.
אלא שהזאבים לא עדיין לא הרימו ידיים, והם החליטו לפעול בערמה. הם פנו לעזים והציעו להם הצעה מפתה. מהיום והלאה נחיה יחדיו ללא כל מלחמה, בשלום בנחת ובשובה בתנאי שתתנהגו כמונו. וגר זאב עם כבש ועז. שמחו העיזים והסכימו על אתר, וכי מה אכפת להם לנהוג כזאבים כל עוד הם מוגנים מפני זעמם התמידי? אך הזאבים ביקשו ערבון שיבטיח כי העיזים אכן יעמדו בדיבורם.
העיזים הסכימו לתנאי ההגיוני ושאלו את הזאבים את מי מתוכם הם בוחרים. הזאבים לא היססו והצביעו על הכלב. הסכימו העיזים ומסרו לידי הזאבים את הכלב הגדול. כאשר עבר הכלב לצידם של הזאבים כבר לא היה מי שיגן על העיזים המסכנות ובתוך דקות ספורות עטו עליהם הזאבים ולא הותירו מהם עד אחד.
והנמשל
יש להיזהר ש'לא לתת חרב ביד השונא', כלומר כאשר ניצב אדם או קבוצה במלחמה או במאבק, אין לתת לצד שכנגד כל כלי שיכול לשמש אותו במאבק. לפעמים נראה שוויתור קל, או הסכמה למחווה כלפי הצד שכנגד הם צעדים חיוביים וכי אין בכוחם להזיק, אולם לאמיתו של דבר עשוי האוייב האכזר לעשות שימוש ציני בוויתור זה ולהשתמש בו כחרב פיפיות כנגנו.
- פרטים
- נכתב על ידי אליעזר היון
באחד הימים יצא עכבר הבית למסע חוצה הרים ויערות כדי לבקר את בני משפחתו שגרו הרחק מעבר לשדות. במהלך הדרך שהה עכבר הבית ביער והנה הוא מוצא שם ידיד עכבר בר, המתגורר ביער. מצאו שני העכברים חן האחד בעיני רעהו ושוחחו שעות ארוכות בנחת ובנעימה עד שקרבה שעת הארוחה. הציע עכבר היער לרעהו העירוני מן העשבים שגדלו בקרבת מקום, אותם לא הכיר עד הלום. הביט עכבר הבית בעשבים הקשים בסלידה ואמר לחברו החדש: מזמין אותך אני אלי אל ביתי שם תוכל לסעוד מעדנים, בשר דגים, חיטה ודגנים. אינך תלוי בחסדי מזג האוויר. קייץ קשה סתיו סגרירי, וחורף איום. אצלי בביתי בעיר הכל טרי, טעים, ובשפע.
- פרטים
- נכתב על ידי הרב עזריאל יונה
היה היה זרזיר שניצוד על ידי בת המלך והושם בתוך כלוב כחית שעשוע. הזרזיר גדל בארמון למד לדבר, ידע להקשיב, קרא והשמיע קולות משונים, ושעשע בהצלחה את רואיו ואת המבקרים שאהבו מאד להביט בו. אלא שהזרזיר היה עצוב וזעף, נתון היה בתוך כלוב עשוי פלדה ומעודו לא טעם חופש. הוא חש שכנפיו כביכול נתלשו ממנו ויאוש מילא את ליבו.
באחד הימים שמע הזרזיר שפרש הגיע לביקור בארמון וכבר מתעתד הוא להמשיך בדרכו אל מעבר לים. נתמלא הזרזיר תקווה, ובהזדמנות הראשונה כאשר חלף הפרש ליד כלובו, קרא אותו אליו וביקש לשוחח אתו. הפרש ניאות, והזרזיר התחנן בפני הפרש כי כאשר יצא הוא אל מעבר לים, יפגוש בוודאי עופות רבים ובכללם גם זרזירים, ועל כן מבקש הוא שבפגשו זרזיר יספר לו את סיפורו, וישאל ממנו עצה כיצד יוכל למלט את נפשו מן המסגר. הבטיח הפרש לזרזיר למלא את הבקשה, ובעת נסיעתו הביט על העופות והציפורים וחיפש ביניהם זרזיר. ואמנם כעבור שבוע חלף על פניו של הפרש עוף שדמה במראהו לזרזיר הכלוא. קרא אליו הפרש, וסיפר לו את סיפורו של אחיו שבארמון. עם סיום הסיפור הבחין הפרש כי הזרזיר חדל מעוף והחל צונח אט אט שהנחת בחבטה על הקרקע. מיהר הפרש להרים את הציפור וניסה להחיותה. ניער את כנפיה, שפך על פניה מים ואף ניסה לפקוח את עיניה. אך הזרזיר לא הגיב. כעס הפרש והשליך את הפגר בחמת זעם ממנו והלאה והמשיך במסעו. לאחר חודשים ארוכים שב הפרש לארמון המלך, ופנה מיד לכלובו של הזרזיר. לשאלתו של הזרזיר ענה הפרש כי הוא נכשל בשליחותו שכן הזרזיר היחיד אותו מצא מת מיד לאחר בקשת העצה וכל הנסיונות להחיותו עלו בתוהו עד שנאלץ הוא להשליך אותו ממנו והלאה. הודה הזרזיר לפרש, ובקושי כבש את התרגשותו. הוא קיבל תשובה לשאלתו. למחרת מצאה אותו בת המלך שהיתה רגילה להשתעשע אתו מידי בוקר כשהוא מוטל על ריצפת הכלוב ללא רוח חיים. היא מיהרה להוציא אותו מן הכלוב וניסתה לחיותו. שפכה עליו מים, הניעה את כנפיו ואפילו פתחה את עיניו. אך אפס. הזרזיר לא הגיב. בחמת זעם השליכה בת המלך את הזרזיר ממנה והלאה, ופנתה בכעס לחדרה. אך סובבה בת המלך את גבה, פרס הזרזיר את כנפיו ועף דרך החלון החוצה אל החופש אל הדרור. והנמשל ראשית ניתן להצביע על המסר הגלוי העולה מן סיפורו של הזרזיר והוא הצורך בהקשבה לעצה טובה. הזרזיר לא קיבל את דבר הפרש כפשוטם אלא ניסה להבין מה מנסה הזרזיר שבחוץ לומר לו. אולם יש כאן גם מסר סמוי. אדם הנתון בתוך צרה לא מסוגל על פי רוב לבחון את הסיטואציה באופן אובייקטיבי כצופה מן הצד. הסבך אליו נקלע מונע ממנו לחושב בבהירות, ורעשי הרקע משפיעים על החלטותיו. לעומת זאת לעומד מן הצד, יש ראייה אובייקטיבית והוא מסוגל להבחין בפרטים קטנים ולהצביע על נקודות אליהם לא שמו לב. 
- פרטים
- נכתב על ידי אליעזר היון
ביער קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה. הצבי נושא את הצביה ומכין הוא חגיגה מפוארה. החופה היתה מרהיבה והשולחנות עמוסים מעדנים, משתה שבעת ימים. כל חיה וכל הולך על ארבע לא נפקדו כולם חפצו ליהנות מן השמחה ולשבוע מן הסעודה הדשנה. אולם חיה אחת לא השתתפה בחגיגה, ונותרה במקומה – הלא היא חזירת היער שעסוקה היתה בנבירה באשפה ובאכילת הסחי והזוהמה.
- פרטים
- נכתב על ידי הרב עזריאל יונה
אחד מן האריות ששימש כמלך החיות ניחן באופי רע וזעף. תמיד חשף את שיניו בנהמה, הפחיד את החיה ונתפס כאימת השכונה. החיות והבהמות היו מקללות אותו תמיד, והוא מצידו ניסה כל העת לרדוף אותם, להבעית אותם ולעתים אף להכות ולטרוף אותם. שתי חיות בלבד היו חברות של הארי הנורא – היו אלו הגמל והצבי. לא רק שלא התרחקו מהמלך הקשה אלא אף גרו בשכנות לו.
- פרטים
- נכתב על ידי מערכת האתר
דוב ששוטט ביער ראה מולו אילה הרה שתקפוה צירי לידה. הבין הדוב כי שעתה ללדת הגיעה ובלבו התרקמה מזימה. אמר לה הדוב: אילה יקרה בואי מצאי לך פינה בקרבת מקום ותלדי במנוחה. אני אשמור עלייך שאיש לא יפריעך בתהליך הלידה, וגם לאחר מכן אדאג לגורים. אכלכל אותם במזון משביע, אגן עליהם מפני הקור ומפני טורפים מצויים.
- פרטים
- נכתב על ידי הרב עזריאל יונה
הארי מלך החיות הוציא כרוז ביער כי על החיות כולן להיאסף לבחירת משנה למלך. כאשר נאספו החיות הכריז הארי כי הקריטריון המרכזי לבחירתו של המשנה למלך הוא מראה חיצוני. כלומר החיה היפה ביותר היא זו שתזכה במינוי הנכבד.
- פרטים
- נכתב על ידי אליעזר היון
הבוקר מצא את הזאב רעב במיוחד. הוא עמד על שפת הנהר ובטנו קרקרה בקול. מזה מספר ימים לא בא כל טרף אל פיו. והנה מרחוק הוא מזהה שה מתקרב. מיד קרא לו הזאב והחל לדבר אתו קשות: מדוע פגעת בי, מפני מה באת להרגיזני? השה הנבוך ענה לזאב כי הוא מעולם לא העלה על דעתו להכעיס את הזאב, ולהיפך כל חייו הוא רק כיבד והעריץ אותו. אם הזאב חפץ, אמר השה, הוא יחזור לביתו ואפילו לא ישתה ממימי הנהר. אלא שהזאב לא קיבל את תשובת השה באמרו: העכרת לי את המים של הנהר עד שאין אני מסוגל לשתות אותם. מלבד זאת, אביך כבר חוטא כנגדי מזה ארבע שנים. השה המסכן ניסה שוב להצטדק ואמר: מדוע אדוני מעליל עלי עלילות שווא?! אני בסך הכל שה קטן שביקש להרוות את צמאונו במימי הנהר ומעולם לא עלה על דעתי, לזלזל בך, או להעכיר לך את המים. ובאשר לאבי, גם אם הדבר נכון, מדוע אתה מאשים אותי, האם יומתו בנים על אבות, הלא אני לא עשיתי לך מאום? ענה הזאב: כאשר אני רעב וצמא, גם אתה לפתע אשם בכל. הזאב לא כילה את דבריו, וכבר הכה את השה ואכלו לתיאבון.
- פרטים
- נכתב על ידי הרב עזריאל יונה
זאב, שועל, ויונה יצאו ביחד לטרוף טרף למאכלם. הסתובבו השלושה בין ההרים ובין היערות, ולא הצליחו לצוד כי אם עטלף אחד קטן. ישבו השלושה לדון כיצד יחלקו את העוף הקטן לשלשה חלקים והחליטו כי כל אחת מן החיות תספר על גילה ועל שנותיה ומי שתתברר כזקנה מכולם – תזכה בטרף.
- פרטים
- נכתב על ידי אליעזר היון
בלהקת היונים חי לו נץ אחד בשכנות רבת שנים עד שהיה לאחד מהם. אלא שמנהג אכזרי ומסוכן היה לנץ זה. בכל פעם שאחד היונים או היונות היו מבקשים להתבודד והיו מתעופפים להם להנאתם היה מגיח הנץ משום מקום וטורף אותם לתיאבון. מאחר שהנץ היה נזהר לטרוף אותם במקומות נידחים הבחינו היונים רק לאחר זמן בתופעה החמורה. הם ידעו שהם לא יכולים להילחם עם הנץ החזק והחליטו לפתור את הבעייה בדרך מקורית. הם ניגשו אל הנץ והציעו לו להיות המלך שלהם. הם היו משוכנעים כי ברגע שהנץ יעמוד בראשם יהפך לבבו והוא ידאג להם תחת לרדוף אותם.
- פרטים
- נכתב על ידי אליעזר היון
עונת הזריעה הגיעה, ויונה אחת אשר עפה להנאתה הבחינה באיכר החורש בשדהו, ומפזר זרעי פשתן בתלמים. הבינה היונה את הסכנה הטמונה במעשיו של האיכר וכינסה מועצה דחופה של בעלי הכנף. היא סיפרה להם על מעשיו של האיכר, והזכירה להם כי מהפשתן שיצמח יכינו בני האדם רשתות בהם יילכדו העופות. עצתי היא, אמרה היונה, שנרד כולנו אל האדמה ואל התלמים שעדיין לא כוסו, וננקר את כל זרעי הפשתן שהונחו שם.
- פרטים
- נכתב על ידי אליעזר היון
באחד הימים התאספו כל העופות לאסיפה חשובה שמטרתה בחירת מלך לעופות ולבעלי הכנף. כל עוף ניסה להציג את מועמדותו ואת מעלותיו, כשמעל כולם בלט כמובן הנשר בעל מוטת הכנפים הרחבה. לאחר דין ודברים החליטו הנאספים כי ביום מסויים בשעה פלונית תיערך תחרות תעופה, והעוף שיגביה רום מעל כולם הוא יהיה למלך.
- פרטים
- נכתב על ידי אליעזר היון
בשביל המוליך אל היער הילך אדם כשהוא שקוע במחשבות. מאחר שטרוד היה בדבר מה לא שם לב לחיה הגדולה שארבה לו מעבר לסלע. היה אריה גדול, ששלשה ימים לא בא טרף לפיו. בראות הארי את האיש זינק עליו בשאגה וניסה לטרוף אותו באבחה אחת, אלא שהאיש הצליח להתנער ולהתעשת והחל לנוס מהאריה אל תוככי היער. האיש ידע כי מאתים מטרים מפתחו של היער ניצב בור ריק ששימש כבאר ישנה בימים עברו. הוא הצליח להגיע אל הבור והשתלשל במהירות לתוכו. עם כניסתו לבור מצא האיש שתי יתידות שהיו נעוצים בקירות הבור והוא עמד עליהם כשהוא ממתין לבאות. לפתע שמע האיש לחש מוכר מירכתי הבור הוא הביט שם וזיהה נחש ארסי שממתין לו בשלווה עם עוד שלשה נחשים.
- פרטים
- נכתב על ידי מערכת האתר
משפחת ארנבות גדולה שהתגוררה באזור מסויים הכריזה על אסיפה דחופה של בני המשפחה. הסיבה להתכנסות הבהולה היתה המצוקה הגדולה מהכלבים תושבי המקום שהפחידו את הארנבות הרכות, וגרמו להם לסבל רב. קם אחד מראשי הארנבים והכריז כי הוא מציע לעבור דירה אל אזור אחר, רגוע ושלו יותר. דבריו של הארנב התקבלו בתשואות, והכל הריעו לעצתו החכמה. אז קם ארנב קשיש ושבע ימים ואמר: אם לעצתי תשמעו אין זה מן התבונה להעתיק את מקום מגורינו, שהרי אין אתם מכירים את המקום החדש, ובאם הפחד ירדוף אתכם גם שם, לא תדעו לאן להימלט. כאן הנכם מכירים לכל הפחות את תוואי הדרך, את פני השטח ואת כל מקומות המסתור.
- פרטים
- נכתב על ידי אליעזר היון
שני קופים התייצבו לפני הארי, מלך החיות וביקשו ממנו לתת להם אפשרות חד פעמית לבקש דבר מה. הארי החכם תהה על קנקנם של שני הקופים ועד מהרה הבחין כי האחד מהם הינו חמדן, והשני קנאי. החליט מלך החיות ללמד את שני הקופים לקח. הוא הודיע להם כי הוא נכון למלא את כל מבוקשם, אך תנאי אחד לו. לאחר שאחד מן הקופים יבקש את בקשתו, והיא תמולא, יזכה הקוף השני לקבל כזאת פי שנים. אם יבקש הקוף האחד מאה מנות בננה, יקבל השני מאתיים.
- פרטים
- נכתב על ידי אליעזר היון
היה היתה כלבה הרה שכרעה ללדת. הגיע הכלבה המעוברת אל בית חברתה וביקשה ממנה מחסה: הן הסתיו קרב והחורף כבר נראה, וללדת בשדה, ובקרה, הוא דבר נורא. הסכימה החברה בעלת הבית בשמחה, ואמרה לרעותה: ראי ביתי לפנייך, עשי הטוב בעינייך. יתירה מזו, הוסיפה הכלבה המארחת ברוחב לב, גם לאחר הלידה מוזמנת את להישאר עד אשר יגמלו הגורים. ואמנם הכלבה האורחת קיבלה את ההזמנה, והמליטה בשעה טובה.
- פרטים
- נכתב על ידי אליעזר היון
באחד הימים הזמין האריה את החמור לביתו. שמח החמור בליבו, וכמו המן בשעתו אמר לעצמו: למי יחפוץ המלך יקר יותר ממני, הלא לא הזמין לביתו כי אם אותי. אין זאת כי חפץ הוא למנותני למשנה למלך. כאשר הגיע החמור לאריה אמר החמור: מלך יקר, האם תרצה כי אתן את חיתתי על הבהמות והחיות? דע כי כולן מפחדות ממני. אמר האריה: ניחא. מחר נצא אל היער לצוד ציד. אתה תשמיע את קולך החזק והחיות שיברחו מהרעש הגדול יפלו הישר טרף לפי.
- פרטים
- נכתב על ידי אליעזר היון
הזאב היה סגנו של מלך החיות. אלא שאת מעמדו כמשנה למלך ניצל שלא כהוגן, והיה טורף בכל החיות, העופות, והבהמות ללא רחם.
נמלכו החיות העופות והבהמות בינם לבין עצמן והחליטו להתלונן בפני המלך – הארי על הזאב החמסן. שמע הארי את דבריהם ואמר: "חמור הדבר עד למאד, אנא השאירו לי לטפל בענין". ואמנם למחרת זומן הזאב אל הארי, וזה שפך עליו אש וגפרית: כיצד מנצל אתה את מעמדך המיוחד וטורף את כל החיה אשר חשקה בה נפשך? גוזרני עליך שמעתה ואילך לא תאכל כי אם נבלות מתות המוטלות על פני השדה. נשבע הזאב כי כך יעשה אך הארי לא הסתפק בכך והוסיף: ביום בו תעבור על שבועה זו, ייאסר עליך לאכול כל בשר, הן חי והן מת, במשך כשנתיים ימים. גם את זאת קיבל הזאב בלית ברירה ובימים הבאים נזהר מאד לבלתי טרוף מן החיות המהלכות על פני השדה.
ויהי היום והזאב רעב מתמיד, ובשר נבלה בשדה - אין. עוד הוא מהרהר על מר גורלו, והנה למולו מהלכת רחלה שמנה בלא פחד ומורא. רעבונו של הזאב איים להטריף את דעתו, אך זכר השבועה ניצב מול עיניו: האם כדאי לטרוף את הרחלה ולרעוב שנתיים לבשר? לפתע הבזיק במוחו רעיון. הלא כל יום שחולף מתבטא בעצימת עיניים לשינה ופקיחתן למחרת בבוקר. כלומר בכל עצימת עיניים חולף יום. סגר הזאב את עיניו הדק היטיב ופקחן, והנה חלף יום. שוב סגרן ופקחן ושוב חלף יום. בדקות הבאות סגר ופקח הזאב את עיניו 365 ימים כפול שתים וכך חלפו להם שנתיים. כעת, חשב הזאב הקדמתי רפואה למכה: שנתיים לא אכלתי בשר, והרחלה הזו היא הפיצוי הנאות. לא חלפו רגעים ספורים ומהרחלה המסכנה לא נותר כי אם גל של עצמות.
- פרטים
- נכתב על ידי אליעזר היון
- פרטים
- נכתב על ידי אליעזר היון
באחד הימים ראתה הצפרדע עדר של שוורים צועד לקראתה. מיהרה הצפרדע אל הקבוצה והכריזה באזניהם: כל מי שסובל מחולי או כאב מוזמן לפנות אלי כדי למצא תרופה. מבט אחד שלי על מקום הכאב וכבר אני מזהה את מקור המחלה. אני גם מסוגלת לקרא בדיקות דם ושתן. התפעלו השוורים מאד מדברי הצפרדע וכבר נעמדו בתור לפניה.
אלא שאז ניגש שור זקן ואמר לצפרדע. אם אכן את כל כך חכמה מודע את נראית כה גרוע. הלא החכמה תחיה את בעליה, ומי שמתיימר להבין בכל סודות הגוף מן הראוי שידאג קודם כל לעצמו. והנה את, נמוכה, רזה, צבע עורך ירוק ללא כל אדמומית כמו פרי בוסר. נכלמה הצפרדע, אספה את רגליה וחזרה לביצתה הדביקה.
- פרטים
- נכתב על ידי אליעזר היון
השועל הילך לאיטו באחד הגנים כשעדת ילדיו מאחוריו. מאחר שעמד השועל בראש הקבוצה לא הבחין בנשר ששעט מן השמים וחטף את אחד הגורים. לאחר דקות ספורות שם לב השועל כי אחד הילדים חסר והחל לחפש אחריו בכל מקום. עד מהרה נשא עיניו לשמים וראה את הנשר הגדול מחזיק בציפורניו את השועל.
החל השועל להתחנן לפני הנשר שיחמול על בנו, הוא הבטיח לו רוב ברכות ואריכות ימים וגם ניסה לדבר על לבו ולהזכיר לו כי גם לו יש ילדים, אך הנשר אטם אזניו משמוע ואמר לשועל: מה לך כי נזעקת אחרי, הרף ממני ולך לך לדרכך. השועל לא וויתר והמשיך לרוץ בשארית כוחותיו כשכל העת הוא שומר על קשר עין עם הנשר במרומים. והנה הגיע הנשר ליער עבות, שם צמחו עצים גבוהים ובו היה הקן של הנשר.
השועל העייף נכנס לתוך היער וראה את הנשר מגיע אל הקן ומשליך לתוכו את בנו הקטן. הוא ניסה לטפס על העץ הגבוה ללא הועיל. באותה עת הוא נתקף זעם עצום, הוא הצליח למצא מקור אש אסף בזנבו ערמת עצים וקוצים יבשים והדליק אותם למדורה גדולה. הוא החל להסתובב ביער מסביב לעץ בו התגורר הנשר כשהוא צורח: תמות נפשי עם פלישתים, היער ישרף, גוזליך ימותו וביתך ייחרב. גם בני ימות אך לפחות הוא לא ייטרף על ידך. הנשר הבין מאד את הסכנה במעשיו של השועל המיואש והוא החל כעת להתחנן לפני השועל: כבה בבקשה את האש. קח את בנך ולך, רק אל תשרוף את ביתי, ואת כל היער.
והנמשל
כאשר מאיימים על אדם ביקר לו מכל הוא מסוגל לעשות מעשי ייאוש שאיש לא היה משער שהוא מסוגל להם. בשעת צרה אדם מסוגל לפעול כפי שהוא עצמו לא היה מאמין כי יפעל כך אי פעם. מעשיו של השועל מלמדים אותנו כי לכל אחד יש קצה יכולת שאם הוא חוצה אותה הוא מסוגל להתפרק ולהגיע למקומות מסוכנים.
