פרשת ויחי

 

סיום ספר בראשית מות יעקב ותחילת הגלות

כל המילים המתחרזות מהפרשה  חידון חרוזים משתלב עבר הווה ועתיד

לדוגמא:  מתחרז  גבשושית עם מילה  חלוצית = בראשית

מספרים בהפטרה ובפרשה

המתחרז

מילה נרדפת

המילה\מספר

לחברים בחבורה קוראים בסלנג החבר'ה

מספר השנים חי במצרים

 

שמה של האישה היה אלישבע

שנות חיים של האב הגדול

 

הירק שאכל  היה מועשר

מספר ידוע באומה היהודית

 

בהיותו רחוק אכלו אותו הגעגועים

מספר ימי החניטה

 

היה האיש חכם וחזק במדעים

מספר ימי האבל על אבינו

 

האיש נתן מעשר כדי שיתעשר

שנות המשנה למלך

 

האדם החליט לאחר בדיקה להישבע

דוד המלך בירושלים

 

האיש אהב לגלוש

דוד המלך בחברון

 

האישה העבירה בצורה מוצלחת סדנאות

הכסף ששולם לאתר קבורה בחברון

 

האוטובוס היה אטרקציה כי היה קומותיים

נכדיו של יעקב ובני יוסף

 

 

תשבץ פלא

 

1

2

3

4

1

 

 

 

 

2

 

 

 

 

3

 

 

 

 

4

 

 

 

 

 

 

  1. פרשתינו
  2. גיבור הפרשה אחרי מות יעקב
  3. רמוז בסתר
  4. ישוב בבקעה

 

מילים סמויות. המילה מופיעה בסוף הקטע

 

ויחי- אחד שבית אבא חסר לו...

"דבר תורה לשולחן שבת - ויחי". איך יתכן שיעקב שחווה על בשרו ראה מה הפליה בין הבנים עושה... וראה איך שמכרו האחים את בנו אהובו בגלל העדפתו של יוסף מיתר אחיו, כיצד שוב הוא מעדיף את אפרים לפני מנשה?! ועוד, אם כבר אתה חושב שלאפרים מגיע להיות בימין, תחליף את המקומות?!.. ותירוץ נפלא...יאכלו  ענבים וישבעו ים תאנים אכלו. אם  יכולים היו, ספרים לקנות היו עושים זאת.

אחד שבית אבא חסר לו...

 

"שיכל את ידיו כי מנשה הבכור"

 

שתי שאלות:

איך יתכן שיעקב שחווה על בשרו ראה מה הפליה בין הבנים עושה... וראה איך שמכרו האחים את בנו אהובו בגלל העדפתו של יוסף מיתר אחיו, כיצד שוב הוא מעדיף את אפרים לפני מנשה?! מה הבין יעקב נשא ידיו? שם אהב יעקב את שניהם באותה מידה.  אולי נתן לו אפרים משהו  מועשר?

 

ועוד, אם כבר אתה חושב שלאפרים מגיע להיות בימין, תחליף את המקומות?!

 

ותירוץ נפלא:

אלא יעקב שואל את יוסף: "מה שמו של הראשון" - מנשה, "למה קראת לו כך"? "כי נשני מידי אלוקים ... ואת בית אבי - ה' השכיח ממני את בית אבי כשהייתי במצרים"... יעקב הגיע למצרים ויחן טוב בארץ גושן

 

ממשיך יעקב ושואל: "ולמה קראת לשני אפרים?" - "כי הפרני אלוקים בארץ עניי". אמנם ה' יפרני אבל בארץ עניי... "קשה לי בלי בית אבא!" עונה יוסף. אכן אות וסימן שהוא הנכד המועדף. כאן הבור רוויי יש  מים בו , לא כמו בור יוסף

 

אומר יעקב ליוסף: "אני מעדיף לשים את היד שלי לא על אחד שמסמל את השכחה של בית אבא, אלא על אחד שבית אבא חסר לו... ואכן ליעקב זה בא רון ושמחה ביחד אחרי 22  שנות אבלות

 

ובאמת מאפרים יצא יהושע שאהבת בית אבא = ארץ ישראל הייתה בו ב'גנים' והוא הכניס את בני ישראל, לארץ - ישראל, בעוד ששבט מנשה בחר להישאר (בחציו) מחוץ לגבולות הארץ, עם ראובן וגד...

כמה השם משפיע גם לעתיד...

 

ומדוע שיכל את ידיו, הרי תתכן קנאה (שמובילה לשנאה. ההבדל בין קנאה לשנאה זו אות אחת)?!

 

אלא יעקב דווקא חשש מקנאה, ולכן שיכל את ידיו בשעה ששני הנכדים מרכינים את הראש ולא מבחינים בכך, שאילו החליף את המקומות מיד היו שמים לב...

המציאות בה מצרי מכה יהודי תתקיים בפרשה הבאה

 

המילים : וימת יוסף בן מאה ועשר שנים ויחנטו אותו ויישם בארון במצרים.

 

הכין: ד"ר אמיר שורץ This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

פתרונות חידון חרוזים ומילים ויחי תשע"ט

סיום ספר בראשית מות יעקב ותחילת הגלות

כל המילים המתחרזות מהפרשה  חידון חרוזים משתלב עבר הווה ועתיד

לדוגמא:  מתחרז  גבשושית עם מילה  חלוצית = בראשית

מספרים בהפטרה ובפרשה

המתחרז

מילה נרדפת

המילה\מספר

לחברים בחבורה קוראים בסלנג החבר'ה

מספר השנים חי במצרים

17

שמה של האישה היה אלישבע

שנות חיים של האב הגדול

147

הירק שאכל  היה מועשר

מספר ידוע באומה היהודית

12

בהיותו רחוק אכלו אותו הגעגועים

מספר ימי החניטה

40

היה האיש חכם וחזק במדעים

מספר ימי האבל על אבינו

70

האיש נתן מעשר כדי שיתעשר

שנות המשנה למלך

110

האדם החליט לאחר בדיקה להישבע

דוד המלך בירושלים

7

האיש אהב לגלוש

דוד המלך בחברון

33

האישה העבירה בצורה מוצלחת סדנאות

הכסף ששולם לאתר קבורה בחברון

400

האוטובוס היה אטרקציה כי היה קומותיים

נכדיו של יעקב ובני יוסף

2

 

תשבץ פלא

 

1

2

3

4

1

ו

י

ח

י

2

י

ו

ס

פ

3

ח

ס

ו

י

4

י

פ

י

ת

 

 

  1. פרשתינו
  2. גיבור הפרשה אחרי מות יעקב
  3. רמוז בסתר
  4. ישוב בבקעה

 

מילים סמויות. המילה מופיעה בסוף הקטע

 

ויחי- אחד שבית אבא חסר לו...

"דבר תורה לשולחן שבת - ויחי". איך יתכן שיעקב שחווה על בשרו ראה מה הפליה בין הבנים עושה... וראה איך שמכרו האחים את בנו אהובו בגלל העדפתו של יוסף מיתר אחיו, כיצד שוב הוא מעדיף את אפרים לפני מנשה?! ועוד, אם כבר אתה חושב שלאפרים מגיע להיות בימין, תחליף את המקומות?!.. ותירוץ נפלא...יאכלו  ענבים וישבעו ים תאנים אכלו. אם  יכולים היו, ספרים לקנות היו עושים זאת.

אחד שבית אבא חסר לו...

 

"שיכל את ידיו כי מנשה הבכור"

 

שתי שאלות:

איך יתכן שיעקב שחווה על בשרו ראה מה הפליה בין הבנים עושה... וראה איך שמכרו האחים את בנו אהובו בגלל העדפתו של יוסף מיתר אחיו, כיצד שוב הוא מעדיף את אפרים לפני מנשה?! מה הבין יעקב נשא ידיו? שם אהב יעקב את שניהם באותה מידה.  אולי נתן לו אפרים משהו  מועשר?

 

ועוד, אם כבר אתה חושב שלאפרים מגיע להיות בימין, תחליף את המקומות?!

 

ותירוץ נפלא:

אלא יעקב שואל את יוסף: "מה שמו של הראשון" - מנשה, "למה קראת לו כך"? "כי נשני מידי אלוקים ... ואת בית אבי - ה' השכיח ממני את בית אבי כשהייתי במצרים"... יעקב הגיע למצרים ויחן טוב בארץ גושן

 

ממשיך יעקב ושואל: "ולמה קראת לשני אפרים?" - "כי הפרני אלוקים בארץ עניי". אמנם ה' יפרני אבל בארץ עניי... "קשה לי בלי בית אבא!" עונה יוסף. אכן אות וסימן שהוא הנכד המועדף. כאן הבור רוויי יש  מים בו , לא כמו בור יוסף

 

אומר יעקב ליוסף: "אני מעדיף לשים את היד שלי לא על אחד שמסמל את השכחה של בית אבא, אלא על אחד שבית אבא חסר לו... ואכן ליעקב זה בא רון ושמחה ביחד אחרי 22  שנות אבלות

 

ובאמת מאפרים יצא יהושע שאהבת בית אבא = ארץ ישראל הייתה בו ב'גנים' והוא הכניס את בני ישראל, לארץ - ישראל, בעוד ששבט מנשה בחר להישאר (בחציו) מחוץ לגבולות הארץ, עם ראובן וגד...

כמה השם משפיע גם לעתיד...

 

ומדוע שיכל את ידיו, הרי תתכן קנאה (שמובילה לשנאה. ההבדל בין קנאה לשנאה זו אות אחת)?!

 

אלא יעקב דווקא חשש מקנאה, ולכן שיכל את ידיו בשעה ששני הנכדים מרכינים את הראש ולא מבחינים בכך, שאילו החליף את המקומות מיד היו שמים לב...

המציאות בה מצרי מכה יהודי תתקיים בפרשה הבאה

 

המילים : וימת יוסף בן מאה ועשר שנים ויחנטו אותו ויישם בארון במצרים.

 

הכין: ד"ר אמיר שורץ This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

 

 

 

ויברך אותם, איש אשר כברכתו ברך אותם 
 
מה הכוונה במילים אלה:"אשר כברכתו"? 
יעקב אבינו לא בירך את בניו בבחינת "יש מאין", אלא כל אחד קיבל את הברכה בהתאם ל"ברכתו", לברכה הטמונה בו זה מכבר. ברכה שאין לה על מה לחול, אינה יכולה לפעול את פעולתה. הברכה יכולה רק להרבות ולהעצים את מה שכבר קיים. גם כאן, אין זה מקרה, שיהודה קיבל ברכה למלכות, ושיששכר קיבל ברכה לתורה. 
 
תכונות אלה כבר היו טמונים בהם מלידתם, והברכה היתה שיזכו להוציא אותה מן הכח אל הפועל. 
לכן חשוב שהמברך ידע מה הן נטיותיו ותכונותיו של המתברך, לפני שהוא מעניק לו את ברכתו; ובודאי שהאדם עצמו חייב להכיר את עצמו, כדי להתוות לעצמו דרך בעבודת ה'. הגר"א בפירושו למשלי (טז א ד) כתב: "לכל אדם ואדם יש לו דרך בפני עצמו לילך בו, כי אין דעתם דומה זה לזה, ואין פרצופיהן דומה זה לזה, ואין טבע שני בני אדם שוים. וכשהיו נביאים, היו הולכים אצל הנביאים לדרוש את ה', והיה הנביא אומר על פי משפט הנבואה דרכו אשר ילך בו לפי שורש נשמתו ולפי טבעת גופו". אדם שרוצה להגיע לשלימות, צריך להכיר את כוחות נפשו, ולדעת מה היא הדרך אשר היא מיועדת ומתאימה לכוחות אלה. ללא ידיעה זו, אם ילך אחרי העדר ולא ידע לנצל את הכוחות המיוחדים לו, ישאר אדם המוני, אדם מן השורה. איך החזון איש גדל והגיע למה שהגיע? הוא לא נגרר אחרי שום זרם, הוא אף לא למד בישיבות, הוא התפתח לבד, בכיוון שלו. רק כך זכה למה שזכה.
 
"חז ל אומרים על הפסוק "ויזכור אלקים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפכה" (בראשית יט, כט) שלוט ניצל בזכות ששתק כאשר אברהם אבינו אמר על שרה "אחותי היא". תמה על כך הגאון רבי ישראל סלנטר, הלא מצאנו ללוט זכות גדולה יותר, הוא הכניס אורחים במסירות נפש גדולה, וסיכן את עצמו ואת משפחתו, כדי לארח את המלאכים? וכי אין זכות זו גדולה יותר מזכות השתיקה, שאינה אלא בשב ואל תעשה? התירוץ הוא, אמר הגרי"ס, הכנסת האורחים שלו אמנם נעשתה במסירות נפש, אך היא לא היתה משלו, היא היתה חיקוי של ההנהגה שראה אצל אברהם אבינו. ואילו מה ששתק ולא הלשין על אברהם כשאמר "אחותי היא", זה היה משלו, לזה הוא הגיע בכוחות עצמו, ולכן זכות זו גדולה יותר. ונראה ראיה לזה, ממה שהיה מוכן להפקיר את שתי בנותיו בשביל קיום מצות הכנסת אורחים. הלא דבר זה מעוות לחלוטין, וכיצד זה מתיישב עם דרכו של אברהם אבינו? אלא הוא שאמרנו, אמנם הוא נהג כאברהם אבינו, אך כיון שלא פעל מתוך מעלה פנימית של חסד, כאברהם אבינו, אלא מתוך רצון של חיקוי חיצוני, הגיע למעשים מעוותים המנוגדים לחסד בתכלית.
 
באבות (ח, ב) אמרו "חמשה תלמידים היו לו לרבן יוחנן בן זכאי, ואלו הן: רבי אליעזר בן הרקנוס, ורבי יהושע בן חנניה, ורבי יוסי הכהן, ורבי שמעון בן נתנאל, ורבי אלעזר בן ערך. הוא היה מונה שבחן: רבי אליעזר בן הרקנוסבור סוד, שאינו מאבד טפה; רבי יהושע אשרי יולדתו; רבי יוסי חסיד; רבי שמעון בן נתנאל ירא חטא; ורבי אלעזר בן ערך מעין המתגבר" . נשאלת השאלה, לשם מה היה מונה את שבחם? וכי חתנים היו שהיה צורך לשבח אותם בפני הכלה? אלא הכוונה היתה לגלות לכל אחד את התכונה שהוא מצטיין בה, שלשמה הוא נברא, וזהו תפקידו בעולם, לפתח את המיוחד שבו ולהגיע בה לשלימות.
 
ודבר נוסף: אין די בכך שאדם יכיר את עצמו. כל אחד צריך לשקול ולחשב את דרכו בהתאם לתקופה שהוא חי בה, כי מה שחשוב ונצרך בתקופה זו, אינו מה שחשוב ונצרך בתקופה אחרת. לכל תקופה יש אתגרים משלה. וכבר אמרו זאת על הפסוק "ועתה ישראל מה ה' אלקיך דורש מעמך", ההדגשה היא "ועתה", שים לב לתקופה שאתה חי בה, מה ה' דורש ממך .
 

ברכת הבנים והמשך התפתחות עם ישראל לקראת הגאולה

כל המילים המתחרזות מהפרשה   חידון חרוזים משתלב עבר הווה ועתיד

לדוגמא:  מתחרז  גבשושית עם מילה  חלוצית = בראשית

המתחרז

מילה נרדפת

המילה

בבריאה ה' הפריד בין ארץ לשמים

נוזל חיוני המאפשר חיים

 

חובה על אזרח לשלם מס

מוצרים שליליים

 

המילה שלום על לשונו שגור

הנולד לשחל חיה קטנה

 

הוא חי הרבה הרבה שנים

גדת הנחל לצידה זורמים

 

האיש שחה נגד הזרם

חיית בית הסוחבת משאות

 

הילד העיף באויר עפיפון

נחש ארסי

 

את היין יוצרים ביקב

החלק האחורי של הרגל למטה

 

בירושלים תיכון ידוע פלך

אוכל גורמה

 

האציל כעס על עבדו בחימה שפוכה

חיה מהירה עדינה ואוכלת עשב

 

קיבוץ בצפון ליד נהריה נקרא אושרת

ילד טוב

 

שכונה  ברחובות הנקראת שעריים

רץ מהר כמו זרימה גדולה בנהר

 

 

 

מקומות  ושמות בפרשת ויחי

המתחרז

מילה נרדפת

המילה

עיר בישראל במרכז גבעתיים

מעצמה עתיקה

 

הוא כל כך שמח ששר בלוז

שקד גרעין

 

ארגון ההופך מי ביוב למים ניגרים שפד"ן

עיר בעירק כורדיסטן עתיקה מאוד

 

האלון הבודד בגוש עציון לא נכרת

מקום קבורתה של אם האומה

 

מה יש לאשה ואין לגבר רחם

מוזכרת גם במגילת רות

 

היתכן? חי ואינו נושם?

ארץ המפלט של בני יעקב

 

הדיבל בעברית נקרא מיתד

בדרכו האחרונה שם יעקב חנה

 

להפוך לפחות גז זה להתעדן

שם מקום ליד הנהר

 

חיילי אוייב השאירו בשטח את הנעליים

המצרים התאבלו מרות של מות יעקב שם

 

המחנך שהפך למורה

ליד חברון

 

 

 

חידון פרשת ויחי תשעח

 

1

2

3

4

1

 

 

 

 

2

 

 

 

 

3

 

 

 

 

4

 

 

 

 

 

 

  1. פרשתינו
  2. אבי 12 השבטים
  3. בודק וסקרן

4.

 

תפזורת מילים – פרשת ויחי

 

מצא המילים מפרשת השבוע ( 10 במספר)

המילים מופיעות לאורך לרוחב ובאלכסון כל מילה קשורה באות לרעותה

מצא את המילים בתשבץ מתוך מאגר המילים המופיעות למטה.

 

א

ח

ש

פ

ת

י

ר

מ

ע

א

פ

ב

נ

ע

ש

ש

ב

ע

ו

ב

ר

י

ו

ל

י

ה

ב

כ

י

י

ו

א

ק

ש

נ

ז

מ

א

ה

ר

מ

נ

א

כ

ר

מ

ב

מ

ל

א

ק

ט

ש

י

מ

ד

ש

ב

ע

ע

ש

ר

ה

ב

ה

ת

י

ע

מ

ק

ע

ד

א

ב

ה

ו

ו

ע

ש

מ

ש

ו

ר

י

ע

ס

ע

נ

ע

ת

ד

י

א

ר

ב

ע

מ

א

ו

ת

ה

ש

נ

י

נ

ש

ה

ו

ו

ש

ל

ח

ש

י

ר

ב

ב

י

ש

ט

י

ש

ש

כ

ר

נ

ר

 

ט

י

י

ת

ש

ו

ק

מ

ע

ע

ב

ר

ה

נ

ס

מ

ו

כ

ל

ב

ר

ק

ב

ע

ח

פ

צ

ק

ר

ש

א

ל

ו

נ

כ

ע

ה

ל

ש

ח

א

א

מ

י

י

ה

ב

ג

ו

נ

ט

י

נ

ד

 

 

שבע עשרה, שבע, ארבעים, מאה, שני, שנים עשר, ארבע מאות (רמז מערת המכפלה), שבעים, שבעת, מאה ועשר.

תפזורת הגיון  קשה (בסוגרים מספר האותיות)

 

ת

נ

ח

ש

ר

ל

ס

 

מ

פ

 

ו

פ

א

ר

י

ה

נ

ב

י

ל

פ

ו

פ

א

ל

ג

ו

ר

ת

ק

ה

ה

נ

מ

ל

ל

 

ח

ת

ח

י

 

 

  1. .......שלוחה
  2. .....גרם
  3. גור.......
  4. כפוף קטן
  5. זוחל מפחיד
     

רמז: חיות בפרשה

 

הכין: ד"ר אמיר שורץ This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

 

פתרון חידון חרוזים  ושמות ויחי תשע"ח

ברכת הבנים והמשך התפתחות עם ישראל לקראת הגאולה

כל המילים המתחרזות מהפרשה   חידון חרוזים משתלב עבר הווה ועתיד

לדוגמא:  מתחרז  גבשושית עם מילה  חלוצית = בראשית

המתחרז

מילה נרדפת

המילה

בבריאה ה' הפריד בין ארץ לשמים

נוזל חיוני המאפשר חיים

פחז כמים

חובה על אזרח לשלם מס

מוצרים שליליים

כלי חמס

המילה שלום על לשונו שגור

הנולד לשחל חיה קטנה

אריה גור

הוא חי הרבה הרבה שנים

גדת הנחל לצידה זורמים

חוף ימים

האיש שחה נגד הזרם

חיית בית הסוחבת משאות

חמור גרם

הילד העיף באויר עפיפון

נחש ארסי

שפיפון

את היין יוצרים ביקב

החלק האחורי של הרגל למטה

יגוד עקב

בירושלים תיכון ידוע פלך

אוכל גורמה

מעדני מלך

האציל כעס על עבדו בחימה שפוכה

חיה מהירה עדינה ואוכלת עשב

איילה שלוחה

קיבוץ בצפון ליד נהריה נקרא אושרת

ילד טוב

בן פורת

שכונה  ברחובות הנקראת שעריים

רץ מהר כמו זרימה גדולה בנהר

פחז כמים

 

מקומות  ושמות בפרשת ויחי

המתחרז

מילה נרדפת

המילה

עיר בישראל במרכז גבעתיים

מעצמה עתיקה

מצרים

הוא כל כך שמח ששר בלוז

שקד גרעין

לוז

ארגון ההופך מי ביוב למים ניגרים שפד"ן

עיר בעירק כורדיסטן עתיקה מאוד

פדן

האלון הבודד בגוש עציון לא נכרת

מקום קבורתה של אם האומה

אפרת

מה יש לאשה ואין לגבר רחם

מוזכרת גם במגילת רות

בית לחם

היתכן? חי ואינו נושם?

ארץ המפלט של בני יעקב

גשן

הדיבל בעברית נקרא מיתד

בדרכו האחרונה שם יעקב חנה

גרן האטד

להפוך לפחות גז זה להתעדן

שם מקום ליד הנהר

עבר הירדן

חיילי אוייב השאירו בשטח את הנעליים

המצרים התאבלו מרות של מות יעקב שם

אבל מצרים

המחנך שהפך למורה

ליד חברון

ממרא

 

 

חידון פרשת ויחי תשעח

 

1

2

3

4

1

ו

י

ח

י

2

י

ע

ק

ב

3

ח

ק

ר

נ

4

י

ב

נ

ה

 

 

  1. פרשתינו
  2. אבי 12 השבטים
  3. בודק וסקרן

4.

 

 

 

תפזורת מילים – פרשת ויחי

 

מצא המילים מספרים מפרשת השבוע ( 10 במספר)

המילים מופיעות לאורך לרוחב ובאלכסון כל מילה קשורה באות לרעותה

מצא את המילים בתשבץ מתוך מאגר המילים המופיעות למטה.

 

א

ח

ש

פ

ת

י

ר

מ

ע

א

פ

ב

נ

ע

ש

ש

ב

ע

ו

ב

ר

י

ו

ל

י

ה

ב

כ

י

י

ו

א

ק

ש

נ

ז

מ

א

ה

ר

מ

נ

א

כ

ר

מ

ב

מ

ל

א

ק

ט

ש

י

מ

ד

ש

ב

ע

ע

ש

ר

ה

ב

ה

ת

י

ע

מ

ק

ע

ד

א

ב

ה

ו

ו

ע

ש

מ

ש

ו

ר

י

ע

ס

ע

נ

ע

ת

ד

י

א

ר

ב

ע

מ

א

ו

ת

ה

ש

נ

י

נ

ש

ה

ו

ו

ש

ל

ח

ש

י

ר

ב

ב

י

ש

ט

י

ש

ש

כ

ר

נ

ר

 

ט

י

י

ת

ש

ו

ק

מ

ע

ע

ב

ר

ה

נ

ס

מ

ו

כ

ל

ב

ר

ק

ב

ע

ח

פ

צ

ק

ר

ש

א

ל

ו

נ

כ

ע

ה

ל

ש

ח

א

א

מ

י

י

ה

ב

ג

ו

נ

ט

י

נ

ד

 

 

שבע עשרה, שבע, ארבעים, מאה, שני, שנים עשר, ארבע מאות (רמז מערת המכפלה), שבעים, שבעת, מאה ועשר.

תפזורת הגיון  קשה (בסוגרים מספר האותיות)

 

ת

נ

ח

ש

ר

ל

ס

 

מ

פ

 

ו

פ

א

ר

י

ה

נ

ב

י

ל

פ

ו

פ

א

ל

ג

ו

ר

ת

ק

ה

ה

נ

מ

ל

ל

 

ח

ת

ח

י

 

 

  1. .......שלוחה
  2. .....גרם
  3. גור.......
  4. כפוף קטן
  5. זוחל מפחיד
     

רמז: חיות בפרשה

 

הכין: ד"ר אמיר שורץ This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

 

יִשָּׂשכָר, חֲמר גָּרֶם--רבֵץ, בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם. וַיַּרְא מְנֻחָה כִּי טוֹב, וְאֶת-הָאָרֶץ כִּי נָעֵמָה; וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבּל, וַיְהִי לְמַס-עבֵד.

רגילים אנו לראות בשם "חמור" כינוי של גנאי; החמור עושה את מלאכתו באופן הפשוט ביותר, ללא תיחכום כלשהו, ואינו משקיע מחשבה במה שהוא עושה. כיצד השווה יעקב את יששכר, אבי שבטם של עמלי התורה, לחמור?  

נקדים את לשונו של הרשב"ם, המפרש את פשוטו של מקרא: 
"יששכר חמור גרם, לא כזבולון ההולך עם עוברי ימים לסחורה, אלא עובד אדמתו, והיה כחמור בעל איברים חזקים מצוי בין המשפתים, תחומי העיר, לחרוש ולעבוד את האדמה... וירא יששכר מנוחת האדמה כי טוב יותר מלצאת למרחקים, ואת הארץ כי נעמה ומצלחת כדכתיב אל המנוחה ואל הנחלה, ויט שכמו לסבול עול של מלכי ישראל, ויהי למס עובד לתת למלכים עישור תבואותיו."  
 
שבט יהודה הוא שבט של אריות, מנהיגים ונועזים; שבט זבולון הוא שבט הסוחרים, המשקיע את זמנו במשא ומתן ובכך מבטיח את ההצלחה הכלכלית של ארצו; אך יששכר - זהו אב טיפוס של יהודי מן השורה, העובד את אדמתו ומסתפק במה שיש לו; זהו הגרעין האמיתי של עם ישראל. שבט זה הוא שמסוגל להוציא מתוכו את עמלי התורה.
 
בלב שקט הוא רואה את בני יהודה הגיבורים השולטים והמנהיגים, הקוצרים את זרי התהילה. בשוויון נפש הוא מביט על בני זבולון העשירים, המצליחים במסחרם. הוא לא מחפש את "המנהיגות", ולא את העשירות. הוא לא מקנא בהם, כי הוא חותר ליעד שונה לחלוטין; הוא אוהב את המנוחה.
 
מה טיבה של מנוחה זו, מה היא נותנת לו? האם מדת העצלות מדריכה את צעדיו? לא ולא - ויט שכמו לסבול! הוא זקוק למנוחה, לשקט נפשי, כדי שיוכל לקבל עליו עול תורה. הוא מודע לכך, שהתנאי הראשון להצלחה בתורה הוא לפרוק עול דרך ארץ; גם אם עוסקים בדרך ארץ, מכל מקום הוא נזהר שעיסוק זה לא יהיה בגדר עול, ולכן הוא מתרחק מכל דבר העלול להיות לעול, המטריד את מנוחת האדם, גם אם פירוש הדבר שעליו לעבוד קשה ולהיות עובד אדמה.
 
לכן זכה יששכר למה שנאמר "ומבני יששכר יודעי בינה לעתים, לדעת מה יעשה ישראל". מי הוא "יודע בינה"? מי שמבין את הדבר בכל היקפו, מי שיודע להשתמש בבינתו ולהתאימה למצב הנתון בצורה נכונה. ובנוסף לזה: "לעתים",  הוא מסוגל להבין את ייחודו של הזמן, הוא יודע להבדיל בין עת לעת, ולנהוג בהתאם. 
 
זוהי חכמת התורה האמיתית; לחדש פלפול חריף, לומר תירוץ שנון, יכול גם אדם שאינו שקוע בתורה, אם שכלו חד ומהיר. אך "לאסוקי שמעתתא אליבא דהילכתא", כלומר, לפסוק הלכה, להקיף את הבעיה מכל צדדיה, לרדת לעומק ולהבחין בדקויות, לזה מסוגל רק מי שבכל רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו שקוע בתורה.
 
ע"פ רש"ר הירש

 
מתוך ויטראז' השבטים, בית הכנסת איצקוביץ. צילום אלי קובין

"וזאת אשר דיבר להם אביהם ויברך אותם איש אשר כברכתו ברך אותם [בראשית מט].

מעיר הרב אזרחי הערה נוקבת:  מה ברכה יש ב'אז חיללת יצועי עלה'?

ומה ברכה יש ב'בסודם אל תבא נפשי'?

ומה ברכה יש ב'ארור אפם כי עז'?

כולם הרי נכללו ב'ברכות יעקב לבניו'??

ובכן, ברכה היא זאת אשר מכוחה מתברך האיש.

מתברך מלשון 'הברכה'. ומה ההבדל בינה לבין 'הרכבה' שמורכבת גם כן מאותן אותיות ושעניינה גם עם הטיפול בעץ?

בעוד שהרכבה באה מן החוץ נוטלים ענף ומרכיבים אותו בעץ אחר, הרי הברכה באה מתוך העץ עצמו. נוטלים הימנו ענף ונוטעים אותו עצמו נטיעה חדשה. אילן מתוך אילן.

כן כשנוטלים מדה או כח באישיות ונוטעים אותה מחדש באישיות עצמה - הברכה היא עצומה.

כי האיש אמנם מתברך. השיפוד הנטיעה מעלה את האישיות לנעלויות גבוהות ביותר.

אין לך ברכה גדולה מזאת.

הנטיעה הזאת כשהיא מתרחשת אצל אדם היא תוכחה. התוכחה יש בה ברכה עצומה, שמשהיא נקלטת צומח הימנה אילן רב פארות שיש בו ברכה לאישיות כולה.

כי אם המדובר הוא ב"מי שיודע להוכיח" ובמי שיודע כיצד לקבל את התוכחה, זה עצמו מכוון משפץ ומבריק, כך - שמכאן נבנה אדם חדש.

ואין לך ברכה גדולה מזאת.

כשיעקב אוסף את בניו לברך אותם הכוונה היא לכך שכל אחד מהם יתהווה מחדש ומסוגל יהיה למלא אחר ייעודו.

כשמעיינים היטב בברכות כולן רואים כי בעיקר מורכבות הן משני עיקרים:

האחד הוא הכוונת היעוד, עיצוב המשימה.

לצורך זה היה על יעקב לגלות את תוכנו הפנימי של כל אחד משבטי י-ה, את סגולותיו הפנימיות והייחודיות של כל אחד מהם.

חלק זה כולל גם את פיתוח עוצם השאיפה, להשגת המקסימום. בהתעלות, לאור היכולות העצומות בהתאם לסגולות המיוחדות.

החלק האחר, הוא השיפוץ והליטוש ביעור הקוצים, הסרת המחסומים, בדרך ההתקדמות.

ליישר ההדורים, לסקל המכשולים בדרך לפסגות.

חלק זה נעשה על ידי תוכחה חסרת פשרות ונגיעות תוך חשיפת הנסתרות וגילוי האמת.

כי כך צומחים וגדלים ומשתלמים שבטי י-ה.

עליהם לדעת מה טמון בקרבם ממה הם מורכבים, מהי סגולתם.

ויחד עם זה הם חייבים להבין, כי משימתם היא לבנות את עצמם כיסודות כלל ישראל.

כי זהו ייעודם לחקוק מעצם עצמיותם את בנין כלל ישראל.

כששני אלו באים אל מילואם - זהו איש אשר כברכתו.

 ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך , אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי 

"בחרבי ובקשתי - בצלותי ובבעותי" (תרגום אונקלוס) כלומר בתפלתי, כדרך שאומרים: "תתקבל צלותהון ובעותהון". אולם צריך להבין, כיצד משמשים "חרב וקשת" כמשל ל"תפלה"? איזה קשר יש ביניהם? ומהו ההבדל בין "צלותי" ובין "בעותי", הלא שניהם הם לשון של תפלה ?
 
במה הם חלוקים, החרב והקשת? הקשת יורה את חיציה אך ורק מכח האדם המותח אותה. ככל שהוא ימתח יותר את הקשת, כך יגבר כח החץ. אבל החרב אינה כן. היא הורגת מכח עצמה, מכח חודה, ללא מאמץ מצד האדם .כמו כן בתפלה, ישנם שני סוגים. התפלה הקבועה, אותה תפלה שנוסחה על ידי אנשי כנסת הגדולה, היא דומה לחרב. גם אם האדם המתפלל אינו מכוון בה, אם כיון את לבו בברכה הראשונה [ברכת אבות], הרי יצא ותפלתו מתקבלת. כי תפלה זו, סגולתה היא מכח עצמה, היא דומה לחרב הפועלת מכח עצמה. וזה מה שנקרא בלשון התרגום: "צלותי".
 
מלבד זאת, ישנה תפלה אחרת, והיא נקראת "בעותי". זוהי התפלה שאדם מתפלל מעצמו, מחוץ לתפלתו הקבועה. 
 
הוא מחדש אותה ומנסח אותה לפי צרכיו האישיים. אותה תפלה, אינה יכולה לפעול מכח עצמה. כאן חייב האדם להשקיע כוונה ולב, כדי שהתפלה תתקבל; ככל שיתאמץ יותר, ככל שכונתו תהיה טהורה יותר, ואמיתית יותר, יגבר כח התפלה. ועליה אמרו חז"ל (מסכת תענית) "אין תפלתו של אדם נשמעת, אלא אם כן משים נפשו בכפו".
 
ולכן היא משולה לקשת: הכל תלוי באדם המותח את הקשת, והכל תלוי באדם המכוין בתפלתו. (משך חכמה)
 
 

וישאו אתו בניו ארצה כנען, ויקברו אתו במערת שדה המכפלה אשר קנה אברהם את השדה לאחזת קבר, מאת עפרן החתי, על פני ממרא (נ, יג)

 

חז"ל במסכת סוטה (דף יג) מספרים לנו על קבורתו של יעקב אבינו: כיון שהגיע מסע ההלויה למערת המכפלה, בא עשו ועיכב בעדם, אמר להם: ...קרית ארבע, ארבע זוגות היו, אדם וחוה, אברהם ושרה, יצחק ורבקה. הוא קבר את לאה בחלק שלו, ומה שנשאר שלי הוא!

אמרו לו: יעקב קנה ממך את חלקך. אמר להם: הביאו את השטר! אמרו לו: השטר נמצא במצרים ילך, נפתלי הממהר ללכת כאילה, ויביא את השטר.

היה שם חושים, בנו של דן. חושים היה כבד שמיעה, ולא שמע את כל הויכוח. הוא ראה שהקבורה מתעכבת, שאל מה אירע, והסבירו לו שמחכים לנפתלי שיביא את השטר. אמר חושים: "ועד שיבא נפתלי, יהיה הסבא מוטל בבזיון"? 

נטל חושים את מקלו, הכה בו על ראשו של עשו, עד שמת, לקיים את נבואת אמם שאמרה: "למה אשכל גם שניכם יום אחד".

 

ונשאלת השאלה: מה קרה לכל שאר הבנים של יעקב? וכי לא היה איכפת להם מכבודו של אביהם, עד שבא חושים?

 

כאן רואים אנו יסוד בטבע האדם: יתכן, שאדם מודע לאמת, המציאות ברורה לו לחלוטין. ובכל זאת - אם יבא מאן דהוא ויתוכח עמו, יכחיש את העובדות, הרי עצם המשא ומתן, עצם העובדה שקיים כאן ויכוח, שיש כאן כאילו "שני צדדים", יגרום לכך, שבמדת מה תתערפל האמת גם אצלו. האמת עדיין קיימת, אבל היא כבר לא חד-משמעית.

 

אדם שפורץ לדירה, הרי הוא גזלן. כל עוד שעובדה זו ברורה לחלוטין, לא יהסס בעל הבית לנקוט את כל האמצעים הדרושים. אם יתחיל הגזלן להתוכח, אם יטען שזוהי בעצם הדירה שלו, או שהכסף מגיע לו, יש להניח שבעל הבית לא יכנס עמו לויכוח. אבל אם באמת ישגה ויכנס לויכוח, אם ינסה להוכיח שהדירה שלו, יחפש את החוזה וכו', הרי שוב אין כאן "פורץ", אלא "בעל דבר".

גם אם בסופו של דבר ינצח בעל הבית בויכוח, השיג הפורץ דבר: אחד הוא נחשב מעתה לאדם מכובד...

 

זה מה שקרה כאן, בקבורתו של יעקב. אילו דחו בני יעקב את עשו על הסף, אילו לא נכנסו עמו כלל לויכוח, היו בודאי מטפלים בו מיד כפי שצריך. הטעות היתה, שהסכימו לדבר, שקיבלו אותו כצד למשא ומתן. מעתה, כבר לא יכלו לסלק אותו בכח, אלא היו מוכרחים לנצח בויכוח.

אבל חושים בן דן, שבגלל היותו כבד שמיעה לא השתתף במשא ומתן, לא היה שותף לכל זה. הוא עדיין היה מסוגל לראות בעשו את מה שהוא באמת - גזלן הפורץ לחלקו של הזולת... ואכן הוא היה זה שזכה במצוה ...

 

ע"פ שיחות מוסר להגר"ח שמואלביץ זצ"ל

סיפור פרשת השבוע, ויחי, בקונספט עיתונאי

לחצו על התמונה להגדלה

 

גד גדוד יגודנו, והוא יגוד עקב : מאשר שמנה לחמו, והוא יתן מעדני מלך :

מדוע אמר יעקב "מאשר", ולא "אשר", כמו שאמר על שאר הבנים.

 

ונראה שיש כאן רמז נפלא על דבר שאירע מאות שנים לאחר מכן. בעת שאליהו הנביא עצר את הגשמים וגרם לבצורת במשך כמה שנים, נאמר לו שיתחבא מפני אחאב, וה' יזמין לו אוכל על ידי העורבים.

אליהו עשה כן, והעורבים הביאו לו מדי יום ביומו לחם ובשר למקום מחבואו. אחר כך אמר לו ה' שילך אל האשה הצרפתית והיא תכלכל אותו, והלך אליה ונעשה לה נס שכד הקמח וצפחת השמן לא כלו ומזה התפרנסו היא ובנה ואליהו, אחר כך מת הבן ואליהו החיה אותו .

 

כל זה מרומז בברכתו של יעקב כאן. בדברי התוספות מובא מדרש שאליהו הנביא היה משבט גד, ואם כן "גד גדוד יגודנו", בכניסתם לארץ היו בני גד החלוצים ההולכים לפני המחנה, "והוא יגוד עקב", "עקב" הוא סוף, כלומר באחרית הימים בימות המשיח, יהיה זה אליהו הנביא משבטו של גד שיבא לגאלנו, והוא יאסוף את הגדודים, ויעשה אותם "אגודה" אחת.

 

"מאשר שמנה לחמו", ממי יקבל אליהו את לחמו, בעת שיצטרך בימות הבצורת? "מאשר" – משבטו של אשר, כי חז"ל אמרו שבן הצרפתית לא היה אלא יונה בן אמיתי, ויונה היה משבט אשר (כמפורש בירושלמי במס' סוכה).

 

"והוא יתן מעדני מלך" – במסכת חולין אמרו שהבשר שהובא על ידי העורבים נלקח מבית המטבחיים של אחאב ש[עובדיה היה ממונה עליו] ושאלו שם כיצד אכל אליהו מבשר זה, הלא הוא בשר שנתעלם מן העין? והשיבו "על פי הדיבור שאני", היה כאן היתר מיוחד מפי הקב"ה בעצמו. ואם –כן "והוא", הקב"ה בעצמו [מלשון "אני והו"] "יתן מעדני מלך", את הבשר מביתו של אחאב מלך ישראל, שהרי הקב"ה הוא שהתיר את הדבר.

מדוע הוציאו חז"ל את המקרא מידי פשוטו, שיעקב נלחם בחרב ובקשת בכל האויבים שתקפוהו לאחר שבניו שמעון ולוי הרגו את יושבי העיר שכם, והסבירו שהכוונה למלחמה רוחנית של תפילות ובקשות?

 בפרשת השבוע ויחי יעקב מברך את בניו לפני מותו, "איש אשר כברכתו ברך אותם"- הוא מברך כל בן לפי תכונותיו הייחודיות. כמה מבניו הוא ממשיל לבעלי חיים כדי לבטא תכונות מסוימות. הבה נתבונן:

 
גור אריה יהודה, כרע רבץ כארי וכלביא מי יקימנו
יששכר חמור גרם, רובץ בין המשפתיים
יהי דן נחש עלי דרך שפיפן עלי ארח
נפתלי אילה שלוחה הנתן אמרי שפר
בנימין זאב יטרף, בבקר יאכל עד וערב יחלק שלל
 
יהודה ה"אריה"
יעקב מבטא את גבורתו של יהודה שבאה לידי ביטוי בהודאתו במעשה תמר ובמכירת יוסף כשהציל אותו ממות: "מטרף בני עלית". 
הרש"ר הירש מסביר את הביטוי "גור אריה" שיש בו את אומץ הלב של הנער הצעיר ואת ישוב הדעת של הארי הזקן.
 
יששכר ה"חמור"
יעקב המשיל שבט יששכר לחמור חזק בעל עצמות שהבשר מועט בו, כן היו בני יששכר זכי החומר דלי בשר סובלי עול תורה כחמור שמטעינין אותו למשא. 
 
הספורנו מסביר שהוא כמו חמור חזק מאוד שרובץ עם החבילות על גביו, הוא לא חושש שלא יוכל לקום. כך יששכר נושא עליו משא כפול של תורה ודרך ארץ.
 
הרש"ר הירש מסביר שגרם אינו מלשון עצם, אלא כמו גרם מדרגות. אם כן חמור גרם זה כח זריז המקבל על עצמו משאות כבדים ומקדם אותם בזריזות.
 
דן ה"נחש"
דן אינו גיבור כיהודה האריה, אלא כוחו הוא כח החלש, הערמומי.
 
במדבר שבט דן היה מאסף לכל המחנות, אחרי כל השבטים, והיה צריך להלחם עם כל הרודפים אחרי בני ישראל לזנב בהם.
 
המפרשים מסבירים עוד שיש כאן רמז לשמשון הגיבור שיצא משבט דן, שהיה דומה לנחש מכמה סיבות:
א. לא היה נלחם באוייבים בכח חזק רק לבדו היה אורב להם ויוצא פתאום כנחש היוצא ממאורתו.
ב. שמשון היה חגר ברגליו כמו נחש שאין לו רגלים.
ג. כמו הנחש שמכיש ברגלי האדם ומפילו כך שמשון הפיל את שני העמודים ומוטט את הבית
 
נפתלי "אילה"
את הביטוי אילה שלוחה מסביר הרמב"ן שמנהג במושלי ארץ לשלוח זה לזה האילים, וכך הענין, כי האילות שנולדו בארץ מלך הצפון יגדלו אותן בהיכלי מלך הנגב ויקשרו כתב הבשורה בקרניה והיא תרוץ מהר ותשוב למעונה ויתבשרו בהן. 
 
משמעות המשל היא:
בני נפתלי היו קלי רגלים וממהרים לרוץ.
בקעת גנוסר בחלקו של נפתלי שממהרת להבשיל פירותיה כאילה
 
הרש"ר הירש מסביר שתכונתו של נפתלי היא שאמנם איננו הולך בדרכים משלו אולם מה שהוחלט על ידי האחרים לטובת הכלל הוא מסגל לעצמו ויבצענו בזריזות וביעילות.
 
בנימין "זאב" יטרף
כמו הזאב שממהר לטרוף כך שאול מהר לטרוף את עמלק טרם הזמן שנקבע (אור החיים) 
 
יש כאן גם רמז לבית המקדש שנבנה בחלקו של בנימין, ובו בבקר ובערב מקריבים קרבן והכהנים מחלקים את בשר הקרבנות.
 
הספורנו מסביר שהזאב טורף בבקר ובערב כאשר יש מעט אור, כך מלכות בנימין: שאול בבקר - בתחילת המלכים ומרדכי ואסתר בערב - אחרי חורבן בית ראשון.
 
לסיום נזכיר גם את הברכה שברך יעקב את מנשה ואפרים: "וידגו לרב בקרב הארץ" - שיהיו כמו דגים כסמל לריבוי וכן שלא שוטלת בהם עין הרע.