פרטים

נכתב על ידי מערכת האתר

ריבוע קסם

אותו מקריבים

1. אותו מקרבים
2. אותו מקריבים
3. צמח מטפס שלא מקריבים
4. אותה מקריבים

מילים קפד ראשו וזנבו  בטנו

 חידת הגיון

שכל מביא צאצאית

מח + בת = מחבת

אם הוא רוכן אז מניח

הכין:  דר אמיר שוורץ

פתרונות

1. אותו מקריבים
2. אותו מקרבים
3. צמח מטפס שלא מקריבים
4. אותה מקריבים

מילים קפד ראשו וזנבו  בטנו

 חידת הגיון

שכל מביא צאצאית

מח + בת = מחבת

אם הוא רוכן אז מניח

פרשת צו

  קל בינוני

1. קיצור של קרבן שלם
2. בעת הקרבן הכהן ......
3. אחד הפתרונות של הקרבן הוא
4. מה שמיותר  על הקרבן

בינוני קשה

מילים קפד ראשו וזנבו  בטנו

מילת הגיון

קשה

ביום שמיני יתכן ויקרה

פרטים

נכתב על ידי בית דוד

ונפש כי תקריב קרבן מנחה לה' 

לא נאמר נפש בכל קרבנות נדבה, אלא במנחה. מי דרכו להתנדב מנחה? עני - אמר הקב"ה, מעלה אני עליו, כאילו הקריב נפשו. (רש"י)

משל למה הדבר דומה?

למלך, שחגג ברוב פאר והדר את יום הולדתו. כמובן, שכל שרי ונכבדי המדינה הביאו לו תשורה, כשהם מתחרים ביניהם מי יצליח להביא מתנה מקורית יותר ויקרה יותר. כולם הביאו אישית את תשורותיהם לבית המלך, אך אף אחד מהם לא זכה למסור אישית למלך את מה שהביאו, משום שהמלך לא היה פנוי לקבל את כל המוזמנים הרבים. המלך הסתפק בכך שמזכירו הגיש לו מדי שעה את רשימת המברכים.

בין הבאים היה גם איש אחד, שחזותו העידה עליו שאינו נמנה על נכבדי המדינה, ואף לא על עשיריה. ואף המתנה שהביא, היתה צנועה ביותר: טבעת זהב קטנה ופשוטה. הוא מסר, כמו כולם, את המתנה לממונה שקיבל את פני המברכים. אך הוא לא הסתפק בכך, הוא פנה אל אותו פקיד, וביקש שהמלך יקבל אותו אישית. כמובן שהנוכחים פרצו בצחוק רם על טפשותו של האיש. דוקא אותו ירצה המלך לראות?

אך מה רבה היתה ההפתעה, כאשר כעבור שעה קלה נפתחה דלת חדרו של המלך, ואותו אדם פשוט נקרא בשמו, להכנס אל המלך פנימה. עכשיו, הפסיקו כולם להתלוצץ, וחיכו בקוצר רוח שהאיש יצא מהחדר, כדי שיסביר להם את פשר קרבתו המיוחדת אל המלך. בודאי הוא קרובו או ידידו מזה שנים רבות, חשבו בליבם.

לא ארך הזמן, והאיש אכן יצא. "איזה קשר יש לך עם המלך?" שאלו אותו. "אין שום קשר, המלך כלל לא מכיר אותי", ענה להם. "אם כן, מדוע עלה על דעתך שהוא יקבל אותך? ומדוע באמת זכית להכנס?" תמהו כולם.

"פשוט מאד. כולכם הבאתם מתנות יקרות ונהדרות. את המתנות האלה, אין צורך שתציגו אישית בפני המלך - שהרי המתנה מדברת בעד עצמה. המלך יהנה מעצם יופיה וזוהרה, ונוכחותכם לא תוסיף לו הנאה. אבל המתנה שלי היא שונה! אני הבאתי טבעת זהב, שיש למלך אלפים כמוה. 

איזו הנאה יכולתי לגרום לו בזה? אך כשיראה המלך מי הוא זה שהביא לו את הטבעת, הרי יבין שלאיש כמוני אין זה דבר של מה בכך. הוא יחוש את העמל הרב שהשקעתי, בכך שחסכתי פרוטה לפרוטה, ויתרתי על תענוגים רבים, עד שעלה בידי לרכוש את הטבעת. רק אם המלך יראה אותי ביחד עם הטבעת, יוכל לראות שמאחורי מתנה זו עומדת אהבה מיוחדת, והערצה ללא גבול". 

שתי בחינות ישנן בעבודת ה': ישנן מצוות, פעולות ומעשים, החשובים מצד עצמם, ללא קשר למצבו של מי שעשה את הפעולות האלה. עצם חשיבות המצוה מזכה את המקיים אותה בשכר גדול.

אבל ישנן פעולות, שחשיבותן נובעת מאישיותו של האדם שעושה את הפעולה. מסירות הנפש שהשקיע האדם בקיום המצוה, מקנה למצוה זו את ערכה המיוחד. ובמקרה כזה, הרי לא רק עצם המצוה מתקבלת לרצון, אלא ביחד עמה - "גם נפשו של העני", זוכה להתקבל אצל המלך, מלך מלכי המלכים. העני עצמו, נהפך לחלק מהקרבן, והוא עולה יחד עמו לריח ניחוח לפני ה'... (ע"פ אהל יעקב) 

פרטים

נכתב על ידי הרב עזריאל יונה

"שנו רבותינו: מצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה.

לא יצר אדם על עבירה שעשה בשוגג אלא שנפתח לו פתח שיחטא אפילו בשוגג, אפילו במזיד.

ולא ישמח אדם על מצוה שבאה לידו אלא על מצות הרבות שעתידות לבא לו, לפיכך אם חטא בשוגג אין זה סימן טוב, חטא במזיד על אחת כמה וכמה" [תנחומא ויקרא].

כמה גדולים דברי חז"ל, אומר הרב אזרחי בספרו 'ברכת מרדכי', וכי מה ענין שוגג אצל מזיד הלא סוף כל סוף לא אירע הדבר אלא בשוגג, ומיצר הוא אף על השוגג שאירע לו?

ובכל זאת נפתח הפתח!

צא וראה כוחות הנפש שבאדם כמה סבוכים הם כמה חייבים לעמוד על המשמר. כמה דברים בלתי צפויים חבויים בין קפליהם.

הנה עומד לו אדם מיצר על שגגה שבאה לידו, מביא קרבן מתוודה.

ואילו שם עמוק חוגג לו השטן, בין שבילי זדונו!

וכל כך למה? כי גם אם בשגגה אינה דבר לידו אבל נפשו כבר הסתגלה לפשרת זדונו.

טעמה מן החטא התגברה על המרחק המונע המזיד, אף הוא הפך כבר למעין בן בית, אחות לו בבית המלך... שגגתו תומכת בזדונו.

כך לא אחרת. זהו מה שקרה.

ולכן כל המורא הגדול הזה. כדברי חז"ל לא יצר אדם על עבירה שעשה בשוגג - כלומר יותר ממה שעצם העבירה יצרה את השרטת בנפשו, יותר מזה מפחידה כניסת המזיד לתחום אישיותו.

כי השגגה יצרה התקרבות, ולמעלה מזה גם למזיד. וזהו עיקר הפחד.

הנה כי כן זהו עומק הפשט של עבירה גוררת עבירה, וכמה פנים לגרירה זאת.

אם משוגג למזיד, אם מעבירה אחת לאחרת, העבירה עצמה כבר לא מפחידה כל כך, לא מתים מן העבירה.

מספר הרב כי אחד הבחורים בישיבה נהג בהנהגה לא טובה, אולם צידוק היה להתנהגותו: חש ברע. לאחר מספר ימים כאשר החל להחלים אט אט פנה אליו הרב ושאל אותו על הנהגתו. התלמיד הסמיק והתפלא: הלא לא חשתי בטוב?

הסביר הרב: נכון, אולם כאשר הנהגת את אותה הנהגה כאשר התחלת להחלים גילית לעצמך שהנה 'לא מתים מהנהגה לא טובה', היה לך צידוק אך זה כבר נכנס בך.

בתחילה נזכר הרב, לא הבין הבחור על מה מדבר ראש הישיבה, אך לאחר תקופה לא ארוכה המשיכה אותה הנהגה לא טובה והתגברה אצלו, ואז הגיע להודות בפני הרב ולבקש דרך תיקון. הנה כי כן, שגגה מוצדקת, הפכה מבלי משים למזיד.  

פרטים

עשר שמות נקראו לו למשה. למרות זאת התורה משתמשת רק באחד מהם. מפתיע שהקב"ה בוחר להתשתמש דוקא בשם שנתנה לו בת פרעה. הסיבה נעוצה בכך שדוקא השם הזה מבטא משהו שאין בשמות האחרים. גדולתו של משה במסירות הנפש שלו.

פרטים

נכתב על ידי הרב עזריאל יונה

ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר [ויקרא א א].

עשרה שמות היו לו למשה וגו', א"ל הקב"ה למשה: חייך מכל שמות שיש לך, איני קוראך אלא בשם שקראתך בתיה בת פרעה - ותקרא שמו משה כי מן המים משיתיהו... ויקרא ה' אל משה [ילקוט שמעוני].

ובכל זאת, מעיר הרב אזרחי [ב'ברכת מרדכי'], מדוע נבחר שם זה דווקא, מדוע לא השמות האחרים, הלא מורים המה על גבורה, צדקות, מסירות נפש, רבן של ישראל, מוריד התורה מן השמים ועוד ועוד?

מדוע משה דווקא, ולא אביגדור - כלום 'להיות אבי כל גודרי גדר' אינו מרשים יותר ממשה?

מה עוד, שהשם משה יותר משהוא מביע את משה רבינו הריהו מביע את בתיה בת פרעה, שהרי היא היתה זאת אשר משתה את משה מן המים. מדוע יעדיפו שם משה על שם פעולתה של בתיה, כלום השם 'חבר' אינו הולמו הרבה יותר?

ללמדך כי אמנם אינו כן.

אדרבא, השם משה יותר משהוא מביע את פעלה של בתיה, הריהו מביע הערכה על משה רבינו עצמו.

נס המשיה מן המים אמנם כביר, לעולם לא יעומעם, אך בשום אופן לא יוסט אל עבר החזקת הטובה לעצמו. כולו חסד כולו פלא זכור יזכרנו משה בגדלו העצמתי, לא תיפסק תהילת השם מפיו.

דווקא עובדת השלכתו אל היאור היא זאת הצמודה אל משה כאמת מדה ולהערכה עצמית, עד נשימתו האחרונה יחוש עצמו כמיטלטל על גלי היאור, בכל ימי חלדו ימשיך להרגיש עצמו נתון בתיבה העומדת לצלול בעמקים.

אין ספק כי לעולם ימשיך להכיר טובה לבורא עולם על תשועתו, ולבתיה בת פרעה על הושטת אמתה למשותו, אך כמו כן ויותר מזה תעמוד מול פניו ההכרה כי כל מציאותו והוויתו - מציאות והוויה של חסד היא.

שכן אילולי חסדו של מקום, כבר לפות היה במלתעותיהן של תהומות.

מסבא קדישא למד. אף הוא אברהם אבינו עמד מתחטא לפני אבינו שבשמים, בהוכיחו את ערך מהותו לא מניסי פלאות נצחונותיו במלחמתו עם מלכי ארץ, אלא מחדלונו האישי אילולי חסדי שמים. לא מכושר צעדתו הבוטחת בינות לשונותיה של אש הכבשן, אלא מכך שנאלץ היה להיכנס לכבשן שהשליכוהו אליו.

"ויען אברהם וכו' ואנכי עפר ואפר" [בראשית יח].

"וכבר הייתי ראוי להיות עפר על ידי המלכים ואפר על ידי נמרוד לולי רחמיך אשר עמדו לי" [רש"י שם].

שכן ניצחונות וניסים עשיותיו של הקב"ה המה, ואילו הוא אברהם מעריך עצמו כי לא הגיע אלא לעפר ואפר.

אף משה רבינו ממנו למד את תורת ההערכה. המשייה מן המים, ההשרדות בחיים אינם אלא חנינתו של הבורא עולם חסד ורחמים. אין משה רבינו זוקף מאומה מכל זה לזכותו .

אדרבא, הוא עצמו אינו ראוי אלא להשלכה אל המים, אילולי מתנתו של מקום כבר היה טרף למצולות.

השם משה ישאר תמיד צמוד אליו, לזכור ולהזכיר להודיע ולהיוודע כי מציאותו והוויתו עדיין במים שקועות, כי אך חסד הוא מתנת חינם - כי מן המים משיתיהו. שם אשר יסודו ומטרתו להחדיר אף למנוע הרפייה מתחושת ההשקפה החפונה בקרבו.

שם זה, כה חביב על הקב"ה יותר משאר תשבחות שבשמות האחרים. אף בתיה כאשר נתנה לו את השם חפצה כנראה להביע את תחושת ההשקפה הזאת שתהא קבועה במהותו האישית.

משה - ויקרא אל משה.

פרטים

נכתב על ידי מערכת האתר