מי שאמר לשמן שידלק | אליעזר היון

הגמרא במסכת תענית מספרת על רבי חנינא בן דוסא:

חד בי שמשי  [ערב שבת אחד,  בין השמשות] חזייה לברתיה דהוות עציבא [ראה את ביתו עצובה].

אמר לה בתי במאי עציבת

אמרה ליה כלי של חומץ נתחלף לי בכלי של שמן והדלקתי ממנו אור לשבת.

אמר לה בתי מאי איכפת לך מי שאמר לשמן וידלוק הוא יאמר לחומץ וידלוק

תנא [מסופר] היה דולק והולך כל היום כולו עד שהביאו ממנו אור להבדלה.

 

Image

 

2 הערות למחשבה:

 

1] מדוע היתה בתו של רבי חנינא עצבה, הלא עד שהגיע אביה עברו בוודאי מספר רגעים, והנר עודנו דולק, אם כן צריכה היתה להסיק מכך שכבר נעשה לה נס? [שכן חומץ לא מסוגל לבעור ולו רגע אחד]?

 

2] מהו הלשון "מי שאמר לשמן שידלק הוא שיאמר לחומץ שידלק", מדוע לא אמר לה רבי חנינא בפשטות, שהחומץ ידלק על ידי רצון ה'?