לא תקפוץ את ידך | הרב עזריאל יונה

"לא תאמץ את לבבך, ולא תקפוץ את ידך, פתוח תפתח את ידך"

בפשטות, על פי קריאה ראשונה מבקשת התורה לא לנהוג בקפצנות, ואדרבה, לפתוח את הלב ואת הכיס ולסייע לאותם אומללים הזקוקים לעזרה.

 

בעל ה'עטרת צבי' קורא בפסוק זה קריאה חדשה ומעניינת. אך קודם כל תיאור קצר מעולם החי.

 

באפריקה, בג'ונגלים הגדולים, ישנם לא מעט קופים המהווים פיתוי רב לציידים המבקשים ליהנות מעורותיהם, מבשרם, וממכירתם לגני שעשועים. אולם כיצד ניתן לתפוס קוף זריז הנע במהירות מסחררת בין ענף לענף בצמרות העצים?

 

לשם כך הגו הציידים רעיון מתוחכם. הם הציבו על הענפים הנמוכים צנצנות זכוכית שקופות מלאות באגוזים מן הזן האהוב על הקופים. הצנצנות היו בעלות פתח צר והפקק הוסר מהן. הקופים היו מבחינים בצנצנות יורדים אליהן ומכניסים את ידיהם לתוכם כדי ליטול מהם את האגוזים. לאחר שהיה הקוף חופן מלא הכף אגוזים מנסה היה להוציא את ידו מתוך הצנצנת, אך אז היה מגלה להוותו כי  אגרופו הקמוץ לא עובר מבעד לפתח הצר.

 

הקוף, שאינו נבון במיוחד, לא מוכן לוותר על המזון הטעים ומנסה בכל דרך לחלץ את ידו עם השלל הטמון בה. כל מאוויו של הקוף נתונים בשעה זו למאבקו כנגד צנצנת הזכוכית והוא לא מבחין כיצד מתקרבים אליו הציידים בשקט, ולוכדים אותו בקלות. כעת כשהקוף כבר לכוד הוא נאלץ להוציא את ידו הריקנית מתוך הצנצנת ואילו היה לו מח אנושי הוא היה בוודאי מהרהר: הלא בסוף יצאה ידי ריקנית, מדוע אם כן לא הוצאתי אותה כך בזמן והייתי מציל את עצמי?!

 

האדם עוזב את עולמו לאחר מאה ועשרים שנה כשידיו ריקניות. את כל הכסף, הזהב והרכוש אותו צבר, הוא משאיר כאן ולא נוטל עמו מאומה. גם בהיבט הפיזיולוגי, אדם כידוע מת כשידיו פתוחות ואין בהם מאום. השאלה שצריכה להטריד כל אחד היא, מדוע אם בסוף, כאשר נפרד האדם מן העולם הוא לא לוקח עמו מאומה, לא יפשוט את ידו קודם לכן ויתן מהונו לנזקקים?

 

זו היא כוונת הפסוק: 'לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך' מדוע? מפני שלבסוף "פתח תפתח את ידך", אתה תיאלץ לצאת מן העולם כשידיך פתוחות ללא כלום, ואם כן מדוע לא תפשוט אותם לעניים קודם לכן?