פרטים

נכתב על ידי הרב עזריאל יונה

"אמר רבי עקיבא אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרין ומי מטהר אתכם, אביכם שבשמים, שנאמר [יחזקאל לו] וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם.

ואומר [ירמיה יז] מקוה ישראל ה', מה מקוה מטהר את הטמאים אף הקדוש ברוך הוא מטהר את ישראל [יומא פ"ח משנה ט].

מה נוסף על ידי הדרשה האחרת שאין בקודמתה? מעיר הרב אזרחי.

ומשיב: ההתפעלות הראשונה היא, מאפשרותו של האדם, להיות במצב של לפני ה"'.

הדאיה הזאת אחת בשנה מקרקע המציאות, אל 'לפני ה' תטהרו' [ויקרא טז] - דבר זה נוסך הרגשת אושר.

מה עוד שהקב"ה בכבודו ובעצמו הוא המטהרנו, הלא זהו אושר על גבי אושר.

לא רק הטהרה וההיכבסות, אלא הזכות להכנס לפני ולפנים - לפני ה'.

לא רק הטהרה וההיכבסות אלא הזכות להיות מטוהר, לא על ידי מישהו אחר אלא על ידי הקב"ה בכבודו ובעצמו.

אשריכם ישראל...

אבל מסביר הרב צריך גם את הדרשה השניה שכן כל זה עדיין לא מספיק.

עדיין אין אנו מגיעים אל רום פסגת האושר ללא ה'ואומר'.

משום שבאומר זה נאמר, כי מקוה ישראל ה', לאמור, הקב"ה כביכול, עשה עצמו ל'מקוה' לישראל.

הקב"ה עומד ומתחנן לפנינו: קבלו הצעתי אנא מכם בואו וטבלו בי!

מסוגל הוא האדם להביא עצמו לידי טבילה לא רק במקוה של מים חיים, אלא לטבילה בחי עולמים עצמו.

ובלבד שיטבול. ובלבד שלא תהא שום חציצה. שלא ישתייר מאומה מחוץ למקוה.

והמקוה הוא השם ברוך הוא.

נורא הוד.

הרי זה ביאור חדש ב'לפני ה' תטהרו', לאמור: זיכה אותנו בורא עולם הקדוש ברוך הוא ביום הכיפורים, לעלות ולהתעלות ולהגיע לטבילה, של מקוה ישראל ה'.

אמנם אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרים ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים.

פרטים

נכתב על ידי מערכת האתר

כתבינו בספר החיים, ככתוב ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום

דרשו חכמינו זכרם לברכה: האם אפשר לדבוק בשכינה, והלא נאמר שה' הוא אש אוכלה? אלא הידבק במידותיו – מה הוא רחום אף אתה היה רחום, מה הוא חנון, אף אתה חנון.

המשיל על כך המגיד מדובנא: תלמיד חכם אחד היה גדול בתורה מחדש ומקשה מתרץ ומבאר. היה לו בן שלמד בישיבה. שאל את בנו: מה לומדים כעת בישיבה.

ענה הבן: אוחזים בסוגיא פלונית.

שאל האב שאלה או שתים, והבן השיב לו בשטחיות.

ראה האב שהבן לא חדר אל מעמקי הסוגיא ולא גילה את נתיבה. בדק אותו גם בסוגיות קודמות וגם שם נוכח כי התוצאה זהה. לימודו של הבן רדוד ושטחי. יש לכוונו בלימודו, להראות לו כיצד מעיינים בסוגיא.

נטל האב את מחברת חידושיו על אותה מסכת והביא אותה לבן. 'קח' אמר האב 'עיין בזה'. כעבור שעה שב הבן והחזיר לאב את המחברת בעיניים נוצצות.

ובכן, שאל האב, מה אתה אומר, וציפה לשמוע קושיות, השגות, הערות על הדברים. אולי יביא ראייה נוספת לחידושים.

אך הבן רק אמר: מה אומר לך אבא – אתה ממש גאון.

לא היה קץ לאכזבתו של האב, הרי אין הוא זקוק להסכמתו של בנו. כל מבוקשו היה שבנו ילמד לצעוד בנתיבות העיון, שידע גם הוא ללמוד כפי שניסה להתוות לו במחברת.

והנמשל

הקב"ה מראה לנו את קצות דרכיו, חנון ורחום, ארך אפים ומרבה להיטיב.

אנו מתפעלים וקוראים: 'מי כה' אלוקינו הטוב ומיטיב לרעים ולטובים'.

אך הקדוש ברוך הוא משיבנו: וכי להסכמתכם אני צריך, כל מה שביקשתי הוא שתלכו בדרכי ותהיו גם אתם לטובים ולמטיבים, ואז ארווה מכם רוב נחת ואקצוב לכם חיים טובים, ועל כך נאמר "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום".

[על פי שערי ארמון]. 

פרטים

נכתב על ידי הרב עזריאל יונה

השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם.

מעיר בעל ה'ברכת מרדכי' מה זה 'השיבנו', וכי הקדוש ברוך הוא המשיב אותנו בתשובה, הלא התשובה מוטלת על האדם?

והנה הקשה הרב מבריסק זכר צדיק לברכה, איך ניתן להסביר את הישארותו של נח בחיים הלא העולם נידון אחר רובו, ואם היו עוונותיהם מרובין מזכויותיהן מיד הן נשחתין כלשון הרמב"ם.

איך אם כן ניצל נח?

מתרץ רבינו נאמר בתורה, 'נח איש צדיק תמים היה בדורותיו' [בראשית ו].

מה זה 'תמים'?

אומר הרב מבריסק: מי שנכלל ב'חשבון', יש עליו חשבון של 'אחר רובו'.

ה'תמים' אינו נכלל בחשבון, אין עליו דין של 'אחר רובו'.

שורת הדין היא 'אחר רובו', אבל אם האדם מתפלל הקדוש ברוך הוא נרצה לו.

בלי חשבונות זהו כוחה של תפילה, והקב"ה רוצה.

מהו הביאור "נח מצא חן בעיני ה"'? מה זה 'מצא חן' זו היא המידה של 'ירצהו'.

כשמבקשים 'השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם', הכוונה היא לייחל.

אבל את הרצייה עצמה רק ריבונו של עולם עושה, לא אתה.

האדם עושה תשובה.

התשובה מגיעה עד לכסא הכבוד.

מכפרת. אבל את ה''וירצהו' עושה הריבונו של עולם בלבד.

כשאדם עושה תשובה ומתפלל בעשרת ימי תשובה - מתקבלת תפילתו מיד אומר הרמב"ם.

שאל אחד מגדולי בעלי העבודה, אומרים ברוך אתה ה' הרוצה בתשובה, לכאורה היה צריך לומר המקבל בתשובה, מה זה הרוצה בתשובה?

ויש להוסיף ולשאול מה זה והחזירנו בתשובה שלימה לפניך, מי הוא העושה תשובה, לא האדם? מהו והחזירנו בתשובה שלימה לפניך? והחזירנו?

התירוץ הוא, גם המקבל בתשובה לא נאמר - הרוצה  - אדם עושה תשובה העבירות נמחקו והקדוש ברוך מרצהו ומקבל תשובתו. 

פרטים

נכתב על ידי הרב עזריאל יונה

בהלכה נפסק כי על אף שבכל השנה יש להתפלל את תפילת הלחש בשקט בימים נוראים מותר להגביה מעט את הקול.

להסבר הדבר משל האדמו"ר צ'ורטקוב משל.

בעיר אחת נפתחה חנות יין ובתוך זמן קצר הגיעו מאות אנשים לקנות מן החנות החדשה.

ראה זאת אדם שמלאכתו לא צלחה בידו וניסה להבין מדוע כל כך מצליח העסק החדש.

הוא הגיע למקום וניסה לברר, והקונים אמרו לו, שהאיש מוזג יין לבקבוקים בכמות נדיבה: "היין נשפך על הדפנות מבחוץ. ממש משתלם.

החליט האיש לעשות כמעשה הראשון ולפתוח גם כן עסק של יין. אחרי הכל יש מקום לשנים בעיר הזו.

קנה האיש בקבוקים רבים והכריז על פתיחת החנות. ואמנם הלקוחות החלו להגיע, והאיש סגר היטיב את הבקבוקים והזליף עליהם יין מבחוץ.

האנשים צחקו בשחוק גדול ומיהרו לעזבו.

מדוע אתם הולכים לחנות המתחרה, תמה המוכר, אצלי גם היין נשפך מבחוץ?

שוטה שבעולם, ענו לא האנשים, המוכר ההוא ממלא את הבקבוק עצמו ביין, ולאחר שהוא מלא מבפנים נשפך היין החוצה, אתה רק שופך מבחוץ אך בפנים אין מאומה. מה נעשה עם הבקבוקים הללו?

והנמשל

במשך כל השנה אין להתפלל את תפילת העמידה בקול, שכן אדם צריך קודם כל להרגיש שהתפילה באה מבפנים, אך בימים נוראים שהלב מלא בהתלהבות וקדושה, הרי שהתפילה גולשת החוצה, וניתן להתפלל גם בקול...

פרטים

נכתב על ידי עלון בית דוד

בית מלון - ללא תשלום?

ה לה' תגמלו זאת, עם נבל ולא חכם הלוא הוא אביך קנך, הוא עשך ויכננך )ו,לב(

הכינוי "נבל" מופיע בתורה רק בפרשה זו, בפסוק שלפנינו - לגבי עם ישראל, ולהלן לגבי העונש שנגזר עליהם במדה כנגד מדה - "בגוי נבל אכעיסם".

מדוע השתמשה התורה כאן בביטוי זה ? נבאר את הדברים בדרך משל . "כיצד זכינו " ? תמהו בני הזוג. לא היתה זו סתם זכיה; הם הוזמנו לבלות שנה תמימה מעבר לים, על חשבון אדם שלא הכירו אותו . כלל את הכל חנם אין כסף; דירה, , רכב ביגוד ללא הגבלה.

"כנראה שמישהו המליץ עלינו. הבה וניסע לשם, ונראה במה מדובר , " הציע הבעל . הם הגיעו לעיר קטנה שבה שכנה קהילה יהודית קטנה. אחד מחברי הקהילה היה המליונר שהזמין את הזוג. "אנחנו זקוקים לזוג שיפריח את השממה הרוחנית כאן. אינני יודע כיצד תפעלו, באיזה אמצעים. אני סומך עליכם, שתעשו כמיטב יכלתכם כל . ההוצאות, כמובן, על חשבוני ."

בני הזוג לא היססו; מי יסרב להצעה שכזו? בו ביום קיבלו את מפתחות הדירה והרכב, יחד עם חשבון בנק פתוח. חודש שלם הסתובבו בחנויות, כדי להצטייד לקראת תפקידם החדש;

הלא מי שרוצה להשפיע, צריך קודם כל לדאוג לדירה ראויה ומתאימה, ולהופעה מכובדת... אחר כך התחילו לתכנן את העתיד. בתחילה תיכננו הרצאות, חוגי בית, סמינריונים, אך איכשהו לא הצליחו להגיע לשלב מעשי. יותר מדי היו טרודים עדיין בתיכנון הבית ... לאחר כמחצית השנה, החליטו לצאת לנופש קצר. אך מה רבה היתה הפתעתם, כשמצאו בחזרתם את ביתם נעול על מסגר ובריח; בעל הבית החליף את המפתחות. מיד התקשרו למארחם, לשאול לפשר הדבר .

"מצטער, אינני יכול יותר להעמיד את הבית לרשותכם. עליכם למצוא מקום אחר" ענה הלה. "איך אתה עושה דבר כזה " ? שאל הצעיר בכעס ", כך מתנהגים עם אורחים? לזרוק אותנו לרחוב, ללא קורת גג, ללא פרוטה בכיס "? "אתם מופתעים? גם אני מופתע..." ענה להם. "כיצד עלה על דעתכם שאתן לכם להמשיך ולגור בבית זה! הלא ידעתם בבירור, שהבית הועמד לרשותכם לשם מטרה מסויימת. הכל היה שלכם , בית, , כסף ביגוד ללא הגבלה - אך בתנאי שתמלאו את השליחות שלשמה קיבלתם את כל זה !"

כאשר מתרחש אסון, כשצרה מתרגשת עלינו, תמהים אנו למה, על מה מגיע לנו כל זה. וכי כל כך גדלה אשמתנו, וכי כל כך חמור החטא שעשינו ? "הקב ה עונה לנו כאן, בשירת האזינו .

"הַ " - מילה זו מביעה את התמיהה המושלמת. מה מקום יש כאן לשאלות? קיבלתם ממני הכל, סיפקתי לכם את כל צרכיכם חנם אין כסף; "הַ לה' תגמלו זאת? - היכן הגמול שגמלתם לי עבור זאת, היכן הפירות שהנבתם? וכי סבורים הייתם שהכל ניתן לכם אך ורק כדי שתהנו? וכי לא הבנתם שלשם שליחות מסויימת נקראתם לכאן "?

" ע ם נ ב ל - במקום לקדש את שמי בעולם, במקום להיטהר ולהדבק בי, ירדתם לשפל מוסרי, הפכתם לעם ככל העמים, נ ב ל ת ם כעץ יבש שאינו מסוגל להניב פירות ." "ולא חכם - לא ספגתם בתוככם את החכמה שנתתי לכם, וכיצד תמלאו את המוטל עליכם? הייעוד שלכם היה להיות העם שאומות העולם יצביעו עליו כ'עם חכם ונבון'; אך את החכמה מאסתם, את התורה הנחתם בקרן זוית כדבר שאין בו חפץ, וכיצד תהיו נבונים "?

"האם יש הפתעה בכך שאין בעל הבית מוכן יותר לדאוג לכם? אדרבה, עליכם יש לתמוה, כיצד אינכם מבינים זאת, כיצד לא חשבתם על זה מראש? ביליתם על חשבון בעל הבית, אך שכחתם שהוא קיים, שהוא שלח אתכם כדי למלאות שליחות. אם אין הוא מוכן להמשיך ולהעניק לכם מאוצרו הטוב, אין לכם להאשים אלא את עצמכם, ואת העיוורון שבו נהגתם ..."

"ע( "פ רש ר הירש ) מ

פרטים

נכתב על ידי עלון בית דוד

פרטים

נכתב על ידי עלון בית דוד

שגרירים בשירותו של הבורא מלכויות – המשל והנמשל

על שלשה עמודים השתיתו אנשי כנסת הגדולה את תפלת המוספים בראש השנה: מלכויות, זכרונות ושופרות.

במאמר זה נעסוק בעמוד הראשון והמרכזי מבין שלשת העמודים האלה: מלכויות. את החשיבות היתירה שייחסו חז"ל לחלק זה של תפלת ראש השנה הדגימו לנו רבותינו הקדמונים ביסדם את המנהג לפתוח את תפלת היום בקריאת " המלך !".

גם העובדה, שמלכויות מהוה חלק בלתי נפרד מברכת קדושת היום, להבדיל מזכרונות ושופרות שקובעות ברכה לעצמן, מצביעה על כך שהמלכתו של "הקב ה עומד במרכזה של עבודת היום.

מדוע דוקא בראש השנה, שהוא יום הדין, העמידו את ענין המלכות בראש ? נקדים כאן סיפור קצר, שישמש לנו כמשל .

התזמורת העירונית של בולוניה עמדה הכן כדי להמריא לפרנקפורט, שם היא עמדה להופיע בהופעה חגיגית. ראש העיר לקח את מנהל התזמורת לצד, כדי להסביר לו נקודה חשובה . "אין לנו כל ענין בכך, להעניק לתושבי פרנקפורט ערב מהנה, ובודאי שלא נבזבז סכום כה גדול על מטרה . זו הסיבה לכך שאנו מארגנים מופעים כאלה, היא לפרסם את שמה של עירנו בעולם הרחב. לשכת התיירות, בתי מלון וחברות תעופה מממנים את , הכל כי הם מקווים לקצור את הפירות בבוא העת .

" "מובן, אם כן, שחייבים לדאוג לכך שהאנשים שבאו לשמוע את הקונצרט יהיו מודעים לכך שאתם שלוחים של העיר בולוניה, שאתם מייצגים את תושבי העיר ומהווים כעין "חלון ראווה" של העיר. לשם כך חייב השם "בולוניה" להופיע באותיות בולטות על כל פלקט, על כל כרטיס, על כל תמונה שמתפרסמת, וגם במופע עצמו להיות כל הזמן ברקע." מלבד זה חייבים אתם להזהר שהתנהגותו של כל אחד מכם אכן תהיה הולמת. שיכור אחד יכול להזיק יותר ממה שיועילו מאה תזמורות !

סיפור זה בא ללמדנו, מהו מהות התפקיד שהוטל על כל יהודי באשר הוא על ידי בוראו ויוצרו. תפקידו של היהודי בעולם הזה הוא לקיים את התורה ואת תרי"ג מצוותיה אך ; קיימת מטרה, שלשמה ולמענה הוא נבחר לתפקיד זה. דומה הוא לתזמורת שבסיפור דלעיל; תפקיד קיום המצוות הוטל עלינו כאמצעי למטרה, ומטרה זו היא גילוי כבוד שמים.

רבנו יונה מגדיר זאת במילים קצרות: היצורים כולם נבראו לכבוד השם יתברך, שנאמר: "כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו, יצרתיו אף עשיתיו" ת ג"שע( ) קמג . יתכן איפוא, שאדם יקיים את כל תרי"ג המצוות על כל פרטיהם ודקדוקיהם, ומכל מקום רחוק הוא מאד מלהשיג את המטרה שלמענה נברא, ולמענה קיים את המצוות.

למה הדבר דומה? למפעל המייצר מוצרים בטיב מעולה, אך אינו מצליח להיות רווחי. הוא מילא את המשימה, אך נכשל בהשגת המטרה . אמת המדה, שבה ניתן לבחון את מדת הצלחתו של יהודי במילוי תפקידו היא: כבוד שמים. השאלה המרכזית הנשאלת ביום הדין היא איפוא: האם, ובאיזו מדה, נתקדש שם שמים על ידי מעשיו, הופעתו והתנהגותו ? מטרתה של תפלת מלכויות היא, להחדיר בנו את ההכרה הזאת. כשאנו מזכירים שוב ושוב בתפלת היום "ותמלוך אתה ה' לבדך ", " מלוך על כל העולם כולו בכבודך א ' ה", " לקי ישראל מלך , " מחדירים אנו ללבנו את ההכרה, שכל תנועה שלנו, כל מחשבה שעולה על דעתנו וכל החלטה שאנו מחליטים, חייבים להיות חדורים בשאיפה זו, שעל ידי גופנו ומעשינו נקרב את העולם ליעד הסופי של מלכות שמים אמיתית. 

כשאנו מתייצבים לפני הבורא וממליכים אותו על כל העולם, הרי אנו מחייבים בראש ובראשונה את עצמנו, כעבדים המקורבים אל המלך, לפרסם ולקדש את מלכותו על ידי עבודתנו אנו. כשאנו מזכירים לעצמנו את תפקידנו , זה אנו מעמידים את כל קיום המצוות שלנו, את כל עבודת ' ה שאנו עוסקים בה, באור אחר. כל צעד ושעל שאנו עושים בחיי היום יום, מקבל עתה מימד חדש, ומימד זה מחייב אותנו ומרומם אותנו כאחד .

בראש השנה מתייצבים אנו לפני הבורא עולם, כדי לעמוד לפניו בדין. עמידה בדין זו, אין בה סיכום סופי; רק לאחר פטירתו של האדם ניתן לערוך את חשבון חייו. יש כאן "מאזן ביניים" בלבד . לשם מה נחוץ לערוך את המאזן הזה ? "זה היום תחילת מעשיך -" לא בכדי נקבע ראש השנה ליום . הדין כשם שבראש השנה נברא העולם בששת ימי בראשית, כך יש כאן התחלה חדשה, תחילת סיבוב מחודש, בכל שנה ושנה כ; אילו מתרחשת כאן בריאת העולם בזעיר אנפין . מטבע הדברים, מביא עמו מצב זה את הצורך לבדוק מחדש את כל הברואים, כדי לקבוע את מקומם ואת את תפקידם בסיבוב החדש. מי שבשנה שעברה נתעלה בתורה וביר , ש" יועלה בדרגה, הוא יקבל תפקיד אחראי יותר, וכן להיפך. בהתאם לכך יחולקו גם המשאבים הדרושים לתפקידו של כל אחד .

"מי יחיה ומי ימות? מי יעני ומי יעשר? מי ישלו ומי יתייסר "? יהודי חייב לחיות בהכרה תמידית, שהוא שגריר בשירותו של הקב . ה" תפקידו של שגריר אינו מוגבל לשעות עבודה בלבד; התנהגותו חייבת להיות ללא דופי בכל שעה ובכל מצב. כמו כן חייב השגריר להקפיד על הופעה נאותה והתנהגות מכובדת; גם אם הוא דיפלומט מעולה, נואם בחסד עליון, אם הופעתו מרושלת ומעוררת סלידה, וכל שכן אם סגנון דיבורו גס ודוחה, הוא עשה למדינתו שירות גרוע... לא יעזור שהוא יסביר את ההזנחה ב"עומס עבודה". בצדק יאמרו לו שאין כל ערך לעבודה כזו; עדיף למעט בה ולעסוק בטיפוח של הופעה חיובית. על שגריר כזה ניתן לומר, שההפסד שבו עולה על ההישגים .

יהודי המקיים את מצוות התורה, גם הוא חייב לחיות במחשבה תמידית, שכל כולו עומד בשירותה של מלכות שמים, ועליו להתאים את עצמו לתפקיד זה בכל אשר יפנה ; התנהגותו, מידותיו, סגנון דיבורו והתייחסותו לזולת חייבים להתאים למעמדו הרם. ככל שדרגתו גבוהה יותר, ההקפדה נחוצה וחמורה יותר . טעות היא לחשוב, שהקפדה יתירה על חלק מסוים של המצוות, מהווה עילה להקל בחלקים אחרים של התורה או , שמי שעמל בתורה פטור מלתקן את מדותיו. נהפוך הוא: במדה שאדם מצטיין בשמירת המצוות בשטח מסוים, הרי הוא עולה בדרגה, וזה מחייב אותו יותר להקפיד על "הופעה חיובית" כללית . מי שמחמיר בכל דקדוקי הלכות תפלה, אך מזלזל בדיני שכר שכיר, או בהלכות צניעות, לא זו בלבד שהקפדה זו אינה מחפה על החסר, אלא היא אף מחמירה את התביעה שתובעים ממנו בשמים: כיון שזכית להגיע לדרגה גבוהה בעבודת התפלה, הרי הזלזול בצד השני מהוה חילול שם שמים !

מה אנו מצדנו, עושים בשעה זו, בעת שאנו עומדים בתור כדי לקבל את תפקידנו לקראת השנה החדשה? האם עלינו לשבת בחיבוק ידים ולקבל עלינו את הדין? מי ימליץ טוב בעדנו ? "חז ל ציידו אותנו באמצעים הדרושים, כדי לזכות בדין זה.

כיון שהמטרה המרכזית של תפקיד האדם הוא, כאמור, לפרסם ולהאדיר את מלכותו של הקב"ה בעולם, הרי התנאי החשוב ביותר לזכייה בדין הוא, שנהיה חדורים בהכרה של "מלכותו מלכות כל עולמים , " שהקב"ה לבדו הוא המלך והמושל על כל הבריאה, ושאנו עבדיו ונושאי כליו. כמובן שלא די בהצהרה שמן השפה ולחוץ. החדרת ההכרה הזאת, ללב לעמקי הנפש, היא העבודה המוטלת עלינו ביום זה, והיא העבודה של ברכת מלכויות.

אין ספק בכך, שעבודה זו היא כבירה בהיקף ובעומק על . האדם לבדוק ולבחון את כל היקף פעולותיו, מעשיו ומחשבותיו, לבער מתוכם את הפולחן ל , שלו" אני" ולכוונם על מנת שישמשו את המטרה האמיתית, את מלך מלכי המלכים בלבד. הוא חייב לחדור ללבו, רובד אחר רובד, ולמשמש במחשבות ופניות נסתרות, המתחבאות ומסתתרות בנבכי נפשו, ומכוונות את הלך מחשבותיו ומעשיו ללא ידיעתו . רק פתי יחשוב, שניתן להשלים את העבודה ביום אחד את ;

ההכנה לכך חייב אדם לעשות במשך ימי הרצון, כשקול השופר מבשר לנו על יום הדין הקרב ובא. מי שיקדיש בכל יום כמה דקות בלבד להתבוננות בתפקידו בעולם, לא יקשה עליו להכריז ביום זה: ' ה" אלהי ישראל מלך, ומלכותו בכל משלה ". "ע( פ שפתי חיים )

פרטים

נכתב על ידי הרב עזריאל יונה

"הנני מוחל במחילה גמורה לכל מי שחטא כנגדי"

בתפילה זו שאנו אומרים בפתח היום הקדוש אנו מתכוונים בפשטות למחול לרעינו כדי שהקב"ה יתן בליבם למחול גם לנו, שהרי מצוות שבין אדם לחבירו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חבירו.

המגיד מראצקי מצא למחילה זו טעם נוסף, והבהיר אותה במשל.

אדם עלה לבית חבירו ולא השגיח לנקות את מנעליו כראוי. הוא לכלך את ריצפתו המבהיקה של החבר ובעל הבית נזף בו בחומרא ולא נחה דעת עד שאחזו בכתיפו והוציאו החוצה מביתו.

עמד שם שכן נוסף ותמה: על מה הכעס, על מה הקצף הלא אפשר לנקות את הלכלוך? אך בעל הבית בשלו: אין זה ענינך, יש ללמד חוצפנים אלו לקח, יש להתייחס לכך בכל חומר הדין.

עמד השכן משך בכתפיו ונכנס לביתו.

למחרת הגיע בעל הבית אל אותו שכן לשאול דבר מה, ובטעות הפיל על הריצפה את העציץ היקר העשוי מחרס שעמד בכניסה לבית. החוויר האיש וביקש את סליחת השכן.

ענה השכן: מדוע אסלח, מדוע אוותר? הלא רק אתמול ייסרת את האיש שלכלך לך את הבית למרות שלא עשה לך נזק ממשי, ומדוע לא אתבע אותך כאשר אתה הסבת לי נזק גמור?

והנמשל, אנו באים ביום הקדוש לבקש מחילה וסליחה על כל הפשעים שבהם השחתנו את נשמתינו שהיא חלק אלו-ה ממעל. כעת כאשר אנו מבקשים סליחה עלול הקב"ה להגיד לנו: כיצד אתם מבקשים סליחה על דבר כה חמור כאשר על דברים קטנוניים ודמיוניים לא הסכמתם לסלוח לחבריכם?! זו הסיבה שבכניסה ליום הקדוש אנו מוחלים לחבירינו על כל מה שעשו לנו.

[על פי שערי ארמון].

פרטים

נכתב על ידי הרב עזריאל יונה

כאשר נולד האדם הוא נברא ישר, אומר הסבא מקלם, כמו שנאמר: "אשר עשה האלהים את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים" [קהלת ז].

כוחות הטוב שנבראו באדם עם לידתו הינם שקולים, כוחות הטוב כנגד כוחות הרע, ובכך ניתנה לו האפשרות לבחור בין הטוב ובין הרע.

אך כאשר חטא האדם הגביר בזה את כח הרע והעבירה טמטמה את ליבו ומאז קשה לו מאד לבחור בטוב.

אומר הסבא מקלם [הובא ב'לקח טוב'] שכאן רואים את ההנהגה הנפלאה של הקדוש ברוך הוא.

כיוון שרואה ה' יתברך שרוצה אדם לחזור בתשובה ביום הכיפורים, וכן כאשר רבים מבקשים לשוב בתשובה [שהרי הגמרא אומרת שכאשר רבים מבקשים לחזור בתשובה יש לזה כח מיוחד], הוא עושה חסד מיוחד ומעביר את הטמטום הלב שנוצר מחמת העבירה ועל ידי כך אפשר לחזור בתשובה.

זו היא כוונת הכתוב 'כי ביום הזה יכפר עליכם'.

כלומר: תחילה באה הכפרה של ה' המגיעה כאמור כחסד כנגד הטמטום שנוצר בלב האדם, ואז זוכים ל: 'לפני ה' תטהרו'.

ישנו פיוט המושר במשך כל השנה, אך נאמר כתפילה בימים הנוראים הנקרא 'וכל מאמינים'. באחד מבתי הפיוט כתוב: 'הרחום ומקדים רחמים לרוגז'.

ונשאלת השאלה: אם הקדוש ברוך הוא מתנהג גם ברחמים וגם ברוגז מה לנו אם מקדים רחמים לרוגז או להיפך? אחרי הכל הוא מתנהג בשתי מידות אלו?

אמנם כוונת הפיטן כפי שהוסבר לעיל. הקדוש ברוך הוא ברחמיו משפיע טהרת הלב עוד בשעת הרוגז בטרם שב החוטא בתשובה.

זהו גם הביטוי המופיע בתפילה: ואתה מעורר רחמיך. משמעותה שעוררות הרחמים הזו היא אותה סייעתא דישמיא הניתנת לשבים עוד בטרם שבו בתשובה.

בזמן שבית המקדש היה קיים היתה הסייעתא הזו מתעוררת בתפילה של סדר העבודה על ידי הקרבנות, שהיו מעבירים את הטמטום מהחוטא ושוב לא היה צורך בהנהגה מיוחדת של 'מקדים רחמים לרוגז'.

אמנם כיום שאין בעוונותינו הרבים מקדש וקרבנות, אנו עושים זאת באמצעות התפילה. אנו במקשים מה' שיקדים רחמים לרוגז, שיעורר את רחמיו, ובכך, למרות שהפרנו את האיזון של הטוב והרע שהיה בקרבנו עם לידתנו, וכיסינו את ליבנו עם הטמטום שנוצר מחמת העבירה, הקדוש ברוך הוא ברחמיו מעביר את הטמטום הזה, ומאפשר לנו לשוב בתשובה. 

פרטים

נכתב על ידי הרב עזריאל יונה

פרטים

נכתב על ידי ד"ר אמיר שוורץ

חידון יום כיפור   תשעז

  קל בינוני

1. לחטא ו.... לא תשלח
2. ציפור קטנה
3. תוקעים בו אחרי נעילה
4. ...... ימי תשובה

מילים קפד ראשו וזנבו  בטנו

מילת הגיון  קשה

בתוכי  עומק לא טמא

תשבץ פירמידה יום כיפור

1. שופט
2. חוק
3. מזיז
4. פוליטי
5. ישיבות עובדה
6. יום הכיפורים נקרא....

הכין: ד"ר אמיר שוורץ

פרטים

נכתב על ידי דוד הוד

פרטים

נכתב על ידי הרב עזריאל יונה

בתפילת 'ונתנה תוקף' המפורסמת הנאמרת בראש השנה וביום הכיפורים, אנו אומרים כי 'אדם יסודו מעפר, בנפשו יביא לחמו משול כחרס הנשבר'... ובסיום מזכירים כי הוא אינו אלא כ'חלום יעוף'.

המגיד מדובנא המשיל על כך משל שהובא ב'שערי ארמון'.

סוחר שב מן היריד בלייפציג והתאכסן בבית כפרי שהשכיר מקומות לינה. עלה האיש על יצועו וחלם חלום מפעים. הוא יוצא לשאוף אוויר צח בחצר והנה הוא מבחין במשהו מנצנץ בריצפה. הוא מתכופף ומבין כי לפניו מטבע זהב.

ממשיך האיש לחפור ומגלה כי בעמקי האדמה מצוי אוצר בלום של זהב ואבנים טובות ומרגליות. שמח האיש, אך הצטער כי אין לו כלי חפירה טובים יותר, אתם יגיע אל אוצרות נוספים. חשב לפנות לבעל הבית אך הבין כי אם ישתף אותו בסודו, ידרוש האיש אות האוצר הטמון בחצירו לעצמו. מה עושים? החליט האיש לשוב עם בני משפחתו במועד מאוחר יותר – לרכוש את הבית ולזכות ברכוש.

בבוקר קם האיש ושכח את דבר החלום. הוא שילם לבעל הבית ונסע לדרכו. רק כשהתקרב אל עירו נזכר לפתע במחזה שעמד לנגד עיניו, והתרגשותו הרקיעה שחקים. הוא רק שכח שהיה זה חלום. התמונות נראו חיים לנגד עיניו.

הוא נכנס לביתו וערך משתה לכל בני המשפחה המורחבת במהלכו סיפר להם על החיים היפים המצפים להם.

בימים הקרובים ערך האיש מכירת חיסול של עסקיו, ביתו, סחורתו, שכר עגלה ונסע עם בני משפחתו אל ביתו של הסוחר.

כשהגיע ביקש לרכוש את הבית. בעל האכסניה לא יכל שלא להבחין כי האיש להוט לקנות את הבית בכל מחיר ובהתאם העמיד הצעה גבוהה ויקרה. הכפרי לא התווכח ושילם ככל אשר הושת עליו.

הכפרי, בעל האכסניה משך בכתפיו, מלמל דבר מה, אך לא התנגד לסכום העצום שלפתע נחת עליו בגין ביתו הישן והעלוב.

כבר באותו היום, החלו הסוחר ובני משפחתו לחפור באדמה בעזרת כלי חפירה. הם עקרו את כל המרצפות, חפרו לעומק, אך כמובן שלא מצאו כלום מלבד רגבי עפר ורמשים שהסתתרו ביניהם.

המשיך הסוחר לחפור כשהוא תמה היכן האוצר, עד שלפתע הכה בו הדבר: לא היה זה אלא חלום!!!

והנמשל?

האדם חי בעולם הזה כשהוא משוכנע כי זהו העולם האמיתי. הוא חושב שהוא מוצא בו אוצרות, ומוכר נכסים יקרי ערך כדי להשיג מהם עוד ועוד.

ההתנהגות שלו מזכירה את אותו סוחר שבשביל חלום אסף את ביתו לסעודה גדולה וסיפר להם כי הוא התעשר.

רק כשהוא מגיע לעולם האמת, ולפעמים חודרת אליו ההכרה הזו גם בעולם הזה, הוא תופס לפתע כי מדובר בסך הכל בחלום שעף, בפרק זמן קצר שאין בו כלום לעומת חיי הנצח. לעומת עולם האמת. לפתע הרדיפה אחרי העושר, והנוצץ, נראית כה מגוחכת. הרי היה זה רק חלום. 

פרטים

נכתב על ידי אליעזר היון

 נטיית האדם בהתעוררו לשוב בתשובה שלמה היא לקבל על עצמו קבלות גדולות שפעמים רבות אינו מצליח לעמוד בהם. בספר משפטי ישראל מובא המשל הבא מהחפץ חיים:

חנווני בעיירה קטנה בא לקנות סחורה. נכנס לסיטונאי אצלו היה רגיל לקנות וביקש להזמין את כל הסחורה שהיה זקוק לה. אלא שביקש לשלם הכל בהקפה.

סרב הסיטונאי ואמר: לא! אינני יכול לתת לך בהקפה שכן בדקתי בפנקסי וגיליתי שלא פעם לקחת סחורה, הבטחת לסלק את החוב ולא שלמת. שוב אינך נאמן עלי.

התחיל החנווני בוכה ומתחנן כי לא בו האשם וכי סבות שונות עמדו בעוכריו עד שהיה אנוס לגמרי. הוא הפציר בסוחר שיחוס עליו ועל אנשי ביתו שלא יגועו ברעב.

לא יכל הסוחר לעמוד יותר בהפצרות והסכים למלא את בקשתו. אלא שאז הגיעו שאר הזבנים והפקידים בבית המסחר של הסיטונאי וטענו בפניו כי הם מכירים היטיב את הסוחר העני כי דיבורו אינו דיבור וכי לא ניתן לסמוך על הבטחותיו כלל.

בעוד הם עומדים ומתווכחים עמו נכנס לחנות מוכר אחד ולאחר ששמע את שני הצדדים אמר לחנווני מן העיר הקטנה: "שמע בקולי, אני אומר לך דבר שיניח את דעתם של שני הצדדים. וכי לשם מה אתה צריך לקנות עכשיו כמות גדולה של סחורה בסיטונאות ולהתחייב סכום כה גדול של ממון, אותו לא תהיה מסוגל לסלק? בקש מן הסיטונאי שבאופן מיוחד יסכים למכור לך כמות קטנה וכך תוכל להרוויח יפה". ואמנם כך עשו. קנה החנווני מעט סחורה בכסף מזומן שהיה לו, חזר לביתו ומכרה, ושוב חזר לסיטונאי ורכש עוד סחורה וחוזר חלילה עד שהרוויח סכום הגון שהעמידו על רגליו.

כך אומר החפץ חיים אנו מבקשים בכל יום מאת הקב"ה שירחם עלינו וישלח לנו את הגואל צדק במהרה בימינו. כשל כח הסבל ועמל הגלות השתרג על צווארנו. הקב"ה מוכן בטובו להתרצות ולשלוח לנו את הגואל, והוא מקבל את תשובתינו גם כאשר גלוי לפניו שאנו לא פורעים את הבטחתינו ושבים לחטוא.

אלא שאז מגיעה מידת הדין ומעכבת ואומרת שאנו 'בנים לא אמון בם' – מבטיחים לחזור בתשובה שלמה ולא מקיימים את הבטחתינו בכל שנה ושנה. לפיכך לא נותרה דרך אחרת אלא לא לקנות כמות גדולה של סחורה כי אם כמות מועטה ובמזומנים, כלומר לחזור בתשובה על עברות קלות שבידינו, לשון הרע, שקר, רכילות. קמעא קמעא נסלק את חובותינו עד אשר נעמוד על רגלינו כבני אדם מהוגנים ודיבור שלנו יהא נאמן עליו יתברך.

[משפטי ישראל] 

פרטים

נכתב על ידי דוד הוד

שערורייה! קומבינה במשפט ראש השנה!

שנה שלמה לפתחנו. אילו מאורעות נפגוש? איך תהיה הבריאות? מה יהיה המצב הכללי ואיך יהיה המצב הכלכלי? איך יהיה עם המשפחה? האם נזכה לשנה משגשגת מבחינה פיננסית?

יום ראש השנה, יום הרה גורל הוא. תנאי חיינו בשלל המישורים, נגזרים ביום זה: אילו דברים נקבל והאם נקבל מהם הרבה או קצת. הרבה בריאות, או בריאות חלקית, הרבה כסף או פחות..

מטרת תנאי חיינו המגוונים שנקבל ומטרת רמת הרווחה \ צמצום בכל אחד מהמישורים: כיוון שכל שלב בחיינו האישיים, קשור ומחובר גם לתהליך הגרנדיוזי של גאולת עם ישראל, אזי, תנאי חיינו המגוונים, הם בעצם 'עזרה אישית משמיים' כדי שחלקנו בהאדרת התהליך \ קרובו \ הצלחתו, תהיה גדולה ואיכותית יותר.

מה הם הנתונים העולים לדיון?

בראש השנה נגזר כמה נקבל השנה – זאת – לאור התנהגותנו עם השפע שהיה לנו, במהלך השנה האחרונה:

באם הוכחנו במהלך השנה האחרונה, שכסף בארנק שלנו, פירושו: עוד צדקות \ כסף המייצר עוד מצוות, (כסף המייצר מצוות הכוונה, כסף שקונים בו חפצים המשתמשים בהם למצוות כגון אוכל לסעודות שבת, תפילין, אוכל לבני המשפחה, ספרי קודש) אזי משמיים רוצים כמובן שנוסיף להצטיין במישור בו הוכחנו את עצמנו – כדי לעזור לנו ב'צדקותנו' שתגדל, וכדי לעזור בתהליך קרוב ביאת המשיח. 

באם גם אהבנו להשאיל חפצים לחברים \ להלוות מוצרי אוכל לשכנים וכד' (באזורים החרדיים, בדפי זהב המקומי, ישנו מוסף נפרד של 'גמחי"ם'. מדובר ביוזמות של אנשים המשאילים \ מלווים מוצרי אוכל, צרכי שמחות \ אבלות \ שמלות ערב, וכל מה שרק יכול להיות כולל גמחי"ם של תרופות ומכשירים רפואיים שונים, שמחציתם, נותנים שירות 24 שעות.. למותר לציין שדברים אלו נעשים ללא כל תשלום.. אז אולי אתם הראשונים שתפתחו דינמיקה ברוכה זו באזורכם..?) אזי, משמיים נותנים לנו 'שפע' כדי שתהיה זמינות ותחלופה גדולה של דברים שונים בביתנו שנוכל להגביר את התנהגותנו הברוכה, שלגאולת העם היא כרוכה ואותה היא מקדמת בהצלחה!

באם לא השכלנו לנצל את אפשרויותינו כדי להפיק מהן נחת רוח לבורא ולהנפיק מהן אגרות מצוות, אזי, ביום ראש השנה מבצעים לנו צמצומים. זאת, כיוון שהוכחנו, ש'שפע' אצלנו, איננו עוזר למעמדנו הרוחני ואיננו תורם ומקרב את גאולת העם הכי יקר ואהוב למכתיב המציאויות ורמות השפע – ב'מישורי תנאי החיים' השונים.  

איך מצילים ת'מצב?

בואו ונהיה מעשיים: נחשוב על האפשרויות השונות בחיינו שהיינו להשתמש בהן לעשות עוד מצוות. אכן, צריכים לזהות אופציות אופציונאליות שהיו בידנו לגרום לבוראנו נחת מהתנהלותנו - אך החמצנו אותן: כסף שהזרמנו למטרת נוחיות, פינוקים ואיבזורים למרות שהיינו יכולים להשתמש בזה גם לצדקות, לקניית ספרי הלכה, סידורים ואמצעים לקיום מצוות שונות, כגון תפילין ותשלום לבייבי סיטר כדי שאוכל ללכת להרצאת יהדות וכגון להשתמש בזה לקניית פרסים ודירבונים שונים לילדנו כדי שיקפידו על יותר מצוות, וכו'.  

צריך לזהות התנהגויות אצלנו שבהן יכולנו להתגבר ולהוכיח לבוראנו שאנו מסוגלים להמעיט ברצונותינו כשזה בא על חשבון רצונו (-כמבואר בספרי ההלכה), או עוד נחת רוח שהיינו יכולים להפיק לכבודו: כגון, סטייל הלבוש שלנו שלעיתים יכול להיות פחות מוחצן ו'מושך' אך יותר מיצר נחת רוח לבוראי בגלל ההצטנעות שבדבר. כגון, הקדשת פרק זמן (אפילו זמן קצרצר: נכנסים לאתר וטועמים מאיזו תכנית \ שיעור) יומי ללמוד נושא ביהדות ולא רק לצפות בתכניות הפנאי האהובות עלי.

אנו צריכים להביע את שאיפתנו לגילוי מלכות השם בעולם ולהביע את נכונותנו בתרומה לתהליך ובהנעתו. אם חשבנו על כספים שהזרמנו למקומות שגרמו לנו, אולי יותר כייף אך פספסנו את הדברים הנצחיים שהיינו יכולים לעשות איתם – לשמחתו של אבינו, אז בואו ונכריח אותנו כבר מעכשיו להשתמש בכסף בצורה טובה: כבר מעכשיו נודיע לילדנו על סדרות פרסים בהתאם להלכות מסוימות שהם ילמדו, או בתור תמריצים על חיזוקים שלהם במצוות שונות וכד'.

אם הבנו שבהתנהגותנו בקטע הלבוש או כל מישור אחר בו נהגנו ביכולותינו, שכלנו, בשפע שלנו בצורה פחות נבונה מאשר שימוש בכל הנ"ל באופן שהיה יכול לגרום יותר נחת רוח לבוראנו, אז בואו ועכשיו ונתפטר לשלום: למשל; נחתום עכשיו על עוד הוראות קבע. (אולי גם 'נכסה' את גובה המעשרות – עשירית מגובה ההכנסות).

כשאנו נקבע את המציאות העתידית ונכריח את עצמנו לנהוג כך, אזי, במשפטנו בראש השנה, יראו שאנו יודעים לנצל את השפע שלנו באופן חכם. כך, יוסיפו לנו עוד.   

דא"ג, משנות מגורותי בניו יורק, למדתי משכני ה'חלבים' (שעשירותם היא מופלגת גם ביחס ל'אלפיון העליון' בארה"ב) שהסגולה העוברת אצלם מאב לבן – הגורמת את עשירותם – היא העובדה שהם תורמים 'חומש' (20% מהרווחים) ולא רק מעשר. ראו הומלצתם!

אז נכון שבראש השנה קוצבים את חלוקת סוגי השפע בהתאם להתנהלותנו בשנה האחרונה, אך פה מוצעת קומבינה שצריך להיות פראייר אמיתי כדי שלא להשתמש בה...

הזמן אוזל! שבו ותכננו תכנית עבודה מיידית. בכך, תמחקו את ההיסטוריה השלילית, ותכתיבו לעצמכם שנה משופעת.  

פרטים

נכתב על ידי דוד הוד

 אבל אני יודע שלא אשתנה...

למה להיות צבוע? אני הרי יודע שברגע שיתפזרו ענני המתח מיום כיפור, אני אחזור לעשות שטויות...

האמת, שבורא עולם, איננו מצפה ממני למושלמות, גם לא ל"כמעט מושלם". בעולמו של אבינו שבשמים, יש מקום לכולם, ל-כ-ו-ל-ם...!

    הקול הזה נשמע אולי "הצדיק התורן" הטוען לטובתי, כדי שלא אהיה חוצפן. אמנם, מקורו של הקול הזה, הינו ממציאות הרע בעולם, זו שמעוניינת לנתק אותי מהקשר הכי טבעי שלי...

        אכן, כדי לזכות למחיקת חובות סיטונאית, בחינם, ביום המחילה הלאומי שלנו, אנו חייבים להוסיף משהו מצידנו. בכללי, אין דבר כזה אדם, ללא חטאים, רק שחלקנו "נופלים" בהם וחלקנו "חולים" עליהם. אם אנו עושים עברות, ובשלב זה, איננו רואים את עצמנו יוצאים מהם, צריך לפחות לדבר עליהם. צריך לדבר עם אבינו הגדול ולהראות לו, שאיננו מתעלמים בגסות. צריך לספר לו, שאיפה שהוא, קיים אצלנו רצון לא להכעיס אותו כלל וכלל, בשום עבירה.

    על כל פנים, צריך להכיר את האמת לאמיתה: אדם, המעוניין באמת ובתמים להשתנות, רק שמרגיש הוא כאילו אין מצב שישתחרר מחשקים ואהבות אסורות, גם לזה יש פתרונות. תפילה חוזרת ונשנית, מעומק הלב, בתחינה לבורא שיעשה בנפשי איפוס, בתחינה לבורא שייתן לי כוחות מחודשים, להילחם נגד הטבע שהשתרש בי, תפילות שכאלו, בכוחן לחולל מהפך. בכוחן להנמיך את גובה להבות התאווה והחשק.    

    רבי אליהו דסלר זצ"ל בספרו ה"מכתב מאליהו" מוסיף עוד תנאי למחיקת החובות הרוחניים ביום הקדוש ביותר בשנה (ב' 102) הוא אומר, ששורש הכפרה ומחילת העוונות, של יום הכיפורים, תלויה בשאלה, האם קיימת בתוכנו לפחות "תשוקה" לתשובה, תשוקה לבורא עולם. בני אדם (לא משנה איך הם מוגדרים מבחינה דתית) שאינם בעלי תשוקה לבוראם ולשיפור מעשיהם, הינם בסיכון גדול, בעת המשפט שלהם במהלך יום כיפור. זאת, כיוון, שגם "מידת הרחמים" הטוענת תמיד לטובתו של האדם, מבקשת במקרה שכזה, "לעצור" אותו, כדי שיפסיק במרוץ ההתנכרות והניתוק שלו מהבורא. (מי שלא משקיע זמן מחשבה על זה, אין לו את ההזדמנות לבקר את עצמו, האם הוא "משתוקק" או מבלי משים "מתעלם")  

יודע להחזיר אהבה?

    היו היה אבא נחמד וטוב והיה לו בן יחיד "שלמה" שמו. שלמה, דווקא לא היה כל כך נחמד. הוא היה סובל מהתקפות יזומות של עצבים, שהיה משתמש בהן לצורך השגת מטרותיו, או סתם בשביל להרגיע את העצבים המג'וננים שלו.

    באחת הפעמים, לאחר שמבחינתו, לא קיבל בדיוק את שהוא רוצה, התחיל להשתולל בבית, עם "מבוטה"  הוא זרע הרס וחורבן. לכשנירגע, הביט סביבו, התבייש וברח. תקופה עברה, וגעגועיו של האבא המו גם פעפעו. הוא עשה הכל, כדי לנסות לאתר את בנו. משרד חקירות נשכר, לצורך החיפוש והאבדה האנושית נמצאה.

    מכתבים שוגרו, מסרים הועברו: שלמה! בוא הביתה! שלמה התבייש מידי, הוא לא רצה לחזור. במסר נוסף, אבא העביר לו: עשית את מה שעשית, פגעת בי כל כך, הצער שגרמת לי, היה בלתי יתואר, אבל, האם אני צריך לרדת חיים שאולה, ולאבד גם בן???

   כשהבן שמע, כמה אביו רוצה אותו, כמה הוא חפץ בו ומתגעגע אליו כמות שהוא, נסע חזרה לעירו. הוא נוקש על הדלת, האבא פותח, ומחבק את בנו בכל כוחו. שלמה, רואה עדין את שאריות ההרס שנשארו עדין בבית, ורואה שאביו אוהב אותו כתמיד והוא מתחיל לבכות. בכי של בושה. בושה מעומק הלב.

    כך קורא לנו בוראנו עכשיו: שובו בנים שובבים.  אם, אנו קולטים את אהבתו של בוראנו אלינו בכל מחיר, ואנו מצליחים קצת להתבייש ב"התרשלויותינו" השונות, הרי שכבר התחלנו לעשות תשובה...        

    המסך והתחפושת יורדים ל-24 שעות

     ביום כיפור, מנטרל בוראנו אוהבנו את השטן, את יצר הרע לעשרים וארבע שעות נדירות. הסתכלו במראה: פתאום, נעלמת לנו התשוקה ל"תאוות" ולעבירות, פתאום, אנו מסוגלים לשבת בבית הכנסת ולהתפלל בכוונה. פתאום, אין "סידורים דחופים" או עיסוקי היומיום המתישים, שמפריעים לנו לעצור ולחשוב על מי שהכי הכי אוהב אותנו בעולם.

    יש פה עשרים וארבע שעות שאנו מחוברים באמת לעצמנו, לרצוננו ולחשקנו האמיתי הזך והטהור... כדאי להתחבר ולזכור, לדעת ולהפנים: באמת, זה מה שאני כל כך רוצה. הבעיה, שאויב הנצח, יודע מה קורה, אם הוא ייתן לי מנוחה ושלווה, הוא פשוט יפסיד בקרב מולי, על העולם הבא שלי...

    אנו צריכים להיות אינטרסנטים, לחשוב על עצמנו, לשרת את האינטרסים שלנו, לא את של מי שהכי הכי שונא אותנו בעולם, שיודע להתחפש ולהציג את עצמו כדורש את מנוחתנו והנאותינו.   

                                                                                        בהצלחה...

פרטים

נכתב על ידי הרב עזריאל יונה

את הסיפור הבא קיבלתי מאחד מבני משפחתי, והוא נושא בחובו מוסר השכל חשוב.

בחור אחד פונה לאביו: "אבא, אני רוצה לפתוח עסק בחו"ל ואני צריך שתעזור לי עם הלוואה של 10 אלפים דולר".

משיב האב: "אני מוכן לעזור לך, בתנאי שתבטיח לי שבכל יום בחו"ל אתה מניח תפילין".

הבן מבטיח, האב נותן לו תפילין מיוחדים והבן נוסע לחו"ל ומחכה שהאב יעביר לו את הכסף.

כעבור שבוע מתקשר לאביו: "נו, מתי תעביר לי את הכסף?"

שואל האב: "אתה מניח תפילין?"

"בטח", משיב הבן, "כל יום".

"אז תוך כמה ימים תקבל את הכסף", אומר האב.

חולפים שבועיים והבן מתקשר: "נו אבא, מה עם הכסף??"

שואל האב: "אתה מניח תפילין כמו שהבטחת?"

משיב הבן: "ברור, כל יום מאז שהגעתי!"

"אז תוך יומיים תקבל את הכסף", מבטיח האב.

כך זה נמשך שלושה חודשים, עד שהבן מתייאש, חוזר ארצה ומטיח באביו: "אתה שקרן! איך אתה לא מתבייש להבטיח לי שתעביר כסף ולא לקיים??"

"אני שקרן?!", צוחק האב, בא נפתח רגע את שקית הקטיפה של התפילין שהבאתי לך.

הבן, שלא הבין לאן חותר האב, פתח את השקית, ואמר לאביו: נו...

תוציא את התפילין ביקש האב.

הבן הוציא את התפילין, ומן השקית נשרו עשרת אלפים דולרים טבין ותקילין.

­­­­­­­­­­­___________ 

ערב הימים הנוראים, כולנו מבקשים ומתפללים לשנה טובה יותר, מתוקה, ומוצלחת.

הקדוש ברוך הוא לא מבקש מאתנו הרבה:

פתחו לי פתח כחודו של מחט...

רק תפתחו את שקית התפילין, עשו מעשה טוב אחד, קבלו על עצמכם משהו חיובי,

ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם

תקבלו הכל...

יהי רצון שתהא השנה הבאה עלינו לטובה מבורכת, ושיתגשמו כל משאלות לבכם לטובה, אמן.

פרטים

נכתב על ידי מערכת האתר

וזה – בכניסתו, אבל בצאתו, היה הכבוד כפליים. כי כל העם אשר בירושלים היו עוברים לפניו, ורובם באבוקות של שעווה לבנה דולקות, וכולם לובשים בגדי לבן, וכל החלונות מעוטרים ברקמה ומלאים נרות.

ויש קהילות שנוהגים לכרוע ארבע פעמים, הקהל ולא שליח הציבור .

פרטים

נכתב על ידי מערכת האתר

שיעור מעשי מרתק בהלכות תקיעת שופר עם דוגמאות מעשיות.

הרב מנחם אביטן, והרב ישראל שיינפלד מאפשרים לכם ללמוד את כל השיטות, לפי כל העדות ובנוסף גם טיפים.

השיעור התקיים ביישוב אלייכין ע"י ארגון איילת השחר ובו השתתפו בעלי תקיעה מקבוצים ומושבים באזור.

פרטים

נכתב על ידי מערכת האתר

ראש השנה מתקרב ובכל מקום רואים תפוחים ורימונים. חשבתם פעם על משמעות הסימנים?

פרטים

נכתב על ידי מערכת האתר

שיעור מעשי מרתק בהלכות תקיעת שופר עם דוגמאות מעשיות.

הרב מנחם אביטן, והרב ישראל שיינפלד מאפשרים לכם ללמוד את כל השיטות, לפי כל העדות ובנוסף גם טיפים.

השיעור התקיים ביישוב אלייכין ע"י ארגון איילת השחר ובו השתתפו בעלי תקיעה מקבוצים ומושבים באזור.