ר' חצקל שואב המים / אריאל וילנר

מעשיה עממית מספרת אודות רבי חצ'קל שואב המים של העיירה מז'יבוז' מקום מגוריו של הבעל שם טוב מייסד תנועת החסידות. בוקר אחד חלף רבי חצ'קל על פניו של הבעש"ט כשהוא נגרר עם דליי המים על כתפיו השחוחות. "הוי", נאנח מיודענו, "אני מזדקן מיום ליום וכוחותיי אינם עמי ובכל זאת נגזר עלי לסחוב את המשא הכבד מדי יום. והכל בשביל כמה פרוטות עלובות. כמה אומלל אנוכי, ירחם השם".

 

למחרת שוב פגשו הבעש"ט. "מה שלומך ר' חצקל?" שאלו, והוא כשחיוך נסוך על פניו פתח ואמר "ברוך השם שנתן לי את היכולת להמשיך ולשאת את המשא הכבד למרות שאינני צעיר וכוחותי אינם עימי. העיקר שיש באפשרותי להתפרנס בכוחות עצמי ולא להזדקק לאחרים."

אדם אחד – שני עולמות. איך יתכן להגיע לניגודים כל כך קוטביים?

התשובה מצויה בכוחות הנפש של כל אחד ואחד מאיתנו וביכולת השליטה שלנו באותם כוחות. כאשר הגישה חיובית, אופטימית ומלאת חיים – כל פעולה שאנחנו עושים תקבל פרשנות בהקשר החיובי. ובאותה מידה ניתן לבחור באפשרות השניה. הגישה הפסימיסטית. רק שהיא אמנם קלה לביצוע אבל קשה בהתמודדות היום יומית.

בימים אלו אנו מצווים להיות בשמחה ולהרבות בה. לפי החסידות השמחה בימים אלו משפיעה לכל השנה כולה. בסיפור אודות ר' חצקל אנו יכולים ללמוד איך ניתן לקחת פעולה פשוטה ולהאירה בזוית חיובית מלאת שמחה, ולהיפך. כעת אנו מצווים להתאמץ ולנקוט בגישה החיובית שתביא אותנו לפרץ של שמחה.

חיזוק לכך מצאתי בדברי רבי נחמן מברסלב שאומר כך: "לזכות לשמחה זה דבר קשה וכבד יותר משאר כל העבודות. על כן צריכין להכריח את עצמנו בכל הכוחות ובכל מיני עצות להיות בשמחה כי אם על ידי מילי דבדיחותא" (שיחות הר"ן מאמר ב).

האדם הוא היחיד בבריאה שפעולותיו החיצוניות מפעילות ומשפיעות על פנימיותו. כלומר, גם אם אדם נמצא בעצבות ובדכאון, אם ירבה לעסוק בדברים המביאים שמחה – ישפיע עליו הדבר, כי אחר הפעולות נמשכים הלבבות. לכן, הבה נרבה בשמחה, ואפילו כשהיא חיצונית, וככל שנרבה בה כן תשתלט על חדרי הלב ותאי המחשבה ובכל מחוזותינו תשרה השמחה כמאמר הפייטן: "קיימו עליהם לעשות פורים ולשמוח כל שנה ושנה".

בברכת פורים שמח