זמן של קבלה - זמן של הכנה | עלון בית דוד

עד ממחרת השבת השביעת תספרו חמשים יום, והקרבתם מנחה חדשה לה': (כג, טז)
וקראתם בעצם היום הזה מקרא קדש יהיה לכם (כג, כא)
 
"מקרא קודש" בכל מקום פירושו, שקדושת החגים תלויה בקידוש בית דין של מטה. גם כאן נאמר "וקראתם" "מקרא קודש", שמשמעותו: אתם תזמנו את המועד (ראה פירוש הרשב"ם). אולם התורה מוסיפה לומר "בעצם היום הזה"; חג זה שונה מכולם, יום החמישים של ספירת העומר נקבע כחג הביכורים, ללא התחשבות עם התאריך שבו הוא חל. 
 
חג השבועות נקרא בפי חז"ל "זמן מתן תורתנו", למרות שבתורה לא נתפרש הקשר בין מתן תורה לחג השבועות. 
לאמיתו של דבר, אין הכרח ששבועות יחול בכל שנה בתאריך ו' בסיון. בזמן שמקדשים על פי הראייה, אפשר שיחול בה' או בז' בסיון. 
 
יתר על כן, ההנחה שו' בסיון הוא יום מתן תורה, שנויה במחלוקת. במסכת שבת (פו:) מסיקה הגמרא שיציאת מצרים היתה ביום חמישי [בניגוד למה שנאמר בברייתא של סדר עולם], ומתן תורה היה בשבת, ולפי זה בהכרח שהתורה ניתנה בז' בסיון. כבר עמדו המגן אברהם והמפרשים שאחריו על קושי זה, כיצד ניתן ליישב את דברי חז"ל במסכת שבת עם העובדה ששבועות נקרא "זמן מתן תורתנו ".
 
יתכן שחז"ל באו ללמדנו, מה היא "קבלת התורה ".
 
חגי ישראל אינם "ימי זכרון" במובן הפשוט, שבהם נזכרים במה שאירע פעם. בימי הפסח אנו עוברים בכל שנה בעצמנו את התהליך של יציאת מצרים: "חייב אדם לראות את עצמו כאילו יצא ממצרים". בסוכות, בשעה שאנו יושבים בסוכה, אנו חוסים בצל ענני הכבוד. בימים אלה אנו ממלאים את המאגרים הרוחניים שלנו בהשפעות הרוחניות השייכות לאותם ימים.
 
דומה שחג השבועות שונה משאר החגים. אין צורך לתת לנו את התורה בכל שנה מחדש. התורה כבר נמצאת בידינו, ואין לנו אלא לעמול בה ולזכות בה.
 
מתן תורה, לאמיתו של דבר, לא היה מוגבל ליום אחד בלבד. כשקיבלו ביום זה את עשרת הדברות, לא תמה בכך העבודה. במשך ארבעים שנה למדו בני ישראל את התורה, פרשה אחר פרשה, כפי שנצטווה משה רבנו מפי הגבורה. 
 
מעמד הר סיני נועד בעיקרו לנטוע בעם ישראל את שורש האמונה לדורי דורות: "הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך, וגם בך יאמינו לעולם "-" אשר ילמדון ליראה אתי כל הימים אשר הם חיים על האדמה". 
 
אולם מלבד "מתן תורה", היתה גם "קבלת התורה". 
 
"מתן תורה" היא המסירה מצד נותן התורה "; קבלת התורה" היא ההכנה מצדנו, שנהיה ראויים לשמש כאכסניה של תורה. הימים שבין יציאת מצרים למתן תורה שימשו כימי ה כ נ ה נ פ ש י ת לקראת מתן תורה.
 
אם ז' בסיון הוא יום מתן תורה, הרי ו' בסיון הוא יום קבלת התורה; היום האחרון לפני מתן תורה, שבו הגיעה עבודת ההכנה לשיאה. בתום תקופת ההגבלה
והפרישה, שבה טיהרו עצמם מטומאת העולם הזה, הסתיים ביום זה חלקו של עם ישראל במתן תורה. 
 
לכן גם אנו חוגגים את יום מתן תורה בו' . סיון החג מתייחס לחלק העבודה שלנו במתן תורה. ביום זה אנו חוזרים ומשלימים את עצמנו במ"ח דברים שהתורה נקנית בהם, בטהרת הנפש וביראת ה', כהכנה לקבלת התורה. ולא את הנפש בלבד אנו מקדשים, גם כוחות הגוף נכללים בתהליך זה: "הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם, מאי טעמא, יום שניתנה בו תורה הוא" (פסחים סח :). 
 
התורה ירדה מן השמים, זמן מתן תורה אינו נקבע על ידי קידוש בית דין שלמטה, אך בכל זאת יש צורך ב"מקרא קודש", בהכנה מצד עם ישראל. "וקראתם", כאשר אתם מכינים ומזמנים את עצמכם, "בעצם היום הזה", תזכו לקדושה שמקדשים אתכם מלמעלה.
 
ע"פ הרש"ר הירש