"מושלמות" אנושית | עלון בית דוד

ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים, שני חיי שרה (כג,א) 
 
כבר עמדו המפרשים על סיומו של פסוק זה, שנראה כשפת יתר "רש. י פירש שהכוונה לומר שכולם היו שוים לטובה, וכמו שהקדים רש"י לומר בשם חז"ל: "בת ק' כבת כ' בלא חטא". מדברי המדרש כאן נראה שיש דרך נוספת בענין זה.
 
המדרש מביא כאן את הפסוק בתהילים (לז, יח):
זה שאמר הכתוב, יודע ה' ימי תמימים ונחלתם לעולם תהיה, כשם שהם תמימים כך שנותיהם תמימים.
 
כאשר התואר "תמים" [כלומר מושלם] נאמר על בשר ודם, מדובר במעלה יחסית. האדם משתלם והולך, אך לעולם לא יגיע לתמימות שאין למעלה הימנה; תמיד יהיה מקום להוסיף שלימות על שלימותו. כיצד, אם כן, ניתן להצמיד לאדם את התואר הזה? על מי אמר דוד המלך ע"ה את המלים "ימי תמימים"?
 
הכוונה היא, שאותו אדם מיצה את כל תכונותיו והשקיע את כל כוחות הנפש שלו בהתאם למצבו הרוחני. כיון שהגיע למדרגה הגבוהה ביותר שיכול היה להשיג במצב זה, נקרא "תמים –" הוא הגיע לשלימות שלו. מעתה מתחיל פרק חדש בחייו; "הוא עולה כתה", מצפה לו יעד חדש במדרגה גבוהה יותר, ועליו להתחיל שוב מא', לעמול מחדש כדי להשיג את השלימות במצבו החדש.
 
נמצא, שאי אפשר לדבר על "שלימות "או "תמימות" שאדם השיג אלא במובן יחסי; ואילו את שלימותו האמיתית לא ישיג האדם אלא ביום מותו, שאז הגיע לסוף דרכו עלי אדמות ושוב אין לו אפשרות להוסיף על תמימותו. כיצד, אם כן, ניתן לדבר על "ימי תמימים ," הלא רק ביום אחד בחייו של אדם ניתן לכנותו בשם "תמים" באמת, ואילו התמימות של שאר ימי חייו היא זמנית בלבד?
 
אך אין זה כך. גם לאחר שעולה האדם למדרגה גבוהה יותר, אין זה מבטל את הישגיו שהשיג עד עתה. לא התוצאה הסופית בלבד קובעת; שהרי אי אפשר לאדם לקפוץ ישר בתחילת דרכו לפיסגה. כאשר כל ימיו מהווים סולם אחד גדול, שבו הוא עולה שלב אחר שלב לרום המעלה, אזי כל שלב ושלב מהווה יחידה בפני עצמה, שערכה נשמר גם כאשר הוא כבר נמצא הרחק ממנה באלפי מילין. כך אמר משה רבינו ע"ה לפני מותו: "בן מאה ועשרים שנה אנכי היום", ואמרו חז"ל (ר"ה יא.) מה תלמוד לומר "היום", היום מלאו ימי ושנותי, כלומר: ביום זה שהגעתי לשלימותי האמיתית שאין למעלה הימנה, היום נסגר המעגל, והיום הגיעו כל ימי ושנותי לשלימותם, בכך ששימשו כשליבות בדרכי לפיסגה.
 
זו כוונת חז"ל במדרש הנזכר. "יודע ה' ימי תמימים", ימים ספורים בחייו של האדם קובעים את דמותו ואת קומתו הרוחנית, אך הקב"ה "יודע", מחשיב אותם ימים ועל ידם הוא נותן ערך לכל ימי חייו ששימשו לו כהכנה לזה: "ונחלתם לעולם תהיה", ערך ימי חייו הוא לעולם, אין דבר שהולך לאיבוד, כל דרגה יש לה ערך בפני עצמה, החל מיום עמדו על דעתו ועד היום שבו הוא זוכה להגיע לשלימותו.
 
לעתים נופל אדם לייאוש, כאשר הוא מביט על עצמו ועל מיעוט ערכו, עליו לדעת שמה שקובע את ערכו הוא מה שישיג בסופו של דבר. חשוב הוא שתהיה התקדמות, שכל יום יהווה שלב חדש בחייו, עם רכוש רוחני חדש. ערך העליה של היום נמדד בהתאם לתוצאה הכוללת שהניבה העבודה הרוחנית של כל ימי חייו .
 
לכן מוסיף הפסוק "שני חיי שרה ," לא כל ימיה היתה שרה אמנו בדרגת "שרה", רק בשלושים ושבע שנותיה האחרונות זכתה לתואר זה, וקודם לזה נקראה "שרי", אך מכל מקום נחשבו כל מאה ועשרים ושבע שנותיה כימי חיי שרה.
 
ע"פ חתם סופר על התורה