פרשת חיי שרה

חידון חרוזים ומילים חיי שרה תשע"ט

מות שרה, מערת במכפלה ונישואי רבקה

כל המילים המתחרזות מהפרשה  חידון חרוזים משתלב עבר הווה ועתיד

לדוגמא:  מתחרז  גבשושית עם מילה  חלוצית = בראשית

שמות מההפטרה

המתחרז

מילה נרדפת

המילה

תשיט שאשה עונדת רביד

מלך ישראל

 

נביא החורבן ירמיהו

בנו המורד של דוד

 

נביא מהמגולים ישעיהו

מגיבורי דוד המלך

 

הקוסם הישרה על הקהל תכונה מגית

מנשות דוד המלך

 

לסטודנט הכיתה לא היה שום מושג

באה לדוד בערוב ימיו

 

את המים מהבאר הוא שאב

גיבור צבא דוד

 

בר כוכבא נפל עם אנשי ביתר

מהכהנים של תקופת דוד

 

האיש החל בריצת אמוק

משפחת כהנים בעידן דוד

 

בנו היה כל עולמו

יורש דוד

 

למרות השמש האיש הלך ללא כובע

היא לא בת שמונה

 

 

תשבץ פלא

 

1

2

3

4

1

 

 

 

 

2

 

 

 

 

3

 

 

 

 

4

 

 

 

 

 

 

  1. חבל ארץ בארץ
  2. מקום ישובה של אבישג
  3. מ7 העממים
  4. מונח בנקאי שמביא כסף נוסף.

 

מילים סמויות בסיפור שלפנינו המילים נמצאות בסוף הדרשה

 

מי משלם על הארוחה?

 

"ויישם לפניו לאכול ויאמר לא אוכל עד אם דברתי דברי"

 

מביא הרב רובינשטיין סיפור נפלא שיש בו הרבה משמעות והעזה:

 

פעם אחת הגיעו שני מחותנים לדין תורה לפני המגיד מדובנא. אבי החתן - בעל אכסניה הוא, שמו ישעי רק שם פרטי ידוע והזמין אליו את משפחת הכלה שמם יאיר נהוראי כדי לסכם את השידוך ביניהם. נראה במציאות זו יש איסור יהודי שיריב עם חבר, אך זה לא כמו במתוכנן.

באופן מקרי תאר בעל הבית את מה שיאכלו בסעודה. האורחים מאוד התרגשו האב שמע ר"ת המכפלה של שמלת האם התקמטה. המזמין עמד ואמר מתחת לפנס: לאורך, שדים לא יגיעו. אמר המוזמן: דרך ארץ קדמה לתורה. נתננו אישור לזוג ובפסח להזכירך אסור לאכול חמץ רימונים כן.

 

כשבאו משפחת הכלה, נתן להם האכסנאי סעודה כיד המלך, ולאחר מכן ישבו וסכמו ביניהם את פרטי השידוך, והסתיים הדבר במזל טוב!.

בנתיים דברו דברי תורה והמזמין אומר יש לנו אדם מרא דאתרא מיוחד במינו. עונה המוזמן: יש לי בן  שמשלח ידו  כמשלחי, רואים אותו אנשים ומתרשמים. אמור המזמין: אם כל חיי חוי להד"מ . ואנו מאמינים בכל מה שכתוב בתורתינו הקדושה.


אולם - טען אבי החתן – חייבים הם לי את דמי הסעודה שאכלו! שהרי בזמן הסעודה עדיין לא היינו מחותנים, ואם כן הסבו על שולחני כאורחים רגילים, וחייבים הם לשלם לי דמי סעודתם...


כשאני שומע את טענתך – אמר המגיד - מתורצת לי הקושיה!

 

כשבא אליעזר לבית בתואל, נתנו לפניו אוכל, אך אליעזר אינו אוכל עד כי ידבר דבריו, וזאת למה?!

 

אלא, מכיר היה אליעזר את המחותן וחשש שאם יאכל ואחר ידבר, יתבע אותו המחותן שישלם את מחיר סעודתו.

אליעזר הצליח בזכות העובדה שהיה ענוותן וממושמע. הוא ביצע את כל מה שאברהם אמר לו. אליעזר היה בניגוד אינטרסים לפי המדרש רצה להשיא את ביתו ליצחק אבל ביצע בדיוק מה שאברהם ביקש.

 

מילים: קרית ארבע, כנען, מערת המכפלה, אור כשדים, ארץ קדם, ממרא, לחי רואי, חוילה, שור, מצרים.

אקטואליה: סוריה, עזה, עירק, אירן

 

 

הכין" אמיר שורץ

This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

פתרונות חידון חרוזים ומילים חיי שרה תשע"ט

מות שרה, מערת במכפלה ונישואי רבקה

כל המילים המתחרזות מהפרשה  חידון חרוזים משתלב עבר הווה ועתיד

לדוגמא:  מתחרז  גבשושית עם מילה  חלוצית = בראשית

שמות מההפטרה

המתחרז

מילה נרדפת

המילה

תשיט שאשה עונדת רביד

מלך ישראל

דוד

נביא החורבן ירמיהו

בנו המורד של דוד

אדוניהו

נביא מהמגולים ישעיהו

מגיבורי דוד המלך

בניהו

הקוסם הישרה על הקהל תכונה מגית

מנשות דוד המלך

חגית

לסטודנט הכיתה לא היה שום מושג

באה לדוד בערוב ימיו

אבישג

את המים מהבאר הוא שאב

גיבור צבא דוד

יואב

בר כוכבא נפל עם אנשי ביתר

מהכהנים של תקופת דוד

אביתר

האיש החל בריצת אמוק

משפחת כהנים בעידן דוד

צדוק

בנו היה כל עולמו

יורש דוד

שלמה

למרות השמש האיש הלך ללא כובע

היא לא בת שמונה

בת שבע

 

תשבץ פלא

 

1

2

3

4

1

א

ש

כ

ל

2

ש

ו

נ

מ

3

כ

נ

ע

נ

4

ל

מ

נ

פ

 

 

  1. חבל ארץ בארץ
  2. מקום ישובה של אבישג
  3. מ7 העממים
  4. מונח בנקאי שמביא כסף נוסף.

 

מילים סמויות בסיפור שלפנינו המילים נמצאות בסוף הדרשה

 

מי משלם על הארוחה?

 

"ויישם לפניו לאכול ויאמר לא אוכל עד אם דברתי דברי"

 

מביא הרב רובינשטיין סיפור נפלא שיש בו הרבה משמעות והעזה:

 

פעם אחת הגיעו שני מחותנים לדין תורה לפני המגיד מדובנא. אבי החתן - בעל אכסניה הוא, שמו ישעי רק שם פרטי ידוע והזמין אליו את משפחת הכלה שמם יאיר נהוראי כדי לסכם את השידוך ביניהם. נראה במציאות זו יש איסור יהודי שיריב עם חבר, אך זה לא כמו במתוכנן.

באופן מקרי תאר בעל הבית את מה שיאכלו בסעודה. האורחים מאוד התרגשו האב שמע ר"ת המכפלה של שמלת האם התקמטה. המזמין עמד ואמר מתחת לפנס: לאורך, שדים לא יגיעו. אמר המוזמן: דרך ארץ קדמה לתורה. נתננו אישור לזוג ובפסח להזכירך אסור לאכול חמץ רימונים כן.

 

כשבאו משפחת הכלה, נתן להם האכסנאי סעודה כיד המלך, ולאחר מכן ישבו וסכמו ביניהם את פרטי השידוך, והסתיים הדבר במזל טוב!.

בנתיים דברו דברי תורה והמזמין אומר יש לנו אדם מרא דאתרא מיוחד במינו. עונה המוזמן: יש לי בן  שמשלח ידו  כמשלחי, רואים אותו אנשים ומתרשמים. אמור המזמין: אם כל חיי חוי להד"מ . ואנו מאמינים בכל מה שכתוב בתורתינו הקדושה.


אולם - טען אבי החתן – חייבים הם לי את דמי הסעודה שאכלו! שהרי בזמן הסעודה עדיין לא היינו מחותנים, ואם כן הסבו על שולחני כאורחים רגילים, וחייבים הם לשלם לי דמי סעודתם...


כשאני שומע את טענתך – אמר המגיד - מתורצת לי הקושיה!

 

כשבא אליעזר לבית בתואל, נתנו לפניו אוכל, אך אליעזר אינו אוכל עד כי ידבר דבריו, וזאת למה?!

 

אלא, מכיר היה אליעזר את המחותן וחשש שאם יאכל ואחר ידבר, יתבע אותו המחותן שישלם את מחיר סעודתו.

אליעזר הצליח בזכות העובדה שהיה ענוותן וממושמע. הוא ביצע את כל מה שאברהם אמר לו. אליעזר היה בניגוד אינטרסים לפי המדרש רצה להשיא את ביתו ליצחק אבל ביצע בדיוק מה שאברהם ביקש.

 

מילים: קרית ארבע, כנען, מערת המכפלה, אור כשדים, ארץ קדם, ממרא, לחי רואי, חוילה, שור, מצרים.

אקטואליה: סוריה, עזה, עירק, אירן

 

 

הכין" אמיר שורץ

This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

 

נייל היה נער מבריק, מוכשר, יצירתי, אך משולח כל רסן. כבר כילד התגלו אצלו בעיות התנהגות קשות שרק הלכו והחמירו עם השנים. בגיל התיכון, לא הצליחו מחנכיו להשתלט על אפיו הקשה, וכשרונו הרב שלא חדל לייצר מעשי משובה מקוריים לשמחת חבריו שהביטו בו בהערצה הטריף את מוריו שלא ידעו כיצד להתמודד אתו.

 

זו הסיבה שכאשר נודע כי נייל נרשם לאוניברסיטה ללימודי כלכלה וחשבונאות זקפו כולם את גבותיהם בהתפעלות: כיצד יוכל הבחור הצעיר קל הדעת לשמור על מתח לימודים גבוה, על התמדה, ועל יחס רציני למבחנים הקשים? ההפתעה גדלה שבעתיים כאשר התברר כי ביחד עם נייל התקבלו לאוניברסיטה עוד שישה מחבריו הטובים, שלא נמנו על השכבה הטובה של התלמידים בלשון המעטה... מלבד הכישרון והיצירתיות של נייל, דמו הם לו בכל, ושמע מעשיהם הבלתי חיוביים יצא למרחוק.

 

לשיא הגיעה ההפתעה כאשר נודע כי כל השבעה מצליחים בלימודיהם ואף מוציאים ציונים גבוהים במבחנים. כעבור שנתיים התרגלו האנשים לכך כי משהו טוב כפי הנראה עבר על נייל וחבורתו, וכאשר נודע כי השבעה התקבלו לעבודה כפקידי בנק בכירים בשבעה בנקים גדולים ברחבי הארץ כבר איש לא הביע תמיהה, והם הפכו לדוגמא של יכולת שינוי וכח רצון.

 

 ומה באמת ארע?

על בסיס תמימותם של האנשים בנה נייל את תכניתו. הוא ידע שאנשים תמיד יביטו עליו בעין מעט ביקורתית ולכן החליט להגות רעיון, לפיו יצליח להתעשר, מבלי שאיש יבחין בכך. הוא פנה לשישה מחבריו הטובים, 'תכשיטים' כמוהו ופרס בפניהם את תכניתו. השבעה ילמדו לימודי כלכלה וחשבונאות ויתקבלו לעבודה בשבעה בנקים שונים. ומה אז? כאן הגיעה תכניתו הגאונית של נייל: בכל חשבון בנק שהם יטפלו את ירוקנו את האגורות שבו לחשבון בנק נפרד. כלומר אם ללקוח מסויים יש 3562 דולר ו-59 סנט [אגורות] יועברו 59 האגורות לחשבון מיוחד שייפתח על ידי נייל וחבריו. החשבון של נייל היה פשוט: כאשר מדובר בשבע פקידים החולשים על עשרות אלפי חשבונות, מספר האגורות שיגיע ביום אחד לחשבון המשותף יעמוד על עשרות מיליונים של אגורות. עשרות מיליוני אגורות שוות עשרות אלפי דולרים בכל יום, כך שבכל חודש תגרוף הקבוצה לכיסה קרוב למיליון דולר.

 

התכנית של נייל היתה מבריקה. איש לא הבחין שחסרים לו כמה אגורות בחשבון. כאשר לאדם היה שלושים אלף דולר בחשבון ועוד שישים אגורות, לא עניין אותו שבדף החשבון כתוב היה סכום עגול של שלושים אלף דולר. הוא אמר לעצמו מן הסתם ששישים האגורות שולמו כעמלה כל שהיא, ושמח כי מדובר בסכום כה נמוך. בתוך חדשים ספורים גרפה קבוצתו הנוכלת של נייל לכיסה ארבעה מיליון דולרים.

 

*** 

 

תומס, ניו-יורקי כבן 39 היה אדם שעבד קשה למחייתו. הוא היה אדם ישר באופן יוצא דופן, אך בלי הרבה מזל. הוא ניסה במהלך חייו לשלוח את ידו בכמה עבודות, ולאחר שנכשל הבין כי כדאי לו לעסוק במלאכה מסודרת בה יקבל את משכורתו באופן מסודר ובטוח. תומס השכיר עצמו לשומר ביטחון באחד ממרכזי הקניות הגדולים בעיר ובכל חודש היה מקבל את משכורתו שעמדה על 3300 דולרים.

 

לתומס היו שלשה ילדים, שתי בנים ובת. מאחר שאשתו היתה אשה חלושה וחולנית נפל כל עול הפרנסה על כתפיו של תומס והוא עבד שעות רבות כדי להגדיל במעט את הכנסתו. זו הסיבה שכל דולר היה חשוב בעיניו. כאשר בתו הקטנה ביקשה ממנו לקנות לה בובה ליום ההולדת, ידע תומס כי הוא יתקשה לעשות זאת אך החליט כי הוא יחסוך במשך שלשה חדשים דולר ועוד דולר עד שיוכל לרכוש את הבובה הנכספת השווה בסך הכל 40 דולרים.

 

כעבור שלשה חדשים בדק תומס את חשבונו והופתע לגלות כי על פי חשבונו חסרים לו 4.5 דולר. מדובר אמנם בסכום נמוך במיוחד, אך בשביל תומס הם היו יותר מעשרה אחוזים ממחירה של הבובה אותה הבטיח לבתו. הוא עבר שוב ושוב על החשבונות עד שלפתע חלפה בו ההבנה כי כל האגורות שהיו בחשבונו במשך השנים פשוט נעלמו. הוא השווה את טופס המשכורת שלו לדף חשבון הבנק וגילה כי אכן כך ארע. תומס היה אדם בלי מזל, אך לא בלי שכל. הוא הבין כי הסיכוי שהבנק העובד בצורה ממוחשבת ברמה הגבוהה ביותר, לא מסוגל סתם כך 'לאבד' מאות אגורות במשך שנים. הוא החליט לבחון את המקרה לעומק.

 

בשבועות הקרובים התעמק תומס בדפי החשבון ונוכח כי בכולם טיפל פקיד בנק מסויים בשם רוג'ר. תומס החל לחקור אודותיו, והופתע לגלות כי רוג'ר נחשב לכלכלן גדול וחשוב, שסיים את לימודי האוניברסיטה שלו בהצטיינות. תומס הגיע לאוניברסיטה ושוחח עם המרצים של רוג'ר שזכרו אותו היטיב ושבחו אותו כאחד מטובי הסטודנטים שהיו במחלקה לכלכלה. במיוחד הם זכרו את קבוצתו של רוג'ר שמנתה שבעה סטודנטים שהפכו עם הזמן לפקידי בנק בכירים בבנקים הגדולים במדינה.

 

התמונה החלה להתבהר, ותומס תפס שהוא עלה על משהו. כבר באותו יום מיהר לפתוח חשבון בנק בשלשה סניפים נוספים בהם עבדו שלשה מחברי הקבוצה, ולא הופתע לגלות בסופו של אותו חודש כי האגורות 'אבדו' לו גם שם. חודש מאוחר יותר הוא פתח בשאר הסניפים והתמונה שחזרה על עצמה היתה כעת ברורה.

 

התדהמה שפשטה בעולם הבנקאות היתה עצומה: ביום בהיר אחד הופיעו חוקרים מהיחידה המיוחדת לחקירת פשעים ועצרה שבעה פקידי בנק בכירים משבעה בנקים ענקיים. איש לא חשד בקבוצה הקטנה הזו שעל פי העיתונות הצליחה במשך שנות פעילותה לשדוד עשרות מיליוני דולרים מאזרחים תמימים שלא השכילו להבחין בפרטים הקטנים.

 

­_____

כאשר מגיע אליעזר עבד אברהם אל נחור והוא מחפש נערה שתתאים ליצחק, הוא מתפלל ואומר: "הנערה אשר אומר אליה הטי נא כדך ואשתה, ואמרה שתה וגם גמליך אשקה אתה הוכחת לעבדך ליצחק". כאשר הגיע רבקה אל הבאר, מספר המדרש כי המים עלו לקראתה לפי שצדקת היתה , אלא שאליעזר לא מסתפק בזאת והוא עורך לה את מבחן ה'כד'. חז"ל מתקשים, מדוע נדרש היה אליעזר לבדוק אותה לאחר שהתברר כי המים עלו לקראתה? ומשיבים כי על אף ההוכחה שהיא צדקת, מכל מקום אליעזר רצה לראות האם היא גם גומלת חסדים, האם ליבה טוב. את זה הוא יכול לבדוק רק על ידי בחינה של שימת הלב שלה לפרטים הקטנים: לגמלים. כל אדם היה דואג להשקות את אליעזר, אך לא כל אחד היה גם שם לב שיש כאן בעלי חיים שצריכים לשתות. לאחר המבחן הזה ידע אליעזר כי אותה הועיד ה' ליצחק.

 

בעו מיניה מרב עולא עד היכן כיבוד אב ואם?

אמר להם צאו וראו מה עשה עובד כוכבים אחד באשקלון ודמא בן נתינה שמו. פעם אחת בקשו חכמים פרקמטיא בששים ריבוא שכר [ביקשו לעשות איתו עסק ששוויו היה שישים ריבוא] והיה מפתח מונח תחת מראשותיו של אביו ולא ציערו.

אמר רב יהודה אמר שמואל שאלו את ר' אליעזר עד היכן כיבוד אב ואם? אמר להם צאו וראו מה עשה עובד כוכבים אחד לאביו באשקלון ודמא בן נתינה שמו בקשו ממנו חכמים אבנים לאפוד בששים ריבוא שכר ורב כהנא מתני בשמונים ריבוא, והיה מפתח מונח תחת מראשותיו של אביו ולא ציערו [אביו ישן ודמה בן נתינה העדיף שלא להעיר אותו גם במחיר הפסד העיסקה].

לשנה האחרת נתן הקב"ה שכרו שנולדה לו פרה אדומה בעדרו נכנסו חכמי ישראל אצלו אמר להם יודע אני בכם שאם אני מבקש מכם כל ממון שבעולם אתם נותנין לי אלא אין אני מבקש מכם אלא אותו ממון שהפסדתי בשביל כבוד אבא. [מסכת קידושין, דף לא].

כאשר באו החכמים לרכוש אבן יקרה מדמא בן נתינה, הם עשו זאת בשל חסר שהיה בחושן. מה היה חסר בחושן? אבן ישפה - האבן של שבט בנימין.

מדוע דווקא האבן הזו היתה חסרה, והאם יש בכך קשר לסיפור של דמא בן נתינה?

המקובל הרב יעקב עדס שליט"א מסביר בכך דבר נפלא.

במדרש כתוב שכל השבטים ציערו את אביהם יעקב, בסיפור מכירת יוסף. כולם נשאו באחריות לפרשה זו כולל יוסף שלא סיפר לאביו שהוא חי. הוא אמנם פעל כך בגלל החרם שהטילו האחים [במדרש כתוב שהאחים השביעו גם את יוסף ושיתפו את הקב"ה בכך שלא לגלות את דבר המכירה, ומשום כך, כאשר ביקש יוסף להתוודע לאחיו אמר: הוציאו כל איש מעלי כדי לא להפר את השבועה], אולם עדיין בבחינה מסויימת גם הוא שותף לצער אביו.

היחידי שלא שותף לצער זה היה בנימין שכידוע לא היה כלל בסוד העניין.

זו הסיבה שפרשיית דמה בן נתינה הכוללת את אלמנט כיבוד האב הכל כך מיוחד, התגלגלה דווקא בחלקו של בנימין.

מהלך אחר, נגדי, מביא הרב עדס בעניין זה, ולפיו דווקא בנימין לא זכה כל כך לקיים מצוות כיבוד אם.

כידוע, אמו של בנימין – רחל - נפטרה בלידתו, ובנימין שכלל לא הכירה לא זכה להכירה ולכבד אותה בחייה.

זו סיבה נוספת שפרשה מכוננת זו של דמה בן נתינה אודות מצוות כיבוד אב ואם מתקשרת דווקא לחלקו של בנימין בחושן. 

 כיצד היא חיה את חייה? היא לא חיה "מאה ועשרים ושבע" שנה; היא חיה כל תקופה לחוד, "כל אחד נדרש לעצמו". לכן השיגה בכל אחת מהן את מה שניתן להשיג.

רבקה ויצחק השידוך האולטימטיבי

כל המילים המתחרזות מהפרשה   חידון חרוזים משתלב עבר הווה ועתיד

לדוגמא:  מתחרז  גבשושית עם מילה  חלוצית = בראשית

המתחרז

מילה נרדפת

המילה

היה ברומו ובשיא

כך נקרא אברהם בקרב אנשי הארץ

 

בים הייתה סופה וסערה

אותה קנה אברהם מתושבי הארץ

 

מכונית נוסעת על ארבעה גלגלים

איתו העבד הוביל לחרן עשרה

 

תקופת האבות הייתה בערך בתקופת האבן

ילידי חרן נתנו לגמלים

 

צבא בנוי על חיילים ומפקדים

אותם ענדה רבקה

 

על מזבחות אנשים הקריבו קורבנות

אתם קיבלה רבקה מעבד אברהם

 

רבקה הייתה רצינית ולא שובבה

הברכה הייתה והסתיימה ב...

 

לקראת הפגישה היא יפתה וטיפחה

היא לא לשיטה אלה אמה

 

שרה לא איבדה תקוה ולא התייאשה

יצחק לקח לו את רבקה ל....

 

התינוקת הייתה לא שקטה וצווחה

לבסוף רבקה הפכה לחלק מה......

 

 

 

שמות  ומקומות בפרשת חיי שרה

המתחרז

מילה נרדפת

המילה

לעבד היה רמז ולבסוף הפתרון

עיר האבות

 

עכשיו זה כעת

תושבי קרית ארבע אנשי

 

כנראה בחברון לא היה אז תיאטרון

מוכר המערה היה

 

מושב ליד בית שמש ושמו אחיעזר

עבד אברהם

 

בדעות קדומות היא נחלמה ונאבקה

מכוכבות הפרשה

 

לבן הוא יפה אם גם צחור

קרוב משפחתה של רבקה

 

אומן המשכן בצלאל

אבי רבקה

 

פרי מתוק וטעים דובדבן

איש רע שנשמע עליו בהמשך

 

יש הנוטים תמיד לחומרה

היא אשת אברהם הנוספת

 

התוצאות לעתיד חזיתי

אומה שישבה באיזור חברון

 

 

 

חידון פרשת חיי שרה  תשעח

 

1

2

3

4

1

 

 

 

 

2

 

 

 

 

3

 

 

 

 

4

 

 

 

 

 

 

  1. מחוילה עד ....... שם ישב ישמעאל
  2. יעקב ....... עם אבותיו במערת המכפלה
  3. חקר חזק ....... ולא מצא כלום
  4. אמא שניה לאימהות האומה

פתרון:

רבקה ויצחק השידוך האולטימטיבי

כל המילים המתחרזות מהפרשה   חידון חרוזים משתלב עבר הווה ועתיד

לדוגמא:  מתחרז  גבשושית עם מילה  חלוצית = בראשית

המתחרז

מילה נרדפת

המילה

היה ברומו ובשיא

כך נקרא אברהם בקרב אנשי הארץ

נשיא

בים הייתה סופה וסערה

אותה קנה אברהם מתושבי הארץ

מערה

מכונית נוסעת על ארבעה גלגלים

איתו העבד הוביל לחרן עשרה

גמלים

תקופת האבות הייתה בערך בתקופת האבן

ילידי חרן נתנו לגמלים

תבן

צבא בנוי על חיילים ומפקדים

אותם ענדה רבקה

צמידים

על מזבחות אנשים הקריבו קורבנות

אתם קיבלה רבקה מעבד אברהם

מגדנות

רבקה הייתה רצינית ולא שובבה

הברכה הייתה והסתיימה ב...

רבבה

לקראת הפגישה היא יפתה וטיפחה

היא לא לשיטה אלה אמה

שפחה

שרה לא איבדה תקוה ולא התייאשה

יצחק לקח לו את רבקה ל....

אשה

התינוקת הייתה לא שקטה וצווחה

לבסוף רבקה הפכה לחלק מה......

משפחה

 

 

שמות  ומקומות בפרשת חיי שרה

המתחרז

מילה נרדפת

המילה

לעבד היה רמז ולבסוף הפתרון

עיר האבות

חברון

עכשיו זה כעת

תושבי קרית ארבע אנשי

חת

כנראה בחברון לא היה אז תיאטרון

מוכר המערה היה

עפרון

מושב ליד בית שמש ושמו אחיעזר

עבד אברהם

אליעזר

בדעות קדומות היא נחלמה ונאבקה

מכוכבות הפרשה

רבקה

לבן הוא יפה אם גם צחור

קרוב משפחתה של רבקה

נחור

אומן המשכן בצלאל

אבי רבקה

בתואל

פרי מתוק וטעים דובדבן

איש רע שנשמע עליו בהמשך

לבן

יש הנוטים תמיד לחומרה

היא אשת אברהם הנוספת

קטורה

התוצאות לעתיד חזיתי

אומה שישבה באיזור חברון

חיתי

 

 

חידון פרשת חיי שרה  תשעח

 

1

2

3

4

1

א

ש

ו

ר

2

ש

ו

כ

ב

3

ו

ב

ד

ק

4

ר

ב

ק

ה

 

 

  1. מחוילה עד ....... שם ישב ישמעאל
  2. יעקב ....... עם אבותיו במערת המכפלה
  3. חקר חזק ....... ולא מצא כלום
  4. אמא שניה לאימהות האומה

 

הכין: ד"ר אמיר שורץ This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

הושלמה בהצלחה שליחותו של אליעזר - נאמן ביתו של אברהם והוא מוצא בחרן בדרך נס את הנערה המושלמת ליצחק - רבקה בת בתואל * יצחק לוקח את  רבקה אל אהל אמו, נושא אותה לאשה, מתאהב בה ומתנחם על מות אמו

הקרה נא לפני היום, ועשה חסד עם אדוני אברהם (יב,כד)

לכאורה, משמעותו של לשון "הקרה" הוא שיזמין לו בדרך "מקרה", ואם כן הרי צריך להבין את כונתו של אליעזר - מדוע ביקש שהנס יעשה בדרך שנראית כמקרה, וכי לא עדיף שהנס יהיה גלוי לעיני כל ?

 

ברם, באמת כבר התנסה אברהם אבינו בכך, שנס גלוי אינו מביא בהכרח לתוצאות הרצויות. כשנכנס אברהם לכבשן האש, ויצא ממנו בשלום, היה זה נס גלוי, שנעשה לעיני כל העמים. מאורע כזה בודאי היה לו פרסום והד עולמי. ואף על פי כן כתב הרמב"ן ז"ל (בסוף פרשת נח), שבספרי ההסטוריה של אותם ימים לא הוזכר נס זה. ומדוע? מסביר הרמב"ן: "אבל הגוים ההם לא הזכירו זה בספרם, לפי שהם חולקים על דעתו, והיו חושבים בנסו, שהוא מעשה כשפים, כענין משה רבינו עם המצרים בתחילת מעשיו".

 

נס גלוי גורם לחיזוק האמונה אצל אותם אנשים, שמבחינה נפשית מוכנים "לעכל" אותו. המאמינים בה' יכולים להתחזק באמונתם, באמצעות הנס, הממחיש להם את אשר הם מאמינים. אבל אותם אנשים שהם כופרים מכל וכל, שאצלם הכפירה היא הנחת יסוד שאין לערער עליה, ינסו בכל כוחם למצא הסבר "טבעי" כלשהו, אפילו מגוחך, ובלבד שלא יצטרכו להודות בכך שטעו. התירוץ הוא, כדברי הרמב"ן, שלדבריהם הכל "מעשה כשפים".

 

לעומת זאת, הנס הנסתר, "צירוף מקרים" בצורה בולטת ומפליאה, דוקא בגלל שאינו יוצא ממסגרת חוקי הטבע, לא ניתן להגדירו כ"מעשה כשפים" - ולכן הוא מתקבל בעיני הרואים והשומעים כהוכחה על שליטתו של הקב"ה במערכות הטבע. גם מי שמוכן לקבל את ההסבר, שבדרך של כישוף ניתן ליצור מאורע חד-פעמי, קשה לו להאמין, שצירוף מקרים יתרחש בדרך זו.

 

זו היתה תפילתו של אליעזר. אחר שבדרך לארם נהרים נעשה לו נס גלוי וקפצה לו הדרך, חשש אליעזר שגם בהמשך יהיו נסים גלויים כאלה, ואז יש סכנה שיסבירו את כל השתלשלות הענינים כ"מעשה כשפים". קרובי הנערה, שאותם היה צורך לשכנע, לא יראו בזה כל סימן ואצבע אלהים. זו היתה בקשתו "הקרה נא לפני", שהנס יהיה בלבוש של "מקרה , "צירוף מקרים" מופלא, כפי שאכן קרה. דוקא סיפור הנס הזה, הוא ששיכנע את בתואל ולבן לומר: "מה' יצא הדבר "!

 

(חתם סופר)

ישנה דעה שהנסיון העשירי של אברהם הוא לאחר מותה הפתאומי של שרה, כשהוא נדרש לשלם מחיר מופקע בעבור חלקת הקבר. ננסה להבין למה הנסיון הזה מלמד על מעלה גבוהה יותר מאשר עקדת יצחק

גר ותושב אנכי עמכם, תנו לי אחוזת קבר עמכם, ואקברה מתי מלפני [בראשית כג, ג].

גר מארץ אחרת ונתישבתי עמכם. ומדרש אגדה אם תרצו הריני גר, ואם לאו אהיה תושב ואטלנה מן הדין, שאמר לי הקב"ה - לזרעך אתן את הארץ הזאת [רש"י].

 

הרב אזרחי בספרו ברכת מרדכי תמה: מה בא פסוק זה ללמדנו הלא כל מילה וכל אות תורה המה הוראה לדורות יש בהם.

מה חידוש יש בפניה זאת של גר ותושב אנכי עמכם מה התחדש כאן שלא היינו יודעים אילולי המקרא שכתוב?

התעמקות בדברים תעמידנו על פשרן.

 

בל נשכח המדובר הוא באברהם אבינו למשמע שמו חרדו מלכים. הכל אחוזי תדהמה עדיין מגבורתו העצומה ומנצחונו המזהיר על מצוקי ארץ זה עתה חזר מעקידת יצחק  עוד בצעירותו יצא חי מכבשן האש.

 

ושרה אשתו כלום אין הכל יודעים צדקותה, נביאותה, וחכמתה? הלא שרה מגיירת את הנשים [בר"ר פד ב], וכל אלו ודאי עומדים בבכי ובמספד על גדולת הדור שהיתה גדולה מאברהם בנבואתה [שמות רבה].

 

האם אין בכל זה די כדי שימלאו רצונו של אבינו אברהם לקבל אחוזת קבר לקבור את אשת נעוריו? כלום אין די באישיותם של אברהם ושרה כדי שעצם רצונם יעשה? היעלה על הדעת כי עפרון ובני חת לא יהיו מאושרים מעצם קיום רצונו של אברהם גדול הדור ונשיאו? הלא מתנה לאדם חשוב אין לך קבלה גדולה הימנה [שכן הנותן נהנה מנתינת המתנה לאותו אדם חשוב], מה עוד לאדם חשוב כאברהם אבינו?

 

אלא שדווקא מכל זה מתרחק אברהם כמתרחק מאש לעולם לא ירצה כי יגיע לו כלשהו בגלל אישיותו, שכן לדעתו של אברהם מאומה לא מגיע לו, גם לא מקום לקבורת אשתו.

מובן איפוא כי כשאברהם פונה לבקש בקשה כלשהיא, עליו לדאוג לנמק. וזהו שמצא אברהם לנחוץ לפרט את טעם בקשתו, שלפי פירושו האחד של רש"י מילוי הבקשה כולו חסד, אלא שמן הראוי לעשות חסד זה עם גר שזה לא מכבר הפך להיות תושב. כלומר, חסד מבקש אברהם כאשר יבקש כל גר אחר.

 

לאברהם, בתור 'אברהם' אין כל משקל במילוי הבקשה.

 

ולפי פירושו השני של רש"י הוסיף אברהם נימוק נוסף לאמור: אם רצונכם לגמול עמי חסד אנא ממכם, ואם לאו בדין אני נוטל שכן הארץ כולה הובטחה לי מפי הגבורה, כך או כך, ובלבד שבקשתו תענה כאחד העם.

 

בחסד או בדין ובלבד שלא יראה הדבר כאילו מגיע לו.

 

לאברהם אבינו לא מגיע מאומה.

 

קרדיט תמונהMILNER MOSHE, מאגר התצלומים הלאומי

עפרון מוכר לאברהם את חלקת הקבר לקבור את שרה. לכאורה עפרון מגלה נדיבות לב מוכן לתת בחינם. אבל לבסוף כשמתברר שהוא מבקש סכום עצום, ובמזומן. האם זהו שינו פתאומי או שהוסרה המסכה?
ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים, שני חיי שרה (כג,א) 
 
כבר עמדו המפרשים על סיומו של פסוק זה, שנראה כשפת יתר "רש. י פירש שהכוונה לומר שכולם היו שוים לטובה, וכמו שהקדים רש"י לומר בשם חז"ל: "בת ק' כבת כ' בלא חטא". מדברי המדרש כאן נראה שיש דרך נוספת בענין זה.
 
המדרש מביא כאן את הפסוק בתהילים (לז, יח):
זה שאמר הכתוב, יודע ה' ימי תמימים ונחלתם לעולם תהיה, כשם שהם תמימים כך שנותיהם תמימים.
 
כאשר התואר "תמים" [כלומר מושלם] נאמר על בשר ודם, מדובר במעלה יחסית. האדם משתלם והולך, אך לעולם לא יגיע לתמימות שאין למעלה הימנה; תמיד יהיה מקום להוסיף שלימות על שלימותו. כיצד, אם כן, ניתן להצמיד לאדם את התואר הזה? על מי אמר דוד המלך ע"ה את המלים "ימי תמימים"?
 
הכוונה היא, שאותו אדם מיצה את כל תכונותיו והשקיע את כל כוחות הנפש שלו בהתאם למצבו הרוחני. כיון שהגיע למדרגה הגבוהה ביותר שיכול היה להשיג במצב זה, נקרא "תמים –" הוא הגיע לשלימות שלו. מעתה מתחיל פרק חדש בחייו; "הוא עולה כתה", מצפה לו יעד חדש במדרגה גבוהה יותר, ועליו להתחיל שוב מא', לעמול מחדש כדי להשיג את השלימות במצבו החדש.
 
נמצא, שאי אפשר לדבר על "שלימות "או "תמימות" שאדם השיג אלא במובן יחסי; ואילו את שלימותו האמיתית לא ישיג האדם אלא ביום מותו, שאז הגיע לסוף דרכו עלי אדמות ושוב אין לו אפשרות להוסיף על תמימותו. כיצד, אם כן, ניתן לדבר על "ימי תמימים ," הלא רק ביום אחד בחייו של אדם ניתן לכנותו בשם "תמים" באמת, ואילו התמימות של שאר ימי חייו היא זמנית בלבד?
 
אך אין זה כך. גם לאחר שעולה האדם למדרגה גבוהה יותר, אין זה מבטל את הישגיו שהשיג עד עתה. לא התוצאה הסופית בלבד קובעת; שהרי אי אפשר לאדם לקפוץ ישר בתחילת דרכו לפיסגה. כאשר כל ימיו מהווים סולם אחד גדול, שבו הוא עולה שלב אחר שלב לרום המעלה, אזי כל שלב ושלב מהווה יחידה בפני עצמה, שערכה נשמר גם כאשר הוא כבר נמצא הרחק ממנה באלפי מילין. כך אמר משה רבינו ע"ה לפני מותו: "בן מאה ועשרים שנה אנכי היום", ואמרו חז"ל (ר"ה יא.) מה תלמוד לומר "היום", היום מלאו ימי ושנותי, כלומר: ביום זה שהגעתי לשלימותי האמיתית שאין למעלה הימנה, היום נסגר המעגל, והיום הגיעו כל ימי ושנותי לשלימותם, בכך ששימשו כשליבות בדרכי לפיסגה.
 
זו כוונת חז"ל במדרש הנזכר. "יודע ה' ימי תמימים", ימים ספורים בחייו של האדם קובעים את דמותו ואת קומתו הרוחנית, אך הקב"ה "יודע", מחשיב אותם ימים ועל ידם הוא נותן ערך לכל ימי חייו ששימשו לו כהכנה לזה: "ונחלתם לעולם תהיה", ערך ימי חייו הוא לעולם, אין דבר שהולך לאיבוד, כל דרגה יש לה ערך בפני עצמה, החל מיום עמדו על דעתו ועד היום שבו הוא זוכה להגיע לשלימותו.
 
לעתים נופל אדם לייאוש, כאשר הוא מביט על עצמו ועל מיעוט ערכו, עליו לדעת שמה שקובע את ערכו הוא מה שישיג בסופו של דבר. חשוב הוא שתהיה התקדמות, שכל יום יהווה שלב חדש בחייו, עם רכוש רוחני חדש. ערך העליה של היום נמדד בהתאם לתוצאה הכוללת שהניבה העבודה הרוחנית של כל ימי חייו .
 
לכן מוסיף הפסוק "שני חיי שרה ," לא כל ימיה היתה שרה אמנו בדרגת "שרה", רק בשלושים ושבע שנותיה האחרונות זכתה לתואר זה, וקודם לזה נקראה "שרי", אך מכל מקום נחשבו כל מאה ועשרים ושבע שנותיה כימי חיי שרה.
 
ע"פ חתם סופר על התורה

פרשת השבוע חיי שרה, מספרת על השליחות של אליעזר למצוא אישה ליצחק. אליעזר מעביר אותה מבחן שעל פניו נשמע לא הוגן. הוא עומד מן הצד בזמן שהוא מבקש ממנה להשקות עבורו עשרה גמלים. מה תעשה רבקה?